חיים תחילה/ד
אופן ד
[עריכה]עוד יש לפרש, על מה שכתוב בבראשית רבה ריש פרשה א' על פסוק ואהיה אצלו אמון כו': ד"א, אמון אומן. התורה אומרת, אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה כו', כך היה הקב"ה, מביט בתורה ובורא את העולם. והתורה אמרה, בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה, היך מה דאת אמר, ה' קנני ראשית דרכו עכ"ל. וי"ל בכונת המאמר, איך היתה התורה כלי אומנותו ואיך ע"י שהיה מביט בתורה, היה בורא הקב"ה את עולמו.
ונראה לפרש עפ"י מ"ש הרב נזר הקודש, בפירושו לבראשית רבה סדר ויצא, משם וז"ל והזוה"ק והמקובלים, כי לתלמידי חכמים הנהגתם ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. יען כי שכינת עזו, תמיד היא במקום אור תורה, והוא בשם הויה ב"ה יש מאין, כמו שהיה שברא את עולמו יש מאין, שלא כדרך טבע, בלי טורח ועמל האנושי. אכן, לבעלי מצוות הוא ע"י מלאך המשותף, (דף ב' ע"ב) בשם אלהים בגימט' הטבע. ועליהם נאמר [תהלים ל"ד ס']: חונה מלאך ה' סביב ליריאיו. והוא בדרך הטבע, ע"י טורח ועמל האנושי כדכתיב [דברים ט"ו י"ח]: וברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה, זה תוכן דבריו.
א"כ, זהו כונת המאמר, ואהיה אצלו אמון. אל תקרי אמון אלא אומן. התורה אומרת, אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה, שהוא היה בורא את עולמו ע"י התורה שהיה מביט בתורה ובורא את עולמו. כי כח קדושת התורה היא, שברא את עולמו יש מאין.
וא"כ, היינו שבא לרמוז בתחילת התורה ולהבטיח ללומדיה, שיעסקו בתורה תחילה והקב"ה מפרנסם שלא כדרך טבע יש מאין, כמו שהיה בבריאת העולם ע"י התורה. וז"א [דברים י"א ב']: לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה, כי כל הנסים היו שלא כדרך טבע, בזכות התורה שקיבל מהר סיני. וזה לעיני כל ישראל, שנקראו התלמידי חכמים. כמ"ש רז"ל [עי' ב"ר פ"א], שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, בראשית, שברא את העולם יש מאין, בזכות התורה שנקראת ראשית. א"כ, כל העוסק בתורה – פרנסתו הוא יש מאין.
ויען כי כדי לזכות האדם לכתר תורה כראוי ושיהיה ראוי לכך שהקב"ה יפרנסהו יש מאין, שלא כדרך טבע, צריך שיהיה עוסק בתורה לשמה דוקא מלב ומנפש. כמ"ש בעניותי בדרושים וסמוכות שלי מדברי הזוה"ק סדר תולדות דף קמ"ב ע"א, ע"פ [תהלים פ"ד ו']: אשרי אדם עז לו בך מסילות בלבבם, דא היא אורייתא, דאיהו אשתדל בה לארמא ליה להקב"ה ולמעבד ליה חטיבה בעלמא. תא חזי יעקב כל עובדוי הוו לשמיה דקב"ה. ובגין כך, קב"ה הוה עמיה תדיר דלא אעדי מיניה שכינתא כו' יע"ש. [זוהי התורה שהוא עוסק בה לרומם את הקב"ה ולעשותו חשוב בעולם, בוא וראה יעקב, כל מעשיו היו לשם קב"ה. ומשום כך, הקב"ה איתו תמיד. שלא סרה השכינה ממנו כו']. לכן רמז בתיבת ל"ב – למ'ד מישראל עם בי'ת מבראשית, לכוונה זאת. כי צריך הלומד בתורה לזכות למעלה זאת, ע"י שעוסק בתורה בלב שלם, כדברי הזה"ק על פסוק מסילות בלבבם וק"ל. ועיין לקמן אופן ל"ה בס"ד.
מן הבאר אנכי אפרש, כונת הכתוב בתהלים סימן א' וכ"ת כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד ע"כ.
ואין צורך להאריך בדקדוקים, דממילא יתישבו. והוא עפ"י הקדמת הרב נזר הקודש שזכרנו, דתלמיד חכם שזכה לכתר תורה כראוי הנהגתו ופרנסתו ושמירתו ע"י הקב"ה, בלי טורח ועמל האנושי. והוא בשם הויה ב"ה יש מאין, שלא כדרך הטבע כמו שהיה בבריאת העולם.
עוד נקדים, מ"ש בבראשית רבה פרשה ג': רבי יהודא בר סימון פתח, בדבר ה' שמים נעשו, לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, אלא בדבר ה' שמים נעשו. ובמדרש שוחר טוב [תהלים שם] איתא: אמר הקב"ה אני אמרתי ויהי כן והם אומרים לא כן, על כן, לא יקומו רשעים במשפט. וכתב הרב זרע אברהם ז"ל בפי' הבראשית רבה בשם הרב מוהר"ץ דרשן דהכי קאמר: אמר הקב"ה, אמרתי פירוש באמירה בעלמא ונעשה כן ולא בעמל ויגיעה; והם אומרים (דף ג' ע"א) לא כן, הרשעים אומרים שלא נברא העולם במאמר, רק בעמל ויגיעה. על כן לא יקומו רשעים במשפט, פירוש שלא יהיה לכם תקומה, דעונשם חמור, זה תוכן דבריו.
וכשאני לעצמי נלע"ד לומר, דממה שאומרים הרשעים כן, נפיק מיניה חורבא. והוא, דכיון דאומרים דלא נברא העולם אלא ביגיעה וטורח, בהכרח שיאמרו דגם התלמיד חכם, פרנסתו יהיה בעמל ויגיעה, והיה כעם ככהן, דאחד חכם ואחד תם, שנו בשיעוריהן. ובהכי באים לעקור חיוב מצות מחזיק ידי לומדי התורה, דהרי והתברך בלבבו לאמר, מה לי ליתן לתלמיד חכם ילך לעסקיו ויקיים, יגיע כפיך כי תאכל. א"כ הסוברים כן, לית להו תקנתא. כאותה שאמרו בסוף כתובות [קי"א ע"ב] על מאי דאיתא התם דעמי הארץ אינם קמים בתחיית המתים. דאמרו מצאתי להם תקנה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם, דכיון דאינם מחזיקים ביד התלמיד חכם, איך יקומו בתחיית המתים. וגם בעוה"ב, מרחוק עמדו להיות אצל הת"ח, דדוקא המחזיק נאמר עליו [קהלת ז' י"ב] כי בצל החכמה בצל הכסף. והנה בין תבין הקדמה זו של הרב נזר הקודש, היסוד היא מענין יעקב אבינו ע"ה, שאמר [בראית כ"ח כ'] ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך.
הלא מעתה, הבא נבא לכונת הכתובים והוא, דדוד המלך ע"ה השבח השבי'ח למעלת העוסק בתורה, דזכה לכתר תורה כראוי, וזהו דדייק ואמר, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, דהיינו דגריס באורייתא תדירא, וזה הוי זכה לכתר תורה כראוי, דודאי דוקא כזה, יש לו מעלה דהנהגתו ושמירתו ופרנסתו הוא, בשם הויה ב"ה לא בשם אלהים. ולכן דקדק באומרו והיה, דשם הויה חופף עליו כל היום. ומפרש הדמיון דהוא יהיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו ואין צורך לעמל ויגיעה, דצריך גננים להשקותו מים ולתקנו כדי שיוציא פרי טוב, אלא מעצמו פריו יתן וכל אשר יעשה יצליח, וכל, בא לרבות אפילו בדבר שהוא יש מאין ולא עשה שום מעשה ויגיעה, יצליח. וכן הוא משמעות לשון הצלחה על הדבר, חוץ מן הטבע. וע"ד שדרשו בזוה"ק סדר וישב ע"פ וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. וכמ"ש בעניותי בדרשותי שם בס"ד.
לעומת זה, לא כן הרשעים, כלומר דאומרים לא כן היה בריאת העולם, אלא היה בעמל וטורח, ורשעים כאלה, כיון דסוברים כן, ודאי שאינם מחזיקים ביד לומדי תורה על כן לא יקומו רשעים כלומר, בתחיית המתים אין להם תקומה. וזהו במשפט ירצה, דהמשפט לאלהים מחייב כך, דמי שאין לו טל תורה, אינו מחייהו. ולא זו בלבד, אלא עוד וחטאים בעדת צדיקים, אין להם להסתופף בצל ריעותיא אחריתי החכמה בגן עדן.
ומפרש עוד כי יודע ה' דרך צדיקים, לרמוז דזה נפקא ליה ממה שנאמר ליעקב אע"ה [בראשית כ"ח כ'] ושמרני בדרך הזה. דמזה יצא (דף ג' ע"ב) לנו דת"ח שזכה לכתר תורה כראוי, פרנסתו ע"י הקב"ה בלי טורח ועמל האנושי. ויען דכלפי זה מצינו שאמר הכתוב, מדוע דרך רשעים צלחה, ואז יאמרו, מאי אולמיה דזה הת"ח דכתיב ביה וכל אשר יעשה יצליח. לזה הבטיחנו ודרך רשעים תאבד, אותו דרך יהיה נאבד ויהיה ניכר כבוד התורה ולומדיה, כי כבר אמרו רז"ל [נדרים ס"ב ע"ב] למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא בעזרת ה'.