חדושי מהר"ל יורה דעה א

סעיף א

בד״ה מלמד שנצטווה משה ע״פ והקשה בגמ׳ וקרא דושחט למאי אתא דלא לשוי׳ גיסטרא.

פי׳ דאי לא כתיב קרא הוי מוקמינן לה׳ הלכות שחיטה אבל מקום שישחוט אפי׳ כשיתחיל לשחוט מן העורף ובהגיע לסימנים יהא נזהר בה׳ הלכות שחיטה קמ״ל ושחט שישחוט קודם הסימנים ולא לשוי׳ גיסטרא ר״ל ולא יתחיל לשחוט מן העורף וא״כ הה' הלכות שחיטה ודאי אהתחלה מן הסימנים קאי וא״כ לסברא הזאת כששחט הסימנים ואח״כ גמר לחתוך גם המפרקת לשנים כשר ולא כפי׳ רש״י:

סעיף י

ועבדים משוחררים. מה שתמה הב״י מאי אירי׳ עבד משוחרר אפילו עבד נמי וכו׳ י״ל דאע״ג לעבד שטבל ומל לשם עבדות הרי הוא כאשה לענין שחיטה החמירו משום דסתם העולם סבר דמצות שחיטה הוא משום אבר מן החי והם נחשדו אאבר מן החי כדאיתא ריש מי שאחזו וא״כ הוצרך לאשמועינן דוקא משוחרר דכשר לשחוט דהו״א שבעודו עבד נחשד אאבר מן החי עכשיו נמי לחשוד קמ״ל דכישראל גמור הוא משא״כ אינו משוחרר אסור לשחוט:

סעיף יז

ואפילו אמר ברי לי ששחטתי יפה וכו'. מקשין הלא לעיל אמר שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה וי״ל כמו שפירש רש״י שאמר ברי לי ששחטתי יפה כאשר למדתי עתה אפ״ה שחיטתו פסולה ועיין במהרש״ל.

ועוד יש לומר שאמר ברי לי ששחטתי יפה מאחר שכבר שחטתי לפניכם ושחטתו בזה אני יודע ששחטתי שפיר:

סעיף כז

אין שוחט לכתחלה אפילו אחרים רואין אותה וכו׳

ודייק לומר ואחרים לאפוקי שאין א׳ יכול לראות ב׳ שחיטות כאחת וקאי גם על חש״ו שזכר לעיל וירא שמים יזהיר ויחמיר בעצמו שלא לשולחו ביד חש"ו שמא לא ימטו ליד שוחטין ויקלקלו.

וקטן שאינו יודע לאמן את ידו וכו׳ לאו לדיוקא שאם יודע לאמן לשחוט שוחט לכתחלה כשאחרים וכו׳ אלא צריך להיות מומחה ג״כ כמו שמביא אחר זה והא דלא נקט מומחה משום דעיקר טעמי׳ משום דאינו יודע לאמן את ידיו לשחוט.

ועוד יש לומר הא דלא נקט לעיל מומחה לרבותא דבדיעבד כשרה אפילו בלא מומחה:

סעיף כח

אפילו אם רוצה להשליכו לכלבים.

והא דלא אמר לעיל גבי גדול שאינו יודע הלכות שחיטה ג״כ משום דהכא דוקא גבי קטן שאינו יודע לאמן ידיו ומסתמא הוא מנבל א״כ גזרינן דלמא אתי למישרי לי׳ לשחוט לאכילת ישראל ג״כ ויבא להתיר איסור ודאי אבל גדול שרינן ליה לשחוט בינו לבין עצמו לכלבים דלא גזרינן כולי האי דלמא קא חזו אינשי ויתירו לשחוט לאכילת ישראל דאי נמי יעשו כן אין כאן איסור ודאי כיון דגדול הוא ויודע לאמן ידיו דלמא ישחוט כראוי:

סעיף לו

וערום לא ישחוט וכו׳.

ואחר לא יברך שאסור לאחר ג״כ לברך מפני שזה מגולה ערוה: