חסד לאברהם/מעין א/נהר כז
נהר כז - בענין המלאכים והנשמות בעולם הזה ובעולם הבא.:
[עריכה]הנה הרוחני המתהוה אינו יכול לעמוד ולהתקיים בצאתו מן סיבתו אלא כאשר יתאחז בענין גס יותר ממנו, וזהו כח המלאכים העומדים בהוויתם, מפני שהם משתלשלים מעילה לעלול מאחד לאחד עד אשר יתאחזו בעילולם כמו שלשלת הזה עד הגיעם אל אחרית מציאותם והם תקועים אלו באלו עד תכלית מדריגתם להיותם קבועים בעלולם, והסיבה דבוקה במסובב דבוקה עד התכלית, ומפני זה אלו המלאכים אינם מתבטלים מציורם מפני שנשתלשלו ושלשלת שלהם אחוזה זה בזה, אמנם המלאכים החדשים לבקרים אין להם שום השתלשלות אלא יוצאים ואינם נאחזים בדבר, ולכן מיד הם חוזרים ונבלעים אל נרתיקן, מפני שלא נתאחזו כלל בדבר:
והנה הנשמה יש לה דבר הדומה לאלו ולאלו, כיצד היא נאחזת בגוף והרי יש לה דבר שהיא נאחזת בו לעמוד ובערך שאין זה שלשלת אמיתי שהרי הגוף איננו ממציאות נשמה אלא לבוש אליה, לכן מתפשטת לבסוף מן הגוף ואינה עומדת בו אלא מיד חוזרות לנרתיקה ונכללת שם למעלה, וזה סוד הנשמה שהיא עולה ונשארת למעלה בתוך סבתה, ולכן כשתצא לעולם אז הוא הויה מחודשת כמו שאותן המלאכים מתחדשים בכל יום כך הנשמה מתחדשת בכל יום שנאמר באדם חדשים לבקרים בבוקר מתחדשת כנז' בפר' בראשית מהזוהר. ובזה יתורץ קושיא אחת למה הנשמה בצאתה מן הגוף היא הולכת ערומה בכל יום ויום בעלותה לילה לפני קונה, ובשעת פטירתה בצאתה מן הגוף היא צריכה להתלבש בלבושים לפני המקום לפי עמידתה ומקומה למעלה, ואינה יכולה לעמוד ערומה רק שתתלבש בעולם התחתון בלבוש הנפש, ובג"ע שלמטה בלבוש הרוח, ובג"ע העליון תתלבש בנפש רוחני מיוחד היותר נאה והידוע לה:
אלא זהו הענין כי הנשמה בהיותה בגוף הגוף היא לבושה, ואותו הלבוש תפשיט בכל לילה ולילה ונשארת ערומה ותחזור לנרתיקה ונבלעת בשרשה לצורך גבוה, אמנם בצאתה מן העולם אילו היתה פשוטה תחזור אל נרתיקה, ואלו תחזור שם לא תצא עוד כי אינה מתחדשת לבקרים רק מפני הגוף שהוא מקום אחיזתה שהוא עומד ומצפה אליה בחזרתה, ולכן כשהיא נכנסת אל מקורה אינה מתבטלת מהויתה רק נשארת שם לצורך גבוה אל יחוד העליון כדאיתא בזוהר, אמנם אחר פטירתה היא נשארת למעלה לעד, שהרי על מה תצא ותחזיר ואין לה אז מלבוש בעולם הזה, לפיכך הוצרכה להתלבש לה לבוש מעשה המצות כדי שתהיה נאחזת בלבוש ההוא ולא תשאר בשרשה, אלא יהי' לה קיום בציור הגוף ההוא אשר היתה בו בעה"ז, וזמש"ל: