חובת התלמידים/פרק א
קריאה אל התלמיד
אשריך נער ישראל ואשרי חלקך, את התורה אור ד' ללמוד זכית, ולהיות בן שעשועו בן רחומו, עלית. מלאכי עליון יקנאוך אף יקירוך. ושרפי אל עליך יתמהו ואותך יכבדו. השמים וצבאם הארץ ומלואה עליך ישמחו ולפניך יכנעו. וזה אל זה שואלים, מי הוא הנער אשר עמודי אש קודש מפיו מתבערים, ואדון עולמים רם על כל רמים בפני המון צבאיו ורבבות קדושיו, בו מתפאר ואתו שמח.
ד' שמח בך, וגם אתה נער ישראל תגיל ותשמח בגודל אשרך ורבת הצלחתך זו, כי מי הוא האיש אשר זכה להיות מרואי פני המלך ולא יגיל ולא ישמח, ומי הוא הזוכה שהמלך מלכי המלכים הקב"ה ילחש לו את מצפוניו וילמד לו את תורתו, ולא יחשב לו קלות ראש ועוון אם לא ישמח. אבל ידענו גם ידענו שלו ידעת בנפשך שאת התורה בלב ומוח טהורים אתה לומד, ואת קרבת ד' היושב ושונה כנגדך, בקרבך אתה מרגיש, כל בקשותיך על חייך, חיי הוריך ופרנסתם וכל אשר שאלה נפשך, לפני ד' אשר לפניך כבן לפני האב אתה מתחנן, והוא יתברך כאב את בן אהובו לך עונה ומרצה, כי אז כולך נתרגשת עלזת ובכל נפשך שמחת. אבל כיון שאת כל אלה בקרבך אין אתה מרגיש ורק כנער בין הנערים את עצמך אתה מכיר, לכן לא תפרכס נפשך ולא תדע לשמוח בשמחתך, ולא עוד, אלא שבשביל זה יש לפעמים שגם הרצון ללמוד את תורת ד׳ חסר לך ולשמוע את קולו לא תאזין.
ועל זה באנו אליך, בן יקיר, זאת רוצים אנו לעשות ממך. חן השכינה על פניך יאיר, מוחך, לבך וכל אבריך לתורה ועבודת ד' יפתחו, לבך ונפשך בקרבת אלהים אשר על ידך ירגישו, את כל בקשותיך לפניו יתברך כלפני אב אוהב תשפוך, והוא כאב לבן אהוב לענותך ולרצותך יחיש.
בן יקיר, אפשר תפחד לאמר הנה אתה עוד נער רך וטוב, אוהב לשובב מעט אוהב לשחק עם הנערים, והנה באנו אליך לעשותך בפעם אחת לאיש זקן יושב ודומם ולרחק ממך את כל ילדותך, עוד די לך בכל זה. אבל טעית גם טעית. נער כשנותיך תשאר, עם חבריך חברים טובים כערכך תתחבר אף תשחק, ועם כל זה למטרה אשר העמדנו לך מראש תגיע, אם רק תדע איך לשחק ואיך לשובב, ואם רק תאמין ותדע שד' יתברך מלכותו בכל משלה ואת הכל אף את המשחק שלכם הוא יתברך רואה. וכמו שמוכרח האיש לעשות את צרכי גופו לאכל לשתות וכדומה מפני שכן בראו ד' כן גם קשה לכם נערים להתאפק מלשחק מפני הילדות אשר בכם. אבל גם באכילה וגם במשחק יזכור האיש, אשר ד' הוא אדון עולם הוא בראו הוא מנהיגו והוא משגיח עליו, הכל שלו וגם אנחנו שלו.
מטרה גדולה זו לנו, לא לכפות אותך שתלך בדרך ד' בעל כרחך, רק שגם בעצמך תרצה ללכת בו, כי לא בעשיותיך הטובות לבד אנו מסתפקים, רק שגם אתה בעצמך תהיה טוב אנו רוצים כפי שאמרנו לך. וכיון שזאת היא עיקר כונתנו לכן אין אנו רשאים להשאיר בך שום ניצוץ מחשבה ורצון לא טובים, מוכרחים אנו לכנס למוחך ולבך לישר בך כל מחשבה ורצון שבך ולהעלותם. וכיון שיודעים אנו שעודך מפקפק בדברינו אלה ושואל אתה בקרבך לאמר, איך אפשר שממני, ולא עוד אלא שעוד בנערותי אעשה אישיות גדולה כל כך ואהיה בן שעשועו בן רחומו של הקב"ה כפי שהם משיחים לי, לא אבי ולא אבי אבי היו כן, וגם אני בעצמי נער פשוט הנני. לכן גם מחשבה עקומה זו אסור לנו להשאיר בקרבך.
דבר ד' אלך, נער ישראל, עשה אזנך כאפרכסת לשמוע את תשובת אביך שבשמים לך, אשר שם בפי נביאיו וחכמיו בתורתו הקדושה, ואנחנו רק נלקט אחד לאחד את דבריו הקדושים כלהבות אש אליך, למען תתחזק להעשות ארז מארזי הלבנון אשר נטע ד׳.
אם נפל לבך בקרבך מפני שאביך ואבי אביך רק אנשים פשוטים היו, הגבה את עצמך עוד למעלה מהם והסתכל עוד יותר מרחוק, ומי היו אבותיך מאז, הקדושים והנביאים התנאים האמוראים הגאונים והצדיקים, והגמרא אומרת (פסחים ס"ו ע"א) ישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן, לא דבר שהיה מכבר וכבר עבר הוא, רק גם עתה אומרת הגמרא ניצוץ אבותיך הנביאים בך ובכל נער ישראל נמצא, ועליך רק לחפור אחריו ולגלותו בקרבך.
ולמה זה תתמה כך לאמר, שכיון שאין אתה מרגיש בך שום יתרון משאר הנערים אי אפשר שתעלה תתגדל ותתקדש, האם גם את עצם שאר הנערים אתה מכיר, האם תוכו של עצם נער ישראל אתה יודע, הסכת ושמע את דברי המדרש ותשתומם (מדרש רבה איכה) אר"י בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה, גלתה סנהדרין מירושלים ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות כהנים ולוים ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם עכ״ל[1]. כל כך יקרים הם אצל הקב"ה נערי ישראל שלומדים תורה. הסנהדרין גלו גם הכהנים והלוים ולא גלתה השכינה עמהם, וכשגלו התינוקות אמרה השכינה, כל כך קשורה אני בהם עד שאי אפשר לי להשאר בלעדיהם ויחד עמהם אני את עול הגלות עלי מקבלת וכביכול עמם יחד בצרה אתענה. והאם גם בעצמך ובדעתך לא תבין זאת, שמע נא את דברי ישעי׳ הנביא (ישעי׳ ה׳) כי כרם ד׳ צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. כל בית ישראל הכרם של ד׳ הוא, ואיש ישראל הפרטי עץ יקר הוא שד׳ משתעשע בו אם רק הולך בדרכו, דרך התורה, וגם אתה נער ישראל שורק קטן. כשאנו מדברים עתה אליך, אין אנו יודעים עם מי מדברים ואף אתה לא תדע מי אתה ומה תהי׳ כשתתגדל בעבודתו ובתורתו, אם צדיק וגאון אשר שמו ילך מקצה העולם ועד קצהו, או אפילו עשיר עובד ד׳ מופלג בתורה ויראה בעל צדקה גדול, טוב לשמים וטוב לבריות אשר תפארת לעם ישראל כלו תהי׳, וכל אב ואם בך יתברכו לאמר לבניהם, ישימך אלהים כזה. כבר שמענו גם שמענו מהרבה אנשים גדולי ישראל, שבקטנותם לא הכירו בהם שום יתרון על חבריהם וכשהתמסרו לעבודתו יתברך גדלו והצליחו ועד לנצח בראש עם ישראל כלו נשארו, בצל תורתם ועבודתם כל בית ישראל יחסיון, ועד שיבא משיחנו באורם נסע ונלך. לא שאנו אומרים בזה שאין חילוק בין הכשרת נער ונער, רק שאין אנו יכולים להחליט בעניני ההכשרה ולאמר מראש מה יהי׳ משפט הנער כשיגדל, כי ישנם תלמידים שהכשרותיהם סגורות ונעלמות בהם עד שלא יאומן עליו שהוא יהי׳ גדול בישראל הן בתורה והן בצדקת עבודה, וכשיגדל והנה לפלא כל מכיריו, לפנינו איש גדול אשר כלם לפני רום ערכו יכנעו ולפני גדולתו יתבטלו, ולהיפך כמה נשמות גדולות שהיו ראויות להאיר את עיני ישראל נאבדו ע״י שהתרשלו בעבודתם בנעוריהם. וגם אתה, בן יקיר אם כהתרשלותם תתרשל ואת כשרונותיך אשר עצורים בך מבלי אשר תרגיש אותם ח״ו תאבד, לא נער בלבד שחתת רק אפשר גאון ישראל וצדיק בעל מדרגה ח״ו אבדת, ולא לו לבד הרעות רק גם בעם ישראל כלו אף לקדוש ישראל פגעת, ועל הדבר הזה השכינה מקוננת ומיללת לאמר, ספדו שמים ומלאכיכם אף הארץ ומלואה לי מר יבכיון, עולם לי בראתי ולשכון בתוכה קויתי, גדולי ישראל ועבדי הצדיקים את שכינתי בו ימשיכו ואת גדלות שמי בתוכו יקדישו, את דברי לכלם ישמיעו ולעבודתי את כלם יסגלו וישעבדו, והנה בא העלם הזה, וצדיק וגדול אשר אליו חכיתי ממני איבד, ועבד אשר את כבודי יקדיש[] וישכון מאתי ביטל, רגל מרגלי כסא כבודי אשר בארץ נגדע וחלק שכינתי מן עולמי נגרש.
נערי ובחורי ישראל עול גדול הוטל על צואריכם, אחריות גדולה ורבה הרבה מן דעתכם וידיעותיכם עליכם. את כל בית ישראל צריכים אתם להעמיד, חסידיו צדיקיו גאוניו וחכמיו מכם להוציא, אף התגלות שכינת עוזו והתקרבות ביאת משיחו בידכם נתנה. האם תרצו שח״ו נרקב בגלות, אין רואה, לא נביא וחוזה, או האם גם יישר בעיניכם שבעודנו בגלות, ח״ו עוד יותר נרד ועד שאול נפול, ובכם דור הבא, גם גאון גם צדיק העומד בפרץ לגלות את קדושת אלקינו ח"ו לא ימצא, העל כל אלה יתאפק ה'.
ואפשר כל אחד מכם על חבריו יסמוך ויאמר, גדולי ישראל משאר הבחורים זולתי יצמחו ואני אתרשל ואתעצל. אבל אם להתרשל, גם חבריך כמוך יתרשלו והם עליך יסמוכו, ותורה מה תהא עליה. עם ישראל גוי קדוש מה יהא עליו, השכינה הקדושה מה תהא עליה, נער ובחור ישראל, לומד תורה ודורש את ד׳ כגדול כקטן, על כל אחד מכם החוב מוטל לגלות מקרבו את נשמת ישראל ולעשות את עצמו לעמוד, אשר בית ישראל ישען עליו, אין בכם אף אחד אשר יוכל לפטור את עצמו מן האחריות הזאת.