חזון איש/אורח חיים/קמח
סימן קמח
[עריכה]א) סוכה ל"א ב' תוד"ה שיעור, דאפי' ר"ע דפסל התם כו' עוד יתכן דאפי' רבנן כו' כונתם דפלוגתא דהכא הוא בין לר"ע בין לרבנן דאע"ג דר"ע פוסל בוסר אפי' גדול כביצה משום שאינו הדר או משום דכל שזורעין אותו ואינו מצמיח לא חשיב פירי אף לענין אתרוג, מ"מ כשנגמר פריו בעודו בוסר הוא ניכר שהוא גמור והוי הדר טפי, וכן לא מפסל משום שאינו מצמיח דלא אמעט אלא כשאינו מצמיח משום שהיה עומד להתגדל, א"נ זה שנגמר בוסר באמת מצמיח [ומש"כ הכא מכשיר בכאגוז כו' דחשיב גמר פירי, אין זה טעם למה שמכשיר ר"ע אלא כיון דחשיב גמר פירי וליכא פסול דפחות מכאגוז מכשיר לי' ר"ע ולא פסיל לי' ג"כ משום הדר והטעם כבר פירשו לעיל דמשום שאין סופו להתגדל עדיף, ואפשר דלשון דחשיב גמר פירי שבדבריהם מכוון גם לענין הדר] וכש"כ לרבנן דכשר ביש בו כביצה, ובפחות מכאן בין לרבנן בין לר"ע פסול משום שאינו גמר פירי ואין תחלתו אוכל כלל, ואף אם נאכל ע"י הדחק לא חשיב מאכל אדם, ואף את"ל דחשיב מאכל אדם אכתי רחוק הוא מעיקר טעם הפרי וכיון שאין בו עיקר טעם פרי אין זה אתרוג, ונראה דפטור גם ממעשר כדמשמע ל"ו א' דחד דינא אית להו לענין גמר פירי, אלא שכ"ז בנגמר בוסר שזה קלקול בתחלת צמיחתו כולד נפל, אבל בבוסר העתיד להתגדל נסתפקו בפחות מכאגוז אי חשיב פירי לרבנן דחשיב פירי טפי מנגמר בוסר, וזהו שסיימו ויתכן דאפי' רבנן דמכשרי התם פסלי הכא בפחות ר"ל פסלי הכא בשיעור הפחות ולפי דבריהם מתחלה פחות מכאן לא חשיב אוכל בכל בוסר בין בגמור בין בעתיד לגדל, ולמאי דנימא דעתיד ליגדל אפי' בפחות מכאגוז כשר, איכא למימר דאפי' כפול הלבן כשר, ומיהו עיקר דבריהם לחלוק על פרש"י קיים דשיעור פול הלבן אין ראוי להזכיר באתרוג ולא בזה נחלקו ר"ע ורבנן ושפיר י"ל דפול הלבן באתרוג אינו נאכל לבני אדם כלל, ובאתרוג בעינן היתר אכילה וכש"כ ראוי לאכילה, ולכך כתבו תו' ל"ו א' בפשיטות לחלוק על פרש"י שפי' בוסר כפול הלבן, וכ"ז כפי' ב"י סי' תרמ"ח בלשון התו' ובשע"ת שם סכ"ב הביא בשם אחרונים ז"ל שהשיגו על ב"י ופי' דבפי' א', ס"ל להתו' דר"מ ור"י כר"ע דוקא, ובפי' ב' כתבו דאפי' לרבנן פסול, ואינו מובן דכיון דאתרוג כביצה כשר לר"ע וחשיב הדר אע"ג דהוי בוסר כיון שנגמר ובפחות מביצה נמי חשיב הדר למסקנא ולא פסיל ר"י אלא משום דלאו גמר פירי, וכיון דפסולו משום לאו גמר פירי, איך ס"ד דתלי בפלוגתא דר"ע ורבנן ולרבנן יהא כשר, ועוד דלמה האריכו כל כך במסקנתם כיון דקים להו דפחות מכביצה מודים חכמים בשסופו ליגדל דפסול רק ס"ל דבשנגמר פליגי חכמים אף באין בו כביצה הו"ל למימר דיתכן שאין חילוק בין סופו ליגדל לאין סופו ליגדל בפחות מכשיעור, ואדרבה בפי' א' היה להם לפרש טעם, ואפשר לפרש דבפי' א' ס"ל דלרבנן לעולם חשיב פירי בפחות משיעור בין בבוסר הגמור ובין בעתיד ליגדל אבל לשון תוס' ל"מ הכי.
שם בתו' ובפ"ק דמעשרות בירושלמי רע"א אינו פרי וחכ"א פירי כצ"ל וכ"ה בירושלמי, וצ"ע כונתם ואולי הביאו סמך לדבריהם דבוסר חשיב פירי טפי.
ומש"כ דאתרוג הקטן היינו בשאין סופו לגדל אינו לישב פלוגתת ר"מ ור"י אליבא דר"ע אלא קושטא דמלתא הכי הוא דלשון אתרוג הקטן משמע הכי.
ב) במ"ב תרמ"ח סכ"א בבה"ל ד"ה פסול, דאם נצטמק האתרוג מכביצה פסול משום הדר, ותימא דהא ר"מ מכשיר בכאגוז ור"י לא פליג אלא משום דלאו גמר פירי, ומנ"ל לחדש דפחות מכביצה לאו הדר הוא, ולכן נראה דמצטמק לפחות מכביצה כשר ומברכין עליו.
ג) ל"א ב' אתרוג הירוק כו' משום דלאו גמר פירי, אפשר דאף לענין מעשר ירוק לאו פירי הוא לר"י, ואפשר דבאתרוג בעי פירי טפי, ואע"ג דלקמן ל"ו א' קאמר דאתרוג שאני דבעי הדר משמע דלענין גמר פירי שוין הן קושטא דמלתא נקט דלדידן בעינן הדר, אבל י"ל דאף כר"י אתיא דאתרוג בעינן פירי טפי ולמש"כ הריטב"א דר"י פוסל בכל פסולי אתרוג משום דלאו שמו עליו כמו שפוסל ירוק ואתרוג כאגוז מבואר דדוקא לענין אתרוג לאו גמר פירי הוא אבל לא לענין מעשר, והנה קיי"ל כר"י בירוק דפסול, וקיי"ל כחכמים בבוסר, וע"כ דבוסר שכשר באינו ירוק ככרתי, וכתב התו' דאם חוזר למראה אתרוג כשר דמוכח דנגמר פריו, ואפשר דזה מורה שלא היה ככרתי ממש.
והקשה בחוט המשולש סי' כ"ג א"כ אין פסול אתרוג אלא מספק, ועוד רובן חוזרין, ונראה דהראשונים שהיו בקיאין בטבעיות וכמבואר סוף פ"ב דנדה לענין ראית דם ובש"מ, ידעו והכירו איזה יחזור ואיזה לא יחזור ואפשר דלאו כל הזמנים והמקומות שוין, ואע"ג דבמקומנו חוזרין בשאר מקומות אינן חוזרין וכש"כ שאין אנו בקיאין במראות וכל החוזרין אפשר שלא היו ככרתי, עוד הקשה דלמה נכשיר כשסופו לחזור למראה אתרוג דלמא הוא נגמר בתלוש, וי"ל דהראשונים ז"ל פי' שזה ראי' שהוא גמר פירי בתחלתו דכן הוא טבע אתרוג, עוד הקשה הלא קיי"ל אתרוג הבוסר כשר וי"ל דירוק ככרתי שאין סופו לחזור למראה אתרוג חסר גמרו טפי וכמש"כ לעיל, ובחוה"מ שם פי' דאע"ג דר"מ ור"י לית להו טעם הדר בירוק ככרתי אנן לא קיי"ל כתרויהו אלא כפלוגתת ר"ע וחכמים דפליגי בבוסר ופלוגתתן הוא משום דהוא ירוק ואינו ככרתי ממש, וקיי"ל כרבנן דמכשרי, אבל ככרתי ממש פסול משום שאינו הדר, וכ"ז תמוה מאד דתנא תני בוסר, ואנן ניקו ונימא ירוק ופלוגתתן באינו ככרתי שאין לזה זכר כלל, ומשנה שלימה שנינו דירוק ככרתי ר"מ מכשיר אלמא הדר הוא, ור"י דפוסל משום דלאו גמר פירי והדר הוא לכו"ע, ומה שהביא מהירו' פירושו ז"ל בירו' תמוה דאיה הוזכר דאתרוג צריך להיות במראה מיוחדת שלא ישונה ושמראה שלו ירוק דפריך לי' מירקרק שהוא כזהב, הלא אדרבא במתנ' קתני מראה הפוסל ירוק ככרתי, וגם לפירושו אין הכרע דפסולו משום לאו הדר ומלשון הזוהר דכזהב משובח מבואר דלאו כזהב כשר אלא שאינו משובח.
עוד הביא ראי' מהא דכתב הריטב"א והר"ן בשם הראב"ד דמנומר הוי דוקא ממראות הפוסלות וחשיב ירוק ככרתי אלמא דמראה פסולה היא ונראה דאע"ג דפסול ירוק אינו משום מראה מ"מ כיון שאין האתרוג במראה זה שפיר הוי מנומר שהרי הראשונים הביאו דברי הראב"ד לאפוקי מראות כשרות אלמא מראות כשרות כשהן מנומרין נמי פוגמין, מיהו אי במקום הזה הירוקין חוזרין למראה אתרוג א"כ יש כאן אתרוגין ירוקין וע"כ הראב"ד קאי במקום ובזמן שהירוקין אינן חוזרין [ועי' סוכה ל"ו א' הא לן והא להו ובפרש"י שם] מיהו אין סברא לחלק, ואפשר כיון שאין זה עיקר מראהו וסופו לחזור ממראה זה פוסל משום מנומר, ואי ככרתי ממש לעולם אינו חוזר ניחא, וכמדומה שאין מצוי אצלנו שיהי' רובו ככרתי ממש ויחזור.