חיים טובים/שוחר טוב/טו

מזמור טו

רבי אבין אמר נשבע להרע ולא ימיר זה שמחסר את הכיס שלו להצר לנפשו לעשות ורבנן אמרי זהו שמשביע את יצרו שלא לעבור עבירה. והכי דריש לקמן על בועז, ועיין מהרמ״א. נראה דרבנן באו לסיים דברי רבי אבין, דלא יהיה כההיא דמדרש משלי פרשה י״א, על הפסוק יד ליד לא ינקה רע, על היוצא מהזונה ונותן צדקה, דלא יועיל לו, ולא למצוה תחשב לו, וקל להבין. ובמאמר מה הקטן הזה כל מה שהוא עושה אין מניחין בידו כך ישראל וכו', בא יום הכיפורים. עיין זכירה לחיים סדר לך לך פרשה ל״ט, וזכרונות שם ואבי הנחל פרק ה, ועמודי חיים עמוד תורה ס"ו.

נבזה בעיניו זה משה שמאס בביזת מצרים והוא היה עוסק בעצמות יוסף. ואתי שפיר ס'ומא דקרא עליה דידיה נמי דמפרש באיזה דבר היה עסוק שלא לקח ביזת מצרים, ואמר ואת יראי ה׳ יכבד לעצמותיו ל יוסף שהיו יראים את ה׳ שלא חטאו, כדדרשו ירא ה׳ זה יוסף, כדכתיב את האלהים אני ירא, הפך ותהי עונותם על עצמותם.

ופועל צדק זה יצחק שהיתה פעולתו בצדק ומסר נפשו למיתה. אני בעוניי הבנתי כמאמרם במדרש דאמר יצחק לאביו שיעקוד אותו היטב שמא יבעוט באביו ויפסל השחיטה, אך מורינו הרב תהלות ה׳ דף ח״ל עמוד ד׳ הסיעו לצדקה, והן אמת דאשכחן ויזרע יצחק לא זרע אלא לצדקה, אך הראיה שמביא מורינו הרב שם דבאברהם הוה שייך טפי מדכתיב אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה, אינה ראיה לפי המאמר של מזמור א׳ בפסוק כי אם בתורת ה׳ חפצו זה יצחק, דכתיב אשר יצוה את בניו, והתם מרן נרו יאיר גופיה קיים הגירסא זה יצחק, ולא כאות אמת דהגיה זה אברהם, דהוא כמו שרוצה מרן נרו יאיר לומר הכא מהאי קרא, והאמת דפירושו דהיה תדיר דעתו בזה כל אחד בדבר אחד הוא נכון עד מאד, וכך פירשו בלשון הש״ס תתי לי דלא הלכתי וכו', דקיימית וכו', דהיינו זריז הרבה באותו דבר, וכדכתבו ז״ל דלפי שורש נשמתו וגלגולו שבא לתקן, מוכרח שיהא באותה מצוה זריז ונשכר טפי משאר, דנפשו אותה ויעש לתקוני שדרתיה מן שמיא, והוא ברור, ועיין להלאן סוף מזמור י״ז.

מאי טעמא מרובה מדה טובה על מדת פורענות ת״ק בכפלים. ובזה יובן כפל נחמתני עקיבא נחמתני, אחת כפשטיה דעושה אחת מאלה, דהכי נמי באחת מכל אלה זאת, ב׳ דעדיין לא שמענו האי חידושא דהוא בכפלים, והרב אות אמת כתב דבילקוט אינו, וזכר עשה מה שכתב ברש״י סדר יתרו עיין שם, ועיין להגאון זד״ן ובדבר אחר פ״ז אות ב׳ ודוק.