חנה אריאל/נצבים
"אתם נצבים היום"
[עריכה](דברים כט ט): אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. (דברים כט י): טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. (דברים כט יא): לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם:
- ובסוף פרשה הקודמת (דברים כט, א): "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם וגו'" (דברים כט, ג): "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וגו'" (דברים כט, ו): "וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם" (דברים כט, ח): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן".
- צריך-להבין מהו אַתֶּם רְאִיתֶם - וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם עֵינַיִם לִרְאוֹת. ובדרוש אדמו"ר ז"ל יליף היום היום מ-(איוב א, ו): "ויהי היום" שאמרו רז"ל דקאי על ראש השנה, הכי-נמי "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" הוא בראש-השנה.
- בגמרא: שלשה ספרים נפתחים בראש-השנה, של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים תלוים ועומדים, זכו וכו'.
- צריך-להבין מהו ענין נפתחים, דמשמע שכבר נכתבו ואח"כ אומר נכתבין, משמע שכותבין בהם. וגם למה צריך לשלשה ספרים, בספר א' אפשר לזה כך ולזה כך.
- עוד בגמרא: אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר.
- וצריך להבין מה היא השאלה במה, הא כבר אמר שעל-ידי קריאת מלכיות תמליכוני, וכן בפסוקי זכרונות יעלה שכרונם. וגם למה אומרים פסוקי שופרות.
ידוע דזעיר-אנפין דאצילות הוא האדם העליון, ונקרא בשם הוי', כי הוא מהוה הכל מאין ליש גמור. כי כלים דז"א הן דבהון אתכסיאת מבני-נשא, על-כן יכול להיות המתהוה הכח הכל יכול, יש גמור נפרד לעצמו לגמרי. מה שאין כן בפרצופים הקודמים (וכל-שכן בפרצוף אדם-קדמון וק"ו לגליפו דטהירו עילאה) שאין המתהוה יכול להיות נפרד לגמרי. כי אין הכלים מעלימים כ"כ את אור האין סוף, שאין סוף להתפשטותו ומגלה יחודו ואחדותו בכ"מ. אבל הכלים דז"א מעלימים לגמרי בפני המתהוה מאין ליש, עד שאין המתהוה מרגיש רק את הכח הניתן בו, כמו רצון ושכל ומדות שלו משתמש בהן במחשבה דבור ומעשה כרצונו ואין מרגיש המהוה אותו כלל. ולכן נקרא זעיר-אנפין בשם סובב-כל-עלמין, לפי שאין הכח שמהוה בו העולמות, אותו הכח גופא אין העולמות מרגישים אותו אע"פ שהוא עיקרא ושרשא דלהון. ואדם הוא דכר ונוקבא. ונוקבא דז"א נק' בשם ממלא-כל-עלמין כי היא מגלה בעולמות לכחו"ת לפי ערך מדריגתו לידע מציאות הבורא ומהוה אותם והוא שליט בעולמות שברא. ונקראת בחינה זו בשם נוקבא דז"א כמו ויקח את הצלע וגו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, רק שהוא במקום העולם שחוץ לגופו של אדם. וככה בחינת המלכות היא מדתו של הקב"ה מתכלית היחוד בכל המדות חג"ת נה"י, רק שכחה וממשלתה היא בבחינת חוץ לכלים דז"א המעלימים כנ"ל. מה שאין כן כלים דז"א עצמן הן בכל מקום כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, רק שהוא בבחינת סובב-כל-עלמין כנ"ל, והנמצאים הן לעצמן כמו חוץ לגופא דז"א כבי'. שאחר שאין מורגש בהם רק מה שנעשה הארה והתפשטות ע"י כח ההעלם שבכלים, וכידוע בתניא ענין יחוד הוי' ואלקים אור-וכלים. אבל מדת המלכות היא כמשל ממשלת מלכותא דארעא שמתפשטת בכל המדינה חוץ לגופו של המלך עצמו. כמ,כ בחינת הנוקבא כחה מתגלה בעולמות כפי ההעלם שבמציאותן לעצמן ממש שהוא כביכול חוץ לכלים דז"א, שהן הגורמים שימצא מציאת ההרגשה לעצמן ממש.
והנה האדם הוא הגוף ודרועין וירכין הן הן הפועלים כל פועל. אבל הראש באדם אינו פועל כלום אלא שהוא מנהיג את כל הגוף. וכמו כן למעלה ששת ימים עליונים עשה השמים והארץ וכל אשר בם ובדבר ה' וכו'. והן הן בחינת סובב כל עלמין וממלא כל עלמין הנ"ל. והראש למעלה הוא בחינת המוחין דז"א שהן משקיו דאילנא שהוא כמשל ההתחברות דמהות ועצמות הנפש להשתמש בכלים שלה בגוף שאינן מערכה אלא שאף על פי כן היא מתחברת ומחזקת כח הכלים שלה והגוף כמו שכתוב במקום אחר באריכות. וגופא דזוכרא ונוקבא הן גם כן בחינת צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא כמו שכתוב דאפיקת עשר תקונין לאנהגא בהון עלמין. ועיקר ההנהגה באה מן הגוף. וג"ר שהן הראש הן המוחין משקיו דאילנא אל הנהגת העולמות. ומבואר לעיל בפרשיות הקודמות פרשת ואתחנן שיש בכח מדת המלכות בעולמות בחינת עולמות נשמות אלקות. ושכמו כן הוא באדם מישראל התפעלות הגוף (מאלקות) והתפעלות הנשמה והתפעלות אלקיית. וענין ההתפעלות הוא המביא קיום התורה ומצות בעולם שכח המצות נתנו לישראל במתן תורה כמו שכתוב כל זה באריכות בפרשיות הקודמות. ובקיום התורה ומצות בבחינת התפעלות הנ"ל נעשה בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ממש למטה דהיינו כח המצות שיש בישראל על ידי מתן תורה הן אברין דמלכא. וכח בחינת התפעלות אלקי הוא על ידי המשכן ובית הבחירה ושכנתי בתוכם. וכמו שכתוב ועשו לי מקדש ועל ידי זה ושכנתי בתוכם של ישראל דוקא והיינו כח אלקי ששוכן בישראל שהוא בית קבול לאור וכח רמ"ח איברין דמלכא שבמצות כנ"ל ובפרשיות הקודמות באריכות רק שבחינת שכינה זו מתלבשת בעולמות. במדריגת התפעלות הנשמה הוא בבחינת מט"ט דבריאה והתפעלות הגוף הוא מבחינת מט"ט דיצירה. אבל עיקר ההתפעלות של ישראל אפילו בחינת התפעלות הגוף הוא מבחינת ושכנתי בתוכם. ולכן כל ההתפעלות מגיע לאלקות ממש. ובכל קיום מצוה בהתפעלות הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה רק שבהתפעלות הגוף הוא על ידי מט"ט דיצירה ועל ידי הנשמה היחוד הוא בבחינת מט"ט דבריאה (התפעלות הגוף הוא בחינת ביטול היש. והתפעלות הנשמה המכרת את בוראה הוא בבחינת ביטול בעצם כמו שכתוב לעיל. ובכונה דלצאת ידי חובה יצא ידי חובה הוא בבחינת עשיה סנד"ל שעל כל פנים יש שם בחינת הארת השכינה. ויש בחינת עליה לגוף של מעשה המצוה מה שאין כן בלא אפילו כונה זו אין שם שום עליה ולא יצא ידי חובה אף שעשה המצוה כי בן ברית הוא וקבל התורה כמו שכתוב במקום אחר) אבל בבחינת התפעלות אלקיית ממש הרי הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ממש. (ומי שאין יכול להתפעל הוא לפי שהשכינה דושכנתי בתוכם המתלבשת בבריאה ויצירה שלו שהן התפעלות הנשמה והתפעלות הגוף הוא בגלות אצל הגוף ומי שיש לו התפעלות בעת ההסתכלות ביקרא דמלכא וההתבוננות ואחר כך מסתלק הכל והיה כלא היה ולא נשאר אפילו רשימו היינו שבחינת פרצוף רחל אין מתוקן אצלו וצריך תקון בתשובה כדלקמן). וכן יובן למעלה התלבשות השכינה מלכות דאצילות באצילות בבחינת המלכות דבריאה ויצירה וכן בעשיה על דרך הנ"ל שנקראת סנד"ל דשכינה לבוש הרגל והוא של עור המעלים ומגין שלא יתלכלך בטיט חוצות שמתהלכת השכינה בבחינת המלכות דעשיה ובנוגה דעשיה ששם השרים. וכמו שבאדם כתיב וסביביו נשערה מאד שכל שהאדם במדריגה העליונה הדקדוק עליו ביותר ודבר מועט נחשב אצלו פגם וחסרון תיקון מכון לשכינתו יתברך. כמו כן יובן למעלה בעולמות שיש סדר וגבול לבחינת שכינה דמלכות דאצילות בבי"ע (שהוא כח אלקי במלכות כל עלמין) על חילי שמיא וממונין דלהון בכל מדריגה ומדריגה הכל בסדר קבוע חק נתן ולא יעבור. וידוע דאתה הוא (ז"א) עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא. ועל זה נאמר ברוך ה' אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו שהיא ההנהגה דקודשא בריך הוא שהיא כמו קודם שנברא העולם שהיה גם כן אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא ולעת נעשה כל אזי מלך שמו (נוקבא) נקרא וכמש"ל קצת ובמקום אחר באריכות שעיקר בריאה העולם הוא בשביל הנוקבא. אבל בבחינת הדכורא היתה בחינת ההנהגה גם עד שלא נברא העולם. והוא כמו דוגמת ענין דשעשוע המלך בעצמותו המבואר בכמה דוכתי. וגם אחר שנברא העולם לא מסתלקת ההנהגה ההיא. ועושה נפלאות לבדו היינו בבחינת סובב כל עלמין שלמעלה מהרגשת העולמות לעצמן בפני עצמן. אלא שנאמר וברוך שם כבודו לעולם מתחדשים נפלאות גם בעולמות שלא כפי הסדר הקבוע והוא ההנהגה הבלתי מוגבלת בסדר וחק הניתן לבחינת המלכות דאצילות בבי"ע. וקצת דוגמא באדם הוא מענין המצות שנתנו לנו בסיני שאע"פ שחטא ישראל הוא וחמצו של מומר אסור כשל ישראל גמור לפי שבבחינת הדכורא אין הפגם נוגע. ולכן בתחלת בריאת העולם ושכן הוא מתחדש בכל ראש השנה שהוא יום שנברא אדם הראשון ואמר ה' מלך וגו' שהוא המשכת המלכות בבי"ע גם במדריגות אצילות כדרך הנ"ל וכמו ושכנתי בתוכם הנ"ל שהוא בסדר וחק קבוע דוקא ואם אין מחניך קדוש ושב מאחריך ונסתלקה ממנו בחינת ההתפעלות כנ"ל. וזהו כי המשפט לאלקים הוא היינו לבחינת האלקות ממש דבחינת הנוקבא במדריגת האלקות (שלמעלה ממדריגת עולמות ונשמות כנ"ל) וזכר כל המעשים לפניו בא לפניו ממש בבחינת ומדריגת אלקות בדרך עליה ממטה למעלה והם נדונים אם ראוים הם שתתלבש הנוקבא בבחינת מדריגת האלקות הנ"ל במלכיות דעולמות עליהם (שזהו כמו באדם שיש לו התפעלות) וזה תלוי עכשיו העיקר בקיום התורה ומצות של ישראל ובאיזה אופן ומדריגה מג' מדריגות הנ"ל קיימו המצות ומחשבות אדם ותחבולותיו שבשביל התורה וישראל שנקראים ראשית נברא העולם ולמשכן כבוד בנפש (איש ישראל) ובעולם והוא בנין הנוקבא שנבנית בפרצוף שלם דעשרה מדרגות שכללותם הוא ענין עשר ספירות (ולמטה בישראל הוא ראשיכם שבטיכם עוד שואב מימיך יו"ד בחינות כידוע) והוא כמשל שהמלך בכבודו ובעצמו מכניס את עצמו להסתכל בשכלו ודעתו ממש את כל המפעל בכל המדינה שחוץ לגופו שאין זה הענין אלא לפרקים רחוקים דוקא לזמן קבוע. ובכל עידן ועידן הנהגת המדינה הוא על ידי שרי המלוכה והממונים זה תחת זה ובחוק נתן להם ולא יעבור. ועל כולם הוא הנהגת המלך על פי חכמתו של עצמו הנבדלת מערך השכלת בני המדינה ובערך חכמתו אין גבול הסדר וחק הנמסר לממונים תופס מקום כלל. ונצייר שאם המלך חוזה כוכבים ועל ידי המחזה תחייב אצלו איזה הנהגה במדינה לא יביט כלל אלא חוקים הנתונים בשערי המדינות (וזה משל לבחינת עושה נפלאות לבדו הנ"ל) אך לפרקים רחוקים מסלק המלך מעליו העסק בחכמתו הנבדלת הנ"ל ומסתכל במדינה לפי ערכה ותיקון המדינה בקיומה לעצמה ואז יש לו נחת רוח מהמלוכה על המדינה. ומזה יובן למעלה מה שכתוב בפרי עץ חיים בחינת דורמיטא דז"א שמסתלקין המוחין ממנו וניתנין לנוקבא דהיינו שבחינת המוחין דעושה נפלאות לבדו שאין העולמות כפי שהן לעצמן תופסים מקום כלל מסתלקין (כי אם היו מאירים לא היה מקום לדקדק על מעשה התחתונים בערכם התחתון לעצמם. רק כמה דקוב"ה ידע בגוונא אחרא כידוע בכמה דוכתי ואין זה אלא בחינת הדכורא וסובב כל עלמין ולא בחינת הנוקבא ככל הנ"ל) ויורדין המוחין משקיו דאילנא הנ"ל לבחינת הנוקבא דוקא. ואז נקרא המלך הקדוש שהוא קדוש ונבדל מהתלבשות בבי"ע הנ"ל. להפקד כל רוח ונפש אם ראוים הם שתתלבש בחינת המלך הקדוש בהם (וכמו האדם אם ראוי שתאיר בו התפעלות כנ"ל) או לא חס ושלום. וזהו שכתוב בזהר דעשו אמר לצוד ציד בשליחותו של יצחק מדת הדין שלמעלה היינו לחפש על עונות של ישראל שכל עיקר כוונתו למנוע חס ושלום בנין המלכות דבחינת נוקבא הנ"ל רק שתהיה ההנהגה מסורה לסדר הכוכבים במשמרותיהם וכל צבא מעלה כפי יצירתם שזהו כמו באדם בשרירות לבי אלך בלי הנהגת הראש לגמרי. ולתקן את זאת אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות בראש השנה כדי שתמליכוני עליכם זכרונות וכו'.
ובמה בשופר. יתעשת המשכיל להבין את זאת דקריאת פסוקי המלכיות שהן זכרון שם מלכות בתורה והעשרה פסוקים הן בחינת בנין הנוקבא במדריגת אלקות כנ"ל בעשרה מדריגות די' ספירות. אך איך אפשר להם לפעול בקריאתן אם חס ושלום יש עליהם קטרוגי עשו ההולך לצוד ציד כנ"ל. וגם כי מלכותו לעד קיימת לא תהיה חס ושלום בבחינת הכח אלקי ממש בעולמות שהוא הבית קיבול לתורה ומצות כנ"ל. ואין זה אלא על ידי חזרת המוחין לז"א כמו שהמשכן לא ניתן לישראל כי אם אחר מתן התורה. וזהו שכתוב ובמה בשופר. פירוש כי הקב"ה למעלה הוא שומע קול שופר דבינה והוא ענין החזרת המוחין לז"א וקדשנו במצותיו וצוה גם אותנו לשמוע קול שופר ועל ידי זה זוכים אנו שיאיר עלינו מאור המוחין של הקב"ה והארה זו היא על ידי בית קיבול שהוא השכינה כנ"ל. והיינו תמליכוני עליכם שהמלך המולך במלכותו יהיה אני בכבודי ובעצמי סובב כל עלמין והוא יבוא ויתקבל למטה בבחינת אלקות דנוקבא כענין קודשא בריך הוא ושכינתיה בתחתונים כמו שהן לעצמו כנ"ל. מה שאין כן בלא השופר לא היה נמשך על ידי פסוקי המלכויות רק בחינת המלוכה דממלא כל עלמין שהוא בחינת עולמות לבד. ולפי שבנין ותיקון הנוקבא להאיר בתחתונים בבחינת אלקות לא נעשה עדיין עד תקיעת השופר כאמור. אם כן אין כאן עדיין כלי להביא אור המוחין דשופר העליון שיאיר בשופר התחתון. לכן צריך להיות פסוקי השופרות שיהיו בחינת כלי להיות נמשך על ידיהן בחינת השופר העליון וכן הזכרונות שעולין בראש השנה כי זכר כל המעשים לפניו בא והיה אפשר שיעלה הזכרון על ידי מדריגת העולמות שיש בערכן קטרוגים וכמו עשו הצד ציד ומחמת כן לא היתה עולה חס ושלום הכתיבה והחתימה לטובה דהיינו בחינת השפעת החסדים מקודשא בריך הוא לשכינתיה לקיום העולמות אלא היה נמשך לפי הקטרוגים. לזאת אמר אמרו אתם לפני פסוקי זכרונות ועל ידי הפסוקים יעלה זכרוניכם לפני ואז יהיה לטובה מאחר שכלי ההעלאה יבאו מכם דוקא. וגם על זה אמרו במה בשופר שלולא השופר לא היה הכח לישראל לפעול על ידי הפסוקים דזכרונות העלאת הזכרון לפניו ממש בבחינת מדריגת אלקות (כמובן מכל הנ"ל שכדי שיעלה ויבוא מבחינת מהות ועצמות של הקב"ה בבחינת סובב כל עלמין אי אפשר כי אם במדריגת אלקות) אלא בבחינת העולמות ולא היו נמלטים מקטרוגים חס ושלום. אבל על ידי השופר אתם הדבקים בבחינת ההעלאה עד ה' ממש כביכול ויהיה הזכרון לטובה דוקא שהוא בחינת השפע מסובב כל עלמין לממלא כל עלמין שהוא גם כן תלוי במעשה התחתונים דוקא. אם יש להקב"ה נחת רוח ממלכותו בעולמות לעצמן הנ"ל אז הברכה שורה וכתיבה וחתימה לטובה. ואם לא חס ושלום הוא להיפך. והעוונות מבדילים בין וי"ו לה' ואין יחוד השפע בא למלכות ונוקבא. אבל על ידי אמרו אתם פסוקי הזכרונות וקול שופר תשמעו אז יעלה זכרוניכם לפני ממש ממילא יהיה לטובה כי לפני הוא בחינת פנים ורצון טוב דסובב כל עלמין שמעשה התחתונים לעצמן אין תופסים מקום לפניו ממש כמו שהוא עושה נפלאות גדולות לבדו. אך אף על פי שאין תופסים מקום קמיה אף על פי כן יש בחינת ספר והוא בבחינת מדת היסוד שהוא חבור המשפיע אל המקבל ועל זה אמר וכל מעשיך בספר נכתבים שהמעשים הטובים עושין ספר ורושם לחבור המשפיע למקבל כענין נחת רוח במלכותו. והמעשים הרעים נרשמים להיות עוונות מבדילים חס ושלום. ואף שכאשר המוחין הם בז"א בשלימות אין נעשה פתגם הרעה מחמת הספר כי ההנהגה דקודשא בריך הוא בבחינת המוחין הוא בבחינת עושה נפלאות לבדו. פירוש שהוא עושה ההנהגה נפלאה מן העולמות לפי שהוא יתברך רואה גם בעולמות כמו שהיה עד שלא נברא העולם ובאופן הענין ההוא מנהיג בעצמו ועל כן הוא נפלא לגבי העולמות ואף על פי כן נמצא הנהגת הפלא גם בעולמות לעצמן והוא ע"י וברוך שם כבודו לעולם. והן דברים היוצאין מן הסדר הקבוע בעולמות על ידי שרים וממונים. אך על כל פנים רושם נמצא ממעשה התחתונים בבחינת מדת היסוד כנ"ל דוכל מעשיך בספר נכתבים. ובזה יובן מה שכתוב ג' ספרים נפתחים בראש השנה והוא שכאשר המוחין מסתלקין מז"א וניתנים לנוקבא כנ"ל להשגיח על מעשה איש ופקודתו והמשפט לאלקים הוא דהיינו על בחינת המלכות בעולמות במדריגת האלקות. וזה הוא עיקר ענין בנין הנוקבא בפרצוף שלם שיוכל לבוא בעולמות לעצמן כח המלכות כח המלכות במדריגת אלקות (שלמעלה ממדריגת עולמות ונשמות כנ"ל) ועל זה הענין הוא עיקר המשפט. ועשו הולך לצוד ציד למנוע חס ושלום זה הבנין. אז ממילא נפתחים הספרים שהן בחינת הרשימות ממעשה התחתונים שמתגלה ענינם לגבי מדת המלכות והנוקבא. והצדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כמו שנתבאר שהמעשים טובים גורמים החבור והיחוד. ורשעים גמורים נכתבים ונחתמים למיתה שימחו מן הארץ העליונה. והבינונים ידוע ענין הבינונים בתניא שזה וזה שופטן שבעת התפלה וההתבוננות יוכל להיות לו גם התפעלות ואפילו בחינת התפעלות אלקות. אך אחר כך בא השופט השני ויכול למשול בגופו להיות בתכלית הפירוד עד שיבטל בחינת הרשימו שראוי להיות נשאר מן ההתפעלות בתפלה על כל היום. או יש מי שגם ההתפעלות אינו יכול למצוא כלל. אף שמבין במוחו ומסיג ומסכים לעשות איזה מעשה טוב בפועל ממש. מחמת השופט השני בפרוד וגסות (וזהו מונע תקון הנוקבא בכלל וסילוק הרשימו הנ"ל הוא מהעדר תקון בחינת רחל) וכל זה עושה רושם בספר למעלה כי הטוב עושה רושם טוב. אך אף על פי כן יש עליה כסוי והעלם המונע מלהיות נפתח הספר ובא אל תיקון הנוקבא. ולכן הם תלוים ועומדים עד יום הכפורים. ובעשרת ימי תשובה ראוי לבן אדם להכניע את עצמו לאכפייא לסטרא אחרא. וזהו "זכו" רצונו לומר נצחו להיצר הרע בבחינת לאכפייא על כל פנים נכתבין לחיים וכו' וכמבואר דחיים הוא שבא רושם המעשים טובים לתיקון הנוקבא.