חסד לאברהם/מעין ה/נהר י
נהר י - לבאר סוד גיהנם ויצר הרע:
[עריכה]הענין הוא שכר עבירה עבירה עצמה, כיצד יצר הרע הוא גיהנם דאיהו ממונה על גיהנם, והענין כי יצר הרע יש בו כחות רבות לפתות על ג"ע וכח לפתות על ע"ז, וכל כחות אלו הם בו, וכח זה אינו כזה, וכן יש בו אוצרות אש זה משונה משל זה כנ"ל להעניש במספר כחותיו, כי אותם הכחות שבו, הם הם המפתים הם הם המענישים הם הם גיהנם שהכל א', ולזה כאשר יתפתה האדם אחר יצר הרע הרי הגביר כח גיהנם ונכנס בקליפות להתענש על ידם, וכל אותם הכחות דבוקים בו בהיותו חוטא בהם, ודבקות אותם הקליפות עמו הוא רושם חטאו באבר ההוא שבו חטא, והוא מכריז עליו פלוני חטא בי, ולפי זה הם שס"ה כחות בגיהנם להעניש והם שס"ה רישומים לרשם החוטא כנזכר, והיינו סוד אומרו בפ' ויצא, שנראה לאדם כאשה יפה והיינו לפתותו, ועולה ומסטין היינו הרושם המכריז, ויורד ונוטל נשמה ומעניש בגיהנם כנזכר. וענין הרושם והכרוז הוא אומרו חקוקים על עצמותיו, אחר שכלה את הבשר ונשאר רשום עד קבלת עונשו:
ובענין החטא והפגם בעשייתו כן ממש תיקונו בתשובתו והוא טהרה היותר נכונה שבכל טהרת העונות, ומיני הטהרות הם ג', א' תשובה ויסורין וכיוצא, הב' מיתה וגיהנם, הג' גלגול, וכל א' קשה מחבירו, והיותר טובה מכולם היא התשובה שממש כמו שהגבירו במעשיו כן מבטל כחו במעשיו מדה כנגד מדה וממש מכבה האש הנבער בעבירותיו. ויש עון גורם פגם בנפש ונתקן בגיהנם. ויש עון פוגם בספירות ונתקן בגלגול. ויש צריך תיקון בגילגול ובגיהנם. אמנם התשובה מוחק הכל ומתקן הכל:
וסוד אש גיהנם, הוא כי החיות שהם מיכא"ל גברי"אל אורי"אל רפא"ל, וכל חיילי הקדושה שתחת ממשלתן הם יונקים הדין ואש הגבורה מלמעלה, וקיומם באש שהם מן האש, ומזונם אש, ומתמציתם דהיינו השמרים הדין הנשפע לחיצונים נעשה נהר דינור, שהם כחות הדין משתלשלים אלו מאלו עד יתקרב אל הסתר פנים מקום שאינם קדושים, שאין אור הקדושה שופע עליהם, ואלו הם יצר הרע וגיהנם, והצדיקים טובלים בנהר דינור ולא בעומקו בסוד שאול ותחתיות וכיוצא, אלא בסוד כניסתם לקודש עוברים דרך שם לטבילה הנזכר, ואינם מצטערים אלא כשיעור הנאתם מן הגשמי, והיינו אומר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע וגו', אמנם הרשעים מפני דבקותם ברשע ועול וחמס אין בנפשם אחר כלותם שם כח אפילו להתגלגל שהיא מתבטלת שם מכל וכל, והיינו אומר שהיא נעשית אפר, וזה אם לא עשה תשובה בעה"ז, אמנם אם עשה תשובה דרך אחרת לו, והוא כי ממש האש הזה השורף הנפש בגיהנם כנזכר, הוא ממש היה יורד ושורף אברי הקרבן הנתנים ע"ג המזבח, תמורת החוטא ויצר הרע שהגביר בעבירה, ואש גיהנם שהלהיב בעבירה היה נשרף שם ומתבטל באש גבוה, ושם יתבטל הקטיגור שברא והמשחית שיצר בעוונו המזומן לו בגיהנם לשרפו על העבירה ההיא, שם היה נשרף ומתבטל שם בסוד תשובתו ושריפת אברי חטאתו או אשמו. וזמש"ל: