חזון איש/אורח חיים/קח
סימן קח (מד)
[עריכה]א) בס' שערי ציון סי' ד' האריך לחלוק על כל אחרונים ז"ל שנקטו בפשיטות דגשר מבטל מחיצתא ותו"ד ז"ל דלא אמר רב עירובין פ"ט א' דבעינן מחיצות ניכרות אלא לענין תקנת ע"ח, אבל לא לענין מחיצות, והא דאמר שמואל בל"ק דר"י דמחיצה הנדרסת לא הויא מחיצה, הוא סבר כמ"ד דאתו רבים ומבטלי מחיצה, ואנן קיי"ל כרבנן עירובין כ"ב א' דאין דרך הרבים מפסיק למחיצה העשוי' בידי אדם, וכל הדברים תמוהים מאד, ואין מחיצה הנדרסת ענין כלל לרבים מבטלי מחיצה, שהרי מחיצה הנדרסת סגי באיכא דיורין, ואם דיורין של בני הבית מקרי רבים לבטל מחיצה, א"כ כל המבואות וכל החצרות לא יועיל להן צו"ה וליצטריך דלתות נעולות, וכל בין הפסין איכא רבים וליבטלי מחיצות, אלא ודאי לא נאמר אלא בדרך הרבים, ואף אם א"צ ששים רבוא מכל מקום צריך רבים כשעור רה"ר לדעת ש"פ דלא מצרכו ס' רבוא, [עי' בס' מ"ב סי' שמ"ה ס"ז בבה"ל ד"ה שאין].
ב) אבל באמת ל"פ שמואל דמחיצות שאינן ניכרות אינן מחיצות שהרי בהדיא אמר שמואל צ' א' בגגין יתר מבית סאתים שהן כרמלית אע"ג דלמטה איכא חילוק מחיצות בין חדר לחדר ובין בית לבית, וכמש"כ תו' שם ד"ה הכא, ומבואר מזה דאף לענין שיעור יתר מב"ס מחיצה שאינה ניכרת אינה מפסקת, [ודלא כמש"כ בש"צ דלא נאמר אלא לענין איסור דיורין זע"ז] ולא אמר שמואל דלא בעינן מחיצות ניכרות אלא בגגין לרבנן דאמרי כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה, מה"ט אין אחד אוסר על חברו, וכמש"כ תו' שם, אף שמן הדין אין מחיצה שאינה ניכרת כלום, מ"מ הכא שעיקר האיסור משום תקנת ע"ח שפיר מהני חילוק דיורין למטה שלא יאסרו זע"ז, ומ"מ באיכא דיורין מודה שמואל לרב, דמחיצה נדרסת ודאי לא חשיבא אף להפסיק בין הדיורין, והנה תפשו בגמ' עיקר כדברי אביי, שהרי בתחלת הסוגיא אמרינן דרב ושמואל פליגי בזה וכן לקמן צ"ב א' אמרינן לשמואל תנא גג דומיא דחצר דנדרסת והיינו כאביי כמש"כ תו' שם, ואע"ג דרב יוסף קאמר, דלא אמר הכי, לא בא להכחיש לאביי, אלא פעמים היה רב יוסף נזכר אחר שהזכירו אביי, ופעמים לא נזכר, ור"י אמר לו כאן שאינו נזכר אלא נדמה לו שאמר מלתא אחריתא, ומ"מ האמין לאביי, ולענין הלכה אפשר למנקט גם דברי ר"י שדבריו ג"כ הלכה שאין זה סותר לדברי אביי, והלכך שפיר נקטינן דאם עשה הגדול מחיצה לגגו והקטן לא עשה הותר הגדול גם בקטן וכמו דמסיק ר"י מלתא בטעמא, וזהו טעמי' דהרשב"א דפסק להא דרב יוסף, ומיהו מלתא מציעתא דרב יוסף אידחיא דלא בעינן גיפופי לגדולה ודי במחיצות ניכרות דלישנא דרב יוסף משמע דהדר בי' מזה וכדאמר בגמ' צ"ב א' אף גג נמי דמנכרא מחיצה ומבואר דסגי בזה וכמש"כ תו' פ"ט ב' ד"ה במחיצות, בסוף הדבור, ודעת הר"מ והרשב"א כפי שפי' בש"צ שם דהלכה כר"י מציעתא {א"ה, נדצ"ל במציעתא} ג"כ אבל אינו מוכח כלל דמש"כ רשב"א בעה"ק שהגגות מוקפות מחיצות י"ט היינו בין ע"י גוד אסיק בין ע"י מחיצות, ולאפוקי אם אין הגג גבוה י"ט, או שהגג בולט, שהרי לא כתב שיש מחיצות על הגג כל' הגמ', וכן מתפרש ל' הר"מ בפי' המשנה, אף שכתוב שם כותל, אין לסמוך על ההעתק, וכן עיקר כמבואר ל' הגמ' צ"ב א', וכ"ה בטוש"ע סי' שע"ד, ועי' לעיל סי' ט"ו סק"א, ל"ב ס"ק מ"ג, וסי' מ'.
ג) ומש"כ עוד הש"צ שם דהש"ר מקוצי והרשב"א חולקין על פרש"י בגג הבולט שהוא כרמלית, ג"כ תמוה שהרי בהדיא כתבו דביתר מב"ס אם אין הגג בולט הוא רה"י ואם הגג בולט כל הגג כרמלית, וזה מבואר בהדיא בגמ' צ' א' דפריך דרב אדרב ומשום דסבר דאיירי אף בלא מנכרא מחיצתא ומשני דהכא במינכר מחיצה [ואין לומר דפריך קשיא דרב אדרב משום דסבר טעמא דרב משום דמחיצות שלמטה מחלקות ואין כאן יתר מב"ס, דא"כ הו"ל לתרץ דהכא חשיב לי' מוקף לדירה] אבל בגג הבולט הוי כרמלית, והנה מבואר דעתם דלא פליגי על רש"י בעיקר דין מחיצות שאינן ניכרות דודאי אינן מחיצות אלא בפחות מב"ס הוי מקום פטור שאין כרמלית למעלה מי', אבל יתר מב"ס שפיר הוי כרמלית אף למעלה מי' דכיון דשטחו רב ואין סביבותיו נכרין ומה"ט לא מהני לי' מחיצות לעולם, אף גובה לא מהני לי', שהמשמש בו אין מכיר שהוא על התל, והנה למדנו דכו"ע מודים שאין מחיצות שאינן ניכרות מחיצות, לענין דין מחיצות, וכן מבואר צ"ב א' דאם אין מחיצות הגג ניכרות לא חשיבי גיפופי, ואם אין הגג בולט חשיבי גיפופי, והתם הגיפופין אינן בין הדיורין אלא בין כרמלית וחצר לגג ולא שייך בזה לחלק בין דין עירוב לדין מחיצות, ומ"מ אוסר הקטן על הגדול ולא מקרי גיפופי.
ד) והנה ד"ז מבואר עוד בהדיא בגמ' מ"ד ב' בגג המערה שאינו רה"י, ודחק הש"צ שם דאיירי ברה"ר עובר עליו ומשום שהמחיצות בידי שמים שהאדם עושה החריץ והמחיצות עומדות מאליהן, ונראה דחריץ חשיב בידי אדם ואין נ"מ בין חק תוכות לחק ירכות, שהרי בכל מחיצות האויר נשאר מאליו כגון פסי ביראות ודרך הרבים עוברת ביניהן ואנו חושבין כל בין הפסין כמוגדר ומובדל מסביבותיהם וע"י הרבים העוברין מתבטל פעולת המחיצות במקום שעוברין, ואנו דנין שיהא המקום הזה רה"ר, ואפ"ה מועילות הפסין שנעשו בידי אדם, אף במקום הפרוץ, וה"נ עשה בור עמוק י' ורחב ד' כל המקום הזה עד לרקיע מובדל מסביבותיו שהמעלה נטפל למטה דארץ נתן לבני אדם, וזהו ענין גוד אסיק ר"ל שפעולת הרה"י ע"י מחיצותיו גם למעלה, ועוד דלא מצינו ביטול מחיצות לחצאין דלעולם כשאמרו אתו רבים ומבטלי מחיצתא אין כאן מחיצות כלל, אבל במערה דע"כ רה"י היא למטה, ורה"י עולה עד לרקיע ולא נתבטל במאי דעוברים במגדלים פורחים מלמעלה.
ה) ועוד דהרי דעת רמב"ן וריטב"א עירובין כ"ב ב' דאין חילוק בין מחיצות הנעשין ביד"א לנעשין ביד"ש אלא כל שהעומד רואה עצמו תוך מחיצות, וא"כ אף מחיצות ביד"ש אינן מתבטלות היכי שהן מחיצות גמורות, ובזה נדחה מה שדייק מל' ריטב"א שכ' שע"ג המערה רה"ר גמורה, דדוקא נקט רה"ר משום דמבטל מחיצה ע"י הרבים, משום דנעשית ביד"ש [וז"א שהריטב"א אין מחלק בין מחיצה ביד"א למחיצה ביד"ש, ורה"ר דנקט הוא לחיזוק הדבר דאפי' רה"ר יש כאן] וז"ל הריטב"א שם וגבה רה"ר גמורה היא כי שוה היא לרה"ר, ומל' זה גופי' מבואר דלאו משום ביטול אתא עלה, אלא משום שהוא שוה לרה"ר, ואין בזה נידון כלל, וכמו דאמרו עירובין צ"ב ב' ואילו השוה את גיפופיה גדולה נמי אסורה א"ל התם סילוק מחיצות הוא וכן שם צ"ג א' בהשוה פצימיה והשוה קירויו חשיב סילוק מחיצות, וה"נ קירה את המערה חשיב סילוק מחיצות, והנה דין גב המערה הוא ממש דין גגין יותר מב"ס שהרי במערה יותר מב"ס איירי כמבואר שם בגמ' וגם אין כאן מחיצות נכרות ומבואר בהדיא בגמ' צ' א' דלכו"ע הוי כרמלית, ותימא על הש"צ שהצריך בזה רבים לבטל.
ו) ומש"כ עוד בש"צ להוכיח דמחיצות שאינן ניכרות הוו מחיצות, מדברי ר"ת פ"ד ב' בגג הסמוך לרה"ר דמפרש ר"ת דאפי' אין הגג גבוה י' אינו כרמלית גמורה ומהני לי' סולם קבוע ואי לא היו משמשין בו בני רה"ר א"צ סולם כלל, הנה מבואר שמותר לטלטל מגג לחצר אע"ג דאין הגג גבוה י"ט משום שתוכו רה"י [מש"כ בש"צ שם דבתו' משמע דגם לר"ת הוי כרמלית גרוע ובהג"א משמע דלא הוי כרמלית כלל, תמוה דלפר"ת לא באנו כאן לאסור מדין מוציא מרשות לרשות מחמת תקנת עירוב, דבזה אמרינן יש גזל בשבת כדאמר פ"ח א', אלא הכא לסלק דין כרמלית אתינן עלה דאע"ג דע"י חסרון מחיצות לא נעשה כרמלית מ"מ ע"י שימוש בני רה"ר נעשה כרמלית [ומדמה בגמ' ד"ז לדין אוסר ע"ח משום תקנת עירוב, וכ"ה לפר"י בתו' דע"י שימוש בני רה"ר נעשה קרפף] ובזה בעינן סולם, ומש"כ בהג"א שאינו כרמלית היינו מחמת חסרון מחיצות, אבל מ"מ ע"י צירוף חסרון מחיצות ושימוש בני רה"ר הוי כרמלית] הנה למה שנתבאר דלכו"ע מחיצות שאינן ניכרות אינן מחיצות ע"כ כונת ר"ת דמן הדין כל כרמלית הוא מקום פטור מה"ת והכא בתחתיו רה"י לא החמירו בו חכמים לענין רה"י ומותר לטלטל ממנו לרה"י וכמו דס"ל לרב צ' א' ביתר מב"ס דלא חשיב כרמלית והכא בפחות מב"ס מודה שמואל, אבל אין כונת ר"ת שהוא רה"י מה"ת שזה לא הוזכר בכל ל' הראשונים ז"ל, וכל הראשונים ז"ל חולקים על ר"ת גם בזה, רש"י ור"י והרשב"א דכלם כתבו לתקן שלא יהא הגג כרמלית ואז מהני לי' סולם קבוע, וכן באו"ז חולק על ר"ת, ומה שהק' האו"ז ממערה אין כונתו שר"ת חולק גם במערה דא"כ היה מביא את הגמ', ועוד מגמ' עירובין מ"ד ב' לא קשיא לר"ת שהרי מודה ר"ת דע"י שימוש אחרים נעשה כרמלית ולא קאמר ר"ת אלא במשמשין בני החצר, וא"כ בגג מערה י"ל דאיירי באין בני המערה משמשין עליה וסתמא דמלתא הכי הוא שהוא הילוך לרבים, ומודה ר"ת שזה כרמלית, אלא כונת האו"ז כלפי שנסתיע ר"ת דלא מצינו כרמלית שתחתיו רה"י, קאמר האו"ז שהרי מודה ר"ת במערה שגגה כרמלית, דמסתבר דלא קאמר ר"ת אלא בגג גבוה ג' מן הארץ אבל לא באינו גבוה ג', ובתו' פ"ד ב' יש ט"ס בדברי ר"ת וצ"ל ממעט כח כרמלית דלא הוי כרמלית מעליא [ותיבת שבחצר מיותר].
ז) ומש"כ עוד להוכיח ממש"כ האו"ז דבני רה"ר משתמשין בהיתר בכומתא וסודרא כשנסמכין ע"ג גג דלא בעינן שיכניס ראשו ורובו דלא גזרינן בכרמלית, והק' הא האו"ז כ' דסתמא איכא גיפופי וא"כ הוא בצדי רה"ר, אלא ע"כ דהוא רה"י מה"ת, והנה לא הועיל דסוף סוף בליכא סולם קבוע כרמלית הוא, ואע"ג דהאי כרמלית מקום פטור מה"ת והאי רה"י מה"ת מותר לטלטל מזל"ז כמבואר בתו' שבת ט' א' ד"ה אע"ג, והוא מבואר בגמ' עירובין ס"ז ב' דקיי"ל כר"א שם, אלא כונת האו"ז בפשוטו דאם איכא ד"ט גיפופין ואין גבוה י' טפחים והוא כופף קומתו הרבה הוא רובו ברה"ר, ומש"כ דאו"ז איירי בנכנס בצדי רה"ר תמוה דהרי האו"ז כ' שאין נכנסין לפנים מן הגיפוף, ודברי התו' עירובין פ"ה א' אינם ענין לדברי האו"ז דהתו' מוקי לה בליכא גיפופי ומחלקין בין משא כבד למשא קל, דבמשא קל מתקרב אל הכותל, ובאו"ז מוקי לה באיכא גיפופי אלא שהוא נסמך על הכותל בידיו להכניס ראשו על הגג ומרחק ד"ט אין מכביד תשמיש זה, וקושית או"ז בפשוטו דהוי למגזר משום רה"ר לכרמלית.
ודע דפרוץ במלאו המוזכר בתו' פ"ט ב' אינו ענין בפ"ע אלא היינו סילוק מחיצות והגג והבליטה אחת היא ושפתי הגג הן שפתי הבליטה, וכשהפרוץ במלאו הוא מרוח אחת אין האיסור אלא מדרבנן וכשפרוץ במלאו לב' רוחות או כל סביבותיו אין כאן מחיצות כלל, ודברי אחרונים ז"ל שגמגמו בל' התו' שם תמוה, [עי' לעיל סי' מ' ס"ק ו'].
ח) והא דכ' תו' דאם הוי אמרינן פ"ת או גוד אחית הוי ע"ג רה"י, כונתם להא דאמרינן שבת ק"א א' בביציאתא דמישן ובעמוד גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' דמודים חכמים לריבר"י דע"ג רה"י דאמרינן גוד אחית משום שאין הגדים בוקעין אלמא דגוד אחית מהני למהוי ע"ג רה"י אבל לא תחתיו אף במקום שאין הגדים בוקעין כמש"כ תו' שבת צ"ט א' ד"ה שתי, ושם ב' ד"ה זרק, וכן מוכח עירובין פ"ו ב' וכמש"כ תו' שם ד"ה גזוזטרא, וכל תירוצם הוא רק דל"א פ"ת אבל גוד אחית למעבד ע"ג רה"י א"צ שום תנאי, ואי הוי אמרינן דמהני גוד אחית למעבד רה"י למטה במקום שאין הגדים בוקעין למה לי בגזוזטרא מחיצה, וכ"מ עירובין ל"ג א' בתו' שם ד"ה דהדר, [ומיהו בתו' שבת ק"א א' ד"ה וזרק כתבו לחלק בין זריקה לטלטול יעו"ש] ואי אמר ריבר"י גוד אחית מד' רוחות למהוי תחתיו רה"י לא יתכן לדידי' ענין פ"ת כלל ואין סברא דריבר"י לית לי' פ"ת [ומיהו ריבר"י בעי הדרי מחיצתא היכי שהגדיים בוקעין, כמש"כ תו' עירובין ל"ג א', ומיהו אין דבריהם אלא לחד גירסא וכמש"כ תו' שם ב', ד"ה כמאן, אבל לפרש"י שם א"צ מחיצות אלא רחב ד' בלא חוקקין להשלים] וטעמא דקל למימר גוד אחית למעבד למעלה רה"י מלמעבד למטה שעיקר רה"י הוא גדרו והבדלתו מסביבותיו וכל למעלה מי' חולק רשות, אבל למטה הרשות מעורב עם כל סביבותיו, אלא שאין הבדלת הרשות אלא אם הוא קבוע אבל דבר עראי אינו קובע רשות והלכך דף הבולט והגדים בוקעין תחתיו מחשב עראי וצריך לדין גוד אחית.
ט) מש"כ מל' הריטב"א צ' א' שהק' מתל המתלקט ומוכיח דלא בעינן מחיצות ניכרות, כבר נתבאר דגם השר מקוצי מודה במחיצות שאינן ניכרות, ולא פליג אלא דפחות מב"ס שרי משום אין כרמלית למעלה מי', וע"כ יש ט"ס בל' ריטב"א וראיתי בריטב"א ואין כתוב בו "מתלקט" ואף אם הגיר' מתלקט אין הכונה משום מתלקט, שהרי לא הוזכר מתלקט עירובין ט"ו א'.
ועיקר תל המתלקט אינו ענין למחיצה שאינה ניכרת שהאמת שכל פניה הוי המחיצה וה"נ הדין במחיצה שנכפפה אם יש בכפיפתה מתלקט י' מתוך ארבע חשיבא עדיין מחיצה ותוך המחיצות רה"י, אע"ג דלא שייך כאן חוקקין שהרי תחתיה אויר, ומש"כ דתסגי באורך י' אין זה קושיא דאין רה"י אלא במובדל מסביבותיו בגובה י', ודע דפני התל דינו כאויר בין למטה מי' ובין למעלה מי' ואם פניו לרה"ר למטה מי' הוא רה"ר ולמעלה מי' הוי מקום פטור כמבואר בריטב"א עירובין צ"ח ב' דמוקי בכותל משופע, וזה דעת רמב"ן שבת ז' ב', ואף דדעת תו' שם דכותל משופע הוי כרמלית היינו למטה מי' דמ"מ לא חשיב אויר רה"ר כיון שאין כנגד האויר למטה הילוכא לרבים, אבל מודים התו' דלמעלה מי' הוי אויר מ"פ דחשיב כזקיפה שוה וכסברת הרמב"ן בלמטה מי' וא"א למחשב למעלה מי' רה"י דרה"י צריך אויר ד"ט וכל שהמשופע זקוף שמתלקט י' מתוך ד' לא חשיב כשטח מסוים אלא כזקוף ואין כאן מקום לרה"י.
י) ומה שפי' סוגיא דעירובין י"ט ב' דתל המתלקט הוי כעגול משום דצריך להסיר את שיפועו, ופי' בזה דברי ריטב"א עירובין צ' א' בשם השר מקוצי, בריטב"א י"ט ב' מבואר הפכו שכ' דיש שתירצו דתל זה הוי כאבן מרובעת כו' וכן פי' הראב"ד ז"ל ואינו נכון שא"א בשום תל בלא מורשא דקרנתא בכל צדדיו או במקצתן כו' וכנראה דאינהו מוקי להא דתל המתלקט במרובע ואיהו קאמר דא"א לתל העומד מאליו שיהא מרובע ואם הא דמתלקט חשיב כעגול שצריך להסיר שיפועו אין כאן נידון כלל, ומיהו עיקר מקום הספק בגמ' שם הוא משום דענין הדיומדין הוא לגודל ההיכר שבכל ד' הקרנות של מקום המוקף נעשה רה"י אף שפרוץ מרובה ולכך בעינן היכר שלם, ומרובע היכרו יותר ניכר מעגול שאין כאן פני מחיצה ולפיכך קרי לי' תרי רואין והלכך אף אם נימא דמתלקט לא חשיב היכרא כל כך נמי ל"ק מכאן ועי' ל' ריטב"א שם.
יא) והנה הנו"ב הביא ראי' ברורה מהא דכ' הר"מ פ"ג מה"ע הי"ב שאם נתן נסר [על החריץ שבין ב' חצרות] רחב יותר מי' אמה מערבין אחד ואין מערבין שנים, וכ' בש"צ שם דחריץ הוי ביד"ש ולפיכך אתו רבים ומבטלי מחיצות, וכבר נתבאר לעיל דחריץ חשיב בידי אדם, ושאין דין ביטול מחיצות בבני חצר, וראוי להוסיף בו דברים, בדין ביטול מחיצות יש ג' שיטות, יש פסקו כר' יוחנן עירובין כ"ב א' דירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר ולמש"כ בבה"ל סי' שס"ד ד"ה והוא, בשם אחרונים ז"ל הפוסקים כן לא ס"ל מתנ' דפסי ביראות כ"ב א' אלא כר' יהודה שם דיסלקנה לצדדין, ולפ"ז אף מחיצה העשוי' בידי אדם אתו רבים ומבטלי מחיצה אף באיכא שם ד' מחיצות וזה דעת ריטב"א כמש"כ לעיל סי' י' ס"ק ז' ודעת הר"מ דדרך הרבים בין הפסין א"צ לסלקה, ויש שפירשו דלא פסק כר"י בירושלים, ולפ"ז מחיצה העשוי' ביד"א אין רבים מבטלי לה אף מחיצה של צו"ה, ויש מחלקין בין פסין להא דירושלים דלא מקרי שם ד' מחיצות [וכמש"כ לעיל סי' י'] ובתו' עירובין כ"ב ב' פירשו דמחיצה ביד"ש לכו"ע אתו רבים ומבטלי ואף באיכא ד' מחיצות, ופי' בח"ס סי' פ"ט דהיינו בניחא תשמישתי' דליכא עלה שם מחיצה רק כשעשאה אדם חשיבה מחיצה אבל ביד"ש זהו טבע הארץ וליכא עלה שם מחיצה כמו היקף אוקיינוס ושאר נהרות, והתם על המחיצה ליכא רבים כלל אלא בין המחיצות איכא רה"ר והלכך ניחא תשמישתי', אבל כל הני דמייתא בגמ' עירובין כ"ב ב' אע"ג דביד"ש הוא כיון דרה"ר על המעלות והמורדות ואם לא יעברו על המורדות יסגר עליהם הדרך ויתבטל כל רה"ר וזה מקרי לא ניחא תשמישתא ובזה אין חילוק בין מחיצה ביד"ש למחיצה בידי אדם, ובזה נתישבה הסוגיא שם לפי' תו', [ובכנ"י פי' שאין דברי תו' אלא ביתר מב"ס שלא הוקף לדירה, ובח"ס שם הק' דהא מה"ת אין חילוק, ואין זה תימא דהא איכא למ"ד עירובין ס"ז ב' דיש חילוק מה"ת וא"כ שפיר י"ל דבמחיצה ביד"ש כו"ע מודו, ומיהו דוקא באיכא רבים דמבטלי מחיצה, אבל בליכא רבים אף ביתר מב"ס הוי רה"י אף במחיצות ביד"ש כדמוכח בהדיא בגמ' שם דפריך מסלע שבים עי"ש] ולפ"ז אם הנהר מקיף כרך גדול ובתוך הכרך רה"ר גמורה אין מועיל מחיצות הנהר, אבל דעת הרמב"ן וריטב"א דאין חילוק בין מחיצה בידי אדם לביד"ש אלא כל שהאדם רואה עצמו תוך מחיצות עי' לעיל סי' מ"ג סק"א.
יב) ודין ביטול מחיצות לא נאמר בגמ' אלא ברה"ר, דהא דתנן כ"ב א' דרך הרבים מפסקתן היינו רה"ר כמבואר שבת ו' ב' דאמרינן רה"ר גמורה למעוטי הא דר"י דכשעוברת בין הפסין אינה רה"ר גמורה, וכן האי דמצריך דלתות נעולות היינו ברה"ר כדאמר אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, והכי אמרינן לעיל ז' ורה"ר מי מיערבא כו' והכי מסקינן דמבוי מהני לי' צו"ה אע"ג דברה"ר לא מהני צו"ה דאתו רבים ומבטלי לי' וכי היכא דמחיצה העשוי' ביד"א בצו"ה אינה מתבטלת אלא ברשות הרבים ולא במבוי, ה"נ מחיצה ביד"ש אינה מתבטלת אלא ברה"ר וכל הני רבים דהוזכר בגמ' כ"ב ב' היינו רה"ר ממש והרי מסקינן התם בשבילי בית גלגול דהוי רה"י משום שמסרן ליחיד ואע"ג שהן שביל לעוברים יחידים מ"מ אינן מבטלין מחיצות, וכן פשוט בל' הפוסקים, והמ"א ס"ס שס"ג כתב דלדעת הפוסקים דבעינן ס' רבוא ה"ה לענין ביטול מחיצות, וכן מסתבר אלא שאין כן דעת האו"ז וכמש"כ בש"צ, ואין זה דבר חדש שכבר הובא דעת זו בהג"א פ"ק דעירובין סי' ח', וכמש"כ לעיל סי' י' ס"ק ט' ומ"מ בעינן שיהא רה"ר גמורה, אלא שתנאי ס' רבוא הוא נלמד מדגלי מדבר ואמרינן נהי דלענין דין רה"ר בעינן תנאי זה אבל לענין ביטול מחיצות סגי במה שהוא מעבר לרבים כשיעור שאר רה"ר אף שאין עוברין בו ס' רבוא, ומיהו כל הפוסקים שסתמו בזה נראין דברי המ"א דבעינן רה"ר גמורה ולפיכך סתמו, ומש"כ האו"ז דמסתמא לא איירי בס' רבוא, תימא דהא שבת ו' ב' אמר למעוטי הא דר"י דרה"ר גמורה העוברת בין הפסין לאו רה"ר היא והיינו ע"כ בס' רבוא.
יג) אבל דיורין העוברין בבתים או בחצר או במבוי לית דין ולית דיין דניתרין בצו"ה ולא מבטלי לה רבים וכש"כ מחיצות גמורות, ותימא גדולה היא מש"כ בש"צ דמחיצה הנדרסת המוזכר צ' ב' הוא דין רבים מבטלי מחיצות, והלכך ראית הנו"ב מנסר יותר מי' שעל החריץ, קימת, ואף אם היה המחיצה ביד"ש אינה מתבטלת ע"י דיורי החצר, וכש"כ שבאמת חריץ חשיב מחיצה ביד"א וכמש"כ לעיל [ומה שהקשה בש"צ דאם מיעט בהנסר מד"ט ועדיין נשאר אויר מעט למה ל"א גוד אסיק ל"ק היא דרה"י מגולה מתיחס כל הגובה כנגדה עד לרקיע אליה אבל אם אין האויר מגולה הוי סילוק מחיצות ופחות מד"ט אויר לאו כלום ואין מתיחס אליו הגובה וכמו דל"א פ"ת באויר פחות מד"ט, ולא גוד אסיק כמש"כ רש"י שבת ט' א' ד"ה פ"נ], ומשה"ק המ"א סי' שס"ג סק"ל וסק"מ היינו אם המבוי רה"ר גמורה אלא שחסר ס' רבוא, אבל אם אינו רה"ר כלל פשיטא שאין רבים מבטלין כמו שאין מבטלין צו"ה, ובמקום שאין מבטלין צו"ה לר' יוחנן עירובין כ"ב א', אין מבטלין מחיצה לדידן בעשוי' ביד"ש, ולמש"כ לעיל בשם ח"ס קושיתו בסק"מ לאו קושיא דהתם לא ניחא תשמישתי' דבני רה"ר בתל המתלקט, אבל בסק"ל שרה"ר עד הנהר שפיר הוי ניחא תשמישתי' ברה"ר עד הנהר, ובח"ס שם משמע דל"ק קו' המ"א כיון דלא ניחא תשמיתי', ואינו מובן דגם גדות האוקיינוס לא ניחא תשמיתי' אלא שרה"ר הוא מן הגדות ולפנים ולפיכך מקרי ניחא תשמישתי'.
ומש"כ תו' עירובין כ"ב ב' בד"ה ואיזהו, שלא יהא עשוי כעין מדרגה דלא תיהוי מחיצתא נדרסת, ר"ל שיהא גשר מהר להר והבקעה תחתיו וא"כ נתבטלה מחיצת התל דהוי מחיצה שאינה ניכרת הנדרסת ולא הויא מחיצה, והלכך כה"ג אפי' של יחיד לא הוי רה"י, דאין כאן מחיצות, ומה שכתבו נדרסת לרווחא דמלתא ועיקרן משום דתקרה מסלקת מחיצות.
ומש"כ בש"צ שם דטעם חריץ שאין רחב ד' או שנתן עליו נסר ומיעטו מד"ט, הוא משום דאתו רבים ומבטלי מחיצה ולפ"ז אם העמיד מחיצות תוך החריץ אף אם אין רחב ד' מערבין שנים, כבר נתבאר דלא שייך כאן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ואין חילוק בין שבנה מחיצות סביבות כתלי החריץ ללא בנה כתלים והטעם הוא שבפחות מד"ט לא מקרי מחיצות וכמש"כ רש"י שבת ט' א' ד"ה פ"נ, וכמש"נ לעיל, ומש"כ ראשונים דמפסע פסעו לי' היינו ליתן טעם דמחשב חד חצר ולא משגחינן בהפסק חריץ דהא מקום החריץ ע"כ לאו חצר הוא, וא"כ איכא הפסק בין החצרות ולזה יהבו טעמא דמפסע פסעו לי' ואין זה הפסק, וכונת הגהמ"ר נראה דמפרש מחיצות ניכרות היינו מחיצות על הגג, אבל גוד אסיק לא מהני ביתר מב"ס אף לרב, ופי' הטעם דבאיכא מעקה התשמיש קבוע ומהני דיורין דלמטה למחשב דירה אף למעלה, אבל באין מעקה דאין התשמיש קבוע פן יפול הנופל ממנו, ולא מחשב הוקף לדירה ביתר מב"ס, ולא מהנו דיורין דלמטה, ודברי הגהמ"ר, דרישא הן של אחר וסיפא של איש אחר, ומה שהק' שם מהא דא"ר שאין אוסר דרך אויר צריך פירוש, וכנראה פי' הכא משום שבני רה"ר אוסרין וכ"ה לשון רש"י, וע"ז הקשה שאין להן לאסור דרך אויר, ועדיין צ"ע, אבל אין לנו להפליג בדברים שדברי הראשונים ז"ל ברור מלוליהן תמיד ולדרוש רמזים אין קץ.
ומש"כ להוכיח דלא בעינן מחיצות ניכרות מדאמר ר"מ חוקקין להשלים אין זו תשובה דלא אמר ר"מ חוקקין בפני כותל ולא בפני קרקע אלא באיכא שיעורא בחד דוכתא, וכמש"כ תו' שבת ז' ב' ד"ה והלכה ואין לנו בדין חוקקין אלא המבואר בגמרא, ובמקום דאמר חוקקין חשיב מחיצות ניכרות, ומודה ר"מ בהא דאמר עירובין צ"ד ב' בהשוה גיפופיה דהוי סילוק מחיצות ולא אמרינן חוקקין.
מסקנא דמלתא חלילה לעשות שום סניף להקל בגשר מדברי הש"צ, כי אין כאן מקום לפקפק על הוראת האוסרין.