חיים יוסף/הקדיש/סעיף י

י. נהגו לומר קדיש על אב או אם פחות משנים עשר חודש. והמנהג להפסיק בשבוע הראשון של חודש שנים עשר, ולהמשיך לאחר מכן באמירת קדיש עד סיום שנים עשר חודש, כיון שיש תועלת לנפטר באמירת הקדיש להעלותו ממדרגה למדרגה, ועיקר התועלת בחודש שנים עשר ובפרט בשבוע האחרון.

המנהג לומר קדיש י"א חדש

בבית יוסף (יו"ד סי' שעו) כתב בשם הכל בו (פח, א) על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני באחד שהיה מקושש עצים וכו'. אמר ליה אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש אחד או יפטיר בנביא. על זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל שנים עשר חודש וכו'. ע"כ. וכ"כ רמ"א בהגה שם: נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש. ע"כ. ומיהו בהמשך דבריו חזר לכתוב וז"ל: ונהגו שאין אומרים קדיש ותפילה רק י"א חדשים, כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים, כי משפט רשע י"ב חדש. עכ"ל. ולכאורה סותר עצמו מיניה וביה. ויש ליישב על פי מה שהובא בשו"ת בנימין זאב (סי' קסא וציינו הרמ"א בדרכי משה. ע"ש) תשובת הגאון ר"י מקורביל ז"ל ששאלוהו וזאת היתה תשובתו על דבר הקדיש של נוחי נפש, צריך לאומרו י"ב חדש ועשרה ימים, כנגד שנת המבול בפרשת נח פירש"י י"א יום. שמשפט דור המבול שנה תמימה שהם י"א יום שהחמה יתרה על הלבנה. והתפילה נגד הקדיש ומשובחת ממנה. ונהגו העולם שלא לומר קדיש כי אם י"א חדש, כי היכי דלא לשוויה איניש לאבוה כרשיעי ישראל אפילו הוא יוצא מדינו תוך י"ב חדש. ע"כ. ומוכח שמעיקר הדין י"ל י"ב חודש של חודשי חמה, שהם יתרים על חודשי לבנה באחד עשר יום, והיינו יותר מי"ב חודש. אלא הדין לחוד והמנהג לחוד.

אמירת קדיש י"ב חדש באב רשע

וכתב ע"ז בפתחי תשובה (שם ס"ק ט) בשם ספר חומות ירושלים (סי' רנז) שמי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותם שנידונים י"ב חודש, ראוי ומחויב שיאמר קדיש י"ב חודש. ע"ש. ע"כ. וכ"כ בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' שכו) במי שאיבד עצמו לדעת שאע"פי ששאר אבלים יכולים לעכב בעד בנו מלומר קדיש, נ"ל פשוט שאם הבן מקבל עשרה בביתו באופן שאין הפסד לאבלים, יכול לומר קדיש כל י"ב חודש. דטעמא מאי אינו אומר רק י"א חודש דלא לשויה לאביו רשע, והאי גברא שוי נפשיה רשיעי וניחא ליה דתהוי ליה כפרה. ע"כ. ע"ש. וכן תחזינה עיניך בשו"ת אגרות משה (יו"ד חלק ד סי' סא) שאף שודאי היה עדיף לומר קדיש כל י"ב חדש, אבל כבר כתב הרמ"א (יו"ד סוף סי' שעו) שנהגו שאין אומרים קדיש רק י"א חדשים. כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים. עיי"ש. שלכן פשוט שהוא בסתם אינשי שידועין לשומרי תורה. אבל כשידוע להבן שלא היו שומרי תורה, שהיו מחללי שבתות, אף שהיה רק לפרנסתו ולא לשאר דברים (עיין לעיל סי' נח אות ג), יש לו לומר קדיש כל הי"ב חדש. וכ"ש כשהיו מחללי שבתות גם לשאר ענינים, אף רק לתיאבון, שיש לו לומר כל הי"ב חודש. ע"כ.

טעם להפסק שבוע אחד

ותבט עיני בספר שלמי ציבור (דף קץ סוף עמוד א) שהביא בשם מהרח"ו שאמירת הקדיש אינה לכפרה בלבד, אלא יש בזה כדי להעלות נשמת הנפטר ממדרגה למדרגה. וכפי זה צריך לומר הבן קדיש כל י"ב חודש. ודלא כמו שכתב רמ"א בסי' שעו שאומר קדיש רק י"א חודש וכו'. אבל ראיתי להרב כנה"ג (יו"ד סי' תג) שכתב שנהגו לומר קדיש כל י"ב חודש חסר שבוע. שכל שחסר מי"ב חודש אפילו יום אחד, לא שייך טעם שאמרו משפט הרשעים בגיהנם וכו'. ע"כ. והביאו ג"כ מהר"ח פאלאג'י בספר חיים ביד (סי' קכה אות פח). ע"ש. וראה רש"י בשבת (לג, ב ד"ה 'משפט רשעים') שנאמר (ישעיה סו, כד) ואשם לא תכבה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר. אף הנדונים בו במשמע. מה שבתות למינוי שלהם, אף חדשים למינוי שלהן וכו'. ע"ש.

באיזה שבוע יפסיק

והנה הרב המגיה בשלמי ציבור הנ"ל תלה הדבר במחלוקת הפשטנים והמקובלים. וחזית הוי להחיד"א ז"ל בשיו"ב (יו"ד סי' שעו ס"ק ח) שכתב וז"ל: לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל שהקדיש מועיל ג"כ להעלות נשמתו, נראה שיאמר קדיש כל י"ב חודש. אלא מפני ההמון יפחות שבוע אחרון. כמ"ש הכנה"ג סי' ת"ג. כיון דחשו שלא יאמרו משפט רשעים י"ב חודש כל שמחסר מן י"ב חודש סגי. עכ"ל. הא קמן שמעיקר העניין ראוי לומר קדיש כל י"ב חודש. וכמו שכתבו גם הפשטנים עכ"פ כשלא היה האב שומר תו"מ. וראה בשו"ת רב פעלים (חלק ג סי' לב) שביאר דברי החיד"א הנ"ל שיפחות שבוע אחרון, מוכרח לפרש כוונתו שבוע אחרון של י"א חודש. ואין לפרש כוונתו על חודש של הי"ב. דהא ודאי סוף הי"ב יותר ראוי ונכון לעשות דבר לתועלת הנפטר כדי להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה. על כן כוונתו לומר בשבוע האחרון של י"א חודש. ועוד הוסיף לבאר בשם מהרא"י ז"ל בספר שער המצות (פרשת ויחי) שענין הנשמה שארז"ל כל י"ב חודש עולה ויורדת. ולאחר י"ב חודש עולה ואינה יורדת. ושמעתי משמו של מורי ז"ל כי בשבוע האחרונה של הי"ב חודש אע"פ שהאדם נפטר באמצע השבוע בימי החול ואז הוא תשלום הי"ב חודש, עכ"ז בשבת שלפני אותה השבוע אז עולה ואינה יורדת עוד. ואע"פ שעדיין חסרים כמה ימים מהשבוע להשלים הי"ב חודש. לפי שביום השבת כל הנשמות עולות בג"ע העליון כנודע אפילו בתוך הי"ב. וכיון שעלה שוב לא ירד בשביל אותם השלש או ארבע שחסרו בחשבון י"ב חודש. עכ"ל. מכאן משמע דעיקר העלייה תהיה בסוף י"ב חודש. ואיך יחסר הקדיש ממנו בסוף הי"ב. על כן ודאי מ"ש רבינו חיד"א שבוע האחרון היינו של סוף י"א חודש... וכעת נהגו להפסיק שבוע ראשון של י"ב חודש. ומה שנהגו לבטל, היינו קדישים שדרך האבלים לאומרם, וכ"ש קדיש שקודם עלינו לשבח שזה נתקן בשביל תועלת המתים. אבל קדיש שאומרים אחר לימוד מקרא ותהילים ואחר לימוד המשנה וגמרא ומאמרי רז"ל, לא יבטל אלא יאמרם. כי קדישים אלו גם שאר בני אדם אומרים אותם. את"ד הרב פעלים הנ"ל. ע"ש. ושם הביא מנהג בגדד בעניין הפסקה בקדישים לעשות לימוד יותר בסוף י"א חודש להראות שנשלמה שנתו ואינו בכלל רשעים דבעו י"ב. והם מחסרים אמירת הקדישים בשבוע ראשון של חודש י"ב וזה עדיף טפי. ע"כ.

אם יש לדקדק בדבר בחודש חסר ויתר

ומ"מ נראה שאינו צריך לדקדק בחודש חסר או יתר. אלא כל שמפסיק ואין כאן י"ב חודש סגי. וכמו שכתב בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' רכז) בשם ספר דודאי השדה להגאון דייטש מבאניהאד שהוא פוסק ונהג בעצמו לומר גם אותו היום. למשל אם היארצייט כ' סיון, היה אומר גם כל היום של כ' אייר קדיש. ואף שלכאורה הי"א חודש נשלמים בי"ט אייר בערב, ויום כ' אייר כבר שייך לחודש הי"ב, מ"מ אין כאן זלזול לאביו כיון שפוסק לומר קודם י"ב חודש. והכ"נ כן. ע"כ. והגם שראיתי בשדי חמד (מערכת אבלות אות קסב) בשם שו"ת אגודת אזוב שמונים הי"א מיום הקבורה. ואם כלו י"א חודש בע"ש יאמר קדיש בשבת ג"כ, שבשבת אין גיהנם ואין דין, והקדיש בשבת מועיל להעלותו ממדרגה למדרגה. אבל ביו"ט לא יאמר שיש דין גיהנם ביו"ט. עכת"ד. ע"ש. ומשמע שיש לדקדק גם בחסר ויתר. אך באמת שאין רגילות לדקדק בחודש מלא או חסר. והכל הולכים אחר תאריך הקבורה. אלא שהביא בשדי חמד משם הבאה"ט (או"ח סי' קלב ס"ק ה) שפוסק מלומר קדיש ביום כלות י"א חדש וכתב השדי חמד וז"ל: והנה מ"ש הבאה"ט סי' קלב הנ"ל הוא משו"ת כני"ח ובסידור דרך החיים (דף קכא, א) שהובא שם דיני קדיש מהגאון בעל כני"ח כתוב באות טו שהמנהג לומר קדיש רק י"א חדש פחות יום אחד. שאם מת אביו בע"פ יאמר קדיש עד י"ג באדר. והמובן מדבריו הוא שביום אחרון של חדש י"א לא יאמר קדיש. דהא קאמר דיאמר י"א חדש פחות יום אחד. אבל מדברי הרב באר היטב מתבאר יפה דאין ההקפדה אלא שלא יאמר קדיש ביום ראשון של חודש י"ב. משום שיום אחד בחודש נחשב לחודש. אבל ביום כלות חודש י"א אין בו שום טעם שלא לומר בו קדיש. ומה שהוסיף בדרך החיים, שלא לומר קדיש ביום האחרון של י"א חודש, הוליד את חסרו"ן. שהבינו כמה לומדים שאין לומר קדיש ביום אחרון של י"א חודש ובאמת אינו כן. וכבר אמרו שאין ללמוד מהקיצורים הלכה למעשה. עכ"ל הרב שדי חמד. וכפי זה שפיר יש להקפיד גם על חודש מלא וחסר, שלא יחסיר מהי"א חודש ולא יוסיף עליהן להיכנס לי"ב חודש. ויותר מזה כתב שם הרב בשם ספר דרך פקודיך שחידש שמה שאומרים משפט הרשעים בגיהנם י"ב חודש, לאו דווקא, אלא י"א חודש. שאם אומר י"ב חודש נמצא מחזיקם כרשעים. וכשם שאין אומרים קדיש כל י"ב חודש כך אין אומרים הכ"מ וכו'. ע"כ. ודברי הרב דרך פקודיך נסתרים מדברי הכנה"ג (יו"ד סי' תג) שכל שפוחת מי"ב חודש אפילו יום אחד שפיר דמי, ואינו מחזיקם לרשעים. ונהג לפחות שבוע. כיע"ש. והחזיקו האחרונים אחריו. ומהיכי תיתי שלא לומר קדיש כל חודש שנים עשר. ובפרט למה שכתב בשו"ת רב פעלים (חלק ג סי' לב) בשם המקובלים שעיקר תועלת לנפטר להעלותו ממדרגה למדרגה הוא בסוף הי"ב חודש. ולכן המנהג לפחות שבוע ראשון של י"ב ולא לומר בו קדיש שלא להשוותם רשעים. אבל בסוף י"ב חודש יש לומר. עכת"ד. וראה עוד מה שכתב הפלא יועץ (מערכת כיבוד אב ואם) שלא זו בלבד שי"ב חודש ויום היארצייט אלא כל ימי חייו יאמר קדיש. ולא יגרע אפילו יום אחד מלומר קדיש כיוון שגורם עילוי לנשמתם וכו'. כיע"ש.

הכרעת ההלכה

ומכל האמור נראה שאין כל קפידא לומר קדיש בתוך י"ב חודש. והמנהג להפסיק שבוע אחד בתחילת חודש שנים עשר. וכדברי הרב כנה"ג והרב פעלים הנ"ל. ומתוך הדברים השבתי שואלי דבר באחד שחל יארצייט של אביו בשבוע ראשון של י"ב חודש לפטירת אמו, כיצד ינהג. והשבתי לו מתוך דברי הכנה"ג שכל שחסר מי"ב חודש אפילו יום אחד לא משווה אותם רשעים. ולמרות המנהג להפסיק שבוע ראשון של י"ב חודש, כיוון שאי אפשר שלא יאמר קדיש על אביו, אין קפידא בזה. ויפסיק לשבוע לאחר יום היארצייט.