חסד לאברהם/מעין ג/נהר א
נהר א - בסוד קדימת מציאת ההויות אבי"ע:
[עריכה]הנה מחידוש העולם זמנו היום ה' אלפים ושע"ט שנה, ירצה שכך פעמים הלך החמה מנקודת מזל טלה ושנה אליו שהוא תקופת גלגל חמה, הנחלק לד' חלקים והם י"ב מזלות, כל תקופה מד' תקופת השנה הוא ג' מזלות, והנה הזמן הזה תלוי בגלגל נמנה מעת שנתחדש הגלגל והלך, והיינו משנולד אדם הראשון ומצא עולם מחודש כמוהו, הבין בחכמתו חידוש העולם, וקידש ירח והתחיל למנות שנים, אמנם קודם לזמן זה לא נמצאו למלאכים קדימה אלא בששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ, ונמצאו אלו ההויות הנגלות, ונמצאו גם כן ההויות הנעלמות הקודמות אל העשיה בזמן ובמעלה, והיינו שנתחדשו המלאכים עולם היצירה בחידוש ההויות הנגלות הגשמיות. אמנם הכסא שהוא עולם הבריאה אם נתחדש בזמן חידוש העולם כמלאכים או קדמו בקדימת העילה אל עילולו לא נמצא מבואר, אמנם חכמינו ז"ל אמרו שכסא כבוד קדם לעולם וכן פירשו בפרקי ר"א פרק ג:
ונמצא לפי זה שאין העשייה הגשמית עלולה מהיצירה שאם כן היה ראוי שיקדם היצירה אל העשיה, ולא כן אלא קצת העשייה קדם אל היצירה שבשני נבראו המלאכים ובראשון נבראו שמים וארץ, וכן פי' עוד שם שמים מאיזה מקום נבראו, מאור לבושו של הקדוש ברוך הוא שנאמר עוטה אור כשלמה, רצו בזה שמים מאיזה מקום נבראו שעם היות שנראה היצירה עלה לעשייה לפי סדר המדרגות שהעשיה למטה מן היצירה, (צ"ל למה) לא נבראו שמים וארץ משם אלא מאור לבושו דהיינו הבריאה אור המלביש האצילות, והיו מותחין והולכין עד שאמר להם די, כי עתה שהם עלולים מהבריאה היה ראוי שיהיו נמתחין כשיעור עלתם אלא שאמר להם די וצמצמן בבחינה זו שהם למטה מהיצירה, והארץ מאיזה מקום נבראה לא מצד היצירה שעדיין אינה אלא משלג שתחת כסא הכבוד וגו', הרי בפי' ששמים וארץ שנבראו ביום ראשון אין סיבתם היצירה אלא הכסא דהיינו בריאה, ובפרק ד' אמר בשני ברא הקדוש ברוך הוא את הרקיע והמלאכים וגו' ומסיים בה דהיינו הרקיע שעל ראשי החיות וגו' וכן פי' הרשב"י בפרשת בראשית ובתיקונים, נמצא סיבת העולם הזה הבריאה, וכן הדין שאין הנהגת היצירה בעולם אלא חול. ואלו זכה אדם היה ראוי שיזכה לעולם שכולו שבת, ובחול ההנהגה על ידי היצירה, ובשבת ההנהגה על ידי אצילות מתלבש בבריאה, ואלו נברא העולם ביצירה היה משועבד בהכרח אל תחת סיבתו שהיא היצירה ואין קדושת שבת שורה בו, אמנם עתה שהוא נמצא מהבריאה מעילה לעלול עיקר מציאותו מהשבת והשבת משגיח בו, וכאשר יצא מהשגחת השבת אל השגחת החול דהיינו מטט"רון עולם היצירה יוצא מטבעו הנאות אליו:
ועתה אין אנו צריכין לתת קדימה לעולם אלא הכסא, והכסא בחינת מציאותו הוא מאצילות [ו]קדם לעולם כל מציאות התפשטות ארצה כל זמן שנתעכב מציאותו היותו מתפשט לא קדימת הזמן, שאין זמן אלא מיום ראשון ואילך שנברא הזמן הגשמי הזה, אלא זמן מציאות ההתפשטות כי כאשר התחילה מדריגה ראשונה לכסא להתפשט היתה מתפשטת והולכת עד תשלום אותה הבחינה, והתחילה ב' וכן עד תשלום גמר התפשטות מדריגות הכסא, ויהיה מציאות הקדימה הזאת זמן לא זמן גשמי אלא כעין אותו זמן שהגבילו חכמינו ז"ל לקדימת התורה לעולם שהיא זמן בזמן אין זמן, וכך הוא ענין הנאצלים, והענין כי קדם הא"ס לכל הנמצאים קדימה נפלאה שלא יצדק בה שום קדימה, ונמצא הכת"ר ברצון מאצילו ע"ד מחודש עלה ברצון הרצונות ונתפשט וקדם לכל הנאצלים, ואח"כ נתפשטו שאר הספירות זה אחר זה עד גמר התפשטותן, וזמש"ל: