חבל נחלתו ל לד
סימן לד
מזוזה בדלת הזזה
שאלה
האם פתח ובו דלת הזזה צריך מזוזה? היכן קובע את המזוזה בדלת הזזה שאינה ב'כיס' (חלל בו מוצנעת הדלת כאשר הפתח פתוח) אלא כפולה ותלויה על הקיר, ומה הדין אם החלק עליו נכפלת הדלת אף הוא נפתח וצורת הפתח כוללת אף את החלק המשמש קיר?
תשובה
א. פסק הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ו ה"א):
"עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף, ותהיה לו תקרה, ויהיו לו דלתות, ויהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר, ויהיה הבית חול, ויהיה עשוי לדירת אדם, ועשוי לדירת כבוד, ועשוי לדירת קבע".
השיג הראב"ד ז"ל: "שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא עכ"ל".
כראב"ד, יש מן הראשונים שאינם מצריכים דלתות, אלא די בפתח עם צורת הפתח.
כתב הטור (יו"ד סי' רפו): "וכתב עוד שאין הבית חייב במזוזה אא"כ העמיד בו דלתות לפיכך צריך להעמיד הדלתות קודם שיקבענה ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל שאין חיוב המזוזה תלוי בדלתות".
מבאר הבית יוסף (יו"ד סי' רפו): "וכתב הרא"ש (שם) על דברי הרמב"ם לא ידענא מנא ליה שמא היה מפרש הא דאמר ליה רב נחמן לריש גלותא תלי דשא ברישא לומר שאין הבית חייב במזוזה עד שיעמיד לו דלתות, ולישנא דתלמודא לא משמע הכי דאהיכר ציר מייתי לה כדפרישית עכ"ל וגם הראב"ד (שם ה"א) השיג עליו כן".
היינו, הראב"ד והרא"ש פרשו את הוראת ר"נ לריש גלותא לתלות דלתות ורק אח"כ לקבוע מזוזה משום היכר ציר. והם הבינו שהרמב"ם למד שלפני תלית דלתות אין חיוב מזוזה.
ממשיך הב"י: "וחכמי לוני"ל שאלו להרמב"ם על זה והשיב להם שעיקר המצוה לא תלה הכתוב אלא בשער שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך. וכי בשני מקומות מניחין על המזוזה ועל השער?! אלא כך אמר ביתך ועל מזוזות כל שעריך ודבר ידוע שהשער הם הדלתות וכן אמרו חכמים אחד שערי בתים וכו' ולא אמרו פתחי בתים וכו' שכל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי, שער לא איקרי וריש גלותא שאמר לרב נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא היו לו דלתות לאו למימרא שהיה סבור שחיוב מזוזה על הפתח בלבד אלא כיון שהעמיד המזוזה אמר לרב נחמן להניח המזוזה של כתב על המזוזה דפתח ואחר כך יעמיד הדלתות ומדברי רב נחמן תלמוד דבר זה שהרי אמר לו תלי דשי ברישא ולא אמר לו תלי דשי או הא אין לו דשי עכ"ל".
היינו הרמב"ם למד ישירות מן התורה שצותה לקבוע מזוזות בשערים, שחייבים רק בפתחים שיש בהם דלת, ולא פתחים ללא דלת.
חותם הב"י: "ולענין הלכה אף על פי שנראין דברי הרמב"ם כיון שרש"י והתוספות והרא"ש והראב"ד חולקים עליו והם לחומרא הכי נקיטינן".
הב"י כותב שלימוד הרמב"ם בפסוקי התורה נכון וישר, בכ"ז כיון שרבים הראשונים החולקים על דעתו והם המחמירים – אין הלכה כרמב"ם, אלא כשאר הראשונים (כרמב"ם שפוטר ממזוזה כתב גם בספר החינוך [מצ' תכג], וכן בספר אהל מועד [שער מזוזה דרך שני], ועי' בשו"ת ברכת אברהם [לבן הרמב"ם, סימן מא]).
וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רפו סט"ו): "הבית, אף על פי שאין לו דלתות, חייב במזוזה. ויש מי שפוטר".
לעניננו, לפי שיטת הראשונים המחייבים מזוזה בפתח בלא דלת, פתח שיש לו דלת הזזה ודאי חייב במזוזה מן התורה ובברכה.
ב. לפי הרמב"ם, יש לדון האם דלת הזזה נחשבת כדלת לענין מזוזה.
ונלענ"ד שלדין מזוזה אינה נחשבת לדלת. ומכמה טעמים:
א) בדר"כ אין צורך בדלת הזזה בצורת הפתח. אלא לדלת הזזה מסילה עליונה עליה היא תלויה, או שתי מסילות בהן היא מוזזת לפתיחה וסגירה. המסילה העליונה אינה נחשבת כמשקוף כיון שנעשתה לצורך הדלת ולא לשם צורת פתח.
וטעם זה פוטר אף לרוב הפוסקים שמצריכים מזוזה בפתח ללא דלתות. (אלא שלשיטתם אם יניח צוה"פ יתחייב).
ב) דלת הזזה נחשבת כסתימת הפתח, וכמחיצה, אבל לא דלת לשם כניסה ויציאה. וכשם שסתם לוח שמניחים על הפתח אינו נחשב לדלת ה"ה 'דלת הזזה'. (סתימות שאינן דלת נזכרות במשנה בעירובין קא ע"א.)
ג) לפי זכרוני לא נזכרות בש"ס דלתות הזזה, אלא לכל היותר דלתות שמתקפלות כגון האמור במידות (פ"ד מ"א): "רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו עומדות וכמין איצטרמיטה היו ונקפלות לאחוריהן אלו שני אמות ומחצה ואלו שני אמות ומחצה חצי אמה מזוזה מכאן וחצי אמה מזוזה מכאן".
מפרש ר' עובדיה מברטנורא (מידות פ"ד מ"א):
"אצטרמיטה. לוחות של פרקים מחוברות על ידי חוליות, והן נפתחות, וכשרוצה נכפפות ונכפלות זו על זו. כך היו כל הדלתות הללו בין שלפנים בין שלחוץ מחוברות על ידי חוליות, ולסוף חצי אמה של עובי הכותל היו קבועות, בין הדלתות שבפנים בין אותן שבחוץ, וחמש אמות של עובי הכותל מפסיקות בין הדלתות החיצונות לדלתות הפנימיות. וכל דלת היה חמש אמות מחובר משתי לוחות, כל לוח שתי אמות ומחצה, וכשנפתח הדלת החיצון לצד פנים היה חציו נכפף ונכפל זה על זה, ומכסה מעובי הכותל אמתים וחצי, וכן הדלת הקבוע בפנים כשנפתח לצד חוץ היה אף הוא נכפף ונכפל ומכסה האמתים וחצי שנשארו מעובי הכותל".
וכן בבראשית רבה (וילנא, פר' סו סי' ה) עה"פ: "...ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו" (בראשית כז, ל): "רבנן אמרי כמין איסטריפומיטא הדלתות היו נכפלין לאחוריהם עמד לו יעקב אחר הדלת עד שנכנס עשו ויצא לו, הה"ד אך יצא יצא יעקב נראה כיוצא ואינו יוצא".
באר בעץ יוסף: "איסטרופומיטא פי' הערוך מהופך וכפול לאחוריהם וציר הדלת היה באמצע הפתח למטה ובאמצע המשקוף למעלה ופותח וסוגר לימין ולשמאל ובצד שמאל נכנס עשו ונפתח גם צד ימין ודרך שם יצא יעקב (מת"כ) ועיין ריש פ"ד דמדות".
איני יודע מדוע, אבל אין במקורותינו דלת הזזה, ונראה שנחשבה כמחיצה זזה ולא כדלת לפתח. (ואולי ניתן לשער שקשה היה להגיף איתה את הבית שיהא סגור ומוגן).
מסיבות אלו נראה לי כי לפי הרמב"ם הפתח הזה לא חייב מן התורה במזוזה.
ג. בין הפוסקים מצאתי רק תשובה אחת העוסקת בדלת הזזה, ואף היא בדלת העשויה כאקרדיון ('הרמוניקה'), ואינה עוברת מצד אל צד, אלא מחוברת לצד אחד ולעתים מותחים אותה ולעתים מכווצים אותה. כתב בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ג סימן שכח):
"נדרשתי בדבר המצוי טובא בדלתות הזזה המתקפלות שאינם מגיעים עד הסוף ממש, ("הרמוניקה", והיינו דלת המתקפלת וכשמקפלים אותה עד סמוך לכותל שהמזוזה קבועה עליו נשאר רוחב הכפל יותר מטפח) והקטע הקרוב למזוזה תמיד סתום לגמרי בקביעות שאי אפשר לפותחו כשיעור טפח ויותר, ומבואר ב"דעת קדושים" שאם הפתח אינו כחלל פתוח לא נקרא פתח ופטור, ואם כן כאן לכאורה אינו משמש לפתיחה בטפח הסמוך למזוזה, ולכן אין חיוב מזוזה כלל, ורב אחד כאן הורה שכה"ג אין חיוב מזוזה כלל, וכן בספר "חובת הדר" (פ"ח ה"ג) מצדד לפטור אבל דעתו לצאת לכ"ע ולהניח נסר סמוך לטפח למזוזה ולהניח שם המזוזה".
"ולע"ד נראה שחייבין במזוזה, ואף שמביא בדע"ק דחלל הפתח אינו אלא חלל הפתוח וכמ"ש, ואם חלק מהדלת אינו נפתח אין זה חלל הפתח, התם מיירי באופן שהחלק הזה אינו חלק מהדלת, ובזה אמרינן שרק אם נפתח הדלת כולו נקרא פתח ודלת, והוא מיירי בפתח שראוי להיות דלת רק סתום ובפני עצמו וסמוך למזוזה וראוי להיות דלת, ובזה מסיק שאינו דלת כשמעכב את הכניסה, אבל בדלת גופא אף שמקצתו לא נפתח עמו, הואיל וסכ"ס כולו דלת הסמוך למזוזה הוא חייב במזוזה ומברך עלה, ולענ"ד המבטלין בזה מצות מזוזה עוברין כל רגע על מ"ע דאורייתא".
"ונראה שדברים הנ"ל נכונים בין לשיטת הרמב"ם שפתח בלי דלת אין בו חיוב מזוזה, ובין לשאר ראשונים שכל פתח חייב אף שאין בו דלת, וי"ל דלא מיבעיא לרמב"ם שהדלת היא סיבת החיוב הכא איכא דלת ותחלת חיבורו הוא לצורת הפתח במזוזה הקבועה בכותל הבנין וע"כ ראוי לחייבו שם, אלא גם לחולקין שהפתח הוא המחייב ולא צריך דלת, כיון שצורת הפתח היא במזוזת הבנין ודרכו כן חייב שם במזוזה, ומניחו במזוזה הקבועה בדלת, ונראה שגם אם קובע רק שמה יכול לברך.
"אמנם אם רובו סתום והדלת לא מגיע אלא עד חציו ולא יותר, וחלק גדול ממנו לא ניתן לפתוח, נראה שכה"ג חייב להניח נסר סמוך, ואף שהדלת אחד, מ"מ כיון שניכר יש לחשוש דלא חשיב שמה כפתח ולכן אין דעתי להקל כה"ג, ובזה נראה כהנ"ל שיקבע נסר קרוב לטפח בסוף ויקבע שם למזוזה, ואפילו מפריע קצת ליופי כדאי לעשות כן ולא ליכנס לחשש ביטול מ"ע וכמש"נ".
נראה מדבריו שאף בדלת הזזה שיש לה צורת הפתח חייב במזוזה, ולענ"ד לשיטת הרמב"ם פטור.
ד. יש לעיין למעשה כאשר אנו מחשיבים זאת למחלוקת הפוסקים, האם מברך לקבוע מזוזה או שמחמת ספק ברכות להקל (סב"ל) לא יברך.
כתב בשו"ת רדב"ז (ח"א סי' רכט):
"שאלת ממני אודיעך דעתי בכל המצות שיש מחלוקת פוסקים אם יברך על עשייתן או לא?"
"תשובה כל מחלוקת שהוא בברכות עצמן יש לנו להקל כי שמא יוציא שם שמים לבטלה אבל מחלוקת בעשיית המצוה צריך לברך שהרי לדעת אותו פוסק שפיר מקיים המצוה. תדע שהרי מצות תפילין יש בה מחלוקת ולא ראינו מימינו מי שנמנע לברך עליהם ואפי' שלדעת ר"ת התפילין של רש"י ז"ל פסולין וכן לרש"י של ר"ת ז"ל פסולין לא ראינו לשום פוסק שיפקפק בברכה. וכן נהגו לברך על מקרא מגילה ביום אעפ"י שהר"ש חולק ואין זה דומה לספק ברכות ולא למחלוקת בברכות דהתם עיקר הספק או המחלוקת בברכה הילכך אזלינן לקולא אבל בעיקר עשיית המצוה לא נחלקו אלא מר אמר הכי הוא עשייתה ומר אמר הכי הוא ואנן כיון דנקיטנן כחד מינייהו זו היא עיקר המצוה ומברכין עליה ואפי' החולק מודה שאין זו ברכה לבטלה כיון דלדעת החולק זו היא עיקר המצוה ושמור עיקר זה שאם לא תאמר כן ברוב המצות לא נברך כיון דשכיח בהו פלוגתא דרבוותא.
"שוב ראיתי שכתב כן בעל כפתור ופרח וכתב שהסכים ה"ר ברוך ז"ל ואף על גב דהמברך על אתרוג פסול או לולב פסול או ציצית פסול הוי ברכה לבטלה שאני התם דהוי פסול לדעת העושה המצוה אבל היכא דעושה המצוה כתיקנה לפי דעתו אעפ"י שיש חולק אין זו ברכה לבטלה. ולמד בעל הספר מהקדמה זו שהמתקן פירות שקנה אותם מן העכו"ם בארץ ישראל צריך לברך על תיקונם כיון שנמצא הרבה פוסקים מחייבין פירות העכו"ם ולבי מהסס בקולא זו וחוששני לברכה לבטלה אלא עיקרן של דברים לפי דעתי שכל שנהגו ישראל כאחד מהפוסקים או דהוי אתריה דמר העושה מצוה לדעת אותו מנהג חייב לברך שחזר הדבר כאלו הוא תורה ומי שירצה לעשות כנגד זה לפי שרוצה להחמיר אין לו לברך דכיון שנהגו כאותו פוסק או כאתריה דמר חוזר הדבר אצלם כאלו אין בו מחלוקת כלל. הילכך כיון שהרמב"ם ז"ל פסק דפירות העכו"ם פטורין ונהגו כמותו ואתריה דמר הוא כל הבא להחמיר על עצמו ולתקן אותם אין לו לברך וכן כל כיוצא בזה. אבל היכא דאין מנהג ולאו אתריה דמר הוא ומקצתם עושים כדעת המיקל ומקצתם כדעת המחמיר בזה וכיוצא בו צדקו דברי בעל הספר שיש לו לברך ואינה ברכה לבטלה: ומזה הטעם הנהגתי אני כשימצא ס"ת פסול שקורא בספר השני בלא ברכה כדעת הרמב"ם ז"ל אף על פי שאני חושש לדעת הרשב"א ז"ל לחזור לקרות מתחילת הפרשה בזה לא הפסדנו כלום והצבור מוחלין על כבודם אבל לענין הברכה אעפ"י שהרשב"א ז"ל סובר שצריך לחזור ולברך אני חושש לדעת הרמב"ם ז"ל דאתריה דמר הוא ולדידי איכא ברכה לבטלה ומזה הטעם איני מטריח לעלות אותם שכבר עלו או אחרים אלא קורא ש"ץ מתחלת הפרשה עם אותו שעלו הטעות בגורלו אפי' אם הוא המשלים: ועכשיו נהגו שמשלימים הקריאה ממקום שנמצא הטעות".
הרדב"ז מחלק בין אם מקיים מצוה לפי דעה אחת שיש חולקים עליה, שאז מברך כיון שלדעה זו מקיים מצוה, לבין אם הספק הוא בברכה עצמה שאז ספק ברכות להקל. ולענ"ד הכפו"פ שהביא חולק עליו, שכתב: "כל שנהגו ישראל כאחד מהפוסקים או דהוי אתריה דמר העושה מצוה לדעת אותו מנהג חייב לברך שחזר הדבר כאלו הוא תורה ומי שירצה לעשות כנגד זה לפי שרוצה להחמיר אין לו לברך דכיון שנהגו כאותו פוסק או כאתריה דמר חוזר הדבר אצלם כאלו אין בו מחלוקת כלל". בדוגמאות שהביא הרדב"ז נראה שרוב ישראל לא קבלו את שיטת ר"ת, ואם נהגו כר"ת הוא רק מספק. וכן מקרא מגילה ביום כולם קבלו כחובה ולכן אין בעיה בברכה.
ועי' בדברי שו"ת יביע אומר (ח"ה, או"ח סי' מב) שנו"נ בדברי הרדב"ז ובדברי הכפו"פ וכתב שהב"י החמיר שאף בספק מצוה סב"ל. ולענ"ד יש לחלק בין מחלוקת בעשיית מצוה לבין הכרעה ודעה חולקת. אם יש הכרעה יש לנהוג כמותה ואף לברך על אף הדעה החולקת אבל במקרים שלא הוכרעו יש שלא לברך על אף הדעה המחייבת וכן פסק השו"ע.
ואמנם הרב יצחק יוסף הי"ו כתב (עי' ילקוט יוסף ציצית ותפילין הערות סימן יד – מי הראוי לעשיית ציצית אות א ומונה מספר מקומות שעוסק בסוגיא זו) לסמוך על הרדב"ז אף נגד השו"ע. אולם למעשה הנראה שאין לסמוך על הרדב"ז אלא לנהוג ככפתור ופרח.
מסקנות למעשה:
ה. כיון שלענ"ד לפי הרמב"ם לא מברכים על מזוזה בדלת הזזה (אפילו יש לה צורת הפתח), לכן בשאלה שלפנינו חייבים לקבוע מזוזה (לפי דעת רוב הפוסקים) אולם ללא ברכה. ואם יש מזוזה שקובעים בברכה יקבע מזוזה זו אחרי המזוזה שנקבעה בברכה.
ו. אם דלת ההזזה במבנה של כיס נסתר, או שהיא נפתחת על גבי הקיר בצידה. צריך שאחת ממזוזות צורת הפתח תתחיל בתחילת הפתח (בסיום הכיס הנסתר) ותכלול את כל הפתח.
במידה וצורת הפתח כוללת שתי דלתות הזזה, כיון שצורת הפתח כוללת את שתיהן (אפילו אחת שימושית יותר) מניח בצורת הפתח הכוללת את שתיהן.