חזון איש/יורה דעה/כ
סימן כ
[עריכה]א) דעת ר"ת חולין ק' א' דבכל איסורין אמרינן חתיכה עצמה נ"נ, והלכך חתיכה שנאסרה בנו"ט מנבלה ונפלה בקדירה צריך ס' כנגד כולה ולר"י דמין במינו במשהו אוסרת כל החתיכות אפי' הן אלף [וא"צ לזה דין חנ"נ אלא דטעם האסור אוסר הכל] ומיהו חתיכה שנאסרה במשהו אין אוסרת אחרים דאין משהו המובלעת אוסרת אחרים במשהו וגם לא אמרינן חנ"נ בחתיכה שנאסרה משום משהו, ומשמע דא"צ כלל ס' כנגד החתיכה.
וטעם ר"ת משום דגמ' שם משמע כן דאמר שם דבשביל שנאסרה החתיכה צריך ברוטב כנגד ב' החתיכות [ומיהו יש לדחות בנתמעטה הנבלה וצריך ס' כנגד טעם המובלע בחתיכה המותרת וכמש"כ תו' שם אלא דרהיטת הסוגיא משמע דצריך ס' כנגד שתיהן].
והנה נחלקו בזה רבי וריבר"י בירו' ערלה פ"ב ה"ג בתרומה מין בשא"מ שנאסר בנו"ט ואח"כ רבה חולין, דרבי סבר דבעינן ס' כנגד כל התערובות וריבר"י סבר דא"צ ס' אלא כנגד התרומה וקיי"ל כרבי מחברו.
והא דתנן תמורה י"ב א' אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון, צ"ל דמחומץ לא הוי כטעם הבא ע"י בישול ובחימוץ לא אמרינן חנ"נ.
חתיכה שנאסרה בנו"ט ונפלה בקדירה ויש ס' כנגד החתיכה, הקדירה מותרת והחתיכה נשארה באיסורה שאין הגעלה לאוכלין ואין הטעם יוצא מהחתיכה ע"י בישול, ואף שנקלש טעמו מ"מ חשיב טעם איסור, וכמש"כ הטור סי' ק"ו בשם הרשב"א.
ב) והא דאמר ע"ז ע"ג א' דיי"נ שנפל לבור ונפל לתוכו קיתון של מים רואין את ההיתר כאילו אינו ושא"מ רבה עליו ומבטלו, ואיכא מ"ד התם אפי' נפלו מים לבסוף, כתב הרמב"ן שם דלא אמרינן חנ"נ אלא בנבלע בדבר גוש שהחתיכה נשארת באיסורה וכמש"כ סק"א והלכך אסרו חכמים גם טעמה [ומיהו טעמא מן הדין שב להיתירה שהטעם הוא כדבר לח הנבלל ומתפזר ולא נשאר טעם איסור בטעם ההיתר יותר ממה שמתפזר בכל הקדירה] אבל לח בלח שגם האיסור נהפך להיתר לא אמרו חכמים חנ"נ, א"נ בבישול אפי' לח בלח אמרינן חנ"נ אבל לח בלח צונן בצונן שאינן מתערבין כל כך להטעים זה בזה כשנתוסף היתר אין כאן שום טיפה שיש בה איסור יתירה מחברתה, והלכך שב העירוב הראשון להיתרו, [ועי' ש"ך יו"ד סי' קל"ד ס"ק ט"ז].
ומאן דאסר נפלו מים לבסוף כ' הרמב"ן משום חומרא דיי"נ, ויש לתמוה דהא אפי' בתרומה מבעי לי' ע"ז שם אי אמרינן רואין, ואפי' נפלו מים בתחלה לחולין ואח"כ נפלה תרומה מבעי לי', וע"כ מוכח כמש"כ הרמב"ן שם בתחלת דבריו ז"ל דרואין מלתא אחריתא כיון דיש כאן מינו שאינו יכול לבטלו אף שאין האיסור נותן בו טעם וא"כ ראוי לאסור מינו ולצרפו עם האיסור ולעכב על המים מלבטלן וזה טעם האוסר וצ"ע למה נאיד מזה הרמב"ן לדעת הסוברין דבדבר הנבלל לא אמרינן חנ"נ.
והא דקיי"ל חנ"נ מסוגיא דחולין ולא מפרשינן טעמא דרבא משום דסבר כמ"ד ע"ז שם דבעינן מים תחלה, משום דכיון דבגמ' שם נקיט לה בתרי לישני וקיי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקיל, והלכך הדין נותן דקיי"ל דאפי' מים לבסוף אמרינן רואין, והכא בסוגיא דחולין מסיימינן בדברי רבא והלכך מחלקינן בין דרך בישול לצונן.
ג) ודעת ר"א בתו' חולין שם דלא אמרינן חנ"נ שההיתר נעשה איסור אלא ההיתר אסור משום טעם הבלוע וכשנפלה החתיכה לקדירה אוסרת כל החתיכות מפני טעם האסור הבלוע בה שיוצא לכל הקדירה, ולפ"ז ניחא דאין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון, והא דאית לי' לרבי בירו' בתרומה שנפלה לקדירה של חולין ויש בה בנו"ט ורבה עליהן חולין דבעינן שירבה על כולן אינו אלא בתרומה דה"נ ס"ל לר"א תמורה י"ב א' דמדומע מדמע לפי כולו ולפ"ז ניחא מ"ד אפי' נפלו מים לבסוף מותר ומאן דאוסר משום דלית לי' רואין, מיהו גם לפ"ז נראה דקיי"ל כן דאפי' נפלו מים לבסוף מותר דאל"כ ע"כ הא דאמר רבא חולין ק' א' משום רואין והלכך כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ובעינן ס' כנגד שתיהן היינו משום דטעם היוצא מן החתיכה לא הותר שאינו נפרד טעם האיסור מטעם ההיתר להתבטל ברוטב אלא אדרבה טעם האסור וטעם המותר מצטרפין לאסור הרוטב כיון שכבר נצטרפו ונעשו שניהן איסור קדם שבאו לתוך הרוטב וכדין נפלו מים לבסוף וא"כ אי אפשר לומר דהא דנקט נתן טעם כדי שיאסר הטעם אבל לא משום שנ"נ דאילו משום נ"נ אף בנאסר במשהו היה נ"נ ולהוכיח מזה דלעולם אין ההיתר נ"נ שהרי ע"כ אין הדין כן שאינו מספיק ס' כנגד הטעם אלא בעינן ס' כנגד כולן וכדין נפלו מים לבסוף דבעינן ס' כנגד כל היין, אלא ודאי ס"ל לר"א דקיי"ל דאפי' נפלו מים לבסוף מותר.
ד) חולין ק' ב' תוד"ה בשקדם, ומיהו י"ל דהתם מיירי כגון שלא היה שם יי"נ כדי ליתן טעם כו', נראה לפ"ז דקיי"ל דאפי' נפלו מים לבסוף מותר דהא סוגין אזלא כן, ולר"א איירי התם אפי' בנו"ט ומאן דמתיר אפי' בנו"ט מתיר, ומיהו למש"כ הראשונים ז"ל לחלק בין תערובות בישול לצונן והתם ליכא משום נ"נ אלא ברואין קמפלגי מאן דמתיר אפי' כי נאסר בנו"ט מתיר ומאן דאוסר אפי' נאסר במשהו אוסר וסוגין כמאן דמתיר דאמרינן רואין אלא בנו"ט נ"נ וזה כפי' ר"ת.
ואמנם נראה דאי מיירי התם בנאסר במשהו אין ראי' מסוגין דקיי"ל כמאן דמתיר נפלו מים לבסוף, דהא דאמר בסוגין כיון שנתן טעם ומשמע דאי נאסר במשהו מותר היינו דנאסר במשהו אין חתיכה זו אוסרת שאר חתיכות מדין מין במינו במשהו, אבל אכתי י"ל דבעינן ס' כנגד כל החתיכה דהא כל הנידון אי נ"נ או לא הוא לענין פליטתה שפליטתה מתערבת ונסחט טעמה ושבה להיתר למ"ד ל"א חנ"נ ומ"ד חנ"נ סובר דכל שנאסר פעם אחת אינו שב להיתירו אלא א"כ נסחט ממנו האיסור לגמרי אבל כל שנשאר בו איסור משהו נשאר באיסורו אף שבתחלה אין היתר נאסר מחמת טכ"ע אלא בטעם גמור, [ומיהו בנסחט האיסור לגמרי מותר וכמו שהוכיח הראב"ד פ"ט מה' מ"א ה"י מהא דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב והלכך אם נפל איסור על החתיכה חוץ לרוטב אין אסורה אלא חתיכה זו אע"ג דחתיכה זו פולטת טעם עצמה לחתיכה הנוגעת בה מ"מ אין החתיכה הנוגעת נאסרת כיון שטעם האסור אינו יוצא מחתיכה לחתיכה ואע"ג שחתיכה שנאסרה נעשית נבילה פליטתה שב להיתירה דהוי כהוכר ההיתר] אבל כל שהנאסר אינו שב להיתרו דין הוא שאוסר אחרים בנו"ט שהרי האוכל טועם טעם איסור, ולפ"ז לר"י דמב"מ במשהו וחתיכה ראשונה נאסרת במשהו כשנפלה לקדירה אחרת מינה אם אין ס' כנגד כל החתיכה כולן אסורות דנהי שאין דין מב"מ במשהו בחתיכה זו כשבאת לאסור אחרות אבל דין איסור בנו"ט יש בה שהרי פליטתה אינה שבה להיתר שיש בפליטתה תמיד משהו איסור ונהי דלענין אחרים אין משהו בלוע חשיב לאסור אחרים במשהו אבל פליטת הראשונה שקיבלה את המשהו מאיסור בעין ונאסרה אינה שבה להיתירה וכיון דאינה שבה להיתירה דין הוא שאוסרת אחרות בטעם ככל איסורין שטעמן אוסר וכל הנאסר משום טעם או משום משהו גם ההיתר חשיב איסור כל זמן שהוא אסור [והרי באיכא בתערובות כזית בכא"פ לוקה על כזית לדעת הר"מ והר"ח וכמש"כ לק' סי' כ"ה סק"ח ואף אי בעינן כזית איסור לענין מלקות הוא משום דחשיב חצי שיעור אבל איסורא איכא] ולפ"ז הא דנפול מים לבסוף שאין במים לבטל כל התערובות אפי' אי נאסר במשהו מ"מ כיון שכולו נאסר [והרי מחמרינן יין ביין אפי' בהנאה ע"ז ע"ד א' הרי דהיתר חשיב איסור ואפי' למאן דמיקיל בהנאה דחשיב כהוכר ההיתר אבל בשתיה גם ההיתר חשיב איסור] אי לאו דרואין את ההיתר כאילו אינו אין כאן היתר אבל בסוגיא דחולין שנפלה החתיכה שנאסרה לס' חתיכות היתר א"צ דין רואין, ומהא דחתיכה שנאסרה בנו"ט ונפלה לס' חתיכות ויש רוטב בקדירה דאמרינן רואין אין ראי' להתיר נפול מים בסוף דהכא הוי כנפול מים בתחלה וכשבאת החתיכה לאסור אחרות אמרינן רואין.
ה) ולפי האמור גם לדעת ר"א דלא אמרינן חנ"נ מ"מ כל זמן שיש בהיתר טעם גמור של האיסור גם ההיתר נחשב איסור אלא אם יסחט ישאר בו רק משהו הוא שב להיתרו, ומיהו בסוגיא דחולין לר"י קיימינן דמב"מ במשהו וא"כ חתיכה שקבלה טעם איסור ונפלה לס' אוסרת כולן משום משהו, אבל יש נפקותא בין דעת ר"ת לדעת ר"א דלדעת ר"ת חתיכה ראשונה יש בכחה לאסור במשהו אפי' בטעם ההיתר ואע"ג דהשתא טעם שקבלה נתפשט בכל הקדירה וכל מה שפולטת ומבלעת באחרות יש בכל קורט ס' היתר ואחד איסור מ"מ כיון שכבר נאסר פעם אחת מחמת טעם אסור לעולם והלכך אוסר אחרות מדין מין במינו ולדעת ר"א כח הטעם כבר בטל ואין כאן השתא איסור בטעם רק מחמת משהו והנאסר מחמת משהו בטל בס' אף מב"מ ואין כאן דבר האוסר במשהו רק טעם האיסור והלכך סגי במה שיש ברוטב לבטל טעם האיסור לחוד.
ולפ"ז גם לדעת ר"א אין ראי' מכאן להתיר נפלו מים לבסוף, ואע"ג דהכא אין הרוטב מבטל אלא טעם האיסור וחתיכה שבה להיתירה מ"מ לא דמי לנפלו מים לבסוף דהכא החתיכה שבה מטעם למשהו בלא רואין אלא מחמת שהטעם נפלט ממנה ונתפשט בכל הקדירה והשתא אנו אומרין רואין כדי שלא יאסור טעם האסור את כל הקדירה וזה הוי כמים בתחלה, ואף אי היה יי"נ בנו"ט בהיתירא אמרינן רואין לדעת ר"א למ"ד דאפי' מים בסוף אמרינן רואין, אבל לדעת ר"ת בהיה בנו"ט לכו"ע אסור משום חנ"נ אם לא שנחלק דעירוב צונן שאני.
ו) ובחולין ק"ח ב' דאיפלגו באפשר לסוחטו נמי פליגי בפליטתה, דחתיכה עצמה לכו"ע אינה חוזרת להכשירה דאין הגעלה לאוכלין וכמש"כ הטור סי' ק"ו, והיכי דנפרש החלב לגמרי לכו"ע מותר וכמו שהוכיח הראב"ד פ"ט מה' מ"א מהא דטיפת חלב שנפלה על החתיכה שחוץ לרוטב שאין חתיכה הנוגעת בה נאסרת, ובפליטתה לאחר שניער וכיסה ונתפשט החלב בכל הקדירה בזה פליגי אי פליטתה חוזרת להיתירא והנה בב"ח בודאי כל שהחלב בתוכה היא גוף האיסור ומ"מ למ"ד אפשר לסוחטו מותר חוזרת הפליטה להיתר דהפליטה הוי כדבר לח ולא שייך בו אין הגעלה לאוכלין, והתם קיי"ל אפשר לסוחטו אסור ובשאר איסורים פליגי ולדעת ר"א חוזר להכשירו כיון דמתחלה אין איסורו יוצא מעצמו אלא טעם האסור אוסרו.
מיהו קשה לפי' זה דמשמע דעת ר"א שאין סברא לחלק בין איסור משהו לאיסור נו"ט לענין נ"נ, ואם בטעם נ"נ גם במשהו היה נעשה נבילה, ואע"ג דלענין לאסור אחרים מדין מב"מ מחלקינן בין טעם למשהו מ"מ לענין נ"נ אין סברא לחלק וכיון דנ"נ הדין נותן שיהי' בחתיכה דין מב"מ לאסור במשהו, ולהאמור הלא בחתיכה שנאסרה בנו"ט ואח"כ נפלה בקדירה ופלטה טעם האיסור ונתפשטה פליטתה בכל הקדירה הפליטה עדיין אסורה משום משהו ומ"מ לא דיינינן בה דין מב"מ דמשום איסור משהו לא דיינינן דין מב"מ אף שאין ההיתר שב להיתירו, וא"כ שפיר י"ל דחנ"נ והלכך בנאסר בנו"ט שהיה בו דין מב"מ אף כשנסחט ונתפשט האיסור ולא נשאר בפליטת החתיכה רק משהו של האיסור באיסורו הוא עומד ואוסר מב"מ במשהו אבל כשנאסר במשהו אין בזה דין מב"מ לאסור במשהו, ואפשר דסבר אם איתא דהנאסר מחמת טעם אינו חוזר להיתירו אף כשנתמעט אלמא דחשבינן לי' כאיסור מחודש מאליו א"כ גם בנאסר במשהו דין הוא שיהא בו דין מב"מ, אבל אם אין איסורו אלא מחמת טעם האיסור שבו גם במשהו איסורו מחמת אחרים ולא מחמת עצמו ולא דיינינן בו דין מב"מ.
ז) ויש מקום לומר דלר"א דלא אמרינן חנ"נ גם בשיש בו הטעם הוא כאיסור והיתר מעורבין ואינו ענין לאפשר לסוחטו, וכן בנאסר במשהו לדעת ר"ת, ולפ"ז לא יתכן לפרש פלוגתא דמים לבסוף בנאסר במשהו דכיון דאין ההיתר נאסר אלא שאסור לשתותו מפני ששותה את האיסור המעורב בו א"כ אין חילוק בין נפל מים בתחלה לנפול מים לבסוף דגם נפלו בסוף מקרי בתחלה דבכל שעה ושעה הן מתערבין כיון שאין ההיתר נאסר אם לא שסבר דגם בנאסר במשהו ההיתר נאסר ומשום חומרא דיי"נ.
ואי פלוגתתן ביש ביי"נ כדי נו"ט לפי' ר"ת מאן דמתיר התם מים בסוף ס"ל דלא אמרינן חנ"נ, וסוגין כמאן דמתיר התם או שא"ה שהוא צונן בצונן וכמש"כ לעיל.
ולדעת ר"א מאן דמתיר ניחא ומאן דאסר לפי' קמא ניחא דמ"מ יי"נ שנפל להיתירא נאסר ההיתר ושפיר י"ל דלא אמרינן רואין להתיר מה שכבר נאסר אבל לפי' בתרא ע"כ מאן דאסר פליג וס"ל דנאסר ההיתר.
ובתו' חולין ק' ב' כתבו דלפר"ת י"ל דמאן דמתיר נפלו מים לבסוף איירי בנאסר בכל שהו, וכתבו דאע"ג דבסוגין לא אמרו אלא לענין לאסור אחרים אבל החתיכה עצמה נאסרה בכ"ש וכיון שנאסרה שוב אינה ניתרת למ"ד אפשר לסוחטו אסור סבר לה כמ"ד אפשר לסוחטו מותר וכל דבריהם ז"ל תמוהים דהרי עיקר פלוגתת ר"ת ור"א אי חנ"נ היינו אי שבה להיתירה וכל מה שהיא פולטת ראוי לשוב להיתר וכמש"כ לעיל ובמשהו למ"ד אפי' מים לבסוף אמרינן רואין הכא אפי' נפלה חתיכה לפחות מס' אי איכא רוטב לבטל האיסור כל החתיכות מותרות ופלוגתת אפשר לסוחטו ופלוגתת ר"ת ור"א חד מלתא היא אלא פלוגתת אפשר לסוחטו נאמר בגמ' בבב"ח וקיי"ל כרבי דאפשר לסוחטו אסור ונחלקו ר"ת ור"א בשאר איסורין.
ואפשר דכונתם דבסוגין י"ל דהנאסר במשהו לא חשיב איסור לאסור מינו במשהו, אבל לדעת ר"ת דחנ"נ גם במשהו י"ל דאינו שב להיתירו בשום אופן, מ"מ י"ל דבמשהו חוזר להיתירו כמו דאיכא למ"ד אפשר לסוחטו מותר אף בב"ח, ואף שהלשון דחוק איהו דחיק ומוקי אנפשי'.
ח) הר"א בפ"ט מה' מ"א הוקשה לו כיון דבנסחט כל החלב מותר וכדמוכח מטיפת חלב שנפלה על החתיכה שחוץ לרוטב דשאר החתיכות מותרות כי נתמעט ונשאר משהו למה אסור ומ"ט דמ"ד אפשר לסוחטו אסור והיכן מצינו חילוק בין לא נכנס בו כלל טעם לנכנס משהו בדבר שאיסורו בנו"ט, ולכן פירש שאין אסור אפשר לסוחטו אלא לר"י וס"ל לר"י דכי היכי דמין אינו מבטל מינו ה"נ בשר שנאסר מחמת החלב הוי כמין אחד השתא ואינן מבטלין זא"ז ונשאר איסורן במשהו, ואע"ג דבחולין ק"ט א' בעי למימר דכו"ע אפשר לסוחטו אסור ובמב"מ פליגי לא קיימא במסקנא ולמסקנא אמרינן דכולהו ס"ל כר"י במב"מ, ולפ"ז רבי כר"י.
ואין כן דעת הפוסקים, ואפשר דביצא כל החלב הוי כהוכר ובטל התערובות אבל כל זמן שיש משהו חשיב עירוב, ומצינו הרבה פעמים דתחלתו בעינן שיעור ושיריו חשיבין במשהו אבל לא דמי לכאן כל כך.
ט) יו"ד סי' קל"ד ס"ד בור של יין שנפל בתוכו קיתון של מים כו', ואפי' היין רוב והמים מועטין מותר, ואפי' נתערבו המים ויין המותר ונפלו לתוך יי"נ, אבל נפל קיתון של מים לבסוף דאסר המחבר אפי' המים רוב על כל היין ואפי' היי"נ משהו דלא אמרינן רואין היכי שכבר נאסר וכמש"כ לעיל, ובסתם יינן דהקיל המחבר אפי' המים מועטין מן היין ואפי' היה ביי"נ בנו"ט ביין המותר.
והא דלא פסקו כחזקי' דהוא רבו דר"י וכמש"כ הרא"ש והר"ן כתובות כ"ז א' למאי דפרש"י ע"ז ע"ג ב' דחזקי' אוסר אפי' נתערבו מים ויין היתר ונפל יין איסור לתוכן, מבואר דרבא דאמר חולין ק' א' דאמרינן רואין פליג אהא דחזקי', ואע"ג דבתו' שם פירשו דל"פ חזקי' אלא בנפלו מים לבסוף, כבר כתב הגר"א שם דבירו' איתא כפרש"י, ועוד כולהו אמוראי אמרו הא דר"י בגמ' דידן ובירושלמי.
י) ע"ז ע"ג ב' שני כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה כו', דין זה הוי כמים תחלה דאע"ג דהמים הראשונים כבר נדמעו מ"מ כיון דיין במים יש להם ביטול אלא דהכא לא הוי מתחלה שיעור לבטל ודאי כשנתוספו מים מבטלים ודוקא יין ביין שאין להם ביטול בטעם וכשנתערבו ונאסרו ס"ל למאן דאסר מים לבסוף שאין תערובות הנאסר מתבטל במים עד שיהא במים לבטל כל היין המעורב ולא סגי לבטל יין האסור לחוד דכיון דהיין והמים לא מצטרפי כאן לבטל יין האסור אלא המים לחודיהו הם המבטלים אמרינן דיין ההיתר באיסורו עומד ומעכב על המים מלבטל את יין האסור וכמו שפי' הרמב"ן ז"ל, [ואמנם אם עירה החולין לתוך התרומה אין מותר אלא למאן דמתיר מים לבסוף, שהרי קדם שבאו כל המים כבר נדמעו יין ההיתר ואין במים לבטל אלא את התרומה].
ומיהו לרבי דאית לי' בירו' ערלה פ"ב ה"ג ברבה עדשים של חולין דלא מהני דאמרינן דכבר נעשה ראשון איסור הדין נותן דה"נ אסור והוי מלתא דר"י כריבר"י שם דפליג ארבי וס"ל דמצטרפין עדשים הראשונים עם האחרונים לבטל את הגריסין וא"כ שמעינן דהלכה כריבר"י מיהו כל זה לפי' ר"א חולין ק' א' דל"א חנ"נ וע"כ הכא רבי מחמיר בתרומה, אבל לפר"ת דבכל איסורין אמרינן חנ"נ וע"כ לחלק בין דרך בישול לעירוב צונן א"כ התם הלכה כרבי, ואף לפי' ר"א י"ל דלא החמיר רבי אלא דרך בישול.
יו"ד סי' צ"ב ס"ב. [א"ה, עי' לק' סי' כ"ב סק"ז].
יו"ד סי' צ"ב ס"ד. [א"ה, עי' לק' סי' ל"ד].
יו"ד סי' צ"ב ס"ט. [א"ה, עי' לעיל סי' ט', ולק' סי' ל"ב].