חיים יוסף/איסור רחיצה/סעיף ב

ב. רחיצת ידיו פניו ורגליו במים פושרים, יש אוסרים ויש מתירים. ויש להקל לרחוץ ידיו פניו ורגליו במים פושרים, שהלכה כהמיקל באבלות. ולכל הדעות מים פושרים שהוחמו באמצעות השמש, הן מעצמן והן ע"י דוד שמש, יש להקל לרחוץ בהם ידיו פניו ורגליו.

רחיצת ידיו פניו ורגליו בפושרים

כתב הפת"ש (אות א) בשם הרב תפארת למשה שיש לאסור כל שנתחמם אצל האור, דלא פלוג רבנן. ועוד שאין דרך לרחוץ בחמים כ"כ, וכשגזרו על החמים גזרו ג"כ על הפושרים. ע"כ. ומשמע מתוך הדברים שכיוון שמים חמים היינו שחוממו ע"י האור, א"כ לא שנא פושרים שגם הם חוממו ע"י האור. וטעמו השני משום שאין דרך לרחוץ בחמים מאוד, וא"כ אף הפושרים בכלל האיסור .

תה"ד וש"ך

אלא שמצאנו בתה"ד (סי' רצא) בשם גדולי אושטרייך שאין מניעה לרחוץ בפושרים גמורים. כיע"ש. וכ"כ בש"ך (יו"ד סי' שעד ס"ק ד וס"ק ו) בדין כל שמתאבלים עליו מתאבלים עמו. שכתב שכל אלו שמן הדין היו צריכים להתאבל עמו, אע"ג דהאידנא לא נהגו כן, מ"מ צריכים להראות אבלות ביום המיתה או בשמועה תוך שלושים עד מוצ"ש הראשון. ואין להחליף מבגדי חול לבגדי שבת, וגם אין לרחוץ בחמין, גם לא לחוף הראש רק בצונן או במים פושרים. ע"כ. יע"ש. ומפורש יוצא מכלל דבריו היתר לפושרים. ואין לומר דשאני כל אלו שאינם חייבים באבילות ממש כי אם רק משום כבוד שחייבים במי שמתאבלים עמם. חדא משום דמתאבלים עמו לכל מילי משמע. ועוד שאע"פ שבזה"ז לא נהגו כן, מ"מ הטיל עליהם איסור רחיצה כמתאבל עימו ממש. וכיוון שהתיר להם בפושרים, א"כ גם האבל עצמו מותר בפושרים. ודלא כהרב תפארת למשה.

הכרעת ההלכה

ובאמת שכך היא סתימת לשון הפוסקים שלא אמרו כי אם חמים וצוננים, ולא דברו בפושרים. ובמילתא דאיסורא לא היו שותקים לנו מזה. והואיל ויש מקילים ברחיצת פושרים, י"ל שהלכה כהמיקל באבלות. ובפרט במקום צער בארצות הקור שאי אפשר להם לרחוץ במים קרים יש להקל לרחוץ עכ"פ ידיו פניו ורגליו בפושרים.

מים שהוחמו ע"י השמש – לכו"ע מותר

ובארצות החום יש והמים יוצאים פושרים מהצנרת עקב השמש המכה בחוזקה. שודאי בזה יש להקל שאלו המים יוצאים בטבעיות ולא נעשה בהם דבר מה לחממם, לא ע"י האור ולא ע"י דבר אחר. ובזה נראה שגם הרב תפארת למשה יודה שאין בזה גזירה כלל. שעד כאן לא אמר אלא מה שהוחם ע"י האור, אבל ע"י החמה לא, וה"ה חמי חמה שלא שייך לגזור בזה. וממילא יצא היתר במים פושרים שהוחמו ע"י דוד שמש לרחוץ ידיו פניו ורגליו אך לא כל גופו שבזה אף בקרים גזרו משום תענוג בכל אופן. ופשוט.