חבל נחלתו ל כט
סימן כט
נתינת מעשר ראשון
שאלה
מי בישראל חייב להוציא מעשר ראשון מתחת ידו וליתנו, ומי בישראל זכאי ליטול מעשר ראשון?
א. למי ניתן מעשר ראשון – מן התורה
נאמר ביבמות (פו ע"א-ע"ב ומובא גם בכתובות כו ע"א וחולין קלא ע"ב):
"תנו רבנן: תרומה לכהן, ומעשר ראשון ללוי, דברי רבי עקיבא; רבי אלעזר בן עזריה אומר: [ע"ב] לכהן. לכהן ולא ללוי? אימא: אף לכהן. מאי טעמא דר' עקיבא? דכתיב: ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם, בלוים קא משתעי קרא. ואידך? כדר' יהושע ב"ל, דאמר ר' יהושע ב"ל: בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים, וזה אחד מהם: והכהנים הלוים בני צדוק. ור"ע? הכא לא מצית אמרת, דכתיב: ואכלתם אותו בכל מקום, מי שיכול לאוכלו בכל מקום, יצא כהן שאין יכול לאוכלו בבית הקברות. ואידך? כל היכא דבעי – דלא בעי חומה, ואי אכיל ליה בטומאת הגוף לא לקי. ההיא גינתא דהוה שקיל רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון מינה, אזל ר"ע אהדריה לפתחא לבי קברי, אמר: עקיבא בתרמילו ואנא חיי"1.
לפי ר"ע מעשר ראשון ללויים בלבד, לפי ר' אלעזר בן עזריה מעשר ראשון ניתן אף לכהנים2 והם רשאים ליטול והנותן מקיים מצות נתינת מעשר ראשון. מחלוקתם היא בדין תורה. וכ"כ בספר הישר לר"ת (חלק החדושים, סימן תרמ): "אימר דאמ' ר' אלעזר בן עזריה אף לכהן לכהן ולא ללוי מי קאמ' אין בתר דקנסינהו עזרא. אלמא פלוגתא מיקמי דקנסינהו עזרא".
וכ"כ בשיטה מקובצת (כתובות כו ע"א) בשם הרא"ש: "[ר' אלעזר בן עזריה אומר מעשר ראשון לכהן. בדאורייתא פליגי והכי איתא בהדיא בפ' יש מותרות דר"ע סבר דוקא ללוי דכתיב ואל הלוים תדבר] ורבי אלעזר אמר אף לכהן דהכהנים בכלל לוים. ואין לומר דבקנסא פליגי ודוקא לכהן אמר ורבי עקיבא אמר אף ללוי דא"כ מילתיה [דר"ע הוה ליה למיתני בתר מילתיה] דר' אלעזר בן עזריה כאן דאית ליה אף שייך למתני לבסוף".
וכן כתב הרא"ה (כתובות כו ע"א): "הפירוש הנכון דפלוגתייהו דר' אלעזר בן עזריה ור"ע בדיני דאורייתא, דר' עקיבא סבר דמן התורה מעשר ראשון ללוי, ורבי אלעזר בן עזריה סבר דמדאורייתא אף לכהן כדאמרינן התם [יבמות פו, ב] דר' אלעזר בן עזריה סבר דבעשרים ושלשה מקומות נקראו כהנים לויים". בהמשך דבריו כתב הרא"ה שרש"י פרש את מחלוקת ר"ע וראב"ע לאחר הקנס של עזרא. והעיר שאין דברי רש"י נראים.
וכן כתב הריטב"א (כתובות כו ע"א): "התרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי ר' עקיבא, ר' אלעזר אומר לכהן וכו'. פי' ביבמות דבדינא דאורייתא פליגי, וטעמא דרבי אלעזר מפני שבהרבה מקומות נקראו הכהנים לוים, ולא כמו שפרש"י ז"ל דר' אלעזר משום קנסא דעזרא אמר לה, דהא כיון דאמרינן בסמוך בתר דקנסינהו עזרא מכלל דהשתא סבירא לן דבדינא דאורייתא פליגי ולא הוסיף עזרא אלא שיהא לכהן ולא ללוי".
וכן בירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ג): "רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יהושע בן חנניה ורבי לעזר בן עזריה. רבי יהושע בן חנניה אמר אין נותנין מעשר לכהונה ורבי לעזר בן עזריה אמר נותנין מעשר לכהונה".
וכן לפני כן בירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ג) מבארים שרצו להחזיר את המצב לקדמותו שמעשר ראשון ללויים בלבד: "ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה. אמרין מאן ייעול רבי יהושע בן לוי דהוא מסייע לליואי. עאל וסייע לכהנים. אמר בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים וזה אחד מהן [יחזקאל מד, טו] והכהנים הלוים בני צדוק. רבי בנימין בר גידול ורבי אחא הוון יתיבין אמרין והא כתיב [נחמיה י, לט] והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשׂר הלוים ליתן לו תרומת מעשר. והכתיב [נחמיה י, לט] והלוים יעלו את המעשר. רב חונא וחברייא חד מנהון אמר לבני לוי מה תלמוד לומר ולבני אלא מכאן שנותנין מעשר לכהונה. וחרנא אמר אפילו לית כתיב אלא לבני נותנין מעשר לכהונה. אלו מאן דאמר פלן ברי יסב מקמת פלן ושאר נכסי ירשו בני דילמא לא נסב עמהון".
הרמב"ם פסק כר' עקיבא3 (הל' מעשר פ"א ה"א): "אחר שמפרישין תרומה גדולה מפריש אחד מעשרה מן הנשאר וזהו הנקרא מעשר ראשון ובו נאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו ליי' וגו', והמעשר הזה ללויים זכרים ונקבות שנאמר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה".
ב. כהן אינו צריך להוציא מעשר ראשון מתחת ידו
מי חייבים בנתינת מעשר ראשון. נאמר בירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ג):
"ואף על גב דאת אמר אין נותנין מעשר לכהונה, מודה שאין מוציאין שלו מידו [ידיד נפש: אם הכהן הוא בעה"ב, אינו צריך להפריש מעשר לתת ללוי אלא לוקח לעצמו]".
וכ"פ הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"ד):
"אין מוציאין המעשר מיד הכהנים שנאמר כי תקחו מאת בני ישראל"... ועי' בכס"מ שהראה מקורו מחולין (קלא) ולא מן הירושלמי.
וכן גם לאחר הקנס, לוי אינו צריך להוציא את המעשר שלו מתחת ידו. כתבו תוספות (כתובות כו ע"א): "דהא משלהם לא קנסם עזרא כדמוכח בפרק הזרוע (חולין קלא:)".
וכך באר המאירי (יבמות פו ע"ב) "מעשר ראשון התורה נתנתו ללוי שנאמר ואל הלוים תדבר ונאכל בכל מקום שאינו צריך חומה ומותר לאכלו בטומאה שאין בו קדושה כלל אלא כל שניטלה תרומתו הרי הוא חולין שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן, ולויים וכהנים אף הם מפרישין תרומות ומעשרות לעצמן אלא שאין מוציאין מעשר ראשון מיד הכהן ליתנו ללוי וכן שאר מתנות כהונה אין מוציאין אותם מכהן לכהן".
באר הרדב"ז (הל' מעשר פ"א ה"ד):
"ועזרא קנס את הלויים וכו'. הכי איתא ביבמות (דף פו) ובכמה דוכתי ולא קנסינהו אלא שלא יתנו להם מעשר אבל למשקל מינייהו לא, והכי אמרינן בפרק הזרוע והלחיים ת"ר תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי רבי עקיבא רבי אלעזר בן עזריה אומר אף לכהן, אימור דאמר ר' אלעזר ב"ע אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר? אין לבתר דקנסינהו עזרא אימר דקנסינהו עזרא דלא יהבינן להו משקל מינייהו מי אמר ע"כ. ומשמע דאפילו לבתר דקנסינהו עזרא אם נתנו להם מעשר אין מוציאין מידם והא דתניא אין מוציאין מלוי ללוי ומשמע מלוי לכהן מוציאין היינו כל דבר שבקדושה כגון תרומה ותרומת מעשר וחלה".
הרדב"ז מסביר שאף לפי קנס עזרא – אין נוטלים מן הלויים את המעשר ראשון שגדל בשדותיהם, וכן אם ניתן להם מעשר ראשון אין מוציאים מידם.
ג. הקנס של עזרא
נאמר ביבמות (פו ע"ב):
"איתמר: מפני מה קנסו לוים במעשר? פליגי בה רבי יונתן וסביא, חד אמר: שלא עלו בימי עזרא, וח"א: כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן. בשלמא למאן דאמר שלא עלו, משום הכי קנסינהו, אלא למ"ד כדי שיסמכו עליו כהנים בימי טומאתן, משום כהנים קנסינהו ללוים? אלא, כולי עלמא – קנסא שלא עלו בימי עזרא, והכא בהא קמיפלגי, מר סבר: קנסא לעניים, ומר סבר: כהנים בימי טומאתן עניים נינהו... ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא? דכתיב: ואקבצם אל הנהר הבא על אהוא ונחנה שם ימים שלשה, ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם".
עזרא קנס שיתנו מעשר ראשון לכהנים או לעניים משום שהלויים לא עלו בעליה שלו.
וכך כתב הרמב"ם בפירוש המשנה (מעשר שני פ"ה מט"ו): "העביר הודית המעשר, לפי שלא היו יכולין לומר באותו הזמן ככל מצותך אשר צויתני, כי ה' אמר לתת מעשר ראשון ללוים, והם היו באותו הזמן נותנים אותו לכהנים, וזה בגזרת בית דינו של עזרא הסופר, לפי שכשעלה עזרא לא עלו עמו הלוים כמו שנתבאר באמרו ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, קנס את הלוים שלא ינתן להם מעשר אלא ינתן לכהנים".
ויש להקשות הרי בתחילת פרק רביעי בקידושין משמע שעלו עם עזרא לויים?
פרש רש"י (קידושין סט ע"ב ד"ה ואבינה בעם):
"ואבינה בעם – מי היה ומי לא היה, ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכד נצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו, ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה, והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה4 היו".
וכן תוספות (קידושין סט ע"ב) כתבו: "ומבני לוי לא מצאתי שם – וא"ת והא אמרי' במתניתין עשרה יוחסין עלו מבבל וקא חשיב לוים ויש לומר דכל הלוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות ואינם ראויים לשורר שירה של דוכן".
וכך באר בתוספות הרא"ש (קידושין סט ע"ב):
"ומבני לוי לא מצאתי שם. פרש"י שלא מצא ראויין לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם על נהרות בבל ולא היו יכולים למשמש נימי הכינורות, והדין עמו שלא היה יכול לומר שלא היו שם לויים כלל דהא בהך עלייה דעזרא כתיב ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתחשסתא המלך ולבתר הכי כתיב ואקבצם אל הנהר וכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם, הילכך צ"ל דאותם לויים שהיו עמו לא היו ראוים לעבודה הילכך קנס אותם עזרא, אף על פי שכבר היו בא"י לויים שהיו ראוין לעבודה דהא בתחלת ספר עזרא כתיב קודם עליית עזרא כשעלו עם זרובבל ויעמדו הכהנים מלובשים בחצוצרות והלוים בני אסף במצלתים להלל את ה' על ידי דוד מלך ישראל וגם פסח ושאר קרבנות הקריבו ואיכא מ"ד בפ' בתרא דתענית ובפ' אין בערכין דהשיר מעכב את הקרבן, אפ"ה קנס עזרא את כולם והפסידו אף הראשונים שעלו לפי שהראשונים היו מועטין ולא מספיקין לקרבנות שהקריבו דעיקר העליה היתה עם עזרא כדכתיב הוא יסוד המעלה מבבל, א"נ גם הראשונים היו קצוצי בהונות אף על גב דשיר בכלי מעכב את הקרבן למ"ד עיקר שירה בכלי וכבר הקריבו קרבנות כדפרישית כמה מיני כלי שיר יש שאינן צריכים בהונות אלא הכנורות לבד שמנגנין בהם בידים ומ"מ הקפיד עליהם עזרא שלא היו יכולים להלל בכנורות ולנגן בכלי שיר". וכ"כ בתוספות רבינו שמואל ב"ר יצחק. ועי' ביד דוד (קידושין סט ע"ב).
עולה כי הקנס היה נטילת מעשר ראשון מן הלויים. מפני שלא עלו עם עזרא לויים הראויים לנגן בבית המקדש.
ויש להקשות להבנת הקנס: אלה שבבבל ושאר חו"ל כלל לא נענשו בקנס, ונמצא שאלו שבא"י שעלו – נענשו, ולויים שבחו"ל לא איכפת להם מן הקנס מפני שאין נוהג שם מעשר ראשון. ועוד, לפי קנס עזרא, לא יכולים להתודות בוידוי מעשר. ואיך עזרא יכול לבטל מצוה מן התורה.
ד. בירור הקנס לפי ראב"ע ור"ע
נאמר ביבמות (פו ע"ב)
"[אלא רבי עקיבא מ"ט אהדריה לפתחא לבי קברא] הכי קאמר ליה: אי דקא אתית בתורת קנסא – אית לך, ואי קא אתית בתורת חלוקה – לית לך". היינו, ר"ע הסכים שכהן זכאי במעשר ראשון לפי הקנס של עזרא.
וכן נאמר בכתובות (כו ע"א): "תניא, ר"ש בן אלעזר אומר: כשם שתרומה חזקה לכהונה, כך מעשר ראשון חזקה לכהונה, והחולק בבית דין – אינה חזקה. מעשר ראשון דלוי הוא! כר"א בן עזריה; דתניא: תרומה לכהן, מעשר ראשון ללוי, דברי ר"ע; ר"א בן עזריה אומר: מעשר ראשון אף לכהן. אימור דאר"א בן עזריה – אף לכהן, לכהן ולא ללוי מי אמר? אין, בתר דקנסינהו עזרא".
עולה שלפי ראב"ע שסובר כי מדין תורה מעשר ראשון ניתן אף לכהנים, עזרא מנע מלויים לקבל מעשר ראשון כלל. ולכן חלוקה במעשר ראשון היא ראיה לכהונה. וכיון ששיטת ר"ע התקבלה להלכה – איך היתה גזירת עזרא לשיטתו?
מפה"מ לרמב"ם (שהובא לעיל) משמע שהקנס היה שכל המעשר ראשון יינתן לכהנים בלבד. ולא ברור אם פרש זאת לפי ראב"ע או אף לפי ר"ע.
וכך כתב בשאילתות דרב אחאי (פרשת קרח שאילתא קלב): "וכי הוה יהבינן מעשר ללוים מקמי עזרא אבל מימות עזרא ואילך לא יהבינן להו משום דקנסינהו עזרא דאיתמר מפני מה קנסו את הלוים מליתן להם מעשר". משמע שהקנס היה לתת רק לכהנים ולא ללויים.
כתבו תוספות (כתובות כו ע"א):
"אין בתר דקנסינהו עזרא – ולר"ע דקודם קנסא הוי דוקא ללוי בתר קנסא אף לכהנים, אבל לר"א בן עזריה דמקמי קנסא הוי אף לכהן בתר קנסא הוי לכהן דוקא, והא דמעשר ראשון חזקה לכהונה אתיא כר' אלעזר בן עזריה ולא כר"ע".
היינו לר"ע אחרי הקנס נהגו כמו ראב"ע לפני הקנס, ולויים וכהנים נוטלים מע"ש. לפי ר"ע מתורצות שתי השאלות ששאלנו לעיל על הקנס של עזרא: הקנס היה ללויים שבא"י שכיון שעלו מעטים – מעתה יחלקו עם הכהנים במעשר ראשון, וממילא לר"ע כיון שלויים ממשיכים ליטול מעשר ראשון יכולים להתוודות וידוי מעשר (ויוחנן כה"ג ביטל רק לנותנים לכהנים).
תוס' מביאים בהמשך דעת ראשונים שפרשו שאף לר"ע אחרי שקנס עזרא אין נותנים ללויים כלל, ודוחה שמשמע אף אחרי עזרא שלויים נוטלים מעשר ראשון.
וכן סברו תוספות ביבמות (פו ע"ב ד"ה מר סבר):
"ונראה דלר"ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא עשירים, אלא לוים בין עניים בין עשירים היו נוטלים לעולם כדמשמע בכמה דוכתין שהיו נוטלין בתורת לויות דתנן בגיטין (דף ל.) המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן ואיתא בגמרא (שם:) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובהזרוע (חולין קלא:) ובפ"ב דכתובות (דף כו.) פריך הש"ס מעשר ראשון דלוי הוא וטעמא כיון דמעיקרא היה המעשר של לוים לבדם לר"ע דיין שיקנסום ליתן גם לאחרים עמהם למר לעניים ולמר לכהנים וסתמא בכל דוכתא כר"ע ולר"א בן עזריה דאמר מדאורייתא אף לכהן בתר קנסא לכהן דוקא כדאמר בפ' שני דכתובות (שם) ולדידיה דוקא מעשר ראשון חזקה לכהונה ולא לר"ע תדע דלמ"ד לעניים היאך יהיה חזקה לכהונה ולר"א בן עזריה מה שבטל יוחנן את הוידוי (סוטה דף מז:) אף על פי שדינו היה לכהנים כמו ללוים מכל מקום כיון דנצטוו לתתו אף ללוים כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם (במדבר יח) כשמפקיעין אותו מלוים לתת כולו לכהנים אין זה כמצותו".
וכתוס' באר הרשב"א (כתובות כו ע"א): "בתר דקנסינהו עזרא. פי' שקנס אותם לדעת ר' אלעזר בן עזריה שלא ליתן להם כלל ולר' עקיבא ליתן בין ללוי בין לכהן".
וכן כתב הרא"ה (כתובות כו ע"א):
"הילכך כי קנסינהו עזרא לר"א בן עזריה דסבר דמדאורייתא מעשר ראשון אף לכהן, קנסא דעזרא הוה לכהן דווקא, ולר' עקיבא דסבר דמדאורייתא ללוי דווקא, דקנסא דעזרא הוה אף לכהן, והיינו דמוקמינן לה כר' אלעזר בן עזריה. ורבינו שלמה ז"ל פי' דפלוגתייהו דר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא הוא דמוקמינן בתר דקנסינהו עזרא, והיינו דקאמ' ר' עקיבא מעשר ראשון ללוי, כלומר אף ללוי, ור' אלעזר בן עזריה אומר לכהן דווקא, ולישנא לא ניחא לי".
הרא"ה באר כתוס' שמחלוקת ר"ע וראב"ע היא בדין תורה, ולאחר קנס עזרא מחלוקת נוספת לר"ע אף לכהנים ולראב"ע רק לכהנים. (ואילו רש"י פרש שכל מחלוקת ר"ע וראב"ע היא לאחר קנסו של עזרא.)
המאירי חולק. וכך באר (יבמות פו ע"ב):
"ובימי עזרא קנסו את הלויים שלא ליתן להם מעשר ראשון כלל מפני שלא עלו עמו לירושלם אלא ינתן או לעניים או לכהנים לאכלו בימי טומאתן ולא להם כלל".
לפי המאירי הקנס היה להוציאו מיד הלויים לגמרי – אף לפי ר"ע. ממשיך המאירי:
"ויש אומרים שלא היה הקנס אלא ליתנו להם (=ללויים) או לכהן, ואין זה כלום שהרי בסוגיא זו חלק ר' אלעזר בן עזריה לומר דמדאוריתא אף לכהן ואם כן לדידיה מיהא מאי קנסא ור' עקיבא לא חלק עמו אלא בדין תורה אבל לענין קנס מודי ליה והראיה שהרי מצינו בסוגיא זו בההיא גינתא דהוה ר' אלעזר בן עזריה שקיל מעשר ראשון מינה ר"ל מתורת כהונה ואהדריה ר' עקיבא לפתחא דגינתא אבי קברי ר"ל שהחזיר הפתח שלא יוכל אדם ליכנס בה אלא דרך בית הקברות כדי שלא יוכל ר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן ליכנס לשם ושיתנהו לעניים, עד שכעס עליו ואמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי. כלומר אפילו הוא חוזר לתרמילו שהיה רועה עם כלבא שבוע אנא חיי בלא מעשר שלו. ושאלו בה מאי טעמא עבד ר' עקיבא הכי והשיבו מפני שהיה ר' אלעזר נוטלו בדין תורה ומפני שהיה אומר שאף מן התורה כהנים ולויים שוים בו ולא בתורת קנס ואמר ליה אי בתורת קנס קא אתית אית לך כלומר ולא ללוי אי בתורת חלוקה קא אתית לית לך אלא אתננו לעניים אלמא דלגמרי קנסינהו ואף בשני של כתובות אמרו אימר דאמר ר' אלעזר בן עזריה אף לכהן לכהן ולא ללוי מי אמר ותירץ לבתר דקנסינהו עזרא אלמא לגמרי קנסינהו".
לפי דעת המאירי, ר"ע וראב"ע מסכימים שניהם לגבי הקנס של עזרא שקנס לנתינה לכהנים ולא ללויים.
הריטב"א (כתובות כו ע"א) חולק על ההסבר שלפי ר"ע, אחר שקנסו כהנים ולויים נוטלים מעשר ראשון, ואף לא כהנים בלבד, וראייתו מן הגינה שר"ע מנע נטילת מעשר ראשון מראב"ע הכהן, ואם קנס עזרא, לפי ר"ע, הוא נתינה אף לכהן, למה ר"ע מנע מראב"ע נטילת מעשר ראשון. ולכן הריטב"א מסביר: "אלא ודאי לר"ע לעולם ללוי ולא לכהן, וכן בדין, דבשלמא לרבי אלעזר בן עזריה כיון דמדינא דאורייתא בין לכהן בין ללוי אפשר למקנס דלכהן דוקא, אבל לר"ע כיון דמדאורייתא ללוי דוקא וכהנים זרים הם בזה היכי מתקן דליהבוה לכהנים שהם זרים הא ודאי לא שייך למעבד הכי, ואפי' למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים וכ"ש למ"ד אסור לזרים, ואף על גב דהפקר ב"ד הפקר מ"מ אין לעשות כן בדרך קביעות להפך דין תורה, וכי קנסינהו לר"ע במידי אחרינא קנסינהו". עולה מדבריו שלר"ע גם אחר קנס רק לויים נוטלים ולא כהנים והקנס ללויים היה בדברים אחרים.
אמנם רבו – הרא"ה, דוחה את דעת תלמידו – הריטב"א. כתב הרא"ה (כתובות כו ע"א):
"והא דאמרינן התם ביבמות בגינתא דהוה לר' אלעזר בן עזריה והוה יהיב מינה מעשר ראשון לכהן, ואהדרי לה ר' עקיבא פתחא לבית הקברות, אף על פי שהיה אחר קנס עזרא, ואף לדברי ר' עקיבא היה יוצא ידי חובתו בכך, דהא אפי' לר' עקיבא בתר דקנסינהו עזרא אף לכהן הוא, אפשר שעשה כן להוציא מלבו שהוא סבור שאחר שקנס עזרא אין דין מעשר ראשון אלא לכהן". והרא"ה הסביר כתוס' בכתובות, שלראב"ע הקנס לכהנים בלבד ור"ע לכהנים ולויים.
ומוסיף הרא"ה: "וי"א דלר' עקיבא לית ליה קנס עזרא, דכיון דקסבר ר"ע דמדאורייתא דווקא ללוי לא היה דאפשר לצאת ידי תורה בנתינת כהן, ואי אפשר שתיקן עזרא כך. ואינו נראה, והנכון כמו שכתבנו".
סיכום הדעות בקנס עזרא הוא:
לפי תוס' (כתובות, יבמות), רא"ה – לראב"ע לכהנים בלבד, לר"ע ללויים ולכהנים.
לפי דעת ראשונים (בתוס' כתובות) והמאירי – בין לראב"ע בין לר"ע לכהנים בלבד.
לפי פה"מ לרמב"ם – לכהנים בלבד. (לא ברור אם גם לר"ע).
לפי הריטב"א – הקנס לפי ראב"ע הוא לכהנים בלבד, ואילו לפי ר"ע – עזרא לא קנס.
ה. המקור בכתובים לקנס של עזרא
משמע שהיתה מסורת בידם שהיתה גזירה של עזרא הסופר על נטילת מעשר ראשון מלויים. אמנם דברים מפורשים אין. ובגמ' (יבמות פו ע"ב) יש אומרים שהקנס הוא בנתינה לכהנים ויש אומרים שנתינה לעניים. ועל כן חלקו בכך הראשונים.
כתבו תוספות (כתובות כו ע"א ד"ה בתר דקנסינהו עזרא): "לא אשכחן בהדיא בקרא דקנסינהו, רק מצינו בעזרא (נחמיה י) והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשׂר הלוים ואיכא למימר דה"ק כשיבאו הלוים לחלוק בבית הגרנות יבאו הכהנים עמהם... וה"ר יוסף פירש מדכתיב (במלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר דבית האוצר היה לשכה שתיקן עזרא לתת שם תרומת הכהנים כדכתיב בעזרא (נחמיה י) וכיון שאומר להביא שם המעשר א"כ של כהנים הוא וקיימא לן (מגילה דף טו.) דמלאכי זה עזרא ולמ"ד לעניים נקט אל בית האוצר משום דכהנים עניים שכיחי טפי כדפרישית אי נמי אל בית האוצר לא ליתן לכהנים אלא לחלק לעניים וה"ר אלחנן הקשה דבסוף עזרא משמע שהמעשר היה ללוים דכתיב ואדע כי מניות הלוים לא נתנה (להם) ויברחו איש לשדהו הלוים והמשוררים כו' משמע שהלוים והמשוררים היו חולקים וצריך לומר דזה היה מקמי דקנסינהו עזרא אך קראי לא מוכחי הכי". וכך כתבו תוספות ביבמות (פו ע"ב ד"ה מפני מה קנסו לוים במעשר). ועי' ערול"נ ביבמות על תוס'.
כך כתב בעלי תמר (מעשר שני פ"ה ה"ג):
"ביומוי דריב"ל בקשו להמנות שלא ליתן מעשר לכהונה אעל ריב"ל וסייע לכהנים. הנה זה נראה לדעת הירושלמי דאף לריב"ל התחיל הדבר לתת מעשר לכהנים מימי עזרא וכמ"ש ביבמות פ"ו, ואף שהכהנים נקראים לויים ומגיע להם המעשר, מ"מ מזמנים קדומים ועד עזרא נתנו המעשר רק ללוים ומשום שלא היה להם הכ"ד מתנות כהונה כמו הכהנים, אולם בימי עזרא חל שינוי בדבר והתחילו לתת מעשר אף לכהנים. אולם שלש מחלוקות בדבר א) ריב"ל סובר שעזרא העמיד הדבר על דין תורה ושנה המנהג המקובל ולפיכך כשרצו בימיו להחזיר את המנהג הישן לתת רק ללוים התנגד ריב"ל לזה וסובר שאחרי שמדין תורה יש לתת מעשר לכהנים כמו ללוים, שוב אחרי שעזרא העמיד הדבר על דין תורה זכו הכהנים בשלהם ואי אפשר לומר שלא לתת המעשר לכהנים. ב) אלו שרצו להימנות לא לתת לכהנים, וכל הנהו כהנים אמוראים שלא לקחו מעשר דעתם שתקנת עזרא היה רק לדורו ולדורות הבאים אחריו שהיתה סיבה גדולה להעמיד הדבר על דת ולתת מעשר לכהנים, אבל בדורות האחרונים שבטלה הסיבה אין להם לכהנים לקחת מעשר וכמו שהיה נהוג בכל השנים עד עזרא. אכן רוב הכהנים היו לוקחים מעשר וכמו שהורה רשב"נ לאותו ב"נ כהן מה דנפל לשבטך בלקחת המעשר נפל לך ואין לך לחוש לדבר ולהמנע מלקחת את המעשר. ג) דעה שלישית היא דעת רבי יונה הסובר שתקנת עזרא היתה לתת את המעשר לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה', ולפיכך כהן העמל בתורה לוקח את המעשר אבל כהן שלא עמל בתורה לא ניתנה לו הזכות מעזרא. וכעין זה יש דעה בבבלי יבמות פ"ו דקנסא של עזרא היה לתת לעניים. מיהו לויים אף לדעת רבי יונה יש להם הזכות ליטול המעשר בין אם הם עמלים בתורה ובין אם אינם עמלים וכמו שהיה הדבר לפני עזרא, שדי שהפקיע עזרא את זכותם שיכולים לתת גם לכהנים העמלים בתורה וכמ"ש התוס' שם לדעת הבבלי שאף למ"ד קנסא לעניים זהו דווקא לכהנים אבל ללוים יש להם זכות בין עניים ובין עשירים שלא הפקיע עזרא את זכות הלוים מכל וכל ולהשוותם לכהנים, עיין שם. וזהו מאי דקאמר ר"י יהיב מעשר לרבי אחא בר עולא לא משום דהוה כהן אלא משום דהוה לעי באוריתא, שכן היתה תקנת עזרא, אבל לא לכהן לבד".
עוד כתב בעלי תמר (שם): "ביומוי דריב"ל בקשו להמנות שלא ליתן מעשר לכהונה. קשה הרי עזרא קנסינהו ללוים מפני שלא עלו לא"י ואין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ומנין, וצ"ל שמסורה היתה בידם שקנסו של עזרא ובי"ד היה על תנאי שאם יבא בי"ד שלאחריהם ויבטלו יבטלו וכמ"ש בשביעית ריש פ"א ובשבת פ"א סוף ה"ד, והטעם שכן היו יכולים לחשוב מראש שיבא הזמן שלא יקנסו הבנים כבר בעונות אבות והיו צריכים להמנות ע"ז. וביאור הדברים שוודאי הלוים שעלו מגיע להם המעשר יותר מתמיד שלא נגררו אחרי אחיהם בבבל וכמ"ש ביבמות פ"ו אולם היה אפשר לומר שעכשיו שהלוים מועטים והמעשר מרובה יזכו הם בחלק שהיו נוטלים אחיהם אילו עלו, ולפיכך אמרינן דקנסינהו עזרא לאלו שלא עלו ועשו חלקיהם הפקר דהפקר בי"ד הפקר ואחרי שהכהנים כולם עלו ראה עזרא שיש לזכות הכהנים בחלקם ומי שירצה יכול לתנם לכהנים, אולם נמנו על הדבר מפני אלו שסוברים שמגיע לכהנים מעשר כמו ללוים מדין תורה אלא שנהגו לתת ללוים אחרי שלכהנים היו כ"ד מתנות כהונה, א"כ אחרי קנס עזרא שזכו גם לכהנים המעשר הרי משלהם נתנו להם".
ו. יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר
נאמר במעשר שני (פ"ה מט"ו): "יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר". וכן בסוטה (פ"ט מ"י).
מבואר בסוטה (מז ע"ב – מח ע"א):
"יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר כו'. מ"ט? אמר רבי יוסי בר' חנינא: לפי שאין נותנין אותו כתיקונו, דרחמנא אמר דיהבי ללוים, [מח ע"א] ואנן קא יהבינן לכהנים. ולודי אשאר מעשרות! אמר ריש לקיש: כל בית שאין מתודה על מעשר ראשון, שוב אין מתודה על שאר מעשרות. מאי טעמא? אמר אביי: הואיל ופתח בו הכתוב תחילה. מכלל דאפרושי הוו מפרשי, והא תניא: אף הוא ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי... תרתי תקן, ביטל וידוי דחבירים, וגזר על דמאי של עמי הארץ".
פרש רש"י (סוטה מח ע"א): "תרתי תקון – לעולם העברת הודאות מעשר משום שאינם נותנין אותו ללוים הוא והא דתניא לפי ששלח כו' לאו אביטל את הוידוי קאי אלא אגזר על הדמאי קאי ותרתי תקנות תקן ביטל וידוי של חברים אף על פי שמפרישין אותו לפי שאין נותנין אותו כתקונו".
לפי רש"י יוחנן כה"ג ביטל וידוי מעשרות מפני שאין נותנים ללויים.
פרש הרמב"ם (מעשר שני פ"ה מט"ו): "העביר הודית המעשר, לפי שלא היו יכולין לומר באותו הזמן ככל מצותך אשר צויתני, כי ה' אמר לתת מעשר ראשון ללוים, והם היו באותו הזמן נותנים אותו לכהנים, וזה בגזרת בית דינו של עזרא הסופר, לפי שכשעלה עזרא לא עלו עמו הלוים כמו שנתבאר באמרו ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, קנס את הלוים שלא ינתן להם מעשר אלא ינתן לכהנים".
לפי הרמב"ם בפה"מ ביטול וידוי מעשרות היה משום קנס עזרא – שיטלוהו כהנים בלבד.
הריבמ"ץ (מעשר שני פ"ה מט"ו) הוסיף על דברי הרמב"ם עפ"י הגמ' בסוטה (מח ע"א).
והוסיף הר"ש (מעשר שני פ"ה מט"ו): "הודיית מעשר. מפורשת בפ' עגלה ערופה (דף מז א) ביטל וידוי מעשר לפי שאין נותנין אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי' ללוים ואנן יהבינן לכהנים לבתר דקנסינהו עזרא ואפי' לרבי אליעזר בן עזריה דאמר בפרק יש מותרות (דף פו ב) דמדאורייתא אף לכהנים מ"מ הואיל ונצטוו ליתנו אף ללוי כי שכר הוא לכם וגו' (במדבר יח) כשמפקיעין אותו לגמרי מלוים לתתו דוקא לכהנים אין כמצוותו ולא מצי למימר וגם נתתיו ללוי דעיקרא קרא משמע לוי ממש".
וכן שאר המפרשים בהסבר ביטול וידוי המעשרות.
באר החזו"א (דמאי סימן ב, ג):
"ואפשר לפרש לדעת הר"מ דהקנס היה דרשאין ליתן לכהן ולא ללוי, ומיהו אי יהבינן ללוי ליכא איסורא וכדמשמע בגמ' כתובות כ"ו א' וכמש"כ תו' שם וברב הימים נהגו ליתן ללוי ולא לכהן וזה מנהגנו, אבל הדין קיים שרשאין אנו ליתן לכהן מחמת קנס עזרא, ולענין וידוי תלוי במנהג שאם נותנין רק ללוי אפשר להתודות, ואפשר דהנשארים בארץ בבל לא היו בכלל קנס עזרא, והם היו נותנין מעשרותן ללוי ואח"כ שנתערבו ונתבלבלו חזר המנהג ע"פ הבבליים שהיו נוהגין ללוי ולא לכהן".
ז. עד מתי קנס עזרא
השאלה העיקרית היא האם הקנס של עזרא נוהג אף בימינו – כל שיטת ראשונים לפי שיטתה.
מסופר ביבמות (פו ע"ב): "ההיא גינתא דהוה שקיל רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון מינה, אזל ר"ע אהדריה לפתחא לבי קברי, אמר: עקיבא בתרמילו ואנא חיי". ומבואר שם שר' עקיבא "הכי קאמר ליה: אי דקא אתית בתורת קנסא – אית לך, ואי קא אתית בתורת חלוקה – לית לך". עולה שבתקופת ר"ע נהג הקנס.
אבל, במעשה ר"ג וזקנים (מע"ש פ"ה מ"ט) מצינו שמעשר ראשון ניתן לר' יהושע בן חנניה שהיה לוי (ולא כהן) ומבארים הר"ש והרא"ש ותויו"ט (עה"מ) כי נהג לפי שיטת ר"ע שניתן ללויים ולכהנים.
הריטב"א (כתובות כו ע"א) מבין שהקנס הוא לתמיד, שמקשה כי מעשה ר"ע בגינה אינו מתיישב עם הקנס של עזרא, משמע שאף בימי ר"ע נהג הקנס. וכן מביא ראיה מר"ג וזקנים (מע"ש פ"ה מ"ט) שנתנו מעשר ראשון לר' יהושע אליבא דר"ע5.
וכן בירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ג) מבארים שרצו להחזיר את המצב לקדמותו שמעשר ראשון ללויים בלבד: "ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה". משמע שבימי ריב"ל נהג הקנס של עזרא.
הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"ד) פסק: "ועזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להן מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים לפי שלא עלו עמו לירושלים".
הוספת הרמב"ם 'בזמנו' יכולה להתפרש שעזרא קנס רק את הלויים בזמנו אבל מכאן והלאה חוזרים לדין תורה. או שקנס את הלויים מזמנו ואילך (כפי העולה מהסוגיות לעיל).
כתב בספר כפתור ופרח (פרק כה): "כתב רא"ם פרשת ויקח קרח, וכי יהבינן מעשר ללוים מקמי עזרא אבל מימות עזרא ואילך לא יהבינן להו משום דקנסינהו עזרא. וכן נמי כתב הר"ם פ"א (ממעשר ה"ד) עזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להם מעשר ראשון אלא יתנו לכהנים לפי שלא עלו עמו לירושלים. ברם מעובדא דרבן גמליאל וזקנים דמסכת מעשר שני פרק בתרא (פ"ה מ"ט), מסתברא כמאן דאמר אף לכהנים, וזכרנוה פרק מ"ב".
באר הרדב"ז (הל' מעשר פ"א ה"ד) את הקנס:
"ותמיה לי נהי דמצי עזרא לקנוס הלוים שבאותו הדור לפי שלא עלו עמו אבל הדורות הבאים אחריהם היכי מצי למקנסינהו, אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה? ואפשר שעל פי הדיבור עשה. ועדיין צריך תלמוד שאותם שעלו אח"כ מה היו נותנין להם חלף עבודתם במקדש הלוא לא היה להם חלק ונחלה בארץ ונ"ל שהקנס היה על דרך זה שאם יבואו כהן ולוי ליטול המעשר שיתן אותו לכהן ולא ללוי, אבל אם בא הלוי לבדו ורצה ישראל ליתן לו הרשות בידו, דבהא לא קנסינהו ונמצאו הלוים מתפרנסים ומתקיימים הכתובים והקנס".
מדברי הרדב"ז משמע שהקנס לדורות ולא רק לדורו של עזרא.
אמנם הכסף משנה (הל' מעשר פ"א ה"ד) כתב: "הילכך ע"כ לומר דכי קנס עזרא שלא יתנו ללוים אלא לכהנים בלבד לא קנס אלא בזמנו אבל אח"כ נשאר הדבר שמי שרוצה ליתן ללוים כדינו יתן ומי שיתן לכהנים יתן. ובהכי ניחא קרא דכתיב בנחמיה ואדעה כי מניות הלוים לא ניתנה ויברחו איש לשדהו שזה היה מפני קנס עזרא ואח"כ כדי שישובו תקנו שיתנו להם ואמרו שיתנו גם לכהנים מי שירצה כדי שלא לבטל דברי עזרא לגמרי כנ"ל ליישב דברי רבינו כדי שתהא תיבת בזמנו מדוקדקת וכן יש להוכיח ממה שכתב רבינו בסוף הלכות מעשר שני ובזמן שהיו נותנים מעשר לכהנים לא היו מתודים ואם איתא כך הל"ל ובזמן שאין נותנים מעשר אלא לכהנים".
משמע שעזרא קנס שיתנו לכהנים לעולם, אבל אחריו נהגו לתת ללויים ולכהנים, ללויים – כעיקר דין תורה וכדי שיהא להם חלף עבודתם. ולכהנים – כדי לא לעקור את קנס עזרא לגמרי.
וכך באר המנחת חינוך (פרשת קרח מצוה שצה אות א) את הסוגיא ואת הכס"מ:
"והנה מצוה זו ליתן ללוים מעשר ראשון והוא פלוגתא בגמ' בכ"מ עיין בכ"מ דר"ע סובר דדוקא ללוים ולא לכהנים וראב"ע סובר דגם לכהנים דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים ע' בגמ' והלכה כר"ע מחבירו א"כ דוקא ללוים. ומבואר בגמ' כ"פ דעזרא קנסינהו ללוים דלא יתנו להם רק לכהנים והר"מ כתב כאן ועזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להם מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים לפי שלא עלו עמו לירושלים עכ"ל. ונרא' מדבריו שלא קנס אותה אלא בימיו היינו בדורו לבד, והכ"מ הקשה ע"ז דמבואר בגמרו' אלו ביבמות דפ"ו ובכתובו' פ"ב דאף לדורות קנס וע"ש שכתב דלדורות לר"ע דמה"ת ללוים לא קנס אותם לדורות שלא ינתן ללוים רק הקנס היה שינתן גם לכהנים ולמי שירצה יתן אך בזמנו היה קונס אותם לגמרי ע"ש וכן כתבו התוספות במקומות הללו דלר"ע הי' הקנס שיטלו הכהנים ג"כ ע' באריכות".
וכך מסיק המנחת חינוך: "ולענ"ד מ"ש הר"מ דעזרא קנס הלוים בזמנו. ולפי פי' הכ"מ דהיינו שהיו בדורו הו"ל לכתוב קנס וכו' את הלוים שבזמנו והיה משמע דקנס הלוים שהיו בדורו, אבל עתה נרא' לפרש דעזרא קנס הלוים בזמנו היינו כל ימי הב"ש (=בית שני) נקרא על שם עזרא כלשון הר"מ בסוף פ"א מה"ת תרומה בזה"ז ואפי' בימי עזרא וכו' דהפשט דהיינו בזמן ב"ש. א"כ כאן נמי קנס בזמנו היינו אף בב"ש, מ"מ כיון דהכל הפרשה והנתינה הוא רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו וגזרו דלא יתנו להם אבל בבית הג' תוב"ב דיהי' הכל מה"ת דיהי' ביאת כול' בודאי יתנו ללוים ולא נעקר מצות מה"ת שייך שפיר לכתוב קנס הלוים בזמנו וכו' ואפילו אם נא' כפי' הכ"מ עכ"פ נכונים דבריו לשיטות שהוא רק מדרבנן אך לשיטת הראב"ד דתו"מ בימי עזרא ובזה"ז הוא מה"ת א"כ עזרא קנס אותם ועקר מצוה המפורשת בתור' וגם מ"ע של וידוי צ"ע מאוד כמ"ש. והנראה לפי השיטות שהוא מה"ת ומבואר סתם דקנס אותם בלא זמן קצוב קנס אותם אפי' בבית הג' תוב"ב הוי עקיר' מ"ע לעול' אבל לשיטת הר"מ ניחא ובאתי רק לעורר".
עולה מדבריו: עזרא גזר לבית שני בלבד מפני שתרו"מ היו מדרבנן, וכאשר יתחדשו תרו"מ מן התורה, ודאי מעשר ראשון ינתן ללויים בלבד. ומתקשה בדעת הראב"ד שבבית שני היה מהתורה איך עזרא ביטל מצות מעשר ראשון ללוי ווידי מעשרות.
כתב החזו"א (דמאי סימן ב, ג):
"ואפשר לפרש לדעת הר"מ דהקנס היה דרשאין ליתן לכהן ולא ללוי, ומיהו אי יהבינן ללוי ליכא איסורא וכדמשמע בגמ' כתובות כ"ו א' וכמש"כ תו' שם וברב הימים נהגו ליתן ללוי ולא לכהן וזה מנהגנו, אבל הדין קיים שרשאין אנו ליתן לכהן מחמת קנס עזרא, ולענין וידוי תלוי במנהג שאם נותנין רק ללוי אפשר להתודות, ואפשר דהנשארים בארץ בבל לא היו בכלל קנס עזרא והם היו נותנין מעשרותן ללוי ואח"כ שנתערבו ונתבלבלו חזר המנהג ע"פ הבבליים שהיו נוהגין ללוי ולא לכהן".
"[אח"כ ראיתי הדבר מבואר בהדיא בירו', דאמר בימי ריב"ל בקשו להמנות שלא ליתן מעשר לכהונה כו', והנה לא נחלק אדם דעזרא קנסם וכדאמרו דיוחנן כה"ג העביר הודיית מעשר, אלא שלא היה הקנס חובה אלא רשות ונהגו כן כיון דעזרא נתן רשות משום קנס החזיקו כולן על ידו לקנסם אבל אחר החורבן ראו חכמים שאין ראוי לנהוג כן, אך היה מחלוקת בדין אם ניתן לכהנים והסוברין שיש גם לכהנים עם הלוים מן הדין לא חששו לבטל המנהג והיינו דאמר שם ר"ה לא נסב מעשר ר"א ל"נ כו' כולהו ס"ל שמן הדין אין לכהן אלא משום קנסא, ואין ראוי להחזיקו עכשו, ומסקינן שם דמן הדין אין לכהן וקנסא ראוי לבטל, וגם ראב"ע לא היה נוטל משום קנסא אלא משום דס"ל דיש לו לכהן מן הדין, והנה לא עשו מושב לגזור שלא ליתן לכהן ומ"מ חזינן דעת חכמים שאין ראוי לנהוג כן, ולפ"ז זמנו שהזכיר הר"מ אין כונתו דורו דוקא אלא בזמנו קנס ועכשו אינו נוהג. והא דאמר בירו' והכתיב והיה הכהן בן אהרן וגו' אינו להוכיח שקנסום אלא משמע לי' האי קרא מעיקר הדין דהתם כתיב קרא שקבלו לשמור התורה כמצותה, וקנסא קבלה ולא כתיב בקרא, ואפשר דהיה אחרי ימים שלא באו]".
הקנס של עזרא לפי דעת החזו"א היה רשות לתת אף לכהנים, ואחרי החורבן חזרו לדין תורה ובטלו את הנתינה לכהונה.
כך סיכם בדרך אמונה (הל' מעשר פ"א ה"ד):
"(לד) ועזרא קנס את הלוים. (יבמות פ"ו ב') כדמסיים רבנו בשביל שלא רצו לעלות עמו מבבל לא"י (תוס' שם) ולא עלו אלא לוים בעלי מומין ולא הראוין לעבודה".
"(לה) בזמנו. דעת רבנו (=חזו"א) שעזרא לא קנס אלא בזמנו (חזו"א דמאי סי' ב' סק"ג וכ"כ המנ"ח מצוה שצ"ה וכן מוכח בפ"ד מביכורים ה"ד כמש"כ הר"י קורקוס שם ועובדא דר"ע וראב"ע ביבמות פ"ו ב' צ"ל דהי' לפני החורבן או שעדיין לא ביטלו מיד אחר החורבן) וזמנו נקרא כל זמן הבית השני אבל אחר החורבן ביטלו את הקנס".
"שלא יתנו להן מעשר ראשון. (חזו"א שם) לא שקבעו חובה כן אלא שנתן רשות שיתנו לכהנים ולא ללוים (מאירי כתובות כ"ו א' וכעי"ז כ' הרדב"ז כאן ועי' בבה"ל פ"ה מביכורים ה"ג שהוכחנו דהרש"ס לא ס"ל כן) ואם אין שם כהן נותנו ללוי (חולין קל"א ב') וכ"ש מעשר שלהן שאין מוציאין מידם".
"(לז) אלא ינתן לכהן. (דעת התוס' ביבמות פ"ו ב' ובכתובות כ"ו א' ובב"ב פ"א ב' והר"ש במע"ש פ"ה מ"ט והרמב"ן חולין קל"א ב' ובב"ב פ"א ב' ויבמות פ"ו ב' והרשב"א בב"ב ותוס' הרא"ש בחולין והר"ן בחי' בחולין והרא"ה בכתובות וכן תלמידו בשטמ"ק שם וכן בחי' הר"ש משנץ ורבנו קרשקש בכתובות שם ועי' מאירי קדושין כ"ו ב' ב"מ י"א שדחה ג"כ דעת רבנו וכן בסה"ת בה' א"י והטור יו"ד סי' של"א והביאו הרמ"א שם סי"ט בשם י"א ועי' רמ"ה ב"ב דף פ"א ב' אות ס"ג שכ' דמעשר ראשון אם אפשר ליתנו ללוי נותנו ללוי ואם א"א נותנו לכהן) ודעת הרבה ראשונים שקנס שיתנו אף לכהן אבל גם ללוי והקנס קיים ג"כ בזה"ז (חזו"א דמאי סי' ב' סק"ו) וצ"ע אם נהגו כן בזמנינו לתת לכהן (דעת הריטב"א בכתובות כ"ו א' ובחולין קל"א ב' דלמאי דקי"ל כר"ע לא קנס עזרא כלל בזה אבל רוב הראשונים דחו זה, ועי' רא"ה בכתובות והריטב"א עצמו ביבמות ובב"ב נראה דעתו כשאר הראשונים ודעת המאירי ביבמות וחולין דגם לר"ע בתר קנסא לכהן דוקא והקנס גם בזה"ז) וי"א דעזרא לא קנס כלל ואין נותנין רק ללוים".