מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
פיוט זה הוא קיצור של בת אהובת אל קמה בשחר, שלושת בתיו האחרונים.
| חון תָּחוֹן עַל בָּנֶיךָ. |
|
לְךָ שָׁבִים.
|
| וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ |
|
נִצָּבִים.
|
| יְרֵאִים עֵת יִקָּרְאוּ
|
| לַדִּין. כִּי עַל כֵּן בָּאוּ. |
|
נִכְאָבִים:
|
| זָכֹר תִּזְכּוֹר רַחֲמִים. |
|
יוֹם הַדִּין.
|
| הָפֵר כָּעַס וּזְעָמִים. |
|
עֵת תָּדִין.
|
| לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי
|
| שְׁמֶךְ. הֵמָּה יוֹשְׁבֵי |
|
עַל מִדִּין:
|
| קָרֵב לִי שְׁנַת גּוֹאֵל |
|
וּפְדֵנִי.
|
| עַל מֵי מְנוּחוֹת הָאֵל |
|
תַּנְחֵנִי
|
| וּזְכֹר לִי זְכוּת אִישׁ תָּם.
|
| עַל לִבְּךָ כְּחוֹתָם |
|
שִׂימֵנִי:
|
