חפץ חיים/הלכות לשון הרע/ח ח

<< · חפץ חיים - הלכות לשון הרע ח · ח · >>

לוח יומי: שנה פשוטה - ז' כסלו, ז' ניסן, ז' אב. שנה מעוברת - י"א כסלו, כ' אדר ב', א' אב.

וְדַע, דְּמַה שֶּׁיֵּשׁ אוֹמְרִים, {טז} דְּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת, (יז) דַּוְקָּא אִם הוּא רוֹאֶה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה לִפְנֵי אֲנָשִׁים אֶת גֹּדֶל תַּרְמִיתָם בְּזֶה הָעִנְיָן, וְיִרְאוּ שֶׁאֵין הַדִּין עִמָּם, מִתּוֹךְ זֶה תֻּשְׁבַּת הַמַּחֲלֹקֶת, אֲבָל בְּלָאו הָכִי {בלי זה} אֵין שׁוּם חִלּוּק בַּדָּבָר. גַּם צָרִיךְ לְאֵלּוּ הַפְּרָטִים שֶׁאֲבָאֵר:

א שֶׁהַדְּבָרִים, שֶׁעַל יָדָן הֻסְכַּם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, יֵדַע מֵעַצְּמוֹ, וְלֹא יִסְמֹךְ בָּזֶה עַל שְׁמִיעָה מֵאֲחֵרִים, אִם לֹא (יח) שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא אֱמֶת.
ב צָרִיךְ (יט) שֶׁיְּכַוֵּן לַתּוֹעֶלֶת הַנַּ"ל, וְלֹא מִצַּד שִׂנְאָה.
ג אִם בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַשְׁקִּיט הַמְּרִיבָה (כ) בְּאֹפֶן אַחֵר, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן, עַל יְדֵי (כא) הוֹכָחָה וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עֲלֵיהֶם, אִם לֹא שֶׁהוּא יָרִא לְהוֹכִיחָם, פֶּן כְּשֶׁיֵּדְעוּ בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶּת מִזֶּה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ עִמָּהֶם, יָפֵרוּ עֲצָתוֹ, וְשׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵצָּה, אֵיךְ לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר, אַךְ בְּעִנְיָן כָּזֶה צָּרִיךְ שִׁקּוּל הַדַּעַת גָּדוֹל, וְלֹאִ יְמַהֵר לְהַחְלִיט הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ לְהַטִּיל שֵׁם בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת עַל צַד אֶחָד, רַק שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב עַל פִּי הַתּוֹרָה, מִי הֵם בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר בְּדַעְתּוֹ הַדִּין עִם מִי, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה - עָדִיף.

(טז) דמותר וכו'. כן הוא בירושלמי דפאה פ"א והביאו הסמ"ג במצותיו והגהת מיימוני בפ"ז מהלכות דיעות. ומה שכתבתי בשם י"א, הוא משום דהרי"ף והרא"ש בסוף פרק במה מדליקין שהביאו כל עניני לשון הרע לא הביאו להירושלמי זה וגם הרמב"ם השמיטו מכלל דלא סבירא להו וכן כתב הגאון ר' רפאל ז"ל בספרו מרפא לשון דהרמב"ם לא סבירא ליה להיתר זה *. (באר מים חיים)

הגה"ה: ואפשר דלפי מה שביארנו בפנים דברי הירושלמי גם הם יודו לזה לדינא אך הם הבינו את הירושלמי בפשיטות דבכל גווני מותר ואם כן הירושלמי סותר לגמרא דידן דמ"ק כמו שנכתוב בס"ק שאחר זה על כן השמיטו את הירושלמי הזה. ואין ראיה להיתר זה ממה שאמרו בגיטין (דף לא) מקמי פלגאה ניקום אדפשר שאז היה מפורסם דבר זה שהוא פלגאה. ע"כ הגה"ה. (הגהה)

(יז) דוקא וכו'. כ"כ בגליון הש"ס ירושלמי וז"ל לשון הרע על בעלי מחלוקת, עיין מ"א סימן קנ"ו, והטעם בזה כדי להשקיט המחלוקת כמו התם דהגידו לדוד ענין אדוניהו שסיבב מחלוקת על מלכותו של שלמה וכשנודע לדוד נשקט הריב וכו', ובזה נתיישב מה ששמעתי מקשים מהא דאמרינן במ"ק (דף ט"ז) וקיי"ל כן בשו"ע חו"מ דשליח ב"ד יכול להגיד לב"ד כל החירופין ובזיונות שאמר לו הבעל דין ואין בזה משום לשון הרע, והש"ס יליף לה מדכתיב העיני האנשים ההם תנקר ופירש"י דאי לאו דשליח אמרו למשה מנא הוי ידע, ואיך מוכח משם דשאני דתן ואבירם שהיו בעלי מחלוקת של משה, ולפמ"ש אתי שפיר דשם פשיטא שלא היה לו להגיד דהרי מגדיל המדורה ועל כרחך דשליח בית דין מותר עכ"ל.

(יח) שנתברר לו כו'. היינו באופן שנתבאר לעיל בכלל ז' שמותר לקבל לשון הרע ועי"ש במקור החיים סעיף י"ב ובבאר מים חיים ס"ק כ"ח כ"ט ל' ועי"ש היטב כי כל הדינים הנזכרים שם שייכים גם כן כאן.

(יט) שיכוין לתועלת. מקור לדין זה עיין לקמן בכלל י' ס"ק י' בבאר מים חיים.

(כ) באופן אחר. עיין לקמן כלל י' ס"ק י"א.

(כא) הוכחה. עיין לקמן כלל י' ס"ק ז'.

ומה שכתבתי שב ואל תעשה, כי על פי הרוב אנו רואין מי שמערב את עצמו בענינים כאלו ואינו מדקדק היטב להזהר בכל הפרטים, אפילו אם לא יחסר כי אם פרט אחד מכל מה שכתבנו, לבד מה שנשאר עליו עון לשה"ר, עוד הוא מעורר מדנים עי"ז יותר ויותר, ומגדיל התבערה של המחלוקת. ואם הוא אדם חשוב בא עי"ז גם כן לחילול השם. (באר מים חיים)