חבל נחלתו ל ג
סימן ג
הקפדה על מקום תפילין של ראש
שאלה
האם צריך לכוין את תפילין של ראש שיהיו בדיוק בין שתי העיניים במקום שער, האם רצוי לכוון זאת עם מראה?
תשובה
א. נאמר במנחות (לז ע"ב): "...אמרה תורה: הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש, מה להלן בגובה שבראש, אף כאן בגובה שביד... גובה שבראש מנלן? דת"ר: בין עיניך – זו גובה שבראש; אתה אומר: זו גובה שבראש, או אינו אלא בין עיניך ממש? נאמר כאן בין עיניך ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם למת, מה להלן בגובה שבראש מקום שעושה קרחה, אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה; ר' יהודה אומר: אינו צריך...".
ופסק הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ד ה"א): "היכן מניחין תפילין של ראש מניחין אותן על הקדקד שהוא סוף השיער שכנגד הפנים והוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו, וצריך לכוין אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים, ויהיה הקשר בגובה העורף שהוא סוף הגולגולת".
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' כז ס"ט):
"מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס".
באר המשנה ברורה (או"ח סי' כז ס"ט):
"(לג) עיקרי השער – פירוש דבין עיניך לאו ממש הוא דגמרינן גזירה שוה מלא תשימו קרחה בין עיניכם האמור אצל מת מה להלן מקום שעושה קרחה והוא בראש אף כאן מתחיל מקום תפילין ממקום שיש שייכות קרחה דהיינו ממקום התחלת צמיחת השערות שבראש ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השיער ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכין להיות מונחין במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה אפילו קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער אבל אין להשגיח למי שיש לו שערות ארוכות ששוכבים עד חצי המצח להניח שם התפילין כי התחלת מקום התפילין צריך להיות מהתחלת עיקרי השער שבפדחת ולמעלה ויותר טוב להניח קצת למעלה משיעור זה דהא מקום יש בראש להניח שתי תפילין כדי שלא ישמט למטה על המצח. וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה כדי שלא יהיו ח"ו בכלל פושעי ישראל בגופן דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין וגם הברכה הוי לבטלה דתפילין שמונחין שלא במקומן הוי כמונחין בכיסן. ואם נשמטו ממקומן צריך להחזירן תיכף ולענין ברכה עיין לעיל בסימן כ"ה סי"ב".
"(לד) עד סוף המקום – ר"ל שקצה המעברתא של התפילין לא יהיה מונח למעלה ממקום שמוחו של תינוק רך".
באר המרדכי (מנחות, הלכות תפילין רמז תתקסט): "ועוד דבין עיניך משמע אמצעית הראש ושנים מכאן (=פרשיות התפילין) ושנים מכאן קרינא והיו לטוטפות בין עיניך וגו' ".
ופסק השולחן ערוך (או"ח סי' כז ס"י): "צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע, כדי שתהא כנגד בין העינים"...
וכך כתב המשנה ברורה (סי' כז ס"ק לו):
"שתהא באמצע – רוחב הראש ולא יטה אותם לצד אחד כדי שיתקיים והיו לטוטפות בין עיניך והרבה מהאחרונים כתבו דאם שינה בזה לא קיים מצות תפילין וצריך ליזהר בזה".
ומכאן ההקפדה המרובה על מקום תפילין של ראש, שיהיו רק במקום שער וכשמוריד קו דמיוני מאמצעם, הוא יוצא בין העיניים בקו האף.
ב. עוד פסק השולחן ערוך (או"ח סי' כה סי"ב):
"נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומן, צריך לברך".
"הגה: ואם מחזיר א' מהם יברך כמו שמניח תפלה אחת כדלקמן סי' כ"ו (דברי עצמו)".
שו"ע: "הזיזם ממקומם אדעתא להחזירם מיד, צריך לברך".
"הגה: וי"א שלא לברך (טור סימן ח', והכי נהוג, וכבר נתבאר לעיל סימן ח' סעיף י"ד)".
ובאר המשנה ברורה (סי' כה ס"ק מה):
"ממקומן – דוקא כולן או רובן אבל מקצתן אף דצריך להחזירן על מקומן אין צריך לחזור ולברך [ט"ז בסימן ח' סט"ו ועי"ש בפמ"ג]".
ונראה שאם אין התפילין בין העיניים במדויק, אלא יותר מחציים כבי' עברו את קו האמצע, אין מברך על החזרתם למקומם.
ג. נאמר (עירובין צה ע"ב) שיש בראש מקום להניח שני זוגות תפילין. והשאלה היא האם כשהן אחד מעל השני – היינו האחד קרוב למקום שמוחו של תינוק רופס והשני רחוק ממנו ושניהם בקו האמצע, או זה בצד זה. ואם כאפשרות השניה, אין חובה לדייק במקום טוטפת אחת שתהא בדיוק בין העיניים שהרי כל המקום כשר להנחה.
מרוב הראשונים והפוסקים משמע ש'המקום' לשניהם הוא בזה מעל זה (מאונך) ולא זה על יד זה (מאוזן). ולכן התפילין של ראש צריכים להיות בדיוק בין שתי העיניים.
פסק בשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תעח [תתקטז]) לגבי המניחים ביחד שני זוגות של רש"י ור"ת מחמת הספק:
"וצריך להניחם זה למעלה מזה דמקום יש בראש להנחת שני תפילין ולא זה אצל זה לפי שאין אחד מהם בין העינים ומניחם ביחד ומברך, ולא זה אחר זה (=בזמן) דדילמא אותם שמניח באחרונה הם הכשרים ויש הפסקה בין ברכה להנחה".
פשוט לו שההנחה היא זה למעלה מזה, ולא זה ליד זה.
אולם הבית יוסף (או"ח סי' כז) כתב:
"והא דאמרו מקום יש בראש להניח שתי תפילין אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים, אי נמי זה על זה ומקום הנחת שתי תפילין מוח התינוק רופס וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוייה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה בענין דינא".
צד אחד של ספיקו של הב"י הוא שהם זה ע"י זה ולא זה מעל זה, אולם הוא כותב שזה מעל זה נראה ברא"ש ובספר התרומה.
ד. כתב בשו"ת דברי חיים (או"ח ח"ב סי' ו):
"אם לראות במראה שהתפילין יהי' באמצע הוא דברי בורות כי אפילו אם אינם מכוונים ממש כשר, דידוע דיש מקום בראש להניח שני תפילין [עירובין צ"ה ע"ב] ואפילו ברוחב ואין שיעור לתפילין ברוחב וכן משמעות המרדכי [הל' תפילין י"ב ע"א בשם הסמ"ג וי"ג ע"ב ד"ה בין עיניך] בהדיא [ועיין תוס' עירובין צ"ה ע"ב ד"ה מקום ובב"י סי' כ"ז ד"ה ומקום תפילה של ראש] והגאון1 בספרו לא הקפיד ממש בצמצום".
העיר על דבריו בשו"ת באר משה (ירושלימסקי, מאמר זכרון טוב):
"אמת דהב"י שם (סימן כז) כתב על תחלת דברי הרמב"ם (שם) במ"ש ומניחין אותן על הקדקד כו', והא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין אפשר דלא ע"ז נאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש (והוא כדברי הדברי חיים), מ"מ הא כתב שם הב"י עוד תירוץ אי נמי זה על זה ומקום הנחת שני תפלין מוח התינוק רופס, וסיים הב"י ע"ז וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוויה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה, יעו"ש. וא"כ לתירוץ בתרא אין שום הכרח לומר דברוחב ג"כ יש מקום להניח שני תפלין, (וגם בתחלה כתב זאת רק דרך אפשר), וע"כ לכתחלה בודאי צריך לדקדק שתהיה באמצע ממש (נגד מול העורף), ואיך כתב הדברי חיים על המדקדק הזה שהוא דברי בורות. ואי משום הסתכלות במראה הא היכא דאין כונתו להתקשט אין איסור, יעו' תוס' ע"ז (כט א) ד"ה המסתפר ובש"ע יו"ד (סי' קנו ס"ב) ומדוע יהיה זהירות זאת גרוע מהיכא דמסתכל במראה כדי להסיר הכתמים או נוצה מראשו דשרי כמבואר בסמ"ג ורמ"א (שם) והדברים פשוטים".
ה. בס' משנה אחרונה (סי' כז אות צ) כתב:
"[משנ"ב סקל"ו] שתהא באמצע. רוחב הראש, וְלֹא יטה אותם לצד אחד, כדי שיתקים 'והיו לטטפת בין עיניך'. והרבה מהאחרונים כתבו דאם שנה בזה לֹא קים מצות תפלין".
והעירו במשנה אחרונה: "(צ) כתב הגר"ז (סידורו) 'ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש, שהרי אמרו קדש והיה כי יביאך מימין, ושמע והיה אם שמוע משמאל, ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן, אין בין ימין לשמאל אלא משהו, דהיינו החריץ שבין והיה כי יביאך לשמע, על כן צריך ליזהר בזה מאוד".
וכך הביאו בהערה שמא: "ועיין שו"ת דברי חיים (או"ח ח"ב סימן ו) שכתב 'שאותם הרואים במראה, כדי שהתפילין יהיו מכוונים באמצע, שהוא מנהג בורות, שאפילו אם אינם מכוונים ממש כשר, שמקום יש בראש להניח שני תפילין, ואפילו ברוחב אין שיעור לתפילין'. ותמהו עליו האחרונים, שהרי לפי מה שמפורש ברוב הראשונים שמקום יש בראש להניח ב' תפילין היינו זה מעל זה, א"כ מוכח שאין מקום להניח שני תפילין ברוחב הראש, שא"כ יש מקום להניח ד' תפילין, ומפורש בגמ' בפ"י דעירובין שאפשר לשאת בשבת רק ב' תפילין. ועוד מצינו מפורש בדברי הרדב"ז (ח"ג סי' תעח) שיש להקפיד על התפילין שיהיו בין העינים, וז"ל 'וצריך להניחם זה למעלה מזה דמקום יש בראש להנחת שני תפילין ולא זה אצל זה לפי שאין אחד מהם בין העינים' ומבואר להדיא דלא כהד"ח. והרבה אחרונים טרחו ליישב דבריו, עיין: אות חיים ושלום (סקי"ב), שו"ת דברי יואל (ח"א סי' ד), ויען יוסף (או"ח סי' כד), שו"ת משנה הלכות (ח"ה סי' ח), ציץ אליעזר (חי"ב סי' ו) ועוד, והסכמתם שעיקר הקפידא שהקפיד הדברי חיים הוא על ההסתכלות במראה שחשש שעוברים בזה משום לא ילבש, אבל ודאי גם לדעתו ראוי למשמש בידיו לבדוק באם התפילין מונחים באמצע. ואולם בימינו שגם דרך הגברים להסתכל במראה מעיקר הדין, אין בזה משום לא תלבש כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קנו, ועיי"ש שאפילו במקום שנהגו להחמיר מ"מ להסתכל במראה שלא לשם יופי אלא כדי לבדוק את נקיות גופו שרי וכן המנהג, ובדיקת התפילין לא גרע מהנך, וע"כ מן הדין אין איסור בדבר. ועיין בפסקי תשובה (בהשמטות שבתחילת הספר לסימן יב) שכמה גדולים היו בכיסם מראה קטנה לראות שהתפלה של ראש באמצע, ובשו"ת משנה הלכות (ח"ה סימן ח) כתב שכן נהג הגרי"ז. ומובא שכן נהג הגריש"א".
ו. כך כתב בספר דף על הדף (עירובין צה ע"ב): "בגמ': מקום יש בראש להניח שני תפלין".
"בשו"ת דברי חיים (חלק ב' סי' ו') יצא חוצץ נגד המסתכלים במראה לכוון את התפלין של ראש בין עיניהם, וכתב דהוא דברי בורות, כי אפילו אינם מכוונים ממש כשר, דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפלין, ואפילו ברוחב, ואין שיעור לתפלין ברוחב וכו'. עכ"ל".
"ורבים תמהו על זה דמהראשונים כאן מוכח דמה שאמרו מקום יש בראש להניח שני תפלין היינו בגובה הראש, זה מעל זה, אבל ברוחב הראש בעינן שיהיו מכוונים בין עיניו ממש".
"ובשו"ת דברי יואל (חלק או"ח סי' ד') האריך באריכות נפלאה ליישב דעת אדמו"ר הדברי חיים, ובתוך דבריו הביא מהבית יוסף שכבר כתב צד א' לפרש כן בהרמב"ם שמקום יש בראש להניח שני תפלין היינו ברוחב הראש".
"וכתב עוד דע"כ אי אפשר לפרש דבעינן בין עיניכם שיהיו מצומצמות ממש בין העינים, דהא קיי"ל דאי אפשר לצמצם אף בידי אדם, כמו שכתב הרמב"ם פ"ט מהל' רוצח הל' ח' לגבי עגלה ערופה, וכי נימא דכל א' וא' הוא בספק קרקפתא דלא מנח תפלין, אלא ע"כ הכוונה דהמקום התפלין הוא בין עינים, אבל אינו מכוון ממש בין העינים ע"ש שהאריך באריכות גדולה".
"ועיין עוד מש"כ בענין זה הדברי יחזקאל משינאווא (עה"ת), אות חיים (כז, יב), שו"ת באר משה (הובא בפסקי תשובה בהשמטות בראש הספר), שו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' ו')".
"והגאון מברודי בשו"ת מחזה אברהם (סי' ו) הביא שבאמרי יוסף הקשה דאם יש מקום בראש להניח שני תפילין גם ברוחב, א"כ מדוע התיר ר"ג בסוגייתינו להמוצא תפילין להכניס רק שנים שנים ואמרי' דהטעם הוא דמקום יש בראש וכו', הרי הי' לו להתיר להכניס ארבע זוגות, דהלא יש מקום גם באורך וגם ברוחב להניח שתים".
"ותירץ המחזה אברהם דמבחינת המקום בראש אפשר להניח ד' תפילין, אבל אי אפשר להניח ד' תפילין כי כל אחד דוחה את חבירו כי אי אפשר להדקן ברצועות, וע"כ שפיר רק שנים שנים מותר לו להכניס".
ז. השיב בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' ו): ומבאר דברי הגר"ח מצאנז, ומוסיף:
"והנה נראה פשוט דזה שמגיב הד"ח על כך בחריפות וכותב שהוא מנהג בורות כוונתו על זה שמסתכלים עבור כך במראה שיש ע"ז שאלה של לא ילבש ונמצא איפוא שיוצא שכרם בהפסדם, ועבור דקדוק שאינו מעכב נכשלים ביותר חמור, אבל אין כוונתו לומר שדברי בורות הוא עצם הדבר לדקדק שיהיה באמצע ממש, דלא יתכן כלל שיכתוב על כגון זה שהוא דברי בורות, דהא בכזה הוא לשון השו"ע בסי' כ"ז סעי' י' דצריך לכוין הקציצה שתהא באמצע כדי שתהא כנגד בין העינים, ויעוין גם בלשון הטור, וב"י שם, וכן בלשונו של הרמב"ם בזה בפ"ד מתפילין ה"א, ואיך יתכן שיתבטא הגאון בעל ד"ח על האומר לדקדק בזה כמשמעות הפשוטה בשו"ע שהוא דברי בורות? אלא ודאי שכוונתו כנ"ל, שדברי בורות הוא על האומר להסתכל עבור כן במראה"...
"ופוק חזי כמה דיו נשפכו ליישב עצם דבר זה מה שהורה הדברי חיים שהפירוש של מקום יש בראש להניח ב' תפילין הוא אפי' על הרוחב, באשר משמעות הראשו' הפוס' והשו"ע הוא דהא דמקום יש בראש וכו' אמור רק על האורך דהיינו בגובה הראש ולא גם על הרוחב. יעוין בספר אות חיים על ה' תפילין להגאון ממונקאטש ז"ל בסי' כ"ז ס"ק י"ב מה שטורח ליישב את דבריו ופשוט בעיניו ג"כ שנזיפת הד"ח היא מפני שהעושים כזאת לדקדק להסתכל במראה הוא חומרא דאתי לידי קולא מפני שעי"כ נוגעים באיסור דלא ילבש גבר כמבואר ביו"ד סי' קנ"ו ובסי' קפ"ב בסופו, ומציין גם למ"ש בדר"ת סי' קנ"ו סק"ז שהביא מערך לחם למהריק"ש ז"ל שהחברים נמנעים בכל מקום גם במקום שנהגו האנשים לראות במראה וכו' ומי שמחמיר כ"כ להשגיח על התפילין בודאי הוא מן החרדים והמדקדקים וא"כ יש איסור דלא ילבש, ועל כן לא נחה דעתו מחומרתם מפני דלעומת זה לגבי התפילין יש כמו ספק ספיקא, דאולי הם באמצע, דבאמת יכולין לכוון גם במשמוש בידיו שיהיו כנגד בין העינים וכו', ואם נאמר שהם נוטים לצדדים במשהו הנה עוד ספק אולי כדעת הסוברים דמקום יש בראש גם ברוחב עיין שם ביתר אריכות. כן יעוין גם בתשובה מהאדמו"ר מסאטמאר שליט"א הנדפסת בראש ספר אוצר חיים שהשיב באריכות גדולה ליישב דברי הדברי חיים ולמצוא מקור בית אב להם, וזה הדבר אשר העלה ג"כ, דבעיקר הדבר מ"ש הד"ח ז"ל בנוגע לאם להסתכל במראה לכוין מקום התפלין מפני דהנה ודאי שרובא דרובא מכלל ישראל שבכל הדורות ובכל המקומות עם גדולי ישראל, היו מניחין התפילין בביהכ"נ ובביהמ"ד, ואילו היה איזה דעת מהם שיש צורך להסתכל במראה בשעת הנחת תפילין לצמצם המקום היו מתקנים בביהכ"נ ובביהמ"ד מראה לצורך תפילין, ולא ראינו ולא שמענו כזאת מעולם, וע"כ שאין צורך בדבר, והעושה מנהג נגד כל גדולי ישראל בכל העולם בודאי צדקו דברי הד"ח ז"ל שהוא מנהג בורות, ונגד המנהג בכה"ג שהוא בכל העולם אמרו חכז"ל שאפי' יבא אלי' אין שומעין לו עיין שם [וכמו"כ כותב שם ג"כ דבודאי צריך להתאמץ בכל מה דאפשר לכוין ע"י השערה ומישוש היד שיעמדו התפילין במכוון באמצע ממש]". ומביא דברי באר משה שהובאו לעיל, ומסכם:
"על כן ברור ופשוט שאם כי בודאי יש לדקדק ולחזר שהתפילין יהיו מונחים בדיוק באמצע הראש, אבל ניתן לעשות זאת במישוש ידים והשוואתן בבין העינים, כנהוג בכל מקום, אבל בשום פנים לא באמצעות מראה דדרך בורות הוא, וכדברי הגה"ח בדברי חיים ז"ל, וכאמור הגיב כנראה הד"ח ע"ז כ"כ בחריפות מפני שעי"כ נתקלים בשאלה יותר חמורה של לא ילבש, וחשב זאת כנראה גם לכיעור, ובפרט ע"פ הסוד".
"ועל העושים זאת מתורת חסידות ניתן להזכיר להם העובדא המעניינת המסופרת בהגהות מרדכי בעירובין לד' מ"ב, דמסופר שם דהרשב"ם היה שפל עינים, דתמיד העצים עיניו מראות ברע, ופעם רצה לעלות בקרון אשר סוס ופרד מושכין בו, ולא הרגיש, איתרחיש ליה ניסא ונזדמן שם אחיו ר"ת, א"ל אל תהי צדיק הרבה שא מרום עיניך והנה סוס ופרד לקראתך ע"ש, וכך אפשר בדומה לזה לומר לכאלה אשר משום התחסדותם לא חלים ולא מרגישים הכיעור והמוזרות שבדבר להסתכל עבור כן בביהכ"נ במראה שבידם, או לחפש הבבואה שלהם באיזה דלת זכוכית שבאיזה ארון ספרים שבבית הכנסת. ואין להאריך יותר, וד"ל".
מבואר בדברי הציץ אליעזר שיש להחמיר שלא להסתכל במראה מפני שזה דבר חסידות בלבד, ורוב גדולי ישראל לא הסתכלו ולא כוונו תפילין ע"י מראה.
ח. קראתי שלחזו"א, לא היו בביתו מראות ולא הכיר צורתו החיצונית2. ופעם כשנסע באוטובוס וראה פעם ראשונה את מראהו במראת האוטובוס, שאל את הנהג מי זה הזקן שהוא רואה. ומובן שלא השתמש במראה לכוון את התפילין (וסביר שהבין שהנשקף במראה – הוא עצמו).
מאידך, ישנה עדות שכן נהגו הגרי"ז והגרי"ש אלישיב לגבי תפילין. ובעיני ראיתי שהרב החסיד רבי רפאל לוין היה מוציא מכיסו במעיל מראה קטנטונת וכף ידו הגדולה כיסתה את כולה ובדק את מקום התפילין, והחזיר בזריזות לכיס בלי שכמעט אף אחד יבחין בכך.
ונלענ"ד שהשימוש במראה לתפילין ש"ר הוא מידת חסידות של המקפידים בכל הליכותיהם. ולכן גם מי שמשתמש במראה יעשה זאת בהצנע, ולא בפרהסיא. ולא כמוכרים בתוך המארז לתפילין (= תפידנית) מראה כחלק מהמארז, ונערים בתחילת הנחתם מתחנכים שכך ראוי להשתמש במראה, ואגב מסתכלים על כל מראיהם וכו' (ראיתי בעיני).
מסקנה
ודאי שאין חובה להשתמש במראה, ומי שמקפיד במצוות מדרכי חסידות יכול להשתמש בהצנע במראה. (ויכול גם להשתמש בזכוכית החלונות בבית כנסת, ולהימנע ממראה).