חי בן מקיץ

ספר

חי בן מקיץ

הוא ספר מוסר השכל דרך חידה, חיברו החכם רבינו שלמה ספרדי ן’ גבאירל ז"ל, והבעל שפתי ישינים יחסו למהור"ר אברהם ן' עזרא ז”ל:

• הוקלד לפי דפוס ווארשא תרכ"ג
• ראה גם דפוס פרעמישלא תרפ"ה

קחה ספר לנסות בא בחידה:

יעורר בו אנוש שכלו להקיץ:

זכה לראות נועם אל בחדוה:

הכי נקרא שמו חי בן מקיץ:

ווארשא, בדפוס הרבני מוה’ יצחק ראטהער שנת תרכ”ג לפ”ק

שמעו חכמים מילי, ויודעים האזינו לי. בינו אנשים וישישים והקשיבו בוערים ונערים כי אמת יהגה חכי מפתח שפתי משרים אני עזבתי את ביתי, ונטשתי את נחלתי, והנחתי מולדתי ומקומי, ובית אבי ועמי, ומשפחתי ואחי נחרו בי בני אמי, שמוני נוטר אלף כרמי. קמתי לנסוע ולבקש מרגוע כדי שתנוח רוחי ונשמתי, ותנפש נפשי ותתייחד יחידתי, ועמי רעים ודברי שומעים:

וארא והנה איש זקן הולך בשדה, משבח לאל ית’ ומודה, דמותו דמות המלאכים, והודו כהוד המלאכים, לא החליפוהו הזמנים, ולא שינוהו השנים עיניו כיונים ורקתו כפלח הרמונים לא נחתה קומתו לא כשל כחו, לא כהתה עינו ולא נס ליחו. שמניו טובים כריח נרדים. חכו ממתקים וכלו מחמדים, ואמרתי לו שלומך ישגא. ?מתך תמיד תהגה ולעד לא תשגה, בן מי אתה ומה שמך, ומה מלאכתך ואיזה מקומך. ויענני במולים ממולאים כאבני מרגלים בדברים סדורים, כתומים ואורים. ויאמר לי יטיב אלהים את שמך. יש!ים כנהר שלומך, ויהי תמיד בכסלך. ושמר מלכד רגלך, חי בן מקיץ שמי, ועיר הקדש מקומי, מלאכתי אשר אתה רואה, אעשה ולא אלאה. אשוטט בכל עיר ומדינה ובכל צד ופינה. ואני הדריכנו דרך חכמה ולמדנו דעת וערמה. ואהיה אצלו אמון, בבעל המון. בצלו חמדתי וישבתי ולא אעתק. כי פריו לחך יערב ונמחק. ויהי כאשר נדברו וארכו הדברים. וכולם למבין נכונים למוצאי דעת ישרים. ויאמר הכרת פניך הגידה. וצורתך העידה. כי אזנך פתוחות. לשמוע תוכחות ונפשך נכונה. לקנות חכמה ובינה. את המלאכה אשר אני בוחן וחוקר. לעולם אל תכזב. ולעד אל תשקר כי היא באמת ולרואה בעינים והמניח אותה ימשש בצהרים אלה הדודים. אשר בך מודים. אינם ידידים. כי אם מורדים. ולא רעים. אבל מרעים. ולא אהובים כי אם אויבים. מצודים וחרמים. גבורים ועצומים. פורשים וטומנים. אוסרים ומענים. אשרי אנוש ינצל מהם וחוטא ילכד בהם. הנוקש במכמרתם לא ימלט והנלכד לרשתם לא יפלט בני סוב מאהליהם ואל תפן אליהם ואל תשמע מיליהם כי לרע ירוצו רנליהם והאיש אשר לפניך הולך רבה השקר ואמת ישלך אשר מימינך מסיתך ומענך בכל עת קוצף וזועף. ובכל יום כועס וזועף. חרביו לקרוביו ינופו. וסביבו שביביו ישרופו. חמתו כאש תבער. וכעסו כלהב יבער. בכל חטא ישטה. ומכל אמת נוטה ושוטה. דמיונו כאריה יכסוף לטרוף. וככפיר יושב במסתרים לחטוף. ואשר משמאלך תכשלך ותכלך. לעולם מייחל ומקוה ותמיד חומד ומתאוה. אם תכתשהו במכתש לא יסיר מאוולתו. ואם תכהו בפטיש לא תחדל כסלותו. כל אוכל יאהב ולא ישבע מהב הב. ואשר בתוכה. לא יבין ולא יחכם שוא ידבר והבל ימלל והצדק יעוות והאמת יהולל תהפוכות בלבו. ואון יחשוב על משכבו. לא תשבע מראות עיניו. ולא תמלא משמוע אזניו אתה האחרי נושק. ולבך בהם אוהב וחושק. ולא תדע כי ההולך באורחותם לא ימלט משחיחותם. היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הנוטה בחלק פיהם. והנפתה בנועם דבריהם:

בני אל תלך בדרך אתם. מנע רגליך מנתיבתם. כי רבים חללים הפילו ועצומים שהפילו. דרכי שאול דרכם ומעגלותם. ונתיבות מות נתיבותם ומסילותם. משול אתה בהם. והשתלט עליהם. והכנע השוטה במתאוה. והמתאוה בשוטה. ושפטם בצדק והמשפט אל תטה. ואשר ידבר מהם הבל ושוא. לא תאב[ה] לו ולא תשמע אליו, כי יחנן קולו אל תאמן בו. כי שבע תועבות בקרבו. עשה זאת איפה בני והנצל. בטרם יפוח היום וינוס הצל. ושמור דברי ואל תשכחם. ולעד לא תזניחם. נוצרם תמיד בלבך. כתבם על לוח לבך. יהיו לך לבדך. ואין לזרים אתך כי לוית חן הם לראשך. וענקים לגרגרותיך. יבלו בטוב ימיך. ובנעימים שנותיך:

ויהי כאשר שמעתי אלה הדברים. אשר מפנינים יקרים. ידעתי כי חסר ממוסריו. והמסתיר אמריו והמפקיר דבר מדבריו חומס נפשו ומשחיתה. ועולב יחידתו וממיתה. ודמחזיק בהם ומהם לא ירפה לעד יחיה ולא יספה. כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. אמרתי משכני אחריך נרוצה. אגילה בך ואעלוצה. בדודיך אשמח ואשיש מיין הרקח ומעסיס. ויאמר לא תוכל לרוץ נגדי. ולעוף עמדי. וכנפיך נשברים ואין לך אברים. ואומר מי יתן לי אבר כיונה. אעופה ואשכונה. בי אדוני. אל תפן אל זדוני. כי אליך גליתי את ריבי. ועליך השלכתי יהבי. לך תוחלתי וסברי. רפא חולי וחבוש שברי. ויוליכני דרך קרובה. אל ארץ ארוכה ורחבה. תחלק לשלשה חלקים. עמוקים ורחוקים. תחלת האחד במים. וסופו בשמים. והשנים הנשארים. אשר המה עקרים. האחד במזרח קצתו. והשני במערב ראשיתו. זה אל זה יהל אורו. וזה מורו. לאלה תחלק הארץ בנחלה בראש מתחלה. ולא יוכל ללכת באלה המקומות הגבוהים. כי אם מלא רוח אלהים. ובקצה הארץ הזאת עין תביע קולה. מרחוק תשמע מילולה. פלגיה נהרים. ומימיה אדירים. מרפאים כל מחץ ומחלה. ומעלים רפואה לתעלה. ואנחנו אשר קרבנו אליה. ועמדנו עליה. הפשיטני כתנתי והשליכי. וערום לתוכה הורידנו. ויאמר לי שתה מים ממקורה. ונוזלים מתוך בארה כי בה יחבשו שברך. וירפאו איבריך. ויהי להם כנפים. לעוף בשמים. ותשתה ממי החיים. ויסורו ממך מכאובים ונגעים ואסנים וחלאים רעים ונאמנים ויהיה לך כצרי לחבוש שבר. מכנפי ואברי:

אני כאשר שתיתי דיי. ונתרפאתי מחוליי. שלח ידו ולקחני. ומעלות העיין העלני. ויביאני אל מדינה. קדומה וישנה הורגת אוהביה. ואוכלת יושביה. בתוך אהלים חשכים ואפילים. השמש רחוקה מהם. והירח לא יזרח אליהם. בתוכם תבוא החמה. ואחריהם עין חמה. מקורה אינו נסתם. תתהפך כחומר חותם. ומדינה אנשי' דלים ורשי’ וימיהם מעטי' ורעים והמה בונים ונוטעים. ורועים הבנייני’ יהרסו. והזרעים ירמסו. והרמונים יסתרו והאילני’ יעקרו. והכל נופל במוקש. ואין דורש ואין מבקש. ואיך יעמדו ולא יתפרדו. והמה מקובצים ומחוברים. מאויבים וצרים. אין להם שקט ושלום. ונחת וחדוה. כי הדברים הטובים ברעים מעורבון החדוה במדוה. והשמחה באנחה. והששון באידין. היודעים לא ימצאו חן בדעתם

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.