חסד לאברהם/מעין ז/נהר כח

נהר כח - לבאר כמה מיני קליפות הם, ואימתי זמן ביטולם, וסוד היצר הרע:

הנה יש לדקדק אמרו לעתיד וגר זאב עם כבש ונמר וגו', מורה שיהיו לעתיד לבא, קשה אם רוח הטומאה בטלה כוחות הטומאה למה. ועוד קשה באמרו כי לעתיד והחזיקו שבעה אנשים מכל לשונות הגוים שבעים לשון למה. ועוד קשה כי הנה אומרו בורא שמים חדשים וגו' ממילא נשמע מזה שיהיה אחר ביטול הקליפות, וכתיב כי הנער בן מאה שנים ימות וגו' נפקא מיניה שיהיו אז אחר ביטול הקליפות מיתה חטא וקללה, ואע"פ שארז"ל שהוא לאומות העולם, סוף סוף אם שלש אלה נמצאים היכן הוא ביטול הקליפות. עוד קשה כשעמדו ישראל על הר סיני שפסקה זוהמתן, דכתיב חרות על הלוחות וגו', א"כ למה חטאו בעגל אחר שלא היתה קליפה וחטא:

אמנם לפי הנראה לומר אע"פ שזה הדרוש נסתר ונעלם מצד קוצר המשיג ועומק המושג, ונאמר שהדברים שהיו בענין החיצונים והקליפות הם רבים ובחינות שונות, א' היא ביום שני שבו נברא גיהנם. ב' עוד ביום ד' לקתה הירח ובו נפל אסכרה בתינוקות. ג' עוד ביום ששי בעון אדה"ר. ד' עוד ביום ששי בין השמשות, כדפירשו רז"ל שנבראו המזיקין:

עוד ראוי שנבאר בענין החיצונים אין בריאתם לריק ולבטלה, כמו שהיא הקליפה לאילן שהיא יפיו ונויו, כדפירשו בזוהר פרשת צו בפסוק ואני אמרתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, ומטעם זה ברא הקב"ה אדם הראשון ביצה"ר בתחלת בריאתו כנודע, ואין ספק שהיתה עצה מאתו להשכירו על טוב מעללו לתת חלק בנפשו מאותו הקליפה שהיא קליפת האילן, וזה אם לא יחטא אדה"ר היה בו החלק ההוא, וזה אמת שאין בו ספק שאל"כ לא היה שכר לפעולתו, וזהו כענין הכסף הנקי והטהור שיצטרף ויתלבן ע"י עירוב העופרת, ויתעלה עניינו עוד כי בטוב טבעו היותו בוחר בטוב ומואס ברע ההוא ישכרהו עד שיחזרהו אל מקורו יצרפהו, וזהו כמו שארז"ל בזוהר משל הזונה, שגם אל הזונה יש שכר ומעלה כשאין בן המלך נפתה אחריה, כי כמו שהוא מגביר היצר טוב שהוא הימין מצד הקדושה כן מגביר הימין על השמאל, ואפילו גם החיצונים יתענגו על רוב שלום כי יתלבנו ויצטרפו עד יכנסו אל מקורם ויתוקן הרע. וקרוב לומר כי זה לבד צורך בריאת האדם להמציא בעולם התחתון הויה דקה קדושה ורוחניות, לתקן כח הגבורה החזקה ודיניה אף המתפשטים לחוץ בזולת טעמים אחרים שבאו בדרוש הזה, וז"ס יצה"ר הנעשה יצר טוב כדפירשו בזוהר, כמו שהשמאל גבורה נעשה ימין בסוד עלותה בימין כן יצה"ר בהיותו נכלל ביצר הטוב נעשה יצר הטוב וימין, ונשכר בגן עדן בעידון הנפש, כמקרה השרשים כן ענין הענפים:

ואולם חלק זה אשר באדם הוא אשר נתן הקב"ה באדם בתחלת בריאתו, היה רצוני מאתו מצד אחד ומצד שני בלתי רצוני, כי הקליפה הרצונית מאתו להמציא במציאות לענין זה גם להשכיר ולעניש כענין הגיהנם, ששכר עבירה עבירה, היא הנבראת ביום ב' מצד הגבורה לבד והוא הנמשלת לזונה שפי'. אמנם נתן בו חלק ב' בלתי רצונו יתברך, והוא סוד הקליפה הנוספת ע"י מיעוט הירח, שאז ביום ד' נתחזקה הקליפה יותר ויותר מאד מאד, ולכך חלק היצה"ר מאותו צד חזק יותר עד שמטעם זה נתקללה הארץ כדפירשו בתיקונים, דהדרא לאימא תתאה מפני שהיא גרמה חוזק יצה"ר באדם בלי רצון קונו כדפירשנו, וזהו עולם שלא כרצונו, ובהיות לבנה במילואה והקליפה נטהרת ולא יהיה מארת חסר ותתבטל הקליפה אז הוא עלמא דברא כרעותיה. עוד נתוספה הקליפה ונתחזקה ונתחזק יצה"ר באדם בעת חטא אדה"ר, כי במשל נתנה בו חלק יוכל שאת מהחומר ועכירות יצה"ר, והוא לקח והגביר על עצמו חלק גדול כמה פעמים, וזהו אומרם אדה"ר מושך בערלתו היה, וזה היה ביום הששי בחטא אדה"ר, ומטעם זה נתקללו אדם וחוה ונחש. והנה קליפה רביעית שהוא המזיקין שנבראו בששי היא מעין קליפה שנבראת ביום שני דהיינו גיהנום, אמנם נתחזקה הרבה במה שקדם אליהם ענין יום ד', דהיינו המיעוט וחטא אדם ביום ששי:

ועתה נאמר כי כאשר ישראל עמדו על הר סיני שפסקה זוהמתן, אין ראוי שנאמר שפסקה עד שהיו כמו מלאכי השרת, אלא חזרו אל מציאות הראשון רצונו יתברך בבריאת אדה"ר ביצה"ר, דהיינו תיקון מה שמשך בערלתו, וחלק הב' שהוא מיעוט הירח היה תלוי עד שיכנסו לארץ ושם תהיה הלבנה במילואה כמו שהיתה בזמן שלמה, ואז מתתקן גם מה שנתוסף להם ע"י המיעוט, אמנם תשאר להם חלק יצה"ר שאינה זוהמא דהיינו סוד הזונה שיש לה שכר בפעולתיה, כי זוהמת הנחש אין שכר לפעולותו כלל, אבל היצה"ר יכול למהוי יצר טוב והיינו חלק הניתן בו ברצון קונו, ואחר יאריכו ימים זמן מה בארץ ישראל יזכו אל זמן התחיה, כי נודע אל יוצר הכל כי באותו הזמן על ידי קיום המצות בארץ זמן מה הגבירו יצר טוב על יצה"ר ונתקן הכל, ולזה יהיה ג' פעמים זמן התחיה אל הקודמין שמתו כגון האבות, ושאר מיתי חו"ל, ומיתי א"י. והטעם כי כשיקומו הצדיקים והם הגבירו חלק יצר טוב על יצה"ר כבר נתקן ונעשה ימין, וא"כ שוב לא ישובו לכסלה, וחלק הנתוסף בעון הנחש והמיעוט כבר נתקן עם המיתה והגאולה כאשר נבאר, אם כן לא ישבו לעפרם:

אמנם חזרו וקלקלו בעגל כעין חטא אדה"ר ממש, שמשך עליו ערלתו ואף הם מושכים עליהם ערלתם, ונשאר העולם כשהיה, ועכ"ז היה אפשר להם תיקון שני שפירשנו ע"י הכניסה לארץ, ולא זכו וקלקלו לעצמם כדפי' בזוהר בההוא עובדא דינוקא בפסוק ופגריכם אתם וגו':

ובהקדמה זאת נאמר שזמן ביטול הקליפות הם ג' זמנים, הא' הוא בבא גאולתינו. הב' היא אחר הגאולה זמן מה יבא זמן התחייה. הג' אחר זמן התחייה שאז חידוש העולם. והנה הא' בזמן הגאולה בזמן הזה יתוקן מה שנתוסף מצד מיעוט הירח, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, וחלק גדול למאד יתבטל מיצה"ר, וישארו האנשים קרובים לעבודת קונם, ועוד יתוסף לנו אז שנהיה פנויים מענייני העולם הגשמי לרוב העידון והזהב והכסף והמזון, עד שיתבטל חלק גדול מהחמדה והצורך אל הדברים הגשמיים, ועוד כתיב והיו מלכים אמניך הרי שאין צער גידול בנים, עוד והיו איכריכם וכורמיכם הרי שאין צער למזון וכיוצא, ותהיה הכנה רבה אל העבודה עד הגביר יצר טוב על יצה"ר, ואז הרי נתקנו שתים, כי ימין גובר ואפילו חלק מה שנתן בו הבורא. ואולם בבא זמן התחייה שיקומו כבר תיקנו שתיהם ודאי, לכך בלי ספק שוב אינם חוזרים מפני שהמיתה בעפר הוא תיקון אל מה שמשך בערלתו והוסיף על יצרו, ולכך עונשו ותיקונו בעפר כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ומכ"ש חלק מה שנתן להם הבורא שנתקן במה שהם צדיקים והגבירו ימין על שמאל ויצר הרע נעשה יצר טוב. אמנם החיים שלא מתו אם יהיו חיים או ימותו לפחות שעה אחת לתקן מה שמשכו בערלה, זה מקום ספק אצלינו:

ואחר התחייה עדיין ישארו הדברים הטמאים מבעלי חיים, שהם חלק צד הרע הנכנע אל הטוב, אבל יכנעו אל הימינים כאמרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' וגר זאב עם כבש וגו', וכן ע' אומות שלא יתבטלו אבל יהיו נכנעים כעין איכריכם וכורמיכם, וכן ראוי שיעמדו לעתיד ויחוגו חג הסכות בסוד שבעים פרי החג כנודע. ואולם בזמן התחייה עד זמן השמיטה חידוש העולם, הוא דבר לא נודע מה יהיה אפילו לצדיקים בג"ע כדפירשו בזוהר רות, ובזה נתתי קץ לדרוש הזה בס"ד. וזה מה שרצינו לבאר:

תם ונשלם בעזרת אל עולם: