חות יאיר/קד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קד
[עריכה]שאלה: אשה הרתיחה חלב בבקר יום ב' בקדיר' של חרס והותירה מקצתה בקדירה לאכלו בצהרים קר מפני השרב. וכן עשתה. ואח"כ שטפה הקדירה והניח'. ובבקר שני נתחלפו לה הקדירות ולקחה הקדירה הנ"ל סמוך לחצי היום שפתה בו בשר ובישלה בו. והוריתי שהקדירה אסורה והבשר מותר מאחר שהקדירה אינו בן יומו מתשמיש חם ואע"פ שאכתי הוא בן יומו מזמן שהורק ממנו החלב מ"מ כבר היה מקמי הכי צונן וכפשטה דהג"ה רמ"א ר"ס צ"ד והוא מאו"ה ואע"פ דפסק בט"ז בסי' ק"ה ס"ק ד' להחמיר בכלי שני דהיס"ב מ"מ בכ"ש שאין היס"ב לכ"ע לא בלע ולא פלט. ע"ש דמשמע דמ"ש בהג"ה ר"ש צ"ד בכ"ר תוך מעל"ע ר"ל והיס"ב והכי מסיק שם בט"ז דלא כרש"ל שהחמיר בכ"ר אע"פ שאין היס"ב משא"כ בנדון דידן שכבר נתקרר מעל"ע אין ענין לומר בזה הדחקה בכ"ר וזה ברור לכן מותר אליבי' דכ"ע גם רש"ל לא החמיר רק בכ"ר שעומד אצל האש כל שהוא חם.
והיה פשוט בעיני כביעות' בכותחא עד שלמדתי בב"י שהביא בסי' צ"ג וז"ל התיר ר"י הלבן בשר שנתבשל בקדירה של חלב והיה בה חלב כל הלילה ואמר כיון דבלוע פעם אחד וב' וג' מקודם לכן לא בלע בלילה כלל וחלב שבלעה קודם לכן לא נאסר דנטל"פ הוא. דאע"פ שהוא ראיה וסייעתה להוראתי להיתר.
מ"מ נבהלתי מאד כי הוא כתב מטעם דכבר בלוע וא"כ אלו היה בעובדא דידי' קדירה חדשה דאכתי לא טעון היה אוסר הבשר. ולא ידעתי למה הלא צונן בצונן דלא בלע אם לא בכבוש וסגי בהדחה. אפילו בשר צונן עצמו שנפל תוך בשר כ"ש שלא יאסור כלי חדש זה שנבשל בו בשר ע"י שהיה בו חלב פחות מכ"ד שעות. ואמרתי בלבי אולי ס"ל לר"י הלבן דגם בלילה אחת ה"ל כבוש רק שזה דוחק גדול אע"פ שי"ל דמגמ' דאמר בשר וחלב חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא שרי אין ראיה די"ל דס"ל דמ"ש כולי יומא ר"ל מבקר עד ערב מ"מ לא מצינו לשום פוסק דס"ל חומרא זו ובב"י ר"ס ק"ה דמייתי דעת י"א דס"ל דשיעור כבישה ג' ימים ולא זכר זה.
גם א"א לפרש דמ"ש והיה בה חלב כל הלילה שר"ל מלבד יום שלפניו שהרי חזר וכתב לא בלע בלילה גם לא מצינו בשום פוסק ובשום מקום דכלי חרס חמירא בזה שאם הורק לתוכו רוטב טריפה או רוטב בשר או חלב שיטרוף תיכף אם בלע אפילו זמן מועט משיעור כבישה איזה זמן תתן לו. וראיתי בט"ז צ"ד שהביא דברי ר"י הלבן וכ' שלקח זה מדין יי"נ סי' קל"ה וכמבואר בש"ע שם ס"ד דאמרינן דגם בצונן בלע כלי חרס כל זמן שלא שבעו וא"כ לדעתו אפילו ניתן חלב בקדירה חדשה ב' ג' פעמים או בפעם אחד ושהה בו כמו רביע היום כבר שבע ולא בלע עוד בחלב צונן וסגי במעל"ע מב' ג' פעמים הראשונים וס"ל אם הי' תוך מעל"ע מהראשונים אסור וזה וזה תימא.
ולעד"נ דאין ללמוד דיני שאר איסור והיתר מדיני יי"נ. ואם משם נאסור תיכף אם שפך רוטב בשר קר לקדירה נקיה של חלב קר כמעט רגע וכן כלי שהוא טריפה ונקי אפילו של מתכות ושפכו בו שכר או יין או רוטב צונן יאסר תיכף דהכי ק"ל בר"ס קל"ו גבי חביות שהוא יי"נ [אין זו הוכחה דשם מיירי ביי"נ בזמניהם דאוסר במשהו] אלא ע"כ כשם שהקילו חז"ל לשענין הכשר כלי יי"נ דאפילו בשל חרס מהני הכשר מילוי ועירוי מה שבשאר איסורים אינו יוצא מידי דופיו ע' ש"כ סי' קל"ה ס"ק ל"ג ה"נ החמירו מפני שעיקרו של יי"נ מאיסורי הנאה בבליעה ומה שלמד ר"ת בשיעור כבישה מיי"נ כמ"ש ב"י ר"ס ק"ה סברא דזמן קליטה ופליטה למד משם יע"ש ודו"ק.
ושם סי' קל"ז דכל י"ב חודש אסור יין כשר שהושם תוך חביות של יי"נ ולא אמרינן בו שאחר מעל"ע נל"פ. ולענין דין דבסימן קל"ה ס"ד דכבר שבעו גופיה כתב הש"כ ס"ק י"ד דאפשר לחלק בין יין למים וא"כ איך נלמד משם כל בליעה של בשר ושל חלב. וראה בגמ' פ' המפקיד גודל ההפרש בין בליע דיין או דשמן. והנה כתב עוד הט"ז שנ"ל שאם היה מעל"ע צונן בנדון של ר"י הלבן ודאי לא שייך כבר שבע כמו דלא שייך בבישול והרי אמרו כבוש כמבושל. ובשם רמ"י וב"ח דאפילו בשהה החלב מעל"ע אמרינן כבר שבעו ולמדו זה מגמ' פ' המפקיד ד"מ דאמר הש"ס כיון דטען טען אפי' בזמן רב מאד. והשיג עליהם בט"ז דאה"נ דסברת כיון דטען טען אמרינן בכל מילי ואפילו בבלע ע"י בישול וכבוש רק באם אח"כ חזר ובישל בו מפני דע"י בישול שני או כבוש פליט מצא מקום ג"כ לבלוע. ולכן גבי מפקיד יין אם היו קנקנים ישנים אינו מנכה לו בלע דאתצ"ל דפלט ובלע מ"מ לא נחסר לנפקד דבר.
ואף כי דבריו שכליים ובטוב טעם ודעת מ"מ אינם מתיישבים לי הן מלשון הגמ' דמשני כיון דטעון טען וא"כ י"ל אחר שכבר בלע כל צרכו א"א לי לבלוע עוד. ולכן אינו מנכה לו ואלו לדברי ט"ז ודאי בלע רק שעל כן אינו מנכה לו מפני שנגד מה שבלע חוזר ופולט ואין זה במשמע. ולעד"ן דגם מאותו גמ' פ' המפקיד קשה מאד ללמוד. דאם משם ראיה צריכין אנו לפרש דפי' ישנים כל שכבר הי' בהם יין ושמן מעל"ע דזה שיעור כבישה שהוא גרם הבליעה וא"כ איך יתכן שתוך מעל"ע יבלע היין השתות.
ועוד משם ראינו שיש חילוק גדול בין יין לשמן לענין בליעה. ואם נדמה איסור והיתר לשמן נאמר שאם נכבש בקדירה חדשה בצונן מדה חלב אפילו כמה ימים ואפשר אפילו נתבשל בקדירה מדה חלב ה"נ נאמר שאם נתבשל בה בשר ורוטב בערך מדה נכשיר אותו מפני דהנבלע בראשון בטל בס' ודוק והרי אפי' בחביות של חרס דבלעי טובא כדמוכח מבליעת יין מ"מ לא בלעי משמן רק פחות מששים ונדמה נידון בליעות איסור לשמן.
אלא ודאי אין ללמוד מגמ' פרק המפקיד כלל כי יש חילוק גדול בין בליעת טעם הדבר לבליעת ממשו. והרי חלב שנפל לקדירה אע"פ שלא נבלע ברוטב החלב עצמו כי בהצטננו יקפיא ויציף למעלה ויטלנה מ"מ צריך עם זה ג"כ ששים וכן בכל דבר איסור שנפל גוש בקדירה אע"פ שמסירו צריך ס' נגד כולו וכבטור וש"ע סי' צ"ח ובהג"ה ע"ש. לכן מ"ש בפ' המפקיד כיון דטען טען היינו שלא יבלע עוד גוף היין ולכן אין ראיה לדברי ר"י הלבן מגמ' דפרק המפקיד כלל די"ל אע"פ דשבע בליעה ולא מצא מקום לכנות שם עוד מ"מ בולע טעם מדבר שבתוכו ולזה אין שביעתו מביעה מעכבת כמו שטהור תפל בולע מטמא מלוח אע"פ שאין הטהור פולט דבר מ"מ בולע וכן גבינה קרה שנפלה ע"ג בשר צלי חם הגבינה צריך קליפה מפני שבלע מהבשר אע"פ שגבינה לא פלט ואין לו מקום לבלוע מ"מ בולע טעם הבשר ודבר זה מוכח ומוכרח בכמה דוכתי.
ומכלים דיי"נ ג"כ אין ראיה כמ"ש הן להחמיר בכלי חרס לומר דבלע אפילו בפחות מכדי כבישה הן להקל להכל בששהה אחר ששבע שיעור כבישה. ומ"מ ודאי בששהה אחר ששבע בליעה כדי כבישה ודאי מי יקל נגד רש"ל והסכמת הט"ז בצירוף סברתינו דלענין קליטת טעם אין חילוק. וכן שקלא וטריא הנ"ל בסברת כיון דטען טען אינו רק בכלי חרס דבהא מיירי ר"י הלבן שהוא סתם קדירה גם משנה דבפרק המפקיד מיירי בקנקנים דעדהו שהיו של חרס דבלעי טובא מהר ושבעו אחר בליעתן. וכ"כ הש"כ סי' קל"ה ס"ק ט"ו.
והחוש יוכיח דחביות של עץ גם ישינים בלעי תמיד רק לא כחדשים. ואפשר כי היינות בטבעם מתמעטים מצד עצמן לא מפני דהחביות בלעי וא"כ צ"ע למה לא נקט במשנה גבי מקפיד דמוציא לו בלע דמוציא לו ג"כ חסרון שנחסר בין בקנקנים חדשים או ישנים. בין בחביות של עץ או חרס. ולפי מ"ש דשל עץ לא שבעי בליעה צ"ע בחסרונות יין ושמן בחביות של עץ דידן וה"ל לפוסקים ראשונים ואחרונים להרגיש בזה הרמב"ם והרא"ש והטור וש"ע סי' רצ"ב ואין לומר דגבי חביות של עץ נהי דלא שבעי לומר כמו בשל חרס בשיעור כבישה מ"מ עכ"פ לא יבלעו יותר בשום ענין רק כאשר שנוי במשנה ובחדשים מ"מ אם לא נדע זמן תכלית בליעתן לא נדע ג"כ איה גדר הוא שנקראו חביו' ישנים דנימא דשוב אינו מוציא לו בלע או בחדשים כמה בלעו בחודש או בשנה ובשנתיי' שיוציא לו שיעור הנאמר במשנה שהרי השיעור הנזכר הוא תכלית בליעתן.
והנה דברי ר"י הלבן במה דמוכח לשונו שלא היה שם החלב רק לילה אחת ומ"מ לולי סברת דתו לא בלע היה אוסר א"א להולמו ומי שדעתו רחבה יקיים דבריו וישא ברכה. ולדינא אם בתר דטען נכבש בו מעל"ע דעת רמ"י וב"ח להתיר ובאשר אין דבריהם מוכרחים מגמ' דפרק המפקיד כמ"ש הט"ז וגם אני בעוניי כתבתי שאין משם ראיה אין להקל לכן יש לפסוק כרש"ל דבודאי לא אמרינן בכבוש כיון דטעון כמו בבישול ואע"פ שמצד הסברא היה נראה לחלק ולומר שאני בישול דמתוקף כחו מפליט ומבליע לא נמנע הקדירה מלבלוע ע"י דכבר שבע בליעתו מש"כ זה שארז"ל כבוש כמבושל אינו מכח רק מאריכות זמנו דקבלו רז"ל שבהמשך זמן רב כזה בולע אחת לאחת עד שיבלע הרבה הראוי לאסור.
[דודאי מקמי הכי ג"כ בלע ופלט רק דאינו נרגש לכן אין בכחו לאסור דומה לביטול בששים דודאי יש בו טעם ולכן אמרו לטעמי' קפילא ותדע שלפעמים איש אחד מרגיש בטעם מה והשני לא כמו בשאר חושים ראיה שמיעה וריח כמ"ש בב"ק ר"ד צ"ב טעם בהו טעם חמרא א"ל זיל אייתי לי מקורייהו גופני קנה דיקלא וכו'. ובלה"נ לשון הט"ז במ"ש שם שע"כ אין לאוסר בדיעבד מה שנשרה או נתבשל בכלי ששרו בו איסור א"א להלמו דכך הל"ל לכן אם בדיעבד נתבשל זה ההיתר שנאסר מכח כבוש בכלי איסור בקדירה ותבשילי' של היתר אין לאסור האחרים שהרי דברי הט"ז אינם על בליעת כלי היתר בכבוש בו של איסור דודאי הכלי נאסר מאיסור בעין רק דבריו סובבים על היתר הנשרה מעל"ע בכלי של איסור וק"ל והוא שגגת הקולמס אל טעות הדפוס]. דאין סברא לומר דכ"ג שעה וג"ר שעה לא בלעו כלל וברביע שעה אחרונה בלע ובסברא זו האמתית מתורצ' קושייא חזקה של ה"ה הט"ז ר"ס ק"ה על דאמרינן גם בכלים לאסור הנכבש בו כמבושל יע"ש ודו"ק. לכן שפיר י"ל דכיון דשבע בליעתו תו לא בלע כלל ומה לי זמן קצר או זמן ארוך מ"מ מי יקל נגד הרב הגדול רש"ל וט"ז.
וע"ד הוראתי להתיר הבשר לא ירא לבי מדבר ר"י הלבן במה דמשמע דגם בצונן בלע כלי חרס שלא מצינו בכה"ג שום פוסק גבי אסור והיתר לולי מ"ש בי"נ ואין ללמוד משם כמ"ש. ואע"פ שהיה צד סברא לומר הואיל שנשאר חלב זו בקדירה שנתבשלה בו והתחילה לבלוע בבישול וי"ל לכן בולע והולך אפי' אחר שנצטנן וצריך מעל"ע אחר שהורק מתוכו ומה גם שכתבנו שגם בצונן בלע פורתא רק שאין בו כדי לאסור כלל אפי' קליפה ונאמר דדוקא בשלא התחיל לפעול פעולתו מש"כ בכה"ג שהתחיל לבלוע מכח בישול בולע והולך. דאין סברא לומר זה בנצטנן לגמרי ולא כ' רש"ל דמסתפק בכ"ר ע"פ הירושלמי לאסור אע"פ שאין היס"ב רק בעומד אצל האש ועודנו חם.
ומזה שאם היה אחר סמוך מאד למעל"ע לרתיחתו באופן שעדיין היה חם שהוא יותר מפושר ששיעורו בחמימות הרוק היה נראה לאסור ואסור אע"פ שהוסר מעל האש דמ"מ נשאר לו שם כ"ר ועשו לו הרחקה וסייג ומה גם לענין דהכלי הראשון בולע והולך כל זמן שדבר שבו שם וצריך מעל"ע אחר שבא לגדר פושרין מש"כ דנ"ד שכבר כלה מעל"ע אחר צינון ודאי נטל"פ ושרי כאשר הוריתי והנלפענ"ד כתבתי:
נאם יאיר חיים בכרך.
ר"ח אייר כד"ת של תורה לפ"ק: