חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק טו
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק טו
[עריכה]( א ) תקריב מנחת בכוריך מה תלמוד לומר: שאחר שאמר מתחלה "ואם תקריב" לא היה צריך לשוב לומר "תקריב".
לבוא מן הקציר: דכתיב "ראשית קצירך".
מן העליה: שכבר קצר והניחו בעליה.
( ב ) בכורי כל יחיד ויחיד: היינו שיש לכולם חלק בו.
ונאמר להלן: בשתי הלחם "בכורים להשם" ושם בודאי משל צבור דכתיב "ממושבותיכם תביאו" לשום רבים.
אם תאמר זו משל יחיד וכו': הוא כמו ראיה אחרת(?) דבפרשה אמור כתיב לענין עומר גופא לשון רבים דכתיב "והבאתם את עומר ראשית קצירכם" ואם תרצה לדחות ולומר דכאן מיירי לענין יחיד שרוצה להביא בכורים מתבואתו ושם מיירי לענין צבור שמביאין זה -- אי אפשר, דאם היחיד מביא מקודם אין של צבור נקרא 'ראשית קציר' ואם של צבור מקודם אין של יחיד נקרא 'בכורים'. אלא על כרחך דזו וזו איירי בשל צבור. זו פירוש המפרשים. וגירסת הגר"א יפה הרבה יותר.
דבריו מחוסרין כאן: דהיינו תנופה ושהיא מתרת חדש.
( ו ) והלא דין הוא אם מעטתים וכו': כלומר למה הוצרך לומר "היא" בסוף פסוק כדי שיכלול שמן ולבונה למעט משניהם, היה לו לכתוב המיעוט בחד מהם, או בשמן או בלבונה, ואני אמעט אותם מאחד מהם וממילא יתמעט גם השני. דאם מעטתים כלומר אם יאמר המיעוט לגבי שמן ממילא נלמוד מקל וחומר לענין לבונה והוא הדין אם יאמר המיעוט לגבי לבונה ממילא נלמוד מקל וחומר לענין שמן.
הוא הדין אם מיעטתים וכו': ר"ל באותו הדין יוכל לומר בהיפך, אם כתב המיעוט לגבי שמן הייתי אומר דהתורה השוה לגמרי ללחם הפנים וממילא נוהג בלבונה כמו בלחם הפנים. ואם כתב המיעוט לגבי לבונה הייתי משוה לגמרי למנחת נסכין וממילא נוהג בשמן כמו שם.