חות יאיר/קסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קסב[עריכה]

נשאלתי עוד מג"ץ אי שרי להתיך טסים ישינים שלימים ושבורים שאין משתמשין בהם לעשות בהם פמוט של כסף לתלותה בבה"כ להדליקה בכל שבת.

והשבתי שנ"ל להתיר מפני שאחר שהותכו פנים חדשים באו לכאן ולא דמי להא דבסי' קנ"ד ס"ו דאין עושין מתיבה כסא לס"ת וכו' י"ל דלא מקרי שינוי דאפשר לחזור לברייתו כמבואר בח"מ סי' ש"ס ולולי דמיסתפינא אמינא דדוקא אם אפשר להשתמש בו ע"י הדחק מש"כ כשנתקלקל לגמרי שא"א להשתמש בו עוד אזלא קודשתייהו והא דאמר בש"ס ר"פ בני העיר האי תיבות' דאירפט וכו' אין לשון אירפט השבירה לגמרי וראיה בש"ס ספ"ך דשבת לא תצא אשה במנעל המרופט ע"ש וכן נמי גבי חליצה. [וכן עי' בערוך על דאירפט הנ"ל שנתחלחלה] וכן יש לפרש פריסא דבלא הנאמר שם. מש"כ להתיך השלימים צ"ע אי לית ביה משום לא תעשון כן לה' אלהיכם אם אינו עושה ע"מ לתקן או לעשות מהם קדושה עדיפא מיניהו:

יאיר חיים בכרך.