חזון איש/אורח חיים/עב
סימן עב (ח)
[עריכה]א) עירובין ו' א' מראשו מד', ומסקינן בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי, ונראה דקרן זוית מקרי כל שהפרצה אוכלת מזרח ודרום וכיו"ב, ואין נפקותא בשיעורא, שאפי' כל הפרצה במזרח, כל שאין כותל דרום מגיע נגד כותל מזרח, שאם יאריך כותל מזרח לדרום לא יפגע בכותל דרומי, מקרי קרן זוית, וטעמא דקרן זוית משום דכל פרצה ניתרת בעומ"ר, אבל הכא כיון שאין כותל נגד כותל מזרח בצד דרום א"כ לא שייך לידון בעומ"ר, והא דאמר טעמא דפתחא בק"ז לא עבדי, היינו ליתן טעם שלא נחשוב את רשות המוקף באלכסון, ותותר פרצת קרן זוית בכותל דרומי ומזרחי יחד שהנן עומ"ר על הפרצה, ולזה קאמר דלא עבדי פתחא הכי, והלכך צריך למחשב כב' פתחים אחד למזרח ואחד לדרום, ואין כאן עומ"ר להתירן, ומיהו בפחות מד"ט מותר, ונראה דבפחות מד"ט דמותר, אין לטלטל בהאי מבוי בריבועו אלא כחוט מתוח באלכסון מסוף כותל דרומי עד סוף כותל מזרחי ומן החוט ולפנים רה"י, וכן הא דבעי טעמא דפתחא בק"ז לא עבדי ביתר מד', היינו נמי לאסור אף מן חוט אלכסון ולפנים, אבל א"א למחשב רה"י בריבועו בלאו האי טעמא, ונראה דפרצה בקרן זוית מבטלת גם דין רה"י מה"ת, כגון שיש פרצות ד' בכל הזויות, אין כאן צירוף דפנות ואינו נידון בעומ"ר, ואף אי האי דפתחא בק"ז לא עבדי אינו אלא מדרבנן, מ"מ אינו רה"י מה"ת בריבוע אלא באלכסון הפרצות, ושיעור ד"ט נראה דנמדד באלכסון, אבל אי נפרץ ב' טפחים במזרח וב"ט בדרום, עדיין אין כאן פרצת ד"ט ומותרת.
ב) היה פרוץ אמה מזרח ואמה דרום ונעץ קנה כל שהו [וגבוה י'] בסוף הזוית ובין קנה לכותל מזרח אמה וכן בינו לכותל דרום אמה כזה (קכב) מותר לטלטל בכלו בכל ריבועו דנידון בעומ"ר בכל צד, ול"א אתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לקנה, וכמש"כ תו' י' ב' ד"ה ואצבעיים בשם הריצב"א, והכא אף לפי' קמא שכ' תו' שם לא שייך אתי אוירא ומבטל כיון דנידון בעומ"ר מכל צד ואין כאן אויר לקנה אלא מצד אחד, [עי' ס' ה' ס"ק י"א {א"ה, כמדומה דצ"ל ט'}] וכן אם העמיד לחי בסוף כותל דרום הותר כל המבוי מן הלחי ולפנים למערב, וכיון שהותר זה הותר גם מה שחוץ ממנו ולמזרח כנגד כותל מזרח שהרי עד הפרצה איכא ג' דפנות מערב צפון מזרח, ואינו חסר רק תיקון בצד דרום שפרוץ במלאו לכרמלית, אבל כיון שנתקן בלחי לצד דרום, הוי פרוץ מקצתו לכרמלית ורובו לרה"י ומותר וכמש"כ סי' א' ס"ק מ"ה, ואפי' ברובו לכרמלית ומיעוטו לרה"י מותר וכמש"נ שם, והלכך אף אם פרוץ מרובה במזרח דרום והעמיד לחי בדרום הותרו שניהן כאילו חוט מתוח מסוף כותל דרום עד כותל צפון ביושר, וכחוט מתוח מסוף כותל מזרח עד כותל מערב ביושר, כזה (קכג) ומיהו לחי בסוף כותל מזרח לא מהני כשארך המבוי ממזרח למערב, דאין רוח דרומי ניתר בלחי, דהוי רחבו יתר על ארכו, וכן כשמעמיד בדרום דוקא בשנשאר עדיין ארכו יתר על רחבו ויתר דיני מבוי, ומיהו כשעושה פס ד', א"צ לדקדק בכ"ז ושרי בכל גוני, [עי' סי' א' סק"ג] ועיקר דין פרצה בק"ז אין חילוק בין מבוי לחצר, ואוסרת אף בחצר.
ג) וכ"ז כשאין המקום המוקף יתר מי' אבל בחצר י"א על י"א ונפרץ בקרן זוית אמה מזרח ואמה דרום והעמיד פס בסוף כותל דרום, לא מהני וכמש"כ סי' א' ס"ק מ"ה, מיהו יש מקום לומר כיון דאיכא ג' דפנות דחשיב רה"י מה"ת לא חשיב פרצה למקום ההוא לענין שיהי' הפרצה יתר מי', ואע"ג דכל שהמקום ההוא ישאר באיסורו, הפתוח לתוכו כפתוח לכרמלית, מ"מ הכא דב' המוקפין תלוין זה בזה וכיון שהותר האחד הותר גם השני י"ל כל שאין פרצה י' לחוץ מב' המוקפין מותר, ומשתמש בין כותל דרום וצפון ובין כותל מזרח ומערב כזה (קכד) וצ"ע, ועי' לקמן סק"י דלמש"כ שם י"ל דכל שפתוח כלו עדיף ולא מקרי פרצה בק"ז והלכך העשוי כזה (קכה) לא מקרי פרצת ק"ז ונידון בעומ"ר, וצע"ב.
ד) האי קרן זוית אינו נידון לפי רוחות העולם אלא לפי בנין שאר הכתלים, והלכך נראה דב' דפנות כמין ג"ם ועשה כותל כנגדן באלכסון נידון בעומ"ר כזה (קכו) וכן בקרן זוית כזה (קכז) ונראה דצריך עומ"ר בהאי כותל אלכסון, על הפרצה.
ה) ונראה דסתם באלכסון מכאן ומכאן וסוף הכתלים זה כנגד זה נידון בעומ"ר כזה (קכח) דהאי אלכסון נידון כארך וכרחב, ואע"ג שהמקום הנאחז בין ב' כותלי אלכסון אין לו עומ"ר למזרח, כיון שהמקום הרחב בין ב' הכתלים הישרים איכא עומ"ר במזרח, מותר גם בין ב' כותלי האלכסון דמקרי עומ"ר כיון שפרצה ביניהן פחות מעומד, וראי' לזה מהא דצריך לטעמא דפרצה בק"ז לא עבדי הא לא"ה ניתרת הפרצה בעומ"ר והכא כשב' הכתלים באלכסון לא שייך פתחא בק"ז לא עבדי ושפיר נידון בעומ"ר וכן בביציתא דמישן שבת ק"א א' לפרש"י נידון מחיצות אלכסון לקרקע ולמחיצות, ול"א כיון דנידון כקרקע אין כאן מחיצות גבוהות י' במקום רחב הביציאתא, שיש לאלכסון חשיבות שניהן [א"ה, עי' לעיל סי' ס"ח סקכ"א].
ו) נראה דהא דב' דפנות כמין ג"ם אינו נידון כג' דפנות למחשב רה"י מה"ת היינו דוקא כשב' הדפנות על שיעור אלכסון של מרובע, אבל כל שנתקרבו זה כנגד זה ונתמעט האלכסון משיעור אלכסון של מרובע, נידון כג' דפנות וניתר בלחי וקורה ולא חשיב קורה באלכסון, דאל"כ אין לדבר שיעור, וב' כתלים באלכסון ומקורבין במערב ופתוחין למזרח כזה (קכט) ודאי נידון כמוקף מג' רוחות, ומיהו דוקא כשב' הכתלים שוין אבל אי אחד ארוך ואחד קצר כזה (קל) אינו ניתר אלא כנגד הקצר כזה (קלא) ולא באלכסון כזה (קלב) דהיינו פתחא בקרן זוית לפי בנין הכתלים.
ז) ח' ב' מניח הקורה באלכסון, יש לעי' כמה צריך שיהא בצד הקצר, דאי אין רק דופן צפון ומערב כמין ג"ם א"א להתיר בקורה באלכסון דהוי רחבו יתר על ארכו שאין כותל הארוך של מבוי מיתקן בקורה, [עי' סי' א' סק"ג] ואפשר דבעינן שיהא עומ"ר עד כנגד צד הארוך, ומיהו לענין שיעור ארך ד"א ובתים וחצרות פתוחים לתוכו וארכו יתר על רחבו נראה דמצטרף כל המבוי שמן הקורה ולפנים באלכסון.
ח) שם תוד"ה ומניח, והא אין כאן אלא ב' מחיצות, נראה דכונתם דאין סברא להתיר טלטול ברשות שאינו רה"י מה"ת, א"נ דבפתוח לרה"ר ליהוי רה"ר מה"ת, ואהא תירצו כיון דקורה משום מחיצה מה"ת שפיר הוי רה"י מה"ת אפי' בפתוח לרה"ר, א"נ כיון דצדו אחד ארוך כו' והתירו בטלטול אף שאינו רה"י מה"ת, ומקום ספיקם נראה, דס"ל דכה"ג באלכסון ודאי אינו מה"ת, א"נ דבקורה לא מהני מה"ת כמש"כ פ"ו א' ד"ה קורה, ולתירוץ קמא צ"ל דהא דאמר רבא ובאלכסון לא הוי היכר, אין פירושו דלא ניכר, אלא דבאלכסון אין משתמש דין היכר כיון דאין כאן מחיצות, וגם לפי' בתרא יש לפרש כן דאם קורה משום מחיצה, יש בכחה להעמיד את המבוי במוקף על תמונת אלכסון, משא"כ אי קורה משום היכר אין כאן צירוף מחיצות, וכן נראה דעת הרא"ש שכתב דתוך המבוי יכול להניח באלכסון, ולכאורה קשה כיון דסוף סוף אחורי הקורה כרמלית והוי פתוח לכרמלית באלכסון, וכיון דבאלכסון לא הוי היכרא, ובצד הארוך נחשב כאין קורה מגיע מכותל לכותל כיון שאין קורה כנגדו ביושר, א"כ למה יוכשר, אבל אי עיקר טעמא משום חסרון מחיצות, שפיר יש לחלק דבתוך המבוי דאיכא ג' מחיצות כל חלק שיש לו גם היכר קורה מותר, [וכשנפרש דחסרון הכרה ממש קאמר צ"ל דדוקא בפתוח מפסיד את ההכרה ולא באיכא מחיצה].
ט) וכתבו אחרונים ז"ל דבהעמיד לחי בצד הארוך נמי לא מהני, ואע"ג דלחי משום מחיצה, נראה דדוקא בקורה שמונח באלכסון, ואי חשיב מחיצה, הרי איכא מחיצה באלכסון, אבל לחי אינו עושה מחיצתו באלכסון אלא ביושר, וכיון דאין כאן מחיצות כנגדו אינו מועיל כלום.
י) אמנם דעת הגר"א ז"ל סי' שס"ג סעי' י"ג, דבלחי בצד הארוך משתמש באלכסון, וכן בב' צדי המבוי שוין והעמיד לחי הנמשך עם דופנו של מבוי עד ד"א דנידון משום לחי מותר להשתמש באלכסון כנגד כל הלחי, בפתוח לרה"ר, למאי דקיי"ל בין הלחיים מותר, וזהו דקאמר י' א' ש"מ בין לחיים אסור, ואצ"ל כפי' הריטב"א דבאיכא דופן כנגד הלחי עסקינן, א"ד הגר"א ז"ל, ויש לעי' מה בין זה לפרצה בקרן זוית דאוסרת בד', ולא אמרינן דלישתמש באלכסון, וה"נ כשמעמיד לחי בצד הארוך נשאר פרצה גדולה בקרן זוית, איברא שאלה זאת יש לשאול גם לדעת הרי"ף דפתחא בקרן זוית לא מהני אף בעשה צו"ה, וא"כ כש"כ דלא מהני קורה אף אי היא משום מחיצה, ובסוגיין אמר דקורה מהני באלכסון וכש"כ צו"ה וכמש"כ ראשונים ז"ל, וע"כ צ"ל דכיון דהפתח רחבה יותר מכל רחב המוקף לא שייך פתחא בקרן זוית, דהתם אין דרך לעשות מקצת בכותל זה ומקצת בכותל זה אלא סותמין כותל אחד כלו ופותחין כל הפתח בכותל השני, והלכך נראה כפרצה, אבל כשפתוח כל הרוח נראה שפיר כפתח רחב, מיהו דברי הגר"א ז"ל עדיין אינן מיושבין בזה, דא"כ צריך לחלק בין לחי קצר לארוך, ודוחק, ועוד יש לעי' לדעת הגר"א דנראה דבכל צדו אחד ארוך וצדו אחד קצר הוי מה"ת רה"י באלכסון, וא"כ למה לא תועיל קורה אף אי משום היכר, כמו שמועילה תוך המבוי כיון שכן הוא עיקר מחיצות באלכסון שפיר הוי היכר באלכסון, ועוד א"כ גם בב' מחיצות כמין ג"ם הוי רה"י מה"ת באלכסון ובפס ד' מותר להשתמש באלכסון, ול"מ כן, ואפשר דדוקא בדאיכא ג' מחיצות ולחי במקום מחיצה ד' אז אמרינן דמתיר באלכסון, ונעשה רה"י מה"ת באלכסון ומותר גם טלטול, אבל בלא לחי אינו רה"י מה"ת לא בב' מחיצות כמין ג"ם ולא בצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר במה שחוץ מכנגד דופן הקצר, ואף נראה מבחוץ מהני בזה אף דאינו נחשב מחיצה מה"ת כמבואר בתו' ורא"ש סוכה י"ט, הכא עדיף דלאחר שנידון באלכסון הוי כג' מחיצות מעליות דמהני מה"ת, ונראה דאי מעמיד לחי בצד הארוך מעמידו ביושר על קו האלכסון ההולך מצד הקצר לצד הארוך, אבל אי מעמידו ישר הוי כפרצה בקרן זוית, ודעת תו' ט' ב' ד"ה ולרשב"ג כדעת הריטב"א שכ' הגר"א.
ובס' מ"ב סי' שס"ג ס"א, בבה"ל ד"ה אסרו, כתב דבב' מחיצות כמין ג"ם ולחי הוי רה"י מה"ת, והנה בכל ריבועו ודאי לא הוי רה"י, ואפי' באלכסון בתו' ח' ב' ד"ה מניח, מבואר דלא הוי רה"י מה"ת באלכסון, ואף לדעת הגר"א משמע דכה"ג אינו נידון באלכסון מה"ת דא"כ בדין הוא דתהני קורה אף אי היא משום היכרא וכמש"כ, והא דאמר י"ב ב' במבוי שהכשירו בלחי דוקא בב' כתלים זכנ"ז כיון שיש מחיצה כנגד הלחי עדיף טפי, וחשיב ע"י הלחי כסתום מג' צדדין, [וכ"מ בל' הר"ן פ"ק דסוכה בסוגיא דמגו דהוי דופן לסוכה כו' דבב' דפנות כמין גאם וטפח אינו רה"י מה"ת אלא כנגד הקצר].
יא) וענין קרן זוית דוקא כשהפרצה אוכלת מב' רוחות, אבל כשנפרץ סוף כותל מזרח עד כותל דרום וכותל דרום קיים נגד סוף כותל מזרח, כיון שיש להפרצה כותל מימין ומשמאל מותר, וכמבואר ו' א' במבוי עקום דחשיב לה פרצה מן הצד, ולא פרצת קרן זוית, וכן בסוגיא י' ב' שרינן פרצה בסוף כותל, וכן לדעת הרי"ף דלא מהני אף צו"ה נמי באוכלת מב' רוחות עסקינן, ויש לעי' בל' הר"ן פ"ק דסוכה דכ' דב' דפנות דעריבן צריך סתימה דוקא ולא צו"ה, וסיים דבלא"ה צריך שלא יהא צו"ה בקרן זוית לדעת הרי"ף, ומה ענין זה לזה, שהרי הר"ן אוסר בצו"ה האוכלת רק ברוח אחת, [ולא עיינתי כעת בל' הר"ן] שו"ר בר"ן שתמה באמת על הרי"ף דחשיב קרן זוית היכי שאין אוכל מב' דפנות, אבל לדעת הרי"ף נשמע מדבריו דאפי' כה"ג פסול.
יב) שו"ע שס"ג ס"ל ותוך המבוי יכול להניח הקורה באלכסון, נראה דדוקא שלא יהא הארוך עודף על הקצר ד"א, דכיון דחוץ לקורה כרמלית, אי ממשיך ד"א הו"ל כמבוי פתוח בארכו ואינו ניתר בקורה, וכדאמר בגמ' עד ד"א מניח כו', והנה לא נתבאר בשו"ע כמה יהא במקום הקצר, ולכאורה צריך שיהא במקום הקצר שיעור יותר מעודף הארוך על הקצר וכמש"כ סק"ז, ובס' ק"נ ברא"ש פ"ק דעירובין ס"ו סקט"ז [ע] כ' דלכך מהני קורה בעקמומיתי' משום דהוי תוך המבוי, ויש לעי' כשרחב המבואות יותר מד"א, א"כ הוי אלכסון יותר מד"א, למש"כ דלא מהני אף תוך המבוי, אבל נראה דהתם לא נחשב כלל אלכסון דעיקר טעם דצריך בעקמימותי' תיקון שאנו חושבין ארך המבוי בעקמימות והאלכסון הוא יושר רחבו, וכמש"כ סי' א' סק"ה, והלכך מהני לחי, אף דלא מהני לארך המבוי וכמש"כ סי' א' ס"ק נ"ג, אלא משום דחשיב כנפשט העקמימות וכמש"כ שם סק"ה.
ולענין יתר מעשר באלכסון תוך המבוי, נראה כיון דאחורי הקורה כרמלית הוי פתוח לכרמלית יתר מי', ואע"ג שאין רחב חללו יתר מי', וכדאמר בגמ' לר"כ באלכסון יתר מי' אע"ג דהאי דינא דיתר מי' אינו אלא מדרבנן, וא"כ הוי מחיצה מעליתא באלכסון, אלא שבטל תיקון קורה, וה"נ תוך המבוי ביתר מי', ודופן שחוץ לקורה אין סברא שתועיל למעט החלל, וזהו כדעת הט"ז.
יג) כ' המ"ב שם בבה"ל בשם הירושלמי דבאין עודף רק ג"א לא חשיב אלכסון, ואפי' ביתר מי' מותר לר"כ, וכ' דאפשר דבפחות מג"א גם לדידן מותר באלכסון, והנה בירו' אינו מבואר אמות, ונראה יותר דג' טפחים קאמר, ומדין לבוד אתינן עלה, דשיעור ג"א לא מצינו במחיצות שבת, וגם בזה נראה דאין זה סוגית הגמ' דילן, ואולי סובר הירו' דלא בעינן קורה ע"ג מבוי, וסגי תוך ג' בלבוד, וצ"ע, ומיהו לכל הפי' אפשר לחלק בין דין יתר מי' להא דפסול לדידן דקיי"ל משום היכר.
יד) כ' במ"ב בבה"ל שם דהא דצדו אחד ארוך דוקא ארוך שיעור הנראה לעינים, אבל לא במשהו הניכר במדידה, דלא שייך טעמא דבאלכסון לא הוי היכר, יעו"ש, אמנם למש"כ ס"ק ח' לתירוץ קמא של תו' דצריך טעמא דקורה משום מחיצה דאל"כ אין כאן רק ב' מחיצות, ובזה ודאי לא איכפת לן בנראה לעינים אלא כמו שהוא בעיקרו, ואף לתי' שני שכ' תו' נמי נראה דלדידן לא הקילו כיון שאין כאן מחיצות ואינו נידון באלכסון, ובלא"ה כל שניכר במדידה ניכר בראי' אלא שהוא טעות בני אדם, ומה שייך לתת בזה שיעור, וכן לענין ב' פסי חצר זשלכנ"ז שניכר ע"י מדידה שהקיל, נמי יש לשאול אם מותר גם לטלטל עד כנגד לחי הבולט, ובזה ודאי דאסור, דהיינו בין לחיים בפתוח לכרמלית, וא"כ איכא הפסק כרמלית בין חודו הפנימי של לחי ובין החצר, ואין זה לחי וכמש"כ סי' ג' סק"ו וא"כ צריך שיהא חוד הפנימי מכוון במדידה ובצמצום, וכל שיעורי חכמים כן הוא, וכדאמר ה' ב' במבוי ח' ולחי ד"א דהוי ספק דרבנן, ולא אמרינן כיון שאין ניכר לכל שהוא ד"א לא יצא מתורת לחי, וה"נ יש להקל בספיקא, ומיהו למש"כ סק"י נראה דלדעת הגר"א מהני גם בב' פסי חצר באלכסון, ונראה דא"צ לדקדק שיהא עומדין על דקדוק האלכסון שיהא פוגעין זה בזה אלא כל שאין ניכר שיצא קרן זוית סגי, דלא לימא שהוא פתח בק"ז, וכש"כ בלחי ע"י קנה עגול, דלעולם יש לכוונם באלכסון, ונראה דכשהלחי באלכסון כזה (קלג) מותר להשתמש עד סוף האלכסון אף בפתוח לכרמלית, דהוי כעשה לחי אחר לתוך הפתח, וא"כ בחצר כשעושה ב' פסי משהו יעשם באלכסון מעט, וכל שיהי' זכנ"ז אלכסון חשיב ב' פסין וא"צ לדקדק לכוין חודן, וכן אם יעשה אלכסון בחוץ כזה (קלד) יותר בנראה מבחוץ כה"ג, ועי' לקמן סי' ט' ס"ק [ב'].