חות יאיר/קמא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמא[עריכה]
שאלה ששאלת: פלוני דפקר ביי"נ ובקשו קהל לענשו בממון ולעשות כרוז עליו והרב מ"ץ שלהם מיחה בידם באמרו דאיכא למיחש הפקר טפי ויאכל ג"כ דבר איסור ויצא חוץ לדת וקולר העון יהיה תלוי בקהל שהביאו לידי כך.
הנה לכאורה צדקו דברי הרב זכר לדבר מ"ש הרמב"ם הובא בש"ע בח"מ סי' י"ז ס"ג שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תילם ובכה"ג כ' מהרי"ו הובא בהג"ה בי"ד ס"ס של"ד שנהגו להקל מלחמות בעוברי עבירה וכו'. [ע"ש הג"ה רמ"א ח"מ ר"ס י"ב] גם ארז"ל במס' סוטה לעולם תהא שמאל דוחה וכו' לא כיהושיע בן פרחי' וגו' וברוב דפוסי' לא נדפס המאורע מפני הסכנה. ועוד דאמרינן ניחא לת"ח ליעבד עבירה זוטא להפריש תרומה שלא מן המוקף כדי שלא ליעבד ע"ה עבירה רבה. ותו אמרינן במידי דאינו מפורש באורייתא מוטב שיהיו שוגגין וכו' אף דתוכחה מ"ע היא מכל הלין איכא למישמע דראוי לנו לצאת קצת מגדר הדת מחשש קלקול חבירינו בקלקולא רבה אף שכבר התחיל בקלקלה ואכל שום וריחו נודף.
אבל כד מעיינת בעיון הדק היטב תמצא שהרב המורה לא לצדקה מוחה בהקהל. וחוששני לו מחטאת אדרבה לו נאה היה ללבוש קנאת ה' צבאות לנדותו ולענשו עד כי יבא לקבל תשובה ולא יוסף סרה ואם ניחוש לזה ח"ו יוסיפו בני עולה לעשות כל איש הישר בעיניו גם הדיין יחוש לגיזום ולחשש כזה ולא יצדיק צדיק וירשיע רשע לאשר חמוץ ולהשליך טרף משיני רשעים ותושלך אמת ארצה ומשפטי ה' בטלים.
ודוקא במידי דחבירו לא פשע כלל חיישינן בכה"ג ואמרינן מוטב וניחא לת"ח ליעבד איסורא זוטא וכו' ומ"ש מוטב שיהיו שוגגין וכו' ג"כ חבירו לא פשע שהרי שוגג הוא עתה ועוד מאחר דידע שלא יקבל תוכח' ממילא אין מצוה כלל להוכיח' כי תכלית התוכחה הוא להחזיק חבירו למוטב ומ"ש שאין בנו כח וכו' היינו לענין עמידת בעלי דינים ועדים דאין בזה ביטול מצוה כלל במ"ש ועמדו שני האנשים ואינה רק אסמכתא כמ"ש הסמ"ע וע' מ"ש מהר"ם שנהגו (ונ"ל ראי' למנהג מ"ש אלמלא תודה אתה וכו' ובעי למימר דבעל אגרוף הוי ונלמד עוד ממסקנא דמטיל מלאי וכו' דאפי' על חשש מניעת ריוח דת"ח כ"ש על גרם היזק ממונם רשאים למנוע מלנדותו) להקל מלמחות בעוברי עבירה טעמו בצדו מפני חשש סכנה של המוחים [כ"ש של הציבור עשו"ת מהר"ם מלובלין קל"ח] לא מחשש קלקולם של בעלי עבירה ומ"ש לא כיהושיע בן פרחיה וכו' היינו מפני שהגדיל לעשו' עמו להחכימו בפרסום גדול ולא היה חייב נידוי בההוא עובדא שאמר ההוא אכסניא עיני' טרוטות וע"ש.
מש"כ באם פשע בר ישראל במידי דחייב עלי' ממון או מלקות או נידוי אין מנוע כלל מחשש שיוסיף ויגדל עון לזוז ח"ו מדין ודת תורתינו וגדולה מזו אמרו במשנה [עי' תשובה קמ"ב הסמוכה ומ"ש בסמוך עליה בהשמטה] כרם רבעי מציינין אותו וכו' בד"א בשביעית פי' שהכל הפקר מש"כ בכל השנה אין להזהירו ולהודיע שיש בדבר פלוני עבירה מפני דבלאו הכי נמי ע"כ יש בו עבירה זולת זה הלעיטהו לרשע וימות. ומעולם לא חשו סנהדרין בזמן הבית לזה פן ע"י חשש זה ירבו בעלי עבירה ועל בכה"ג אמרו אף הם מרבים שופכי דמי' בישראל. והרי בן אשה ישראלית יצא מ"ד של משה מחויב עמד וגידף ולית דחש ליה. וגבי גרים מאיימין עליהם ומודיעין להם שפלות וגלות ישראל מ"ט דאי פריש לפרוש משום דקשין גרים לישראל וכו' ש"מ דחוששין לתקנת הכלל אף שהוא נגד תקנת היחיד ועוד אמרינן גבי גרים מפני מה הזהירה תורה בכ"ד מקומו' על אונאות הגר מפני שסורו רע פ' פן יחזור לסורו ומ"מ אמרה תורה משפט אחד יהיה לגר ולאזרח ולא חששה פן יחזור לסורו.
ה"נ עבדינן אנן לעשות כדין וכדת תורתינו ולא נחוש לקלקול המקולקל שפשע אף ביחיד נגד יחיד כ"ש בשיש חשש קלקול הנשארים אשר עיקר עונש הרשע מכוון לזה כמ"ש התורה כמה פעמים והנשארים ישמעו ויראו ובכה"ג ארז"ל בפ' הנחנקין שהב"ד אין רשאין למחול על המראת הזקן שלא ירבו מחלוקת בישראל אף שודאי אין עבירה במחילתן. ומה מאוד צריכין אנו לחוש לקלקול הדור אף להמית נפש נקי צדיק מדין שנעשה בו כמ"ש שאחד רכב על הסוס בשבת וסקלוהו מפני שהשעה הית' צריכ' לכך כ"ש שלא נצא חוץ מקו המשפט מחשש קלקול המקולקל שפשע. וריש שבת מקשי הש"ס על דבעי לפרש הדביק פת בתנור התירו לאחר לרדותו קודם שיבא לידי איסור סקילה וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ופי' התוס' היינו משום שחברו פשע אף כי רדיית הפת אינו רק איסור דרבנן.
ומצאתי שכ"כ מהרא"י מאגודה הביאו רמ"א בהג"ה י"ד ר"ס של"ד ולא תימא דשטר ושוברו עמו הוא כי ה"ה בט"ז הש"ג על זה אמינא אף כי קטני הרב בט"ז עבה ממתני וכד ניים ושכיב דעתי' צילא טפי מכד שתינא רביעי' חמרא ואכילנ' בישרא דתורא מ"מ יש בי כח להשיג כדי להציל ולסתור ע"מ לבנו' ולטעון ע"מ לפרוק ולהעמיד דברי אגודה ומהרא"י ורמ"א. דמ"ש דרבי בנבואתו קמ"ל להודיע שנבואתו אמת אין לנו דוחק גדול מזה הן מסברא דנימא בנבואה שנזרקה בפיו לפני מותו שבא להודיע בכוונה ורצון להוכיח שדבריו אמיתיי' הן מגמ' שכבר אמר שם ג"כ דברים שע"י נתאמתו דבריו בלידת רב אדא ובכמה ענינים יע"ש. ובמה דמייתי ראיה מנמכר לע"ז פס"ל וכל תמונה אין בו נדנוד ראיה דודאי מי שיכול להוציא מומר כזה כופר ביחוד ובבורא עולם מידם מצוה רבה עשה שאין במעשיהו נגד הדת גם הנמכר מפני דחקו נמכר ורוצה לחזור לדת עתה אמרה תורה גאולת תהיה לו ואין צורך להאריך בזה.
ומה שהביא עוד ראיה משו"ת מהרר"י מינץ אין התשובה בידי ויש לי לעיין שם אי"ה כי באמת צ"ע דראי' דמייתי מהרר"י מההיא אתתא דהוי עבדי בה אסורא וכו' י"ל שאני שם דהוי חטא רבים שאפי' למצוה דרבים לענו' איש"ר במנין מצוה לשחררו כבגמ' וש"ע י"ד סי' רס"ד סע"ט. וע' בתוס' ריש שבת הנ"ל ואם תרצה לומר דגם חשש המרת ב' נפשות זכר מהרר"י מקרי רבים א"כ מכ"ש דאין ראיה ממהרר"י למ"ש ט"ז: ועוד את"ל דמ"ש הט"ז לתרץ מה קמ"ל רבי לא תירץ מה קמ"ל הש"ס דהאגוד' זכר שניהם ודוק.
כך נלפענ"ד אף כי באמת לדעתי מגמ' דמייתי אגודה אין ראיה דהש"ס אשמעינן דברי נבואת רבי בשעת מותו ע"ד תוסף רוחם יגועון וכי גרע הא מילתא מכמה מעשי' וסיפורי הגדה משבחי חכמינו ז"ל דאיתא בגמ' וכ"ש דדוחק לומר דרבי גופי' קמ"ל דין חדש תוך נבואתו ועוד דא"כ צריכי' אנו ג"כ טעם למ"ש היום נולד רב אדא וכו' ואינך דמייתי שם. ועוד נראה דאם היה לנו מקום לומר דקמ"ל הש"ס או רבי דין חדש הי' לנו יותר ויותר לומר דאשמעינן דלא יפה עשה רב אחא שהחרימם דחזי מה סליק בהו וקמ"ל רבי דיש לחוש להמרה במקום דיש חשש כמו בההוא עובדא שחיללו שבת בפרהסיא דאי לדעת אגודה נשאר קשה מה צורך בדברי רבי מה שכבר נתפרסם בבבל ובלי ספק שבהמשך הימים יגיע השמיעות גם לא"י.
ומ"מ מה שכתבנו לקיים דברי אגודה. נלפענ"ד אמת ונכון ואין זר לומר דרב אחא לא יפה עשה דלא עדיף מבן פרחיה:
נאם יאיר חיים בכרך טו"ב טב"ת לפ"ק.