חות יאיר/סה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סה
[עריכה]הנה נשלחו אלו מק"ק פלוני דברי ריבות אשר נפלו בין בעלי חיצים פלוני ופלוני ברוב דברי' וגביית עדות וטענות אשר היה עלי לטורח רב הקריאה בהם אם מפני אריכות מענה לשן שאלה על ל"ד דפין גדולים מליאים על כל גדותיהם ואם מפני דברים הבזוים ולשון סרוח אשר בא בהם וגעלה נפשי בקראי אותם, ומ"מ להשקיט הריב קריתי ושניתי ושלשתי אותם עד כי היו שגורים בפי ובלבבי כפסוקי דזמרא ואמרתי אחכמה לדעת פשר דבר בין הצדדים והיא רחוקה מכליותיהם כאשר דברתי אתם עמם בהיותי אצלם. ולדבר ע"פ הדין בדברים האלה קשה כתורמס כי מי יתן פלס ומאזני משפט תומן ומוכל' על כל דבר קינטר הרב הוא או מעט הקל הוא או קשה ומ"מ טרם החילי לדבר בעצם דבר המשפט ארשום קצת כללים הנוגעים בנדון הזה ובטענותיהם לפי הדין כמ"ש מהרש"ל.
- א: כתב מהר"ם מי שתבע את חבירו מחמת ביוש דברים והוצאות ש"ר וזה כופר ואמר להד"ם אין בו דין שבועה כי אין בו דררא דממונא וכו' וכ"פ מהרש"ל בי"ש פרק החובל סי' מ"א והכי ק"ל בש"ע סי' פ"ז סכ"ה ובסי' ת"כ סל"ח בהג"ה.
- ב: התחיל אחד בש"ר והשיב לו זה ג"כ ש"ר אפי' קשה ממנו אין שום דין ביניהם והראשון מחויב יותר לבקש מחילה מהשני אם רוצה להיות יוצא ידי שמים.
- ג: אבל אם השיב לו השני כמה ש"ר יצא אחד באחד ובשאר משלמי'. ומ"מ מקילין מפני שחבירו התחיל בריב וכלל הדבר בענינים אלו הכל הולך אחר פשוטו של דבר ולפי הבנת השומעי' החירוף הן להקל הן להחמיר אף כי יש לתרץ דבריו ודלא כי"א.
- ד: טמא מטומאה ריק שקרן זייפן נבל' עזות פנים חצוף אין בהם דין בושת ע"פ הדין רק לצאת ידי שמים או משום מיגדר מילתא אבל אין הב"ד כופין אותו ומ"מ נקראו קנטורים להקל על השני שתוציא עליו ש"ר אחר שקראו חבירו הנ"ל.
- ה: כתב מהרש"ל סי' מ"ז בא המוציא ש"ר לברר דבריו בב"ד ולא הספיק חייב מלקות ואינו רשאי לפדות כשאר מוציא ש"ר לפי מה שהחציף כ"כ לא די שביישו בתחלה ועכשיו הוסיף חטא על פשע וביישו בב"ד ומ"מ יש להקל בצורבא מרבנן או שהי' אחד מטובי העיר והולך בדרך הישר רק שעכשיו נשתגע.
- ו: קורא לחבירו כופר בתחית המתים אין עליו דין רק לפי ראות דייני העיר ולפי הקנתור שקנתרוהו חבירו כללא של דבר אין דין ש"ר רק באיסור לאו או שפסלו לבא בקהל מחמת לאו הן בפרט או בכלל כגון משומד פושעי ישראל רשע מסור.
- ז: דין מוציא ש"ר מלקות בב"ה לפני והוא רחום או יפדה בל"ט זהובים ריינס או לפי תואר הענין ומחילה בציבור לחבירו.
- ח: מבואר בח"מ סי' שפ"ח ס"י וז"ל מותר להרוג המוסר וכו' ומותר להרגו קודם שימסור אלא כשאור הריני מוסר וכו' ומתרין בו [נשאלתי וכי חמור אלך ואמסור מאומר אלך ואהרוג לפלוני שאפילו התרה בו כמה התראו' ועומד בדיבורו אין ממיתין אותו ואפי' גבי ממון אלך ואגזרה לדקלי דפלניא ק"ל עביד איניש דגזים ולא עביד כבפ' ח"ה דל"ג ע"ב. וי"ל דשאני דבר הנעשה בפרהסיא ואפשר שיעמוד מנגד הוא או אחרים. לכן י"ל דגזים ולא עביד. ויותר נ"ל דשאני מוסר דלא עביד מעשה וקולא בעיני אינשי דאין בו ל"ת דאורייתא ולכך בשאר דברים דעביד מעשה דפשוט לכל אסורו אפי' אומר אלך ואעבוד ע"ז אינו חייב מיתה אם לא במסות וע"פ תנאים שחילק הש"ס בפרק ד"מ דס"א] וא"ל אל תמסור אם העיז פניו ואמר לא כי אלא אמסרנו מותר להרגו וכי' וברור לענ"ד שבדקדוק רב כ' הרב ומתרין בו לאו משום דחייבי מיתות בעי' התראה שהרי המוסרים הם מאלו דמורידין ולא מעלין ולא בעי התראה רק משום דכיון דע"י דבורו נרצה להחשיבו כמסור וזה אינו רק ביש רגלים לדבר ועל כן מתרין בו וכשחוזר ואומר אלך ואמסור הרי רגלים לדבר שיעשה כן וכ"כ הרשב"א בפי' בתשובה סי' קפ"א ואע"פ דבסי' ל"ד ס"כ סתם וכ' דפסול לעדות הרי בסי' שפ"ח ס"ח כ' בהג"ה דיש חולקין ושם לא נזכר שונא ובזה צ"ע על הסמ"ע שחילק בכך סי' ל"ד. ונלע"ד דעד כאן ל"פ רק לענין עדות דלא יהא אלא ספק הא ק"ל דלכתחלה לא יעיד כבסי' הנ"ל סעיף כ"ח מש"כ לקרותו כך ודאי אסור ומלבד כל זה ברירא לן אם אמר אלך ואמסור ולא עשה אח"כ זמן רב ומכ"ש דבר פרטי אם נודע דגיז' ולא עביד דאסור לקרותו עוד מסור. והוקרא אותו כך הוי מוציא ש"ר ומחויב לקבל דין.
- ט: המוציא ש"ר על חבירו יהיה מה שיהי' אינו בכלל כי יחם לבבו שנאמר דלאו איסורא עביד אם הולך ומסרו והכאה דצערא דגופי' שאני דיש חילוק גדול ביניהם כמו שחילקו בין ע"מ לפטור דשבור את כדי לקטע את רגלי והרי עביד אינש דינא לנפשי' אפי' ע"י הכאה ולא שרי לי' לעשות ע"י גוים כבסי' ד' נ"ל וכן ק"ל דוקא לענין הכאה בסי' תכ"א סי"ג המכה חבירו וחבירו קראו ממזר פטור מוהיה כי יחם לבבו ואע"פ שיש בוטה כמדקרות חרב.
- י: המשך זמן דכי יחם לבבו בהכאה שאין בו חבלה והוי רק צער לפי שעה זמנו עד הלילה כי שינה מפיגה כעסו כצוואת אותו חסיד לבנו (ס"ח סי' תרנ"ה) שילין כעסו ומעשה שהיה ולענ"ד ז"ש אויל ביום יודע כעסו מש"כ בחבלה מרובה אפשר לומר כל זמן שחיית' המכה ויש לו צער ויסורים יחם לבבו מקרי דוגמא דגואל הדם ומ"מ צ"ע די"ל גואל הדם הנרצח שאני מש"כ חבלה דהדר וברי דמים חייב לו רק דק"ל בסי' תכ"ב שצריך לבקש ממנו מחילה עכ"פ.
- י"א: ראובן אמר לשמעון בפני רבים שהוא רוצח ושמעון השיב אני מחזיקך בחזקת ממזר עד שתתברר דבר זה. נ"ל אף דכ' בהג"ה ח"מ סי' ת"כ באומר לחבירו אתה מכזב כמו ממזר עד שתתברר פטור וברירא לן שלאו דוקא נקט אתה מכזב דאפי' אמר אתה כממזר דלי"א חייב מ"מ בכה"ג שהטיל תנאי בדבר פטור מש"כ באתה מכזב כמו ממזר פטור בלי הטלת תנאי שהרי באמר אתה עושה כמו ממזר ג"כ פטור לכ"ע וא"כ ה"נ בכה"ג דפטור ומה בכך שהוא מחזיקו בכך אם אינו כן וכך כוונתו הואיל דקראתני רוצח גם אני מחזיקך בדבר זה עד שתברר ולהדיא משמע הא אם יברר אינו מחזיקו לממזר ומ"מ נ"ל בנדון הנ"ל שראובן ג"כ פטור דהא נטל איפופוסין שלו במה ששמעון השיבו שמחזיקו בחזקת ממזר ובין יברר ובין לא יברר אין לזה על זה כלום ומ"מ אם שמעון הוסיף לומר לראובן גנב או גזלן אינו ראוי לעונש דיצא גנב בכינוי רוצח ועל אני מחזיקך וכו' פטור שמעון כמ"ש כלל עולה שמסייע לטור צד שכנגדו אבל לא לחייב אמרו.
- י"ב: ראובן קרי לשמעון רשע ושמעון השיבו וקראו גנב רוצח יעשה שמעון לראובן דין מוציא ש"ר על אחד הנשאר כדין ישלם במותר נזק שלם ולא יכול לשמעון לומר כי מלת רשע כולל ג"כ כל עבירות שבעולם דיאמר ראובן דעתי היה על עבירה אחת ממחויבי מלקות כמ"ש והיה אם בן הכות הרשע ואינו נגד המובן מש"כ אם אמר לו עברת על כל התורה או משומד אע"ג די"ל גם כן משומד לדבר אחד מ"מ לפי דעת השומעים הוי העובר על כל התורה ויצא מן הכלל מש"כ רשע דעובר אפי' עבירה אחת בשאט נפש קרינן ליה.
- י"ג: אמר ראובן לשמעון רוצח וחזר שמעון ואמר לראובן גנב רוצח יצא זה בזה דרוצח הוי משום מום שבך וכו'.
- י"ד: אמר ראובן לשמעון רוצח וחזר שמעון וקרי לראובן גנב וחזר ראובן ואמר רוצח גזלן לא נחשב רוצח השני בשכבר אמר לו.
ועתה נבאר מה שיש לדקדק בדיני חבלות בח"מ סי' תכ"א סי"ג ז"ל שנים שחבלו זה בזה אם חבל האחד בחבירו יותר ממה שחבל בו הוא משלם לו במותר נזק שלם ודווקא שהתחילו שניהם כאחד או לאחר שחבל זה בחבירו חזר גם הוא מיד וסבל בו אבל אם התחיל האחד השני פטור שיש רשות לשני לחבול בו כדי להציל עצמו ובהג"ה וכן הוא לענין גדופי' וביושים המתחיל פורע הקנס ראובן שהכה שמעון וחזר שמעון ובא להכותו וכו'. ולשון זה קשה להולמו דמה זה שכ' או לאחר שחבל זה בחבירו חזר גם הוא מיד וחבל בו היינו ממש מ"ש אח"כ התחיל האחד שהשני פטור ועוד מה זה לשון מיד שכתב והיא נגד הסברא אדרבא הואיל שחזר מיד וחבל בחבירו שסבלו יש סברא לפוטרו כמו שיתבאר אי"ה האמנם ראיתי במקור הדין ברא"ש פרק המניח שבמקום מלת מיד כ' לאחר זמן והוא הנכון (בעת כותבי לא היה בידי סמ"ע אח"כ מצאתי שם שהרגיש במ"ש וכתב כמ"ש). ומ"מ יש להקשות דמלשון שכתב הרב מהרי"ק בש"ע משמע שעל כן השני פטור מפני שמותר היה לו להציל עצמו וא"כ מה זה שכ' עליו רמ"א וכן הוא לענין גידופי' וביושי' וכו'. הרי שם לא שייך סברא זו דכדי להציל עצמו כמבואר שם דהוי טעמא משום שעת חימום דכי יחם לבבו ועוד דאין סברא כלל לומר כגידופי' וביושי' שהמתחיל יהיה חייב והמשיב פטור נהי שלגבי' דידי' הוא שעת חימום מ"מ הרי עביד דינא לנפשי' לנקום נקם בדיבורו גם הוא והרי שקיל המתחיל למטרפסי' ולמה נחייבו ועוד למה לי טעמא דכדי להציל עצמו גבי שנים שחבלו נפטרו ג"כ מפני שעת חימום. ונראה דיש חלוקים רבין בין טעם להציל עצמו ובין טעם דשעת חימום הא' דטעם להצילן עצמו הוא דינא דהש"ס שהרי אפילו אחת רשאי להכות המכה מכ"ש המוכה מש"כ טעמא דשעת חימום לא הוי חק ממנהג או תקנות הקהלות וסמכו לדבר מ"ש והיה כי יחם לבבו וכן מוכח לשון תשובות מהר"ם במרדכי ס"פ שור שנגח וז"ל אמנם כי אתם רגילים לפטור את בעל הסעוד' מפני שהיה מוכח וכו' ע"ש ונראה עוד דדוקא במוכה דהוי צערא דגופא פטרו את המוסר אפילו הפסיד ע"י כל אשר לו כמבואר בנימוקי מהר"ם מריזבורג מש"כ בצערא דממונא כגון שחבירו מסרו או שיבר כליו או הוציא עליו ש"ר וביישו אפי' תקנות הקהלות אין כאן לפטרו אם חזר הוא ומסר חבירו באופן שהגיע חבירו לידי היזק יותר ממה שהזיקו חבירו וזה מוכח ממ"ש במרדכי סוף ב"ק וז"ל ושכתבת יש פוטרין את ר' יואל לפי שאין אדם נתפש על צערו כיון דשעת חימום הוי שאותו קם עליו והעמידו בערכאו' של גוים גם הוא כתנין וכו' איני סבור שתקנו הקהילות דבר זה שאם השני חזר ומסר את הראשון ונתכוין להפסיד את ממונו ובז' לא הציל עצמו רק שנתכוון לנקום נקם ודאי כל כה"ג לא פטרוי הקהלות אלא מן הקנס שלא לנדותו או להלקותו על המסיר' שמסר את חבירו כי יחם לבבו אבל מלשלם ההפסד שהפסיד את חבירו דבר פשוט שלא פטרוהו כי לא באו להפקיע ממון ולהקל על דברי הש"ס וכו' וגם זה הוא תשובות מהר"ם ולכאורה סתרי אהדדי ובמה שלקחנו יתורץ וכל זה מצד המנהג או התקנה רק שגבי מוכה יפה כחם לתקן אפי' להפקיע ממון מש"כ בדין הש"ס אדם מועד לעולם ולא שייך אמתלא זו. ...
הב' דמטעמא להציל עצמו לא שייך רק אם (וכן מבואר במרדכי סוף מס' ב"ק) תכף ומיד אחר הנחת יד חבירו הרים אגרופו והכה רעהו בזה אמרינן שבזה הציל עצמו מהכאה מחבירו יותר מש"כ אחר שגמר חבירו הכאותיו והפסיק מעט זמן לא שייך וזהו פי' אחר זמן דנקט הרא"ש הנ"ל מש"כ מטעמא דכי יחם לבבו פטרינן אותו לפחות כל אותו יום ואפשר אפי' יומא אוחרי כפי משמעות הנהו תרי עובדי דבמרדכי. הג' נ"ל מסברא נכונה דמטעם להציל עצמו נתכוי' פטרינן המוכה הראשון לגמרי שהרי איניש דעלמא היה ג"כ פטור לגמרי ומותר להכות המכה להציל המוכה ועל כן המכה הראשון חייב לשלם להמוכה כל היזיקו. מש"כ לטעם כי יחם לבבו לא פטרינן המוכה הראשון אם חזר והכה המכה לגמרי רק בזה יפה כחו שאף אם הזיק חבירו המכה יותר ממה שהזיקו המכה פטור משום כי יחם לבבו ובזה נא שייך אומדנא במה שהזיקו המוכה דלכי יחם לבבו אין שיעור מש"כ לטעם להציל עצמו דפטור לגמרי צריך אומד במה שהיה יכול להציל עצמו ואם הזיקו יותר חייב כמ"ש שם הרא"ש וכל הפוסקים אבל לומר שהמוכה הראשון אם חזר והכה את המכה שיפטור לגמרי זה לא מיסתבר דמ"מ הרי עביד דינא לנפשיה ולמה יתקנו הקהילות בזה לפטור המוכה לגמרי. הד' שמטעם להציל עצמו מותר לכתחלה כמו שמותר לאחר להכות המכה להציל המוכה. מש"כ מפני שעת חימום לא שייך לכתחלה וכי יתירו הקהילות להמוכה לנקום בחבירו אף אם חבירו רשע והכהו למה יעשה גם הוא כמעשהו מעשה רשע רק שבדיעבד נחשבו כאונס משעה חימום דחם לבבו אדם שליח ברוחו:
והנה הרא"ש דין הש"ס נקט מטעם דלהציל את עצמו ואחר זמן דנקט ר"ל אחר סמוך להכאת חבירו ולכך בא בנו בעל הטורים והב"י בש"ע ופירשו מיד ר"ל אפי' מיד אחר שגמר המכה להכות דלא שייך להציל עצמו רק באם חזר המוכה לפני שראינו שגמר המכה להכות וזה ברור [ובכה"ג ארז"ל בגמרא גבי בכור דדוקא בעטו בשעת רדיפה ע' בכורות פ"ה דמ"ד]. ופטור שנקט ר"ל פטור לגמרי בשיעור שהכה להציל עצמו ואותן הכאות הן רב או מעט לא ינכה כלל מחויב המכה והמכה הראשון חייב בכל. והנה לשון הג"ה בש"ע וכן הוא לענין גידופים וביושים המתחיל פורע הקנס ע"כ אע"ג דמדמי לי' בדינא מ"מ זה הוא מתקנת הקהילות אי מנהג המדינה מכי יחם לבבו בדבר שאין בו חסרון כיס רק מלקות ונידוי וזהו לשון קנס במרדכי סוף ב"ק ועל כן פטרו השני אף אם הרבה להשיב אפי' יותר מגידופי וקללות הראשון כגון ראובן שקרא לשמעון גנב וחזר שמעון וקרא לראובן גזלן וממזר דפטור משום דחם לבו בקרבו ולא יכול למשול ברוחו לשער ולמדוד במדה שמדד לו חבירו ואפשר שפטרו בזה מצד התקנה את המשיב לגמרי וכן משמע לשון המרדכי בהגהות קדושין כ' ר"י על דבר חבלות וגידופין המתחיל פורע הקנס לבדו וכתוב בגליון והשני פטור משום כי יחם לבבו כדמוכח קצת במרדכי בסוך ב"ק ודוקא בשעת חימום אבל לא לאחר זמן וכיוצא בזה ממש כתב הרא"ש בפרק המניח וכו' והנה כתב חבלות וגידופין ובהג"ה ש"ע כתב גידופי' וביושי' מפני דס"ל דתקנת הקהילות לא נתקנה רק על דבר שאין בו חסרון כיס כגון קנטורי' ובמרדכי ר"ל ה"ה ה"נ בהכאות פטרו המוכה מקנס ר"ל כגון מלקות ונידוי ועונש ממון לקהל כבמרדכי סוף ב"ק ועוד פטרו כשיעור שהזיק המוכה את המכה או המוסר את המכה יתר מהכאתיו או מהזיקו מש"כ לחייב הראשון ולפטור השני לגמרי לא עלתה על דעתם ובהכי מיירי המרדכי ס"פ שור שנגח ואחר זמן דנקט בגליון הג"ה מרדכי ר"ל אחר שיעור דכי יחם לבבו. מ"מ צ"ע על הגאון מהרש"ל דפסק אפילו בגידופי' שהמשיב ישלם מה שהשיב יותר מגידופי' הראשון וזה לא יתכן רק מצד דין הש"ס אבל מצד תקנה הקהילו' מהי יחם לבבו פטור השני עכ"פ בדבר שאין בו חיוב ממון אל חבירו. ומ"מ דברי הרא"ש בדין השוורים שכתב ג"כ אם התחיל אחד השני פטור וזה אינו רק משום טעמא דנגיחות השני פטרינן משום כי יחם לבבו וכ"כ הר"ן בהדיא והביא ראי' מכי יגח ולא שיגיחהו נמצא דין אדם ובהמה בזה חלוקים בטעם כי דין בהמה הוי משום כי ייחם מדין הש"ס ולא שייך לומר דעכ"פ נקם נקמתו דנגיחת השני אונס חשיבא ופטרינן לו' לגמרי וגבי אדם דמועד לעולם לא שייך בדין הש"ס כי יחם כמ"ש וכן לא שייך כל המשנ' ובא אחר ושינה כמ"ש הרא"ש רק טעמא משום להציל עצמו. והנה הרב הב"י ס"ל גבי בהמה וגבי אדם בתרווייהו אין לפטור מסברת כי יחם שלא נזכר בכל הש"ס ולכך לא פלוג בסי' ת"ב גבי בהמה ומ"מ בשי' תכ"א גבי אנשים שחבלו ס"ל סברא אלימתא דלהציל עצמו כפי שיעור הצלה וכל זה לא שייך בבהמה דלא שייך בה כוונה ורצון להציל רק להזיק מזיקו ודוק....
ועתה נשיב על גוף השאלה כסדר דברים שבכתב.
א' - אחר כל הנחות הללו והקדמות אלו ראה ראינו שלא דבר נכונה פלוני בפתח דבריו לב"ד שהוא מחזיק לפלוני בחזקת רשע (ואין לומר בזה שלא נתכוון לבייש דל"ל לומר שמחזקו לרשע מש"כ טוען מסרתני דלא סגי בלאו הכי לתבוע מה שהזיקו ולברר במה) על שהוציא עליו לעז שבעל נדה וגם בשביל אביו ובשביל אשתו ועל שאמר אלך ואמסור כי אין זה סדר עולם בסיפור דברי טענו' ומ"מ אם בסוף הענין יבורר שאמת הוא שפלוני הוציא לעז וש"ר א"כ חייב מלקות הוא ואין להעניש פלוני על שקראו עתה רשע כי והיה אם בן הכות הרשע כתיב ומ"מ בזה אלו נעשה בקהילה גדולה היו הב"ד קונסי' לפלוני כמבזה חבירו בפני ב"ד.
ב' - בעמוד ב' תשובות פלוני גם זה פער פיו לקרוא לפ' בסיפור דבריו משוגע וכן לקמן כמה פעמים וראוי היה לב"ד לגעור מ"מ באשר כתבו והסכימו כל הפוסקים שבענייני קטטות הולכים אחר סדר העולם ודר הבריות וכמש"ל סי' ג' (ומצינו בכה"ג בש"ס תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן. תרדא כדי שיעברו מים לחביות תנן פ"ב זבחים דכ"ה ע"ב יעיין ערוך ערך תרד) ואין סדר העולם להקפיד על זה אינו ראוי לעונש.
ג' - מה שהשיב וכפר שלא קראו בועל נדה רק אמר שמחזקו לרשע ובועל נדה עד שיברר שאני רשע עכ"ל הנה כמה וכמה דברים אני רוא' בהגדות עדות הן בהעלמת קצתם דברים רבים שהעמידו חביריה' הן בשינוי לשונות ולא ידענו מה אדון ב"י ומ"מ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי דברי העד כמר פ' משמע שקראו סתם בועל נדה וכן לפי דברי כמר פ' וכן לפי דברי כמר פ' רק שלפי דבריו השיב פ' וקרי פ' ראש בריוני ורשע (וכן לפי דברי פ') חזר והשיבו וקראו רשע וממזר וגם כמר פ' העיד שקראו ב"נ אך לפי דברי פו"פ משמע שדיבר שמשקר כמו ב"נ וכן לפי עדות כמר פ' כך הוא רק שהוסיף שפ' חזר וקרא לפ' ראש בריוני כעדות כמר פ' וכן העיד ר' פ' רק שלפי דבריו חזר פלוני וקרי לר' פ' רשע. ועתה הדור אתם ראו איך נפל השינוי והבלבול בדברי עדות הנ"ל ולפי קצת העדים ק"ל אתה מכחש כמו ממזר אינו כלום ומכ"ש לפי קצתם שחזר וקראו הרי עביד דינא לנפשי' ורשע גרע טפי טובא מממזר שהרי הקורא לחבירו ממזר חייב מלקות ורשע יורד עמו עד לחייו וכמ"ש רש"ל ומכ"ש לפי מ"ש סי' ג' לפי עדות כמר פ' וכמר פ' קרי ר"פ לפ' ג"כ רשע עם בועל נידה היה ראוי לעשות דין פ' על ש"ר יתיר' כי שילם לפ' תשלומי כפל וכן לא יעשה וכן הוא לפי דברי עדות כמר פ' ופ' ובזה אף שחביריו העדים אמרו לא שמענו י"ל כך דרך העולם ולא דמי לראי' שבס"ס ך"ט בח"מ דדרך בני אדם לראות דבר הנעשה בפניהם אבל לשמוע כל מלה ומלה בדקדוק אין זה.
ה' - ומה שהתנצל ר"פ מ"ש אלך ואמסור מפני שהיה שעת חימום אין זה התנצלות כי היתר שעת חימום הוא דוקא לגבי הכאה כי חידוש הוא מה שהתירו זה דהא אמרו רז"ל א"ה בעי ליתובי' דעתי' ואדם מועד לעולם והבו דלא לוסיף עלה לגבי הוצאת ש"ר וכמ"ש בסי' ט' ומ"מ שם כתבנו דאין לר"פ דיאן מוסר בזה מטעם אחר ע"ש.
ו' - בעמוד ג' תבע פ' לפ' על מה שהוציא דבר וכו' כנזכר בעמוד ד' שלא היה גדול כציפורן נ"ל אם כוונתו הוא על שאמרו עליו שהשליך יצר לבה"כ ובודאי לפי ענין והנהוג לא יעשה כן ואף לפי עדות כל הנשים הריון מקולקל או נפול מעוך מקרי ילד לא מקרי והיה ראוי לעונש מצד מגדר מלתא אבל מצד הדין שבענייני בושת הכל הולך אחר המובן כאשר כתב והאריך הגאון רש"ל א"כ באם כל השומעים בינו כוונת הדיבור שהיה על הנפל א"כ מדין אין עליו עונש שהוא היתר גמור לזרוק נפלים לא יספדו ולא יקברו וכמ"ש בש"ס מס' פסחים דט"ו ובספ"ק דנדה דף ט' בשפחתות של מסיק והוא תוספת' בפט"ז דאהלות על משנה שם בס"פ בור שמטילין בה נפלים ובישראל מיירי כדמוכח בש"ס הנ"ל שמעינן דאורחייהו בכך. אכן באשר לדעת הנשים וע"ה הוא מעשה תועבה רע ומר ראוי לעונש קצת וכדבעינן למימר לקמן.
ז' - שם השיב פ' הוא כסיל הוא אויל הוא רשע הוא מסור מפני שקראו בעל לה"ר וכו' הנה בהתנצלות הזה אין בו ממש ולדרשה קא אתי וכי ס"ד דמאן דקרי לחבירו גוותן דשרי לי' לקרותו עובד ע"א או כופר בעיקר לפי דרז"ל בפ"ק דסוטה או אם קורא לחבירו רגזן או שקרן דיחזור ויקרא חבירו עובד ע"ז וכהנה רבות אדרבה כל מה דנוכל להקל ולתרץ דברי מוציא ש"ר עבדינן כמ"ש בח"מ סי' ת"ך גבי בן הזונה ופסול ואף דיפה השיגו הגאון מהרש"ל והדין עמו (וכי ס"ד שיתנצל זה שקרי לחבירו מועל בהקדש לנהנה בלא ברכה ורוצח למלבין פני חבירו וגזלן שלא השיב לו שלום וגנב לגונב דעת) דהכל הולך אחר הבנה השומעים אדרבא משם ראיה לפי סדר העולם אין זה זלזול כלל.
ח' - שם מ"ש שאין זמן רב כזה נקרא שעת חימום ומ"ש בענין נפל הנשלך אין צורך להשיב עליו שכבר כתבנו באלה. ק' ע"ד מה שטען עוד בשביל שזלזל כבוד אביו הותר לו לתבוע עלבון אביו ואביו זקן ות"ח וכו' אמת הוא כמ"ש גבי ראובן עלבון אמו תבע וראי' ממה שארז"ל ומקללת יולדיו בפניו ונחלקו הפוסקים אם ה"ה מקללת אותו עיין בב"י בא"ה סי' קט"ו ואפילו צורבא מרבנן בעלמא מחויב למחות ביד המקנטרו ומביישו שהרי נפיק ריחשא מאודני' דרשב"א בההוא עון ואף ע"פ שכתב מהרש"ל שאף אם הוציא ראובן ש"ר על שמעון לא הותר לשמעון להוציא ש"ר על אבי ראובן דריבך ריב מ"מ י"ל אם הוציא ראובן ש"ר על אבי שמעון שרי לשמעון להוציא ש"ר על ראובן דברא כרעא דאבוה. י"ל אבל אין זה נכון רק בענין שנוגע הש"ר גם לו כגון שקורא לאבי שמעון ממזר וכיוצא בזה מש"כ אם קוראו רשע וכל מום רע אף דמחויב הבן למחות ככל האפשר ולריב עם ראובן מ"מ אסור לו לחזור ולהוציא ש"ר על ראובן ואם ירצה אבי שמעון יתבע את ראובן אם היה בפניו או בענין שכתב מהרש"ל ס"ס מ"ב ולא דמי להכאה שכתב הרא"ש בפרק המניח סי' י"ג שאפי' אחר יכול להכות המכה להציל המוכה ע"ש.
י"א - וכמ"ש באשר אין פ' מחויב במה שדיבר על אבי פ' ולא נקרא ש"ר כלל אפי' אם היה מדבר כך על פ' עצמו כבסי' ל"ב.
י"ב - ומה שביקש ר' פלוני לומר דין חדש שאם ראובן קרי לבן שמעון רשע שרי לשמעון לחזור ולקרות ראובן רשע שהרי אם בן שמעון רשע שרי לקרות לו רשע בן רשע. ליתא די"ל אף דשרי לקרות בנו רשע בן רשע. מ"מ אסור לקרותו אותו רשע דהשומעים סוברים מצד עצמו ולכך אין התנצלות כלל לומר שלכך קרא לפלוני רשע מפני שפלוני בנו הוא רשע. וצ"ע בש"ס דרז"ל על את אביה היא מחללת. עוד נ"ל דלא שרינן לקרוא לרשע בן צדיק או בינוני רב"ר בשכבר אביו מת וראי' ממדרש תנחומא ואתחנן בנפשותם ולא באבותם גם לא ברירא לי זו ההלכה וכמו שהארכנו בספרינו מ"ח בא"ח סי' קכ"ח יע"ש וגם בת"ח פקפק בזה.
י"ג - חזר ותבע פ' והחזיק לפ' בב"ד בשם רשע על שקראו ממזר בן הנדה וכזה לא העיר שום עד א"צ להשיב ופ' נאמן אבל מה שטען משעת חימום ליתא שזריקת התינוק אינו ש"ר כלל וכמ"ש סי' ו' (מיהו בזה י"ל מאחר דלדעת רוב המון עם ונשים הוא איסור וזלזול גדול למי שעושה זה שייך שפיר כי יחם לבבו).
י"ד - ע"ז טען פ' מה שטען כאן ביקש לטעון ולהשתבח בקלון חבירו ומ"מ ומ"מ לא כיון יפה דעד כאן לא התירו בסי' י"ז ס"ד ובסי' קע"ו סל"ה רק שיכול להושיב אצלו אחרים אבל עכ"פ בעל דבר עצמו יטעון או ישב בביתו וישלח מורשה מש"כ אם הוא בב"ד אין הנתבע והתובע יכולין לעשות מורשה לדבר וכ"כ בש"כ סי' קכ"ד.
ט"ו - ובטענה שני' התכבד ג"כ בקלון רבו של פ' והוא ידוע ואף שבגוף הענין בזה הדין עם פ' מ"מ כוונת פ' ורבו הי' שגבי הוצאת ש"ר לא שייך שיעור שעת חימום דכל שעה שעת חימום מיקרי ושרי למסור ופ' הבין שי"ל שגבי הוצאת ש"ר לא שייך שעת חימום להתיר כלל ועל כן אמר שטען נגד עצמו וע"ה ובור קרי לי' אבל לא הבינו. ומ"מ בזה יפה כח פ' אבל כבר כתבנו שלא נצרך לתירוץ שעת חימום ובלאו הכי אין על פ' דין ודברים באלם ואמסור ולא באינך הנ"ל.
ט"ז - ע"ז חזר פ' וקרי לפ' רשע תוך סיפור דבריו אף כי אין בהם ממש אדרבה אף כי אמת הוא בענין הנפל שפ' אמר אין ניקש מ"מ הרי העידו מרת פ' בשמה שפ' כעס על שהשליכו ואף אם לא כעס אפשר לומר שדעתו היה להראותו עוד ומה שנעשה לא ברצונו ולא ע"פ דיבורו נעשה ומכ"ש לענין דין שימור ימי טומאה דאחזוקי איניש ברשישי לא מחזקינן ומסתמא אף שאמר שלא כלום הוא חשבו להחמיר להמתין כיולדת נקיבבה ונאמן אדם לומר פרוזבל היה לי ואבד ובהיתר לקחתי ריבי' וכיוצא בזה. ושנלן שהיה בו צרת ולד ושהיה בו עצם וגם בזה קצת אחרונים מקילין לענין חומרא יתירה זמן המתנה דידן לנקיבה.
י"ז - התנצל פ' מה שאמר שתוך בה"כ תהי' קבורות פ' עפ"י הגמ' לאו כל כמיני' לפסוק דיני' דהאי גברא במה ולהטיל עונשים ואין בדרש התנצלות על ש"ר וכמ"ש והדרשה תדרוש ומ"מ קללה תחשב ומצד הדין אין בו עונש דמי למ"ש סי' ל"ב. ומה דמשמע שקרא פ' לפ' רוצח וגנב לא ידעי עדות גמורה וראיה לדבר גם לא תבע רפ עלבונו באלה. מה שהעיד כהר"ר פ' סוף ע"ד אין כאן רק עד אחד וכמ"ש סי' כ"ז לקמן ואפי' היו כאן שני עדים הרי פ' אמר תחלה שזרק תינוק לבה"כ ומה שהשיב שמשקר כמו ממזר כה"ג אינו ש"ר כמ"ש בדינים סי' י"א רק שבסי' ו' כתבתי לפטרו ומאותו טעם נפטר גם ר"פ ודו"ק.
י"ח - עוד שם ביקש לפסול כמר פ' בשביל שתולה בדין עם פ' ואפשר לפי שעה הוא רשע לא ידעתי שום טעם בזה דא"כ יפסל כל מי שיש לו דין ודברים ותביעה עם חבירו.
י"ט - ומ"ש ראי' שתמול שלשום ביקש אותו לעדות נגד פ' ולא רצ לבוא ש"מ שלא רצה להעיד נגד פ' מה בכך שמא לא ידע דבר ולא רצה לבא חנם לב"ד ולא מחזקינן לי' שעבר באם לא יגיד וכבש עדותו ואם תמצא לומר שלא יפה עשה וכבש עידותו שמא לא היה לו פנאי כאשר טען פ' ע' י"ד ואת"ל שנמנע הואיל שהוא נגד פלוני מ"מ לא מחזקינן לי' שיעיד שקר דסברא זו ארז"ל תרתי לא עבדי וכבישת עדות לא חמירי לאינשי מש"כ עדות שקר.
כ' - עוד ביקש לפסול פ' לעדות מכח אהבה ידוע שיהונתן היה כשר עדות לדוד לפני שלקח אחותו אף שנאמר נפלאה אהבתך לי וגו' ויהונתן אמר את אשר יבקש את נפשך יבקש נפשי והכי ק"ל דאוהב ושונא כשרים לעדות וכמ"ש לר"י לא נחשדו וכו' ומה שהאריך בלזות שפתים על פ' בלעג הרבה ותמהון לבב אין זה רק הוצאת דבה ואפי' לא יתבע פ' עלבונו ראוי לגעור בו מכ"ש באם יתבע שיעשה לו משפט חרוץ והרי גם אני מן הנשאלי' בהוראת שלחופי' ומן המתירים. ומ"מ וכי בשביל שפ' ביקש להחמיר כמהר"ר ישעיה ז"ל וממה שהבין מדברי א"ו הארוך נאמר עליו שהוא רשע גמור ממשנת הגס לבו בהוראה וכו' חלילה לא יעשה כן בישראל וכן בשאר דבריו בזה הדף הבל יפצה פיו ולא מצא ידיו ורגליו בהם ואמת הוא מה שדיבר פלוני שלפעמים הרשות ביד ב"ד לפרוז על דין תורה בקצת דברים כמ"ש.
כ"א - עוד טען פ' איך דיבר פ' בפה מלא לפני ערלי' וכו' אם אמת הוא היה ראוי לענוש עכ"פ מן הקהל כמבואר בהג"ה ס"ס שפ"ט. ואפשר היה לומר שיש לו דין מסור הואיל שדיבר לפני הערלי' ולא דמי למדבר לפני הקהל דאין לו דין מסור כמ"ש שם אבל ר"פ מכחש שלא היו שם ערלי' ואין עדות על זה) אבל ראיתי לקמן עי"ז שר"פ טען שלא ידע שישבו שם ערלים ואין קטנה זו מספקת שלדבר דברים כאלו היה לו לראות תחילה ומ"מ אף ע"פ שמסתמא יש ג"כ עדים על זה אין ברור להתיר לקרותו ח"ו על זה מסיר אף שנסתפקתי כי לא ברירא לי) וי"ל הואיל שהדבר ההוא היה מפורסם א"כ אם דבר לפני יהודים לבד מה פשעו ומה גילה נסתרות מש"כ שם מיירי בדברים נסתרים שע"י שהוא גיל' אותם לפני קהל ועדה תיפוק מיני' תקלה וזה ברור.
כ"ב - ביקש פ' שיעשה לו דין מפ' הואיל שחששדו מאשתו בימי טומאתה גם זה הבל הואיל שלא דיבר בפי' ונתן לו שם בועל נדה או הוציא עליו שם זה רק אמר מכח סברא מיסתברא לי' כך אין לו עליו דין רק אם חשדו בכשרים יקבל דין שמים. כ"ג - עוד ביקש פ' שר"פ יקבל תשובה ולעשותו רשע מפני שהמרה עם אותו כומר בהמר' ח"ו בביאת המשיח לפני זמן קצוב גם שדיבר שכל שנפטרו בהמשך זמן הזה הם רשעים גמורים אם אמת הוא אין אלתו דברי חכמה ומ"מ ברור שכוונתו לא לרעה היתה וכל מעשה אדם הולכים אחר כוונת הלב ורחמנא לבא בע' ומ"מ לא קרי פ' לפ' בשם רשע רק סופר דברים. עי"ז טען פ' איך קראו פ' על לא דבר ראש בריוני בפני רבים הנה למעלה נזכר זה בעדות כמר פ' ואפי' היה כאן שני עדים נראה דכינוי זה הוי כמו נבל ודוק וכיוצא בו דאין עליו כלום מדין תורה כמ"ש סי' ד' בדיני' אבל אם לא היה כאן עדו' ואפי' עד אחד לא מהני אם מודה שהרי מודה בקנס פטור מצד הדין מכ"ש אם מכחיש העד דפטור כמ"ש בש"כ סי' פ"ו סעיף קטן מ"ה. טען פ' איך שקרא אותו פ' לפני ד' חדשים חצוף בהליכתו לדוכן זה היה מעשה רע ומר מאד כי לא סגי דלא מברך לי' לפי מחשבתו הניכרת אף גם זאת יעשה לו בבה"כ ובי"ט בודאי היה לצבור לגדור גדר בשעת מעשה אבל מסתמא בלחש דיבר ואין עדות בזה גם מ"ש עוד שכמה פעמים אמר ר"פ אלך ואמסור לפני הרב צריך עדות וחצוף מבואר דמצד הדין פטור בדיני' סי' ד'. ל"א ע"ב מה שטען פ' נזקקין לתובע תחלה לא דק דזהו שייך דדוקא בתביעת ממון וכמבואר סי' כ"ד מש"כ בדברי קנטורים ודבר שאי אפשר הוא שהרי הקנטורים והסכסוכים והוצאת ש"ר של שניהם מעורבין ותלוין זה בזה ומ"מ כפי מה דאפשר אברר דבריהם בדרך שביקש. עכ"א אין בו דבר ממש להשיב עליו. ל"ב עכ"ב ענין התנצלות פ' על שקרא לאבי פ' מפני בית הכסא ע"פ הדין אין בזה דין ש"ר ואין צריך להתנצלות לדינא. ל"ג עכ"ג מה שנוגע בענין אשתו של פ' אין הדברים ברורים בין שתי נשים הללו מי המתחיל ומי המסיים גם לא נשאלתי בזה. ...
אחר כל הדברים הנ"ל ראה ראיתי לסדר הדברים כפי האיפשר וליזקק לתובע תחלה והנה בארבע פרקים הדבר הנ"ל מתרבה. והנה במה שנעשה ביום ג' חה"מ של פסח אין טענה כלל וכו': נאם יאיר חיים בכרך. טו"ב טב"ת לפ"ק: