חוק זכות יוצרים, 1911
(הופנה מהדף חוק זכות יוצרים 1911)
חוק זכות יוצרים, 1911 מתוך
חוק זכות יוצרים, 1911
[תיקון: תשי״ג]
חוק הבא לתקן ולאחד את החוק בענין זכות־יוצרים.
הוד מלכותו המלך מחוקק בזה, בעצתם ובהסכמתם ובהרשאתם של הלורדים הדתיים והחילוניים ושל נבחרי העם שנתכנסו בפרלמנט הזה, לאמור:–
חוק זכות יוצרים, 1911 הוחל על ארץ־ישראל מכוח דבר המלך על חוק זכות יוצרים, 1911 (הטלתו על ארץ־ישראל), 1924. סעיף 68 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007 ביטל את דבר המלך על חוק זכות יוצרים, 1911 (הטלתו על ארץ־ישראל), 1924, וחוק זכות יוצרים, 1911, לא חל עוד בישראל. עם זאת, סעיף 78 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007 קובע כי הדין הישן ימשיך לחול על יצירות ופעולות מסוימות שנעשו לפני תחילת הדין החדש.
תוכן עניינים
[תיקון: תשי״ג]
חלק א׳ – זכות־יוצרים בממלכה
זכויות
זכות יוצרים [תיקון: תשי״ג]
(1)
בהתחשב עם הוראות חוק זה, תהא זכות־היוצרים קיימת במקרים דלקמן בכל חלקי מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה למשך הזמן הנזכר להלן לגבי יצירות [במקור האנגלי: מקוריות] ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות ואמנותיות –
(א)
ביצירה שיצאה לאור, תהא זכות־היוצרים קיימת אם היצירה יצאה לאור ראשונה בגבולות אותם חלקי המושבות של הוד מלכותו המוגדרים לעיל;
(ב)
(אינו חל בישראל).
אך לגבי יצירות אחרות לא תהא זכות־יוצרים קיימת אלא באותה מדה שההגנה הניתנת עפ״י חוק זה ניתנה לאותן היצירות האחרות עפ״י דברי מלך במועצה בנוגע למושבות בעלות שלטון עצמי שאין חוק זה חל עליהן ובנוגע למדינות נכריות.
(2)
לצרכי חוק זה, ”זכות־יוצרים“ פירושו זכות יחיד להעלות על הבמה את היצירה או חלק ניכר הימנה בצורה של ממש או להעתיקה ואם היצירה היא הרצאה – לקרוא בצבור את היצירה או כל חלק ניכר הימנה; אם זו יצירה שלא נתפרסמה – לפרסם את היצירה או כל חלק ניכר הימנה; וכולל המונח את זכות היחיד, –
(א)
להוציא לאור, להעתיק, להציג או לפרסם כל תרגום של היצירה;
(ב)
אם זו יצירה דרמטית, להפוך אותה לרומן או לכל יצירה אחרת שאינה דרמטית;
(ג)
אם היא רומן או יצירה אחרת שאינה דרמטית או אם זו מעשה ידי אמן, להפכה ליצירה דרמטית, אם בדרך הצגה בצבור או בדרך אחרת;
(ד)
אם זו יצירה ספרותית, דרמטית או מוזיקלית, – לעשות כל תקליט, לוח מנוקב, סרט ראינועי, או כל מכשיר אחר שבאמצעותם אפשר להציג או למסור את היצירה בדרך מיכנית,
ולהרשות את עשייתם של המעשים דלעיל.
(3)
לצרכי חוק זה, פרסום – ביחס ליצירה – פירושו הוצאת העתקות ממנה לצבור, ואין הוא כולל הצגת יצירה דרמטית או מוזיקלית בצבור, מסירת הרצאה בצבור, תערוכה צבורית של יצירה אמנותית או בנית עבודה אדריכלית אמנותית, ואולם הוצאת צילומים ופיתוחים של יצירות פיסול ויצירות אדריכלות אמנותיות לא יהא דינה, לצורך הוראה זו, כדין פרסום יצירות אלה.
הפרת זכות יוצרים [תיקון: תשי״ג, תשס״ג]
(1)
רואים זכות־יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע״י אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות־היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשיתו נתונה בחוק זה לבעל זכות־היוצרים: בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות־יוצרים:–
(i)
כל טפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עתונאית;
(ii)
כשמחברה של יצירה אמנותית איננו בעל זכות־היוצרים, – השמוש על ידו בכל אימום, יציקה, שרטוט־טיוטה, תרשים, מודל או סקיצה לנסיון שנעשו על ידו לצורך היצירה, בתנאי שלא יחזור, אגב השימוש, על התבנית העיקרית של היצירה ולא יחקה אותה;
(iii)
עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים, או צלומים של יצירת פיסול או מלאכת־אמנות, אם דברים אלה נמצאים באופן קבוע במקום או בבנין צבורי, או עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים או צלומים (שאינם מסוג שרטוטים או תרשימים אדריכליים) של כל יצירה אדריכלית אמנותית;
(iv)
פרסום קטעים מיצירות ספרותיות, שנתפרסמו ושלא נתכוונו בפרסומן לשם שימוש בבתי הספר ואשר קיימת לגביהן זכות־יוצרים, בתוך קובץ שעיקרי הדברים שבו אין עליהם זכות־יוצרים והמכוון באמת ובתמים לשימוש בבתי הספר והמתואר בתור כזה בדף השער שלו ובכל מודעות שנתפרסמו ע״י המו״ל:
בתנאי שאותו מו״ל לא יפרסם במשך חמש שנים יותר משני קטעים מיצירותיו של מחבר אחד, וכי יצויין המקור שממנו שאובים קטעים אלה;
(v)
פרסום רשימה בעתון על הרצאה שנמסרה בצבור, חוץ אם נאסרה הרשימה בהודעה כתובה או מודפסת שהודבקה לפני ההרצאה ושתשאר מודבקת למשך ההרצאה במקום בולט על פתח הכניסה הראשית של הבנין שבו ניתנה ההרצאה או סמוך לפתח הכניסה הראשית ואם אין הבנין משמש בית תפלה לצבור, תודבק הודעה גם במקום סמוך למרצה; אך שום דבר האמור בפסקה זו לא יפגע בהוראות פסקה (i) בנוגע לתמציות עיתונאיות;
(vi)
הקראה פומבית או דקלום פומבי על ידי אדם אחד של קטע שאינו ארוך ביותר משל יצירה שנתפרסמה.
(2)
כמו כן רואים זכות־יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע״י אדם אם –
(א)
הוא מוכר או משכיר או מעמיד או מציע לשכירות בדרך מסחרית; או
(ב)
הוא מפיץ לצרכי מסחר או במדה שיש בה כדי להזיק לבעל זכות־היוצרים; או
(ג)
מציג בתערוכה לפני הצבור בדרך מסחרית; או
(ג1)
הוא מחזיק בה; או
(ד)
מביא מחו״ל למכירה או לשכירות בכל חלק של מושבות הוד מלכותו שחל עליהם חוק זה,
כל יצירה שלפי ידיעתו היא מפירה זכות־יוצרים או היתה מפירה זכות־יוצרים אילו נעשתה בגבולות אותו החלק של מושבות הוד מלכותו שבו נערכה או הושכרה או הועמדה או הוצעה למכירה או לשכירות, או שבו הופצה או שלתוכו הובאה מחו״ל.
(3)
כמו כן רואים זכות־יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית לתיאטרון או למקום שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בצבור בלא הסכמת בעל זכות־היוצרים, חוץ אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות־היוצרים.
מועד זכות־
המועד שבו תהא זכות־יוצרים קיימת הוא ימי חייו של המחבר ותקופה של חמשים שנה לאחר מותו, חוץ אם קבע חוק זה במפורש הוראה אחרת.
על פי סעיף 5(א) לפקודת זכות יוצרים, התקופה היא 70 שנה לאחר מות המחבר.
[תיקון: תשי״ג]
(אינו חל בישראל).
זכות בעלות על זכות יוצרים וכו׳ [תיקון: תשי״ג]
(1)
בהתחשב עם הוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות־היוצרים בה:
בתנאי –
(א)
שאם היה זה פיתוח, צלום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע״י אדם אחר והוכנו תמורת דבר־ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות־היוצרים; וכן
(ב)
אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ״י חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות־היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חבור אחר בעתון, במגזין או במכתב־עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעתון, ממגזין או ממכתב־עת כיוצא בזה.
(2)
יכול בעליה של זכות־יוצרים ביצירה להעביר את זכותו, כלה או מקצתה, אם בדרך כלל או בהגבלות, לממלכה המאוחדת או לכל מושבה בעלת שלטון עצמי או לכל חלק אחר של מושבות הוד מלכותו שחל עליו חוק זה, ואם למשך כל תקופת זכות־היוצרים או לכל חלק ממנה, ויכול הוא ליתן כל טובת הנאה בזכות עפ״י רשיון ואולם כל העברה או נתינה כאלה לא יהא כחן יפה אלא אם כן נעשו בכתב ונחתמו ע״י בעל הזכות שחלו בה ההעברה או הנתינה או ע״י בא כחו המורשה כהלכה:
(התנאי אינו חל בישראל).
(3)
מקום שעפ״י העברה חלקית של זכות־יוצרים נעשה מקבל ההעברה זכאי לכל זכות הכלולה בזכות־היוצרים, הרי לצורך חוק זה יהא דינו של מקבל ההעברה, לגבי הזכות המועברת, ודינו של המעביר לגבי הזכויות שלא הועברו, כדין בעלי זכות־היוצרים והוראות חוק זה יהא להן תוקף בהתאם לכך.
תרופות אזרחיות
תרופות אזרחיות כנגד הפרת זכות יוצרים [תיקון: תשי״ג, תשס״ג]
(1)
אם הופרה זכות־יוצרים באיזו יצירה, הרי אם לא נקבעה הוראה אחרת בחוק זה יהא בעל זכות־היוצרים זכאי לכל התרופות האזרחיות, בדרך צו מניעה, צו איסור, תביעת דמי נזק, חשבונות, ובכל דרך אחרת, הכל לפי שמקנה או שיקנה החוק בשל הפרת זכות.
(2)
ענין הטלת ההוצאות המשפטיות של כל הצדדים בכל מו״מ משפטי בקשר עם הפרת זכות־יוצרים, יהא מסור להכרעת דעתו המוחלטת של בית המשפט.
(3)
(בוטל).
זכויות הבעלים כלפי אנשים שנמצאות ברשותם העתקות מפירות או שהם עוסקים בהן וכו׳ [תיקון: תשי״ג]
כל העתקות מפירות של יצירה שקיימת בה זכות־יוצרים או של כל חלק הימנה וכל הקלישאות המשמשות או מכוונות לשמש לשם יצירת העתקות מפירות כאלה, הרי הם בחזקת רכושו של בעל זכות־היוצרים, ולפיכך יכול הוא להגיש משפט כדי לקבל את החזקה בהם או משפט על נטילת רכושו של אחר שלא כדין.
פיטורי מפר תמים מן האחריות לתשלום דמי נזק [תיקון: תשי״ג]
אם הוגש משפט מחמת הפרת זכות־יוצרים ביצירה, והנתבע טוען שלא ידע מדבר קיומה של זכות־יוצרים ביצירה, לא יהא התובע זכאי לכל תרופה משפטית, פרט לקבלת צו מניעה או צו איסור לגבי ההפרה, אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות־יוצרים ביצירה.
הגבלה על תרופות לגבי אדריכלות [תיקון: תשי״ג]
(1)
אם הוחל בבניתו של בנין או של כל מבנה אחר המפר או שיהא מפר, לכשיושלם, את זכות־היוצרים ביצירה אחרת, לא יהא בעל זכות־היוצרים זכאי לקבל צו מניעה או צו איסור למניעת בניתו של הבנין או המבנה או לקבל צו להריסת הבנין או המבנה.
(2)
כל אותן ההוראות האחרות של חוק זה הקובעות שהעתקות מפירות של יצירה הן בחזקת רכושו של בעל זכות־היוצרים או המטילות ענשים תכופים, לא יחולו על כל מקרה שחל עליו סעיף זה.
[תיקון: תשי״ג, תשי״ח]
(בוטל).
תרופות תכופות
עונשו של העוסק בהעתקות מפירות וכו׳ [תיקון: תשי״ג]
לפי סעיף 13 הוראותיו של החוק בנוגע לתרופות תכופות חלות רק על הממלכה המאוחדת.
(1)
אם עושה אדם ביודעין אחד הדברים דלקמן: –
(א)
עושה העתקה מפירה של יצירה שקיימת בה זכות־יוצרים, לצורך מכירה או השכרה; או
(ב)
מוכר או משכיר, או מעמיד או מציע למכירה או להשכרה בדרך מסחרית כל העתקה מפירה של יצירה כזאת; או
(ג)
מפיץ העתקות מפירות של כל יצירה כזאת אם לצרכי מסחר או במדה שיש בה כדי להזיק לבעל זכות־היוצרים; או
(ד)
מציג בפומבי בדרך מסחרית כל העתקה מפירה של יצירה כזאת; או
(ה)
מביא מחו״ל לממלכה המאוחדת כל העתקה מפירה של יצירה כזאת כדי למכרה או להשכירה:
יאשם בעברה עפ״י חוק זה ויהא צפוי, בצאתו חייב בדין לאחר משפט תכוף, לקנס שלא יהא עולה על ארבעים שילינג בעד כל העתקה מפירה שעסק בה בניגוד לסעיף זה, אך לא יותר מחמשים פונט בעד אותה טרנסאקציה; ואם עבר עברה שניה או עברה נוספת יהא צפוי לאותו הקנס או למאסר בעבודת פרך או שלא בעבודת פרך ללא יותר משני חדשים.
(2)
אם עשה אדם ביודעין או החזיק ברשותו ביודעין כל קלישאה לשם עשיית העתקות מפירות של יצירה שקיימת בה זכות־יוצרים, או שביודעין ולתועלתו הפרטית הוא מביא לידי כך שיצירה כזאת תוצג על הבמה בצבור בלא הסכמת בעל זכות־היוצרים, יאשם בעברה עפ״י חוק זה ויהא צפוי בצאתו חייב בדין לאחר משפט תכוף, לקנס של לא יותר מחמשים פונט ואם עבר עברה שניה או עברה נוספת יהא צפוי לאותו הקנס או למאסר בעבודת פרך או שלא בעבודת פרך ללא יותר משני חדשים.
(3)
יכול בית המשפט שהובא לפניו משפט כזה, בין שהאיש הנתבע כעבריין נתחייב בדין ובין שלא נתחייב בדין, לצוות שכל ההעתקות של היצירה או כל הקלישאות הנמצאות ברשות האיש הנתבע כעבריין והנראות בעיני בית המשפט כהעתקות מפירות או כקלישאות להכנת העתקות מפירות יושמדו או ימסרו לבעל זכות־היוצרים או ינהגו בהם בדרך אחרת ככל אשר יישר בעיני בית המשפט.
(4)
שום דבר האמור בסעיף זה לא יפגע, ביחס ליצירות מוזיקליות, בהוראות חוק זכות־היוצרים המוזיקלי (משפטים תכופים), 1902, או בהוראות חוק זכות־היוצרים המוזיקלי, 1906.
ערעורים בפני בית משפט ה”קוארטר סשנס“
כל המוצא את עצמו מקופח בשל חיוב לאחר משפט תכוף בשל עברה עפ״י ההוראות הקודמות של חוק זה, הרי באנגליה ובאירלנד יכול הוא לערער לפני Court of quarter sessions ואילו בסקוטלנד יכול הוא לערער על פי חוקי השיפוט התכוף (סקוטלנד).
היקף ההוראות בנידון תרופות תכופות
הוראות חוק זה בענין תרופות תכופות לא תחולנה אלא על הממלכה המאוחדת בלבד.
הבאת העתקות מחו״ל
[תיקון: תשי״ג, תש״ס]
(בוטל).
מסירת ספרים לספריות
מסירת העתקות לבריטיש מוזיאום ולשאר ספריות
החובות הקבועות בסעיף זה מוטלות רק על המו״ל של כל ספר שהוצא לאור בממלכה המאוחדת.
(1)
המו״ל של כל ספר שיצא לאור בממלכה המאוחדת חייב, בתוך חדש ימים לאחר צאת הספר לאור, למסור על חשבונו הוא העתקה מן הספר לנאמני הבריטיש מוזיאום והללו יתנו לו קבלה בכתב על כך.
(2)
אם נדרש המו״ל בכתב לפני תום שנים עשר חדש מעת צאת הספר לאור, יהא גם חייב למסור, תוך חודש ימים מיום שיקבל אותה דרישה בכתב, או – אם נמסרה הדרישה לפני צאת הספר לאור – תוך חודש ימים לאחר צאת הספר לאור, לאיזה מחסן בלונדון שיפורש שמו באגרת הדרישה, העתקה מן הספר בשביל ההנהלה של כל ספריה מן הספריות דלקמן או בהתאם להוראותיה של אותה הנהלה, דהיינו: ספרית הבודליאנה של אוקספורד, ספרית האוניברסיטה של קמברידג׳, ספרית הפקולטה של עורכי הדין באדינבורג, וספרית ה”טריניטי קוליג“ בדובלין וגם, בהתחשב עם הוראות סעיף זה, לספריה הלאומית שבוילס. אם הספר הוא אנציקלופדיה, עתון, קובץ, מגזין או יצירה המתפרסמת חוברות־חוברות או חלקים־חלקים, יכולה הדרישה בכתב לכלול את כל החוברות או את כל החלקים של היצירה שיפורסמו לאחר מכן.
(3)
העתקה הנמסרת לנאמני הבריטיש מוזיאום, תהא העתקה מכל הספר כלו, על מפותיו וציוריו השייכים לו, ותהא משוכללת וצבועה באותו האפן שבו מופיעות ההעתקות המשוכללות ביותר של הספר, ותהא כרוכה ותפורה ומאוחה, ועל הניר הטוב ביותר שבו נדפס הספר.
(4)
העתקה המנסרת לשאר ההנהלות הנזכרות בסעיף זה תהא על ניר שנדפס בו המספר המרובה ביותר של ההעתקות מן הספר לצורך מכירה ותהא באותו מצב כמו הספרים שהוכנו למכירה.
(5)
הספרים שחייבים למסור העתקות מהם לספריה הלאומית של וילס לא יכללו ספרים מאותם הסוגים שיפורטו בתקנות שיתקין המיניסטריון לעניני מסחר.
(6)
אם לא מלא מו״ל אחרי סעיף זה יהא צפוי, בצאתו חייב בדין לאחר משפט תכוף, לקנס שלא יעלה על חמשה פונט ועל שויו של הספר, והקנס ישולם לנאמנים או להנהלה שלהם היו צריכים למסור את הספר.
(7)
לצרכי סעיף זה יהא הבטוי ”ספר“ כולל כל חלק או שער של ספר, חוברת, גליון מודפס, גליון של תוי נגינה, מפה, תרשים, תכנית או לוח המתפרסמים לחוד, אך לא יכלול כל הוצאה שניה או מחודשת של ספר אלא אם כן יש בה באותה הוצאה הוספות או שנויים, אם בחומר הדברים המודפסים או במפות, בתמונות או בשאר פיתוחים השייכים לספר.
הוראות מיוחדות לענין יצירות ידיעות
יצירות משותפות של מחברים [תיקון: תשי״ג]
(1)
(אינו חל בישראל).
(2)
אם היתה היצירה משותפת למחברים אחדים ואחד מהם או כמה מהם אינם ממלאים אחרי התנאים הקבועים בחוק זה להקנאת זכות־יוצרים, יהא דינה של היצירה לצורך חוק זה כאילו חוברה ע״י המחבר האחר או ע״י המחברים האחרים בלבד:
(התנאי אינו חל בישראל).
(3)
לצרכי חוק זה יהא פירושו של הביטוי ”יצירה משותפת למחברים אחדים“ יצירה שחוברה מתוך שיתוף פעולה של שני מחברים או יותר ושאין להבחין בה בין חלקו של מחבר אחד לבין חלקו של המחבר האחר.
(4)
היו השותפים ביצירה אשה נשואה ובעלה: תהא טובת ההנאה של האשה הנשואה ביצירה בגדר רכושה המיוחד שלה.
יצירות המתפרסמות לאחר מות מחבריהן [תיקון: תשי״ג]
(1)
(אינו חל בישראל).
(2)
הבעלות על כתבי יד של מחבר לאחר מותו, כשאותה בעלות נרכשה עפ״י צואה שנעשתה על ידי המחבר והכתב־יד הוא של יצירה שלא נתפרסמה או לא הוצגה בצבור או לא הוקראה בצבור, תהא הוכחה לכאורה על היות זכות־היוצרים שייכת לבעל הכתב־יד.
הוראות לענין דברי פרסום ממשלתיים [תיקון: תשי״ג]
בלא לפגוע בכל זכויות או בזכויות המיוחדות של הכתר הרי אם הוכנה או נתפרסמה איזו יצירה ע״י הוד מלכותו או ע״י כל מחלקה ממשלתית או עפ״י הוראתם או בפיקוחם, בין לפני תאריך חוק זה ובין לאחריו, תהא זכות־היוצרים ביצירה שייכת להוד מלכותו, בהתחשב עם כל הסכם שייעשה עם המחבר, ובענין זה תהא זכות־היוצרים קיימת למשך חמשים שנה מעת הפרסום הראשון של היצירה.
הוראות לענין מכשירים מיכניים [תיקון: 1924, תשי״ג]
(1)
זכות־יוצרים בתקליטים, בלוחות מנוקבים ובשאר מכשירים שאפשר להעתיק בהם קולות באופן מיכני, תהא קיימת באותו אפן כאילו היו המכשירים האלה יצירות מוזיקליות, אלא שתקופת זכות־היוצרים תמשך חמשים שנה מעת עשיית הקלישאה המקורית שממנה נתקבל המכשיר במישרין או בעקיפין, ומי שהיה בעליה של הקלישאה המקורית בעת העשותה יהא דינו כמחבר היצירה, ומקום שבעל כזה הוא חברה יהא דינה של החברה, לצרכי חוק זה, כאילו מקום מושבה נמצא בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהם חוק זה, אם קבעה החברה לעצמה מקום עסקים באותן המושבות.
(2)
כל העושה בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים שאפשר להעתיק בהם קולות באופן מיכני, לא יהא נחשב כמפר זכות־יוצרים ביצירה מוזיקלית, אם הוכיח –
(א)
שמכשירים אלה נעשו קודם לכן ע״י בעל זכות־היוצרים ביצירה או בהסכמתו של בעל זכות־היוצרים, במפורש או מתוך שתיקה; וכי
(ב)
מסר את ההודעה הקבועה על דבר רצונו לעשות את המכשירים ושלם באפן הקבוע לבעל זכות־היוצרים או לטובתו דמי זכות בעד כל המכשירים האלה שנמכרו על ידו ושיחושבו בשיעור הנזכר להלן:
בתנאי –
(i)
ששום דבר האמור בהוראה זו אינו בא להרשות כל שנויים או השמטות ביצירה המועתקת, אלא אם כן נעשו קודם לכן ע״י בעל זכות־היוצרים או בהסכמתו, מכשירים להעתקת היצירה באותם השנויים או ההשמטות במפורש או מתוך שתיקה, אלא אם כן היה צורך נכון באותם השנויים או ההשמטות לשם סגול היצירה אל המכשירים הללו; וכי
(ii)
לצורך הוראה זו יהא דינה של יצירה מוזיקלית כאילו היא כוללת מלים ששייכותן כל כך קרובה ליצירה עד שהן חלק מן היצירה גופא, אך לא יהא דינה כאילו היא כוללת מכשיר שאפשר להעתיק בו קולות באופן מיכני.
(3)
השיעור שיחושבו בו דמי הזכות הנזכרים לעיל יהא כדלקמן –
(א)
לגבי מכשירים הנמכרים תוך שנתים ימים מתאריך חוק זה ע״י האדם העושה אותם, יהא השיעור שנים וחצי אחוזים למאה;
(ב)
לגבי מכשירים הנמכרים כאמור לעיל לאחר תום התקופה האמורה, יהא השיעור חמשה אחוזים למאה,
מן המחיר הקמעוני הרגיל של המכשיר שיחושב באפן הקבוע אך בתנאי שדמי הזכות בעד אותו מכשיר לא יהיו בשום פנים פחות ממחצית הפנס לכל יצירה מוזיקלית נפרדת שקיימת בה זכות־יוצרים ואשר הועתקה באותו מכשיר, וכשדמי הזכות שחושבו כאמור לעיל כוללים חלק של פרוטה אנגלית (פרדינג), מחשבין אותו חלק כפרוטה שלמה.
בתנאי שאם באיזה זמן שהוא לאחר תום שבע שנים מתאריך חוק זה יתברר למיניסטריון המסחר שהשיעור דלעיל שוב אין בו ממדת הצדק, יכול מיניסטריון המסחר, לאחר עריכת חקירה פומבית, ליתן צו להפחתת השיעור או להגדלתו עד לאותה מדה שתראה לצודקת לפי המסיבות, ואולם כל צו שניתן כך לא יהא אלא זמני ולא יהא בר תוקף אלא אם כן קויים ע״י הפרלמנט; ומשניתן וקויים צו לתיקון השיעור כאמור לעיל שוב לא ייעשה כל תיקון נוסף באותו שיעור עד שלא תעבורנה ארבע עשרה שנה מתאריך התיקון האחרון.
(4)
אם נעשה כל מכשיר כזה המעתיק שתי יצירות שונות או יותר משתים שקיימת בהן זכות־יוצרים ובעלי זכות־היוצרים ביצירות אלה הם אנשים שונים, הרי הסכומים שחייבים בהם בתורת דמי זכות עפ״י סעיף זה יחולקו בין הבעלים השונים של זכות־היוצרים לפי שעור־חלוקה שיוסכם עליו או, באין הסכם, לפי שעור־חלוקה שייקבע בבוררות.
(5)
אם נעשו מכשירים כאלה שאפשר להציג באמצעותם יצירה מוזיקלית, הרי לצורך סעיף זה יחשב בעל זכות־היוצרים ביצירה, ביחסו לכל אדם העורך את החקירות הקבועות, כאילו נתן את הסכמתו לעשיית המכשירים האלה אם לא השיב על החקירות הללו במועד הקבוע.
(6)
לצרכי סעיף זה יכול מיניסטריון המסחר להתקין תקנות הקובעות כל דבר שמותר לקבעו עפ״י סעיף זה, והקובעות את האופן שבו יש למסור הודעות ואת הפרטים שיש למסור באותן הודעות, ואת האפן, המועד ופרקי הזמנים שיש לשלם בהם דמי זכות, ויכולות תקנות אלה לכלול, לכשמיניסטריון המסחר יראה צורך בכך, תקנות המחייבות תשלום מראש או כל תקנות אחרות להבטחת תשלום דמי הזכות.
(7)
לגבי יצירות מוזיקליות שנתפרסמו לפני תאריך עשרים ואחד באוקטובר, 1920, יהא תוקף להוראות דלעיל בהתחשב עם השינויים וההוספות האלה:–
(א)
התנאים בנוגע לעשייתו הקודמת של המכשיר ע״י בעל זכות־היוצרים ביצירה או בהסכמתו, במפורש או מתוך שתיקה, וההגבלות בענין השינויים או ההשמטות ביצירה, לא יחולו;
(ב)
השיעור של שנים וחצי אחוזים למאה יבוא במקום השיעור של חמשה אחוזים למאה, כשיעור שיש לחשב בו את דמי הזכות, אך אין לשלם כל דמי זכות בעד מכשירים שנמכרו לפני יום ראשון ביולי, אלף תשעה מאות ושלש עשרה, אם המכשירים המעתיקים אותה היצירה נעשו כחוק או הועמדו למכירה כחוק בגבולות מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, לפני יום ראשון ביולי, אלף תשעה מאות ועשר;
(ג)
למרות כל העברת זכות־יוצרים ביצירה מוזיקלית, שחלה לפני אישור חוק זה, הרי כל הזכויות שמקנה חוק זה בענין עשייתם או הרשאת עשייתם של מכשירים שאפשר להציג באמצעותם את היצירה באופן מיכני, תהיינה שייכות לבא כחו האישי החוקי של המחבר ולא למקבל ההעברה, ודמי הזכות האמורים לעיל ישולמו למחבר היצירה או לבא כחו האישי החוקי;
(ד)
תנאי השחרור הכלול בחוק זה לגבי זכויות וטובות הנאה הנובעים מתוך משפט שהוחל בו לפני תאריך חוק זה או הקשורים בו, לא יפורש כאילו הוא בא להרשות אדם, שעשה מכשירים שאפשר להציג בהם את היצירה באופן מיכני, למכור מכשירים כאלה, בין שנעשו לפני אישור חוק זה ובין שנעשו לאחר מכן, אלא באותם התנאים הקבועים בסעיף זה;
(ה)
היתה היצירה ממין היצירות שמקנים בהן זכות־יוצרים עפ״י דבר מלך במועצה ביחס למדינה נוכריה, הרי זכות־היוצרים שהקנוה כך לא תכלול כל זכויות בענין תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים שאפשר להציג בהם את היצירה באופן מיכני, אלא במדה שנקבעה באותו דבר מלך.
(8)
למרות כל האמור בחוק זה, הרי אם תקליט, לוח מנוקב או מכשיר אחר שאפשר להעתיק בו קולות באפן מיכני, נעשו לפני אישור חוק זה, תהא זכות־היוצרים קיימת בהם, החל מתאריך עשרים ואחד באוקטובר, 1920, באותו אפן ולאותה תקופה כאילו היה חוק זה נוהג בתאריך עשיית הקלישאה המקורית שממנה נתקבל המכשיר, במישרין או בעקיפין:
בתנאי –
(i)
שהאיש שבתאריך חוק זה הנהו בעל הקלישאה המקורית הזאת הוא יהא הבעל הראשון של זכות־היוצרים הזאת; וכי
(ii)
שום דבר האמור בהוראה זו לא יפורש כאילו הוא מקנה זכות־יוצרים באותו מכשיר אם היתה בעשייתו משום הפרת זכות־יוצרים במכשיר אחר בדומה לזה, אילו היתה הוראה זו נוהגת בזמן עשיית המכשיר הנזכר לראשונה.
הוראות לענין נאומים מדיניים [תיקון: תשי״ג]
למרות כל האמור בחוק זה לא יהא בפרסום רשימה בעתון על דבר נאום מדיני שנאמוהו באספה פומבית משום הפרת זכות־יוצרים באותו נאום.
הוראות לענין צילומים [תיקון: תשי״ג]
התקופה שתהא קיימת בה זכות־יוצרים בצילומים היא חמשים שנה מעת עשיית הנגטיבה שממנה נתקבל הצלום במישרין או בעקיפין, והאיש שהיה בעל הנגטיבה בעת עשייתה יהא דינו כמחבר היצירה, ומקום שבעל כזה הוא חברה יהא דינה של החברה, לצרכי חוק זה, כאילו נמצא מקום מושבה בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, אם קבעה החברה מקום עסקים באותן המושבות.
הוראות לענין סימני אמצאה הטעונים רישום לפי חוק הפטנטים וסימני האמצאה, 1907
(1)
חוק זה לא יחול על סימני אמצאה הראויים להרשם עפ״י חוק הפטנטים וסימני האמצאה, 1907, פרט לסימני אמצאה שאם אמנם ראויים הם לרישום אינם משמשים ואינם מכוונים לשמש כמודלים או כדוגמאות המוכפלות ע״י פרוצס תעשייתי.
(2)
אפשר לקבוע תקנות כלליות עפ״י סעיף שמונים וששה מחוק הפטנטים וסימני האמצאה, 1907, הקובעות את התנאים שבהם יחשב סימן אמצאה כמשמש למטרות האמורות לעיל.
יצירותיהם של מחברים נכרים המתפרסמות ראשונה בחלקי הדומיניונים הבריטיים של הוד מלכותו שחל עליהם חוק זה [תיקון: תשי״ג]
אם נתברר להוד מלכותו שמדינה נכריה אינה נותנת, ולא התחייבה לתת, הגנה מספקת ליצירותיהם של מחברים בריטיים, יהא מותר להוד מלכותו להורות בדבר מלך במועצה שאותן ההוראות שבחוק זה המקנות זכות־יוצרים ביצירות שנתפרסמו לראשונה במושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, לא תחולנה על יצירות שנתפרסמו לאחר התאריך המפורש בדבר המלך ואשר מחבריהן הם נתיניה או אזרחיה של מדינה נכרית כזאת ואינם גרים במושבות הוד מלכותו, ומשניתנה הוראה כזאת לא תחולנה ההוראות ההן על אותן היצירות.
יצירות קיימות [תיקון: 1924, תשי״ג]
(1)
אם היה אדם זכאי סמוך לתחילת תקפו של חוק זה, בכל זכות ביצירה כמפורט בטור הראשון של התוספת הראשונה לחוק זה או בכל טובת הנאה באותה זכות, יהא זכאי, החל מאותו תאריך, בחליפתה של אותה זכות בזכות המפורטת בטור השני של אותה תוספת או לאותה טובת הנאה אשר בחליפתה של הזכות ולא לשום זכות אחרת או טובת הנאה אחרת, וחליפת־זכות כזאת תהא קיימת למשך התקופה שבה היתה קיימת אילו היה חוק זה נוהג בתאריך שבו חוברה היצירה ואילו היתה היצירה זכאית לזכות־יוצרים על פי החוק הזה:
בתנאי –
(א)
שאם מחברה של יצירה שקיימת בה בתאריך עשרים ואחד באוקטובר, 1920 זכות המפורטת בטור הראשון של התוספת הראשונה לחוק זה העביר את הזכות, לפני אותו תאריך, או נתן כל טובת הנאה בה למשך כל תקופת הזכות, הרי באותו תאריך שבו היתה הזכות מסתיימת, אלמלא אישור החוק הזה, תעבור חליפת הזכות הנתונה בסעיף זה, באין הסכם מפורש אחר, למחברה של היצירה וכל טובת הנאה באותה הזכות שנוצרה לפני תאריך חוק זה והקיימת אז, תהא מסתיימת; ואולם מי שהיה בעליה של הזכות או של טובת ההנאה סמוך ליום סיומה של הזכות, יהא זכאי, לפי הברירה שבידיו, לאחת משתי אלה –
(i)
לאחר מסרו את ההודעה הנזכרת להלן, יהא זכאי להעברת הזכות או לנתינת טובת הנאה דומה באותה הזכות למשך שארית תקופת הזכות כנגד התמורה שתיקבע עפ״י הסכם או, באין הסכם, עפ״י בוררות; או
(ii)
בלא כל העברה או נתינה כאלה, יהא זכאי להוסיף ולהעתיק או להציג את היצירה באותו אפן שהיה נוהג עד אז אלא שעפ״י דרישת המחבר בתוך שלש שנים לאחר התאריך שבו היתה הזכות מסתיימת כאמור לעיל, יהא עליו לשלם למחבר אותם דמי זכות שייקבעו עפ״י הסכם או, באין הסכם, עפ״י בוררות, ואם היתה היצירה כלולה ביצירה קיבוצית ובעל הזכות או טובת ההנאה הוא בעליה של אותה יצירה קיבוצית, יהא פטור מתשלום דמי זכות אלה;
ההודעה הנזכרת לעיל מוכרחה להנתן לא יאוחר משנה אחת ולא מוקדם מששה חדשים לפני התאריך שבו היתה הזכות מסתיימת כאמור לעיל, וצריך לשלחה אל המחבר בדואר הרשום או, אם אין למצוא אותו בזריזות מספקת, צריך לפרסמה בעתון הרשמי של לונדון ובשני עתונים המופיעים בלונדון;
(ב)
אם עשה אדם מעשה לפני יום עשרים ואחד במרץ, 1924, שגרם לו להוציא הוצאות או להיכנס בהתחייבויות בקשר עם העתקתה או הצגתה של יצירה באפן שהיה חוקי באותה שעה או לשם העתקתה או הצגתה של יצירה בזמן שבו היתה ההעתקה או ההצגה חוקית אלמלא נתאשר חוק זה, הרי שום דבר האמור בסעיף זה לא יגרע מכל זכות או טובת הנאה ולא יפגע בכל זכות או טובת הנאה הנובעות מתוך אותו מעשה או קשורות בו ושהיו קיימות ובנות ערך באותו התאריך, חוץ אם האדם שנעשה בתוקף סעיף זה זכאי למנוע אותה העתקה או הצגה הסכים לשלם אותם הפיצויים שייקבעו עפ״י הסכם או, באין הסכם, עפ״י בוררות.
(2)
לצרכי סעיף זה יהא פרושו של הבטוי ”מחבר“ כולל את באי־הכח האישיים החוקיים של מחבר שמת.
(3)
בהתחשב עם הוראות סעיף תשעה עשר ועם הוראות סעיף־קטן (7) וסעיף־קטן (8) לסעיף שלשים ושלשה של חוק זה, לא תהא זכות־יוצרים קיימת בכל יצירה שחוברה לפני תאריך חוק זה אלא עפ״י הוראות סעיף זה ובהתאם להן.
הטלת החוק על מושבות בריטיות
הטלת החוק על מושבות בריטיות
(1)
פרט לאותן ההוראות מחוק זה שצומצמו בפירוש לממלכה המאוחדת, יהא חוק זה חל על כל מושבות הוד מלכותו: בתנאי שלא יחול על מושבה בעלת שלטון עצמי אלא אם כן הכריזה הרשות המחוקקת של אותה מושבה על הנהגת החוק בתוכה, אם בלי כל שנויים או הוספות או באותם השנויים וההוספות הנוגעים אך ורק לפרוצידורה או לתרופות או הדרושים כדי להתאים את החוק אל המסיבות השוררות במושבה, הכל כפי שתחוק הרשות המחוקקת של אותה מושבה.
(2)
אם העיד מזכיר הממלכה בהודעה שנתפרסמה בעתון הרשמי של לונדון שאיזו מושבה בעלת שלטון עצמי אישרה חוק הקובע שיצירות שמחבריהן היו בתאריך חיבורן נתינים בריטיים הגרים שלא באותה מושבה או (כשלא היו נתינים בריטיים) שהיו גרים בגבולות מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, תהיינה נהנות באותה המושבה מזכויות המזדהות בעצם עם הזכויות הנתונות עפ״י חוק זה, הרי כל זמן שחוק כזה יהא נוהג יהא דינה של אותה מושבה, לצורך הזכויות הנתונות בחוק זה, כאילו היתה מושבה שחל עליה חוק זה; ויהא מותר למזכיר הממלכה לתת תעודה כאמור לעיל גם אם התרופות שנקבעו בחוק המושבה לביצוע הזכויות או ההגבלות שהוטלו באותו החוק על הבאת העתקות של יצירות שנעשו במדינה נכריה, הן שונות מן התרופות וההגבלות שעל פי חוק זה.
סמכויות־
(1)
הרשות המחוקקת של כל מושבה בעלת שלטון עצמי יכולה בכל עת לבטל את חוקי זכות היוצרים, כולם או מקצתם, שנתאשרו בפרלמנט (לרבות חוק זה), עד למדה שאותם החוקים נוהגים באותה מושבה: בתנאי ששום ביטול כזה לא יפגע לרעה בשום זכויות חוקיות הקיימות בתאריך הביטול וכי משיבוטל חוק זה או כל חלק הימנו על ידי הרשות המחוקקת של מושבה בעלת שלטון עצמי, תחדל אותה מושבה להיות מושבה שחל עליה חוק זה.
(2)
כל מושבה בעלת שלטון עצמי שאין חוק זה חל עליה, הרי החוקים המבוטלים עפ״י חוק זה, יוסיפו לנהוג בה במדה שהם חלים עליה עד שיבוטלו ע״י הרשות המחוקקת של אותה מושבה.
(3)
אם הוברר להוד מלכותו במועצה שהחוק של מושבה בעלת שלטון עצמי שחוק זה אינו חל עליה, מקנה הגנה מספקת בגבולות אותה מושבה ליצירות (בין שנתפרסמו ובין שלא נתפרסמו) שמחבריהן היו בשעת חיבורן נתינים בריטיים הגרים שלא באותה מושבה, יכול הוד מלכותו במועצה, לצורך מתן הגנת גומלין, להורות שחוק זה, פרט לאותם החלקים שלו שיפורטו בדבר המלך ובהתחשב עם אותם התנאים שייקבעו בו, יהא חל, בגבולות מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, על יצירות שמחבריהן היו בשעת חבורן גרים בגבולות המושבה הנזכרת ראשונה, ועל יצירות שנתפרסמו לראשונה באותה מושבה; אך פרט למה שנקבע באותו דבר מלך, יצירות שמחבריהן היו גרים במושבה שאין חוק זה חל עליה, בין שהם נתינים בריטיים ובין שאינם נתינים בריטיים, לא תהיינה זכאיות לשום הגנה עפ״י חוק זה אלא לאותה הגנה הניתנת בחוק זה ליצירות שנתפרסמו לראשונה בגבולות מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה:
בתנאי ששום דבר מלך כזה לא יקנה כל זכויות בגבולות מושבה בעלת שלטון עצמי, אלא שמושלה של מושבה בעלת שלטון עצמי שחל עליה חוק זה יכול לתת צו במועצה המקנה בגבולות אותה מושבה אותן הזכויות שמותר להוד מלכותו במועצה, עפ״י ההוראות הקודמות של סעיף קטן זה, להקנותן בגבולות מושבות אחרות של הוד מלכותו.
לצורך סעיף קטן זה יהא הביטוי ”מושבה שחל עליה חוק זה“ כולל מושבה שלצורך חוק זה דינה כאילו היתה מושבה שחל עליה חוק זה.
סמכות המוסדות המחוקקים בארצות בריטיות לחוק תחוקה נוספת לחוק זה
הרשות המחוקקת של כל מושבה בריטית שחל עליה חוק זה תוכל לשנות כל הוראה מהוראות חוק זה בהטלתו על המושבה או להוסיף על אותן הוראות, ואולם במדה שאותם שינויים והוספות נוגעים לפרוצידורה ולתרופות, לא יהיו חלים אלא על יצירות שמחבריהן היו בשעת חיבורן גרים באותה מושבה ועל יצירות שנתפרסמו לראשונה באותה מושבה.
הטלת החוק על ארצות חסות
יכול הוד מלכותו, בדבר מלך במועצה, להטיל חוק זה על כל ארץ הנתונה לחסותו ועל קפריסין, ומשיצא דבר־מלך כזה יהא חוק זה, בהתחשב עם הוראות דבר המלך, בר־תוקף כאילו היו הארצות שחל עליהן חוק זה וכאילו היתה קפריסין חלק ממושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה.
[תיקון: תשי״ג]
חלק ב׳ – זכות יוצרים בינלאומית
[תיקון: תשי״ג]
(אינו חל בישראל).
הטלת חלק ב׳ על ארצות בריטיות
להוראות סעיף זה אין אקטואליות, אחרי שנשללה תחולתו של הסעיף הקודם.
(1)
דבר מלך במועצה עפ״י חלק זה של חוק זה יחול על כל מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, פרט למושבות בעלות שלטון עצמי ולכל מושבה אחרת שתפורט בדבר המלך ושלפי ראות עיני הוד מלכותו אין להטיל עליה את דבר המלך.
(2)
יכול מושלה של מושבה בעלת שלטון עצמי שחל עליה חוק זה להוציא במועצה אותם הצוויים ביחס למושבה ההיא כמו דברי המלך שמותר לו להוד מלכותו במועצה להוציא ביחס למושבות הוד מלכותו שאינן בעלות שלטון עצמי, והוראות חלק זה של חוק זה תחולנה בהתאם לכך, בשנויים הנחוצים.
(3)
מקום שרואה הוד מלכותו כי מן הראוי להוציא מכלל הוראותיו של כל דבר מלך איזו מושבה ממושבותיו שאיננה בעלת שלטון עצמי, יהא מותר להוד מלכותו להכריז באותו דבר מלך במועצה או בכל דבר מלך במועצה אחר שאותו דבר מלך וחלק זה של חוק זה לא יחולו על אותה מושבה ומשהוכרז כך לא יחולו אלה על אותה מושבה, אלא באותה מדה שיהא צורך בה לשם מניעת כל פגיעה לרעה בזכויות שנרכשו קודם לתאריך דבר־מלך כזה.
חלק ג׳ – הוראות נוספות
אין לגרוע מן הזכויות שעפ״י החוק המקובל [תיקון: תשי״ג]
לא יהא שום אדם זכאי לזכות־יוצרים או לכל זכות כיוצא בזו בכל יצירה ספרותית, דרמטית, מוזיקלית או אמנותית, בין שנתפרסמו ובין שלא נתפרסמו, אלא על פי הוראות החוק הזה או עפ״י כל חוק־שבכתב אחר שיהא נוהג באותה שעה, אך שום דבר האמור בסעיף זה לא יפורש כאילו הוא בא לגרוע מכל זכות או סמכות הבאות למנוע בעד מעילה בנאמנות או באימון.
הוראות לענין דברי־
סעיף זה מעניק למלך סמכויות לגבי שינוי או ביטול דבר מלך שניתן עפ״י חוק זה. אין לו תוקף בישראל למן הקמת המדינה.
(1)
יכול הוד מלכותו במועצה להוציא דברי מלך המשנים או מבטלים כל דבר מלך במועצה שהוצא עפ״י חוק זה, אך כל דבר מלך שהוצא עפ״י סעיף זה לא יפגע בשום זכויות או טובות הנאה שנרכשו או שצמחו בתאריך שבו קבל דבר המלך תוקף, ודבר המלך יקבע הוראה להגנת הזכויות וטובות ההנאה האלה.
(2)
כל דבר־מלך במועצה שיצא עפ״י חוק זה יפורסם בעתון הרשמי של לונדון ויושם בפני בתי הפרלמנט מיד לאחר צאתו, ויהא לו תוקף כאילו חוקק בחוק זה.
זכות־
שום דבר האמור בחוק זה לא ישלול אף מאחד מן האוניברסיטאות והקוליג׳ים הנזכרים בחוק זכות־יוצרים, 1775, שום זכות־יוצרים שכבר יש בידם עפ״י אותו החוק, ואולם התרופות והענשים להפרת כל זכות־יוצרים כזו יהיו על פי חוק זה ולא על פי החוק ההוא.
ענין מתן פיצויים לספריות ידועות יוצא מכלל חוק זה
יש להוסיף ולזקוף על קופת ההכנסות של הממלכה המאוחדת ולשלם מתוך אותה קופה את הפיצויים השנתיים שסמוך לתחילת תקפו של חוק זה נהגו לשלמם לספריה, בהתאם לכל חוק, מחמת איבוד זכותה לקבל העתקות חנם של ספרים:
בתנאי ששום פיצוי לא ישולם לספריה בשום שנה אלא אם כן הניחו את דעת בית האוצר שהפיצוי שניתן בשנה הקודמת שמש לקנית ספרים לצורך הספריה ולשמירתם בה.
פירוש [תיקון: תשי״ג]
(1)
בחוק זה יהיו למונחים הבאים הפירושים דלקמן, מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר, –
”יצירה ספרותית“ כוללת מפות, תרשימים, תכניות, טבלאות וליקוטים;
”יצירה דרמטית“ כוללת כל חבור לדקלום, יצירה או שעשוע של מחול בהצגה אלמת, שהסידור התיאטרוני או צורת המשחק שלו קבועים בכתב או בדרך אחרת, וכל יצירה ראינועית שסידורה או צורת המשחק שלה או שילוב המאורעות שבה משוים ליצירה אופי מקורי;
”יצירה אמנותית“ כוללת עבודות ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת אמנות ומעשי־אמן אדריכליים ופיתוחים וצילומים;
”יצירת פיסול“ כוללת יציקות ומודלים;
”מעשה־אמן אדריכלי“ פירושו כל בנין או מבנה שיש לו אופי או שרטוט אמנותי, ביחס לאותו אופי או שרטוט, או כל מודל לבנין או למבנה כאלה, בתנאי שההגנה הניתנת עפ״י חוק זה תצומצם לאופי או לשרטוט האמנותיים, ולא תחול על פרוצסים או שיטות של בניה;
”פיתוחים“ כוללים כתובות קעקע, פיתוחי־אבן, חיתוכי־עץ, חיקוקים ושאר יצירות כיוצא בזה, פרט לצילומים;
”צילום“ כולל צילומי ליתוגרף וכל יצירה הנעשית ע״י פרוצס הדומה לצילום;
”ראינוע“ כולל כל יצירה הנעשית ע״י פרוצס הדומה לצילומי־ראינוע;
”יצירה קיבוצית“ פירושה –
(א)
אנציקלופדיה, מלון, ספר־שנה או יצירה כדומה לכך;
(ב)
עתון, קובץ, מגזין, או מאסף עתי כיוצא בזה; וכן
(ג)
כל יצירה הכתובה חלקים חלקים ע״י מחברים שונים, או שנאספו ונכללו בה יצירות או חלקי־יצירות של מחברים שונים;
”העתקה מפירה“, כשהמדובר הוא בהעתקה של יצירה שקיימת בה זכות־יוצרים, פירושה כל העתקה, לרבות כל חיקוי מתעה, שנעשו או שהובאו מחו״ל בניגוד להוראות חוק זה;
”הצגה“ פירושה כל הצגה של יצירה על דרך השמעה וכל הצגת מחזה דרמטי של יצירה על דרך ראיה, לרבות הצגה כזאת באמצעות מכשיר מיכני;
”מסירת הרצאה“ כוללת מסירת הרצאה באמצעות מכשיר מיכאני;
”קלישאה“ כוללת כל סטריאוטיפה או כל לוח אחר, אבן, תבנית, אימום, אם־דפוס, מעביר או נגטיבה המשמשים או מכוונים לשמש לטביעתן או לעשייתן של העתקות מכל יצירה, וכל אם־דפוס או מכשיר אחר שעושים בהם או מתכוננים לעשות בהם תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים להצגת יצירה על דרך השמעה;
”הרצאה“ כוללת נאום, משא וטקס;
”מושבה בעלת שלטון עצמי“ פירושה הדומיניון של קנדה, הקומונוולט של אוסטרליה, הדומיניון של ניו זילנד, הדומיניון של אפריקה הדרומית והדומיניון של ניופאונדלנד.
(2)
לצרכי חוק זה (פרט לאותם צרכי הפקודה הנוגעים להפרות בזכויות־יוצרים) לא יהא דינה של יצירה כאילו נתפרסמה או הוצגה בצבור, ולא יהא דינה של הרצאה כאילו הושמעה בצבור, אם הפרסום, ההצגה בצבור או ההשמעה בצבור נעשו בלא הסכמת המחבר או בלא הסכמת מקיימי צואתו, מנהלי עזבונו או יורשיו, במפורש או מתוך שתיקה.
(3)
(אינו חל בישראל).
(4)
בענין יצירה שלא נתפרסמה, הרי אם היה חיבור היצירה נמשך זמן רב מאד, יהא דינם של תנאי החוק המקנים זכות־יוצרים כאילו מילאו אחריהם אם במשך חלק ניכר של אותו הזמן היה מחבר היצירה נתין בריטי או גר בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה.
(5)
לצרכי הוראות חוק זה בענין מקום־מגורים, יהא דינו של מחבר כאילו הוא גר בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה אם הוא יושב ישיבת קבע בגבולות אותן המושבות.
ביטול
בהתחשב עם הוראות חוק זה, מבוטלים בזה כל החוקים הנזכרים בתוספת השניה של חוק זה, כדי השיעור המפורט בטור השלישי של אותה תוספת:
בתנאי שביטול זה לא יהא לו תוקף בשום מושבה בריטית ממושבות הוד מלכותו עד אם יקבל חוק זה תוקף באותה מושבה.
השם הקצר והתחלת תקפו של חוק זה [תיקון: תשי״ג]
(1)
חוק זה יקרא ”חוק זכות־יוצרים, 1911“.
(2)
חוק זה יקבל תוקף –
(א)
בממלכה המאוחדת, ביום ראשון ביולי, אלף תשע מאות ושתים עשרה או בתאריך מוקדם יותר כפי שייקבע בדבר מלך במועצה;
(ב)
במושבה בעלת שלטון עצמי שחל עליה חוק זה, באותו התאריך שייקבע ע״י הרשות המחוקקת של אותה מושבה;
(ג)
באיי התעלה, באותו התאריך שייקבע ע״י כל מדינה ממדינות האיים הללו;
(ד)
בכל מושבה בריטית אחרת שחל עליה חוק זה, בתאריך שבו יוכרז החוק באותה מושבה ע״י המושל.
חוק זה קיבל תוקף בארץ לפי דבר המלך על חוק זכות יוצרים, 1911, (הטלתו על ארץ־ישראל), 1924. דבר המלך פורסם בתאריך עשרים ואחד במרץ, 1924. עפ״י סעיף 68 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007, דבר המלך על חוק זכות יוצרים, 1911, (הטלתו על ארץ־ישראל), 1924 – בטל, וחוק זכות יוצרים, 1911, לא יחול עוד בישראל.
תוספת ראשונה
(סעיף 24)
זכויות קיימות
[תיקון: תשי״ג]
(הושמטה).
תוספת שניה
(סעיף 36)
[תיקון: תשי״ג]
(הושמטה).
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.