חיים יוסף/איסור מלאכה/סעיף ו

ו. שותפים שאינם יושבים ביחד באותו חנות, כגון שיש להם שתי חנויות וכל אחד יושב בחנותו ואירע אבל לאחד מהם, אין שותפו חייב לסגור חנותו אלא עוסק בו כדרכו.
ז. הנותן מעות בעיסקא ולעתים יושב בחנות ואירע לו אבל, אין שותפו חייב לנעול החנות, שכל שאינו יושב תדיר אינו ניכר ששותף הוא. ואע"פי שיש מחמירים בזה שלא ישב השותף בחנות עכ"פ שלושה ימים, רבו המתירים בזה והלכה כמיקל באבלות.
ח. ועיקרו של דין כל שיושב באותו חנות בקבע, ואפילו אין הזמן קבוע בכל יום אלא רק פעם אחת בשבוע או כיוצא בזה אבל בקבע הוא אצלו, הרי זה פרהסיא אם יפתח שותפו החנות כשאירע לו אבל ואסור לפתוח החנות.
ט. ובכל זאת נראה שמותר לשותף ברווחים לעסוק במלאכה בצנעא בתוך ביתו ולא בחנות הקבועה, ואפילו ישתמש בכלים של האבל, כל שאינו עושה במקום הקבוע של השותפות.

להתיר בשתי חנויות – שו"ת המבי"ט

בשו"ת המבי"ט (חלק א סי' רס) הביא דברי רבינו ירוחם שנראה שגמרא שלנו חולק על הירושלמי בדין שותפים שנועלים חנותם. וס"ל לתלמוד דידן שאין חברו בטל ממלאכתו, וכמו שכתב הרא"ש ז"ל, וכן בתורת האדם. ומשמע לי שאם שניהם היו יושבים בחנות אחת הוא שנועלין אותם לפי הירושלמי, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בחנות אחת. וכן משמע לישנא דגמרא דקאמר נועלין את חנותן ולא קאמר חנויותיהן. אבל ב' שותפין בשתי חנויות, נראה שיכול השותף לפתוח חנותו אפילו בעסק השותפות. דלא גרע מצינעא דאמרינן דשותף יכול לעשות בצנעא בתוך ביתו אפילו בעסק השותפות, כמו שכתב בטור (יו"ד סי' שפ). וכיון ששותף זה שאירע בו דבר אינו רגיל לשבת בחנות זה כלל, הוה ליה כצנעה בתוך ביתו. דלא מיקרי צנעא בתוך ביתו אלא לגבי יושב בחנות שהיה יושב בה השותף שאירע בו דבר, דאילו בחנות אחר כיון שאין השותף שאירע בו דבר רגיל לשבת בה, הוי כצנעה כדאמרינן. והוי כמתעסק בממון חברו שנראה דאינו חייב להתבטל או לנעול חנותו כשאירע דבר לבעל הממון. דהרי האריסין וחכירין וקבלנין דיעשו בשדה של אבל, כפירוש הראב"ד ז"ל דמייתי בהגהות פ"ה, והמרדכי גם כן, ורבי ירוחם נתיב כ"ח כתבו, אם בעל השדה הוא אבל הרי אלו יעשו ולא יניחו מלאכת הקרקע בשביל אבילות כי בשל עצמן הם עושים. וכן הוא פירוש הרמב"ם ז"ל. וה"נ במתעסק שמא דבשל עצמו הוא עוסק שאע"ג שהוא ידוע שהוא מתעסק בשלו, גם בקבלן בשדה הוא ידוע שהוא שדה שלו ויש לו ריוח לאבל במה שעושה האריס או החכיר בשדה למחצית לשליש ולרביע. וכן נמי הוי מתעסק במלאכתו ביד אחרים בביתו הוא שלא יעשו, ובבית אחר יעשו. כדתניא התם וכו' ובמתעסק נמי הוי צנעא. דכיון שאין האבל רגיל לשבת באותו חנות לא מיחזי פרהסייא וכו' עכ"ד. ע"ש.

להחמיר בשתי חנויות – שו"ת מים עמוקים

ומאי דפשיטא ליה להמבי"ט מספקא ליה למהר"א בן חיים בשו"ת מים עמוקים (חלק ב סי' צב) שלשיטת הראב"ד ז"ל דס"ל דכל בצנעא שרי, וטעמא דשני אחים ושני שותפין דנועלין חנותן משום פרהסיא, היה אפשר להסתפק בנ"ד שב' השותפין לא היו יושבים בחנות אחת, אלא כל אחד בחנות מיוחדת. שאע"ג שהיו שותפין בכלל הסחורות של שתי חנויות ויד שניהם שוה בסחורות השתי חנויות, מ"מ כיון שלא היה האבל יושב בחנות ההוא דומה קצת לצנעא. אבל לבי מהסס בזה כיון שהוא ידוע לכל האנשים ששתי החנויות גם יחד הם משותפות לשני השותפין, וכל העם רואים את השותף מתעסק בחנות אשר ידעו שיש חלק לשותף האבל בה, וה"ל כשני אחין שני שותפין בחנות אחד. עכ"ד. ע"ש.

שו"ת גינת ורדים

ועין רואה בשו"ת גינת ורדים (יו"ד כלל ה סי' ט) תשובה מהרב יהושע שבאבו שכתב דע"כ לא אמרינן דצריך לסגור החנות אלא כששני השותפין מתעסקים יחד באותו שותפות, אבל בנ"ד שראובן אינו מתעסק כלל בעסק השותפות, הו"ל כמי שנותן מעות לחברו בתורת עיסקא דפשיטא ודאי דאם מת לו מת לבעל המעות א"צ המתעסק לסגור החנות, וכמו שכתב המבי"ט בחלק א (סי' רץ [נראה שצ"ל סי' רס] דף ק, ג). ע"ש. ע"כ. ושוב חזר להביא דברי הרב מים עמוקים הנ"ל שאוסר שני שותפים בשתי חנויות אלא שטעמו של מהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים הנ"ל הוא לפי שהכל יודעים שהם שותפים, וכמבואר בדבריו. ובנידו"ד אינם יודעים שהם שותפים ובזה יודה הרב שמותר. ומה גם שבנדון דידיה לא פסק בפשיטות לאסור אלא כתב ולבי מהסס בזה, פשיטא דבנ"ד דשרי. ואף את"ל דבנ"ד נמי ס"ל להרב לאסור, מ"מ כבר כתבנו דיש להתיר בנ"ד מהנך טעמי שכתבנו לעיל. הכלל העולה דשמעון הנזכר מותר לו לעשות מלאכה בימי אבלו של ראובן ואין בו שום איסור. ע"כ. ע"ש. ובעל המחב"ס גינת ורדים מר ניהו הרה"ג כמוהר"א הלוי ז"ל (שם סי' י) כתב ליישב הבבלי והירושלמי באופן שאין ביניהם כל מחלוקת. והעלה שאין לחוש למלאכת אדם חשוב שהמלאכה נעשית בצינעא. שכיון דעיקרא דמילתא איסורא דרבנן בעלמא הוא, לא משגחינן לפרסום שמחמת אדם חשוב. וליכא פלוגתא בין שני התלמודים. וזו היא שיטת הרי"ף והרמב"ם שכתבו לשון הירושלמי בסתם, דמשמע דוקא בפתיחת חנות אסורים משום דהוי בפרהסיא טובא, אבל כשעושים בצינעא, אף על גב דמיפרסמא מילתא קצת דעביד שהשותפות נקראת על שם השותף האבל, לא משגחינן בהכי ושרי. ע"כ. ודחה שם דברי מהראנ"ח בשו"ת מים עמוקים. אך לדינא לפי שכבר נזרקה הלכה זאת מפי גדולים להחמיר במלאכת אדם חשוב אפילו בצינעא, אין לזוז מדבריהם. ומ"מ כיון דהא מיהא גדולים אלו סוברים דרשאי השותף לעשות בצנעא כל שאין שותפו אדם חשוב שתקרא השותפות על שמו, א"כ נקטינן לענין שאלתנו שכיון שאין הדבר מפורסם לכל ששמעון הוא שותפו של ראובן חשיב שפיר שמעון כעושה בצנעא ויכול לפתוח חנותו כדרכו. ע"כ. ומשהגענו לצופים שומא עלינו להביא את אשר צפינו בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' תעג) שנשאל בשני אנשים שהיה לכל אחד חנות ממין סחורה אחת. וכדי שלא יהיו מריבה ביניהם שכל אחד ירצה להרגיל הקונים אצלו, נתרצו והתנו ביניהם שמה שימכור האחד יותר מחבירו יהיה לחצאין. דהיינו שיתן לחבירו חצי דמי יתרון המכירה ליקח מחבירו סחורה כנגדו. ואירע אבל ב"מ לאחד מהם. מהו שימכור השני בחנות שלו. והשיב שלכאורה היה נראה כיון דבימי אבלו אסור האבל למכור. וגם אפילו בשני שותפים חנוונים שאירע אבל לאחד מהם אסור השני לעשות בפרהסיא, כדאיתא בשו"ע יו"ד (סי' שפ, כא). וא"כ גם בנידו"ד שכל מה שמוכר השני יהיה על שותפות לפי תנאי שלהם ואסור אם הדבר מפורסם כיון שהאבל אסור למכור. נמצא שכל מה שימכור השני יהיה על שותפות. והסיק שנראה שאפילו אם יהיה לשותף חלק מותר. דהנה קשה לי על דין זה דשני שותפים חנוונים הנ"ל. דלמה לא נאמר שותף אדעתיה דנפשיה עביד ויהיה מותר, כמו אריסות דשדה דמותר בימי אבלו כששדהו ביד האריס משום דאריס אדעתא דנפשיה עביד, אף דמלאכת מחובר חשיב דבר מפורסם. ונ"ל לפמ"ש הר"ן בסוף פ"ק דע"ז אהא דאריס אריסותיה עביד וז"ל: ולא דמי לישראל ונכרי שקבלו שדה בשותפות שלא יאמר לו הישראל טול אתה בשבת ואני בחול, דהתם מלאכת השדה אישראל נמי רמיא. אבל הכא כוליה אנכרי רמיא ולא אישראל כלל. וא"כ הכא נמי שני שותפים חנוונים כיון דהמלאכה על שניהם, לכן אסור השותף לעשות בפרהסיא כיון דהשותף הוי שלוחו של האבל כיון שהמחצה הוטל עליו. ולפי"ז בנ"ד שכל החנות מוטל רק על השני ולא על האבל, ודאי מותר. ע"כ. ומינה יש ללמוד לדין שני שותפים שכל אחד עומד בחנותו, שכל החנות מוטלת על השני ולא על האבל ובודאי מותר.

להתיר בשתי חנויות – שו"ת פעולת צדיק

וכן נטה קו להקל המהרי"ץ בשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סי' רעד) בשני שותפין שאירע אבל לאחד מהם קי"ל דנועלים את החנות כל ז'. כתב על זה הרב פנ"ח והרב לקט הקמח שדוקא כשהם יושבים בחנות אחת אסור לחבירו לישב, ואפילו ימחול לו שותפו האבל הריוח. ואם כל אחד רגיל לישב בחנות אחד, נראה שמותר לישב בו מ"מ. ומהראנ"ח (סי' צג) חולק. המבי"ט חלק א (סי' רס) עכ"ל. הנה מדכתב בלשון זה ומהראנ"ח חולק מוכח דס"ל כסברת המבי"ט כנודע מכללי הפוסקים ז"ל. ועוד דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ובערוב אפילו בפוסקים, כמ"ש בספר כרם שלמה ז"ל. ועיין בגינת ורדים (כלל ה סי' ט) ובפרח שושן (כלל ה). והנה המבי"ט דייק לה מלשון הרמב"ם שכתב או ב' שותפין שהיו בחנות אחד. כיע"ש וגם לשון הגמרא הכי דייק דקאמר נועלין את חנותם ולא קאמר חנויותיהן. אבל בשכל אחד בחנות לבדו לא גרע מצנעא דאמרינן דשותף עושה בצנעא בתוך ביתו. גם אמרו גבי אריס וחכיר הרי אלו יעשו בביתם וכו'. וראיתי ג"כ להרב דבר משה בשם מר אביו ז"ל שהיה דן להקל בזה מטעם שהלכה כדברי המיקל באבל. ע"ש בחלק יו"ד (סי' עז). ושם נסתפק הרב דבר משה ז"ל אם לפעמים בעל המעות יושב בחנות המתעסק ורוב העולם יודעים שהוא בעל המעות יע"ש. ולענ"ד המדייק בדברי המבי"ט (סי' רס) יראה דיש לפשוט ספק זה להקל שהרי לשם כתב המבי"ט כיון שאין בעל המעות רגיל לישב בחנות המתעסק וכו'. ולשון רגיל לא משמע לפעמים. דאמרינן שמא בשל עצמו הוא מתעסק אע"ג דידוע דמתעסק שלו הוא ודו"ק. עכ"ל הרב פעולת צדיק. נמצא שהרבה חברים לדעת המבי"ט, הלא הם פנ"ח ובעל לקט הקמח. ואפילו ישב שם לעיתים, כיוון שאינו רגיל לישב בחנות תדיר, אין זה פרהסיא. והגם שראה דברי הראנ"ח בשו"ת מים עמוקים שאם ידעו בזה יש לומר דהוי פרהסיא, דבריו בבירור נאמרו שצריך שידעו רוב העיר או המקום מעניין השותפות, וגם הוא מהנוטים להקל בזה. ואנוכי הרואה בספר שולחן גבוה (יו"ד סי' שפ אות לו) שהביא דברי המהרי"ט והראנ"ח ומחלוקתם. שלדעת המהרי"ט אפילו ידוע שיש לאבל חלק בשותפות, עכ"ז מותר חבירו לפתוח החנות. והראנ"ח חולק. והביא דבריהם הכנה"ג בהגה"ט וכתב שכבר הוריתי להתיר לאחר שלושה ימים, שבלאו הכי מתיר בזה המהרש"ל. ומהרי"ט מתיר אפילו תוך שלושה ימים. והביא דברי הדבר משה (יו"ד סי' עז) שראה לאביו נוהג בזה לקולא מטעם שהלכה כהמיקל באבלות ואפילו בפוסקים. וכמו שכתב בכנה"ג (סי' שפז) וכו'. ע"כ.

הכרעה להקל בשתי חנויות

הא קמן שרבו המקילים על האוסרים וניזיל אבתרייהו. ומה גם דקיי"ל הלכה כהמיקל באבלות אפילו ביחיד נגד רבים. וכמו שכתב בגו"ר (יו"ד כלל ה סי' ט) ועוד אחרונים ובעלי כללים. וכפי זה אין כל מקום להחמיר כששני השותפים יושבים איש על מקומו בחנותו שלו בכל ימות השנה, ואפילו ידוע עניין השותפות, וכמו שכתב הכנה"ג בהבנתו את דברי המהרי"ט. ע"ש. וביותר לפי סברת האבני נזר שי"ל ששותף אדעתא דנפשיה קא עביד. כיע"ש. אכן בשותפים בחנות אחת לא מצאנו לזה מזור ותרופה, שבודאי יודעים ששותפים הם מעצם ישיבתם בצוותא חדא. וכן מצאתי בשו"ת חיים ביד (סי' קיא) וז"ל: נשאלתי על השותפין, דהיינו אם יש לו לאבל חברה ושותפות עם אחרים, אפילו אם הוא אינו מתעסק כ"א ממונו שנותן לאחרים להתעסק. הגם דלהרב המבי"ט (חלק א סי' רס) התיר אפילו תוך ג' ימים ומוהראנ"ח (חלק ב סי' כג [נראה שצ"ל סי' צג]) אסרו, אנן נהגינן לאסור ג' ימים דוקא ותו לא, כדברי רש"ל בתשובה (סי' סז), וכמ"ש הרב כנה"ג ביו"ד סי' זה (טו אות ז) וז"ל וכבר בא מעשה לידי והוריתי שאחר ג' ימים מותר, וכ"ש אם הוא אינו מתעסק, דלהר"ם מטראני מותר אפילו תוך ג'. יע"ש. וג' ימים הללו שנהגו לאסור הוא ג' ימים שלימים, ולא אמרינן בזה מקצת היום ככולו , וכן הוא המנהג וכמו שהעד העיד גור בארץ הזאת הרב כבוד יו"ט (דף צד, ב), ושכן ראה לכל הבתי דינים שקדמו, ושכן שמע מפי מוה"ר הגדול בעל שורשי הים ז"ל. יע"ש. גם מוה"ר הגדול כמוהר"ח מודעי ז"ל בקונטרס זכרון לראשונים (דף קס, ב) כתב דכדברי מרן החבי"ב ראוי להורות. יע"ש. ועיין בספר בית אהרן (יו"ד מערכת א). יע"ש. וכן ראיתי בקונטרס זכרונות כ"י למוה"ר בעל עבודת משא דכתב דתורה כן, ושכן שמע מפיו של מוה"ר פני מבין שכתב בתשובה כן בספר מבין דבר. ושוב כתב דשמע מפי השמועה דהרב מוהריט"ד ז"ל שאל את פי מוה"ר זה הי"ם הגדול ואמר לו כן דג' ימים הראשונים יהיו שלמים. יע"ש. ולא ראה דהלא היא כתובה על ספר הישר בספרו כבוד יו"ט כאמור. ועיין להרב נחמד למראה (חלק ב דף רכט, ב) מ"ש בזה. יע"ש. ומתבאר מכולם דכל זה דג' ימים היינו כשהאבל אינו מתעסק בחנות, אך כשמתעסק בחנות אפי' לאחר ג' ימים אסור לפתוח החנות. וכן עשה מעשה הרב בעל נח"ל בפני כמה פעמים והעיד על הרב מר אביו ז"ל כך. עכ"ל הרב חיים ביד. ומכוח הנ"ל פסק בספר שו"ג הנ"ל שראובן ספר שיש לו חנות וכלי תספורת, וקיבל את שמעון שיבוא מע"ש לע"ש, ומחלקים ביניהם את שכר התספורת שמגלח שמעון בשביל שכר החנות והכלים, ואירע אבל לראובן, אינו יכול שמעון לגלח באותו חנות ובאותם כלים באותו שבוע. הרב ב"ד (יו"ד סי' קפא). ע"כ.

הכרעת ההלכה

אך צ"ל שכ"ז משום דהוי פרהסיא, שאם לא יפתח שמעון החנות לא יבואו להסתפר אצלו. אבל בצנעא שיבואו לתוך ביתו של שמעון ואע"פי שיהיו כליו של ראובן בידו מי יימר לן שאין להקל בזה, שזה מקום אחר. וכבר דקדק המהרי"ט שנועלים חנותם נאמר ולא נועלים חנויותיהם. כיע"ש. וחלק מהפוסקים נגררו אחריו להתיר מטעם הכהמ"ב. וצדקו דבריהם בעיני. וכן עיקר לדינא להקל בשני שותפים בשתי חנויות.