חבל נחלתו ל ב
סימן ב
הנחת תפילין בכניסה של בית כנסת
שאלה
הרבה אנשים מניחים תפילין בכניסת בית הכנסת לפני שהם מגיעים למקומם בבית הכנסת. מה הטעם לכך? האם מי שלומד בבית כנסת עוד לפני זמן טלית ותפילין, צריך לצאת לכניסה לבית כנסת (=העזרה) כדי להתעטף בטלית ולהניח תפילין?
תשובה
א. הבית יוסף (או"ח סי' כה, ב) כתב: "והדרך הנכונה לברך על טלית קטן ואחר כך יניח תפילין של יד ושל ראש ואז יבוא לבית הכנסת ויתעטף בטלית גדול ובזה יצא ידי חובת רבי שמעון בן יוחאי שכתב בספר הזוהר פרשת ואתחנן (רסה.) שצריך שיהא לבוש ציצית ותפילין בצאתו מפתח ביתו לילך לבית הכנסת [וז"ל] ומאן דעייל לבי כנישתא כד נפיק מתרעיה ולא תפילין ברישיה וציצית בלבושיה ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, קוב"ה אמר אן הוא מוראי ודא אסהיד סהדותא דשיקרא עד כאן. וכך הם דברי ה"ר יונה בספר היראה (עמ' קסב) שכתב: ויהיה לו טלית קטן וילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו ואח"כ כתב וירחץ בנקיון כפיו ויברך מיד על מצות ציצית בטלית שלבש אם לא בירך בהתעטפו ואח"כ יניח תפילין ויבוא לבית הכנסת וישב במקומו אם יש לו עוד טלית יתכסה בו ויברך להתעטף בציצית".
וכן פסק השולחן ערוך או"ח סי' כה ס"ב): "מי שהוא זהיר בטלית קטן, ילבשנו ויניח תפילין בביתו, וילך לבוש בציצית ומוכתר בתפילין לבית הכנסת ושם יתעטף בטלית גדול".
ורמ"א הגיה: "והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול קודם, ולברך עליו, ואח"כ מניח התפילין והולך לבהכ"נ".
באר המגן אברהם (או"ח סי' כה ס"ב ס"ק ה): "ושם יתעטף. וכן מ"כ בשם מנהגי מהר"י. ובמקום שמצוים עכו"ם ברחוב לכ"ע יתעטף בחצר בה"כ וכמ"ש סי' תקנ"ד סי"ז".
למדנו כי יש חשיבות גדולה להיכנס לבית הכנסת לתפילת שחרית כשהוא עטוף בטלית מעוטר בתפילין. אולם רובא דאינשי לענ"ד, לא נכנסים לבית כנסת באמירת: 'אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך' ולפי"ז יוצא שאינם עוברים במעין עדות שקר.
ובמקום שיש נכרים יתעטף בחצר בית כנסת או באולם הכניסה.
ב. השיב על כך בכנסת הגדולה (הגהות טור או"ח סי' כה אות ב):
"יש נוהגין להניח תפלין בבית ובאים עמהם לבית הכנסת, וכן ראיתי להרבה מקובלים. וכתב הרדב"ז ח"א [ח"ד] סימן ל"ו בשם חכם מקובל בשם הזוהר [ח"ג דף רסד ע"ב] שהטעם: שצריך לומר בשעת כניסתו לבית הכנסת [תהלים ה, ח]: "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", ואם אין תפילין בראשו היכן היא היראה, ונמצא כאילו מעיד עדות שקר על עצמו, ובתפלין כתוב [דברים כח, י]: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". ע"כ. וכן כתב [שם] בסימן רמ"ד. וכתב [שם] בסימן ל"ו: "ומ"מ צריך לכסותם במקום הטנופת, שהשי"ן הלכה למשה מסיני הוא".
"אמר המאסף (=בעל כנה"ג): אי מטעם זה, די כשיניח תפלין בעזרה ויכנס לבית הכנסת כשהוא מתעטף בטלית ותפילין, וכן ראיתי לקצת מאנשי מעשה. אבל נראה לי שטעם הנוהגים כן, לקיים מעשה רב שלא הלך ארבע אמות בלא תפלין וטלית. ואף על פי שאחר התפלה מסירין התפילין, כל מאי דאפשר למעבד ללכת בתפילין עבדי. ואחר סיום התפלה שצריכים ללכת לעסקיהם מסירים אותם, אבל קודם תפלה שהולכים לבית הכנסת להתפלל ולהניח תפילין, טוב להניחם שעה אחת קודם, משנטל ידיו ובירך ברכת השחר".
כנה"ג דוחה שלקיים את מצות הזוהר די בהתעטפות והנחה בעזרה של בית כנסת, ואין צורך לעשות זאת בביתו. ומציע סיבה אחרת להליכה מביתו לבית הכנסת עטוף ועטור בתפילין.
ג. וכך כתב בשו"ת לבושי מרדכי (או"ח מהדו"ק סי' ו): "ומפני מבואות (=המטונפים) הולך לבית הכנסת בלא תפילין ומניחן בעזרה שלפני ביהכנ"ס. ושם הביא המג"א בסי' מ"ג [ס"ק י"א] בשם עמק הברכה [דיני תפילין סי' טו] לכסותן במבואות כנ"ל".
וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' לג אות ז) בהוראות לבנין בית כנסת: "מקובל מדורות לעשות פאליש [חדר קדמי] לפני כניסה לבית הכנסת עצמו להניח שם תפילין".
וכן כתב במושגים תלמודיים (הנחת תפילין, לרב יהודה חיון) כנראה עפ"י המובא בב"י ובכנה"ג: "ענין גדול הוא להכנס לבית הכנסת, כשהוא לבוש בטלית ומוכתר בתפילין. לכן, רבים מתעטפים בטלית ומניחים תפילין לפני כניסתם לבית הכנסת".
וכך העיר בס' דף על הדף (שבת קכז ע"ב):
"אמנם כתב במג"א דאם א"א לילך בטו"ת לביהכ"נ, לכל הפחות ילבש בחצר ביהכ"נ, ובכף החיים או' י"ז בשם חסד לאלפים מוסיף עוד, דאם הטו"ת הם בתוך הביהכ"נ טוב שאחר יוציא לו הטו"ת, ואם אין לו מי שיוציאו יכנס להוציא הטו"ת ויצא לחוץ ויניחם, וגם בזה אין מדקדקין, וצ"ע, ע"כ".
ד. אולם בשו"ת מים חיים (משאש, או"ח ב סי' פט) כתב: "וכן ראיתי המנהג פשוט בכל מקום אשר דרכה בו כף רגלי וכן אני רואה בכל יום תמיד כל הבא לבית הכנסת הוא עומד לפני ספסלו ומתעטף ומניח תפילין הכל מעומד".
ה. מה יעשה מי שבא לבית כנסת בעלות השחר כשעדיין לא הגיע זמן טלית ותפילין.
באר ביוסף אומץ (ח"א סדר כניסתו לבית הכנסת שחרית והנהגת בית הכנסת, סי' רו) מה עשה למעשה:
"לפי דברי המקובלים (זוהר פרשת ואתחנן דף רסה עמ' א)1 מחוייב אדם לברך על טלית קטן ולהניח תפילין קודם שיכנס לבית הכנסת, ובבואו לבית הכנסת יברך גם על טלית גדול, וכן כתוב גם בספר היראה ודווקא אם נכנס לבית הכנסת כשהאיר היום, אבל אם רצונו ליכנס קודם אין לו לעכב הליכתו בשביל הנחת תפילין, כן מוכח בראשית חכמה (ראה תוצאות חיים סי' קנד)".
"ומפני שהשכמת ההליכה לבית הכנסת בשחרית פה היא השכמה גדולה, באופן שאפילו בשעה שמניחין הקהל טלית ותפילין איכא לספוקי אם הוא זמנם כראוי, לכן לא רציתי לנהוג כן (להניח תפילין בביתו) בימי החורף (בתקופת החורף, שהיום מאיר מאוחר, וראה לקמן סי' ריט) שלא רציתי לבטל האמנים של הברכות וברוך הוא וברוך שמו, וגם איכא למיחש שעל ידי המתנתי (בבית) עד שיצא הספק מליבי אצטרך להתאחר שלא אוכל עוד להתפלל עם הציבור, לאפוקי אם אני מניח תפילין בציבור אני מיקל בסיפוקי מפני זכות הרבים דעדיף, ומה מאד הפליג הסדר היום בזה לצרף עצמו עם הציבור אפילו שלא בזמנו. ועל ידי כן לא עשיתי מנהגי לחצאין לשנות קיץ מחורף. וגם מפני שפעמים רבות לא אוכל לעמוד על עצמי להיות גופי נקי מרוחות הבאים לחלישת עיכולי, לכן לא רציתי להקדים הנחת תפילין לברוך שאמר (כלומר, שהניח תפילין סמוך לברוך שאמר, כמנהג באשכנז להתעטף בטלית ולהניח תפילין לפני ברוך שאמר [ראה במנהגי מהרי"ל עמ' תקפז, לקט יושר או"ח עמ' ט (דפו"ר עמ' 7), לקמן בהקדמה לסי' רכה ומנהגי וורמיזא לר"י קירכום עמ' טו – יז ולר"י שמש עמ' י והערה 15], ולא לפני כן בביתו או לפני ברכות השחר [ראה שו"ע סי' כה סע' ג ומ"ב שם ס"ק יג]. ויתכן שכוונתו כאן שמחמת גוף נקי איחר להניח תפילין אפילו לאחר ברוך שאמר, וכגון בסוף פסוקי דזימרא סמוך לישתבח, ראה לקמן סי' רפב, וראה בשו"ע ורמ"א סי' נא סע' ד וסי' נג סע' ג ומ"ב שם ס"ק ה), והלוואי אוכל לעמוד בהם תמיד בנקיות עד יציאתי מבית הכנסת (וכן נמצא אצל כמה גדולי ישראל שהשתדלו למעט את זמן הנחת התפילין עליהם רק לפי החובה מחמת הצורך בגוף נקי, לפי טבע גופם)".
כלומר בעל יוסף אומץ נהג להניח תפילין באמצע התפילה ולא נהג לבוא מביתו עטור בטלית ותפילין.
ו. כך השיב בספר נחלת שבעה (תשובות סימן ו):
"המקפיד לצאת מביתו לביהכנ"ס בטלית ותפילין, אי שרי משום זה לבטל מנין בצבור?"
"נשאלה שאלה לפני בני ישוב אחד שיש להם מנין מצומצם, ובימי הסליחות כשעומדים אשמורת לסליחות משכימין הרבה לפני היום, כי אין כלי המשקל שקורין זייגר באותו כפר, ואחר שסיימו סליחות חוזרים מקצתן לבית ולפעמים מאחרין לבא לבית הכנסת, והעם על ידי שרדופים לילך אחר מחייתם מתפללין בלא מנין, כי ארכו להם להמתין עד שיחזרו אותן מבתיהם לבית הכנסת, ועל כן עשו תקנה בקנסות שלא יחזרו לבתיהם, רק ימתינו בבית הכנסת עד שיאיר היום ויתפללו במנין עשרה. ואחר כך עמד אחד ואמר שאינו רוצה ליתן הקנס כי למד בספר הלבוש (או"ח סימן כ"ה סעיף ב') שהביא בשם הזוהר לילך בתפילין וציצית לבית הכנסת, ומאותו יום והלאה שלמד זה בלבוש היה נזהר ללכת מביתו לבית הכנסת מלובש בציצית ותפילין, ובשעה שעשו התקנה בקנס לא זכר מזה ואחר כך נזכר, ועל כן אינו רוצה ליתן הקנס, כי צריך לחזור לביתו כשיאיר היום ולהניח ציצית ותפילין בביתו, ושאלו הקהל והיחיד, הדין עם מי".
"תשובה כבר הורה הזקן הגאון מהר"ם מלובלין (סימן ל"ד) ממה שכתוב בנדון זה וז"ל. על איזו יחידי סגולה שהתקשרו בקשר אמיץ להודות ולהלל בכל בוקר באמירת תהלים בקנס שלשה פרוטות זולת אם יהיה לאחד מהם שום אונס, ועתה איזו יחיד אינו מקיים התקשרותו, בסיבת שבימות החורף משכימים לבית הכנסת קודם שיאיר היום שעדיין לא הגיע זמן הנחת תפילין, והוא מתנהג על פי הזוהר המזהיר שיצא האדם מביתו לבית הכנסת לבוש בתפילין וציצית, ואם כן אי אפשר לו לקיים התקשרותו אם חייב ליתן הקנס אם לאו. ופסק הגאון ז"ל דפטור משום דהוי נדר בטעות, ומדמי אותו לנדרי שגגות והנה כבר הורה זקן".
מהר"ם מלובלין מחשיב את ההליכה לבית כנסת בטלית ותפילין יותר מעיסוקי מצוה אחרים ועל כן פסק שהנדר לבוא לתהלים לפני התפילה הוא נדר טעות!
ממשיך הנחלת שבעה:
"ולולי שיצא מפי הגאון ז"ל הייתי אומר דחייב לקיים התקשרותו דאינו מבטל בזה מצוה אחרת, דהיינו שילך לבית הכנסת לבוש ציצית ותפילין, מאחר שעדיין אינו זמן ציצית ותפילין, ודמיא להא דאיתא באו"ח (סימן רפ"ו סעיף ג') דמותר לטעום קודם המוספין אף על פי שלא קידש עדיין, ואין קידוש אלא במקום סעודה, מכל מקום מותר מפני שעדיין לא הגיע זמן קידוש. ובטור (בסימן פ"ט סעיף ג') שהרא"ש היה שותה מים בבוקר קודם תפלה, שאין הקידוש אוסרו כיון שעדיין לא הגיע זמנו, הכי נמי אם יוצא מביתו לבית הכנסת קודם שיאיר היום שעדיין אינו חייב בציצית ותפילין אינו עובר בזה על דברי הזוהר, דהזוהר בפרשת ואתחנן לא איירי רק מי שהולך לבית הכנסת ואין לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו. ומה שאמר בזוהר דאם אין לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך אמר קודשא בריך הוא אן מוראי, היינו דוקא בזמן ציצית ותפילין כדאמרן, דאם לא כן כשנכנס בערבית לבית הכנסת איך יאמר אשתחוה אל היכל קדשך2, וכל שכן בנדון השאלה דידן דהא על כרחך צריך לילך לסליחות לבית הכנסת בלא תפילין, ואם כן איך יאמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, אלא על כרחך צריך לומר כמו שכתבו המקובלים שיכוון שיבוא לבית הכנסת בזכות שלשת אבות, והכי נמי כשיבא לבית הכנסת קודם שיאיר היום יכוין לכונה זו".
"שוב מצאתי בספר תוצאות חיים (קנ"ד) להחסיד בעל ראשית חכמה שכתב וז"ל: כשאדם נכנס לבית הכנסת בלא תפילין בראשו ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, אמר הקדוש ברוך הוא היכן יראתך וכו', לכן ישתדל אדם לשים אותם קודם הכנסת בית הכנסת כדי שלא יהא שקרן באמירתו ביראתך, ולא אמרן אלא אם בא אחר עלות השחר, אבל בא קודם אין צריך דלאו זמן תפלין הוא, וצריך שיכוין באמירת הפסוק כמו שפירש בפרשת בראשית שנכנס לבית הכנסת בסיוע שלשה אבות, ואני ברוב חסדך כנגד אברהם שהוא איש חסיד, אשתחוה אל היכל קדשך כנגד יצחק שהיה קודש עולה תמימה, ביראתך כנגד יעקב שאמר מה נורא עכ"ל. ואם כן מעתה אין עלי אחריות הגאון מהר"ם מלובלין ז"ל ובטלו דבריו מתוך דברי הזוהר ובעל ראשית חכמה".
ודעתו שאין על מי שמגיע קודם זמן תפילין חובת אמירת הפסוק: (תהלים ה, ח): "ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך".
ז. סיכם זאת באליה רבה (סי' כה ס"ק ו) לאחר שהביא בקיצור דברי הב"י:
"כתב ספר מקור חיים [סק"ב] אמנם מי שרגיל לילך לבית הכנסת למנות מעשרה ראשונים קודם עלות השחר, עדיף טפי שנוטל שכר כנגד כולם, ומקיים מה שאמר הכתוב [משלי יד, כח] ברוב עם הדרת מלך, ואח"כ מתקדש יותר בעטיפת ציצית ותפלין, גם כי אינו מקיים להניח התפלין בביתו, לא יגרע משלימות [הנמצא בלבישת הטלית והנחת התפילין כל אחד כפי בחינתו, בהיותו בבית הכנסת עדיף כמדובר] ע"כ. אבל בש"ע מהר"י לוריא [הלכות נט"י דשחרית] סעיף כ"א כתב דיותר טוב לילך לבית הכנסת מעוטף בטלית ותפלין, משילך קודם זמן טלית ותפילין ולהיות מעשרה ראשונים ע"כ. וכן בתשובת מהר"ם מלובלין סימן ל"ד פטר לאחד מקנס שחייב לילך לתהלים מטעם זה עי"ש, וכ"כ מג"א [סק"ג] בשם כוונת האר"י [ר"מ טרינקו כא ע"א]. ובאמת מסתבר כמקור חיים, כיון שעדיין אין זמן של ציצית אין החיוב מוטל עליו כלל. שוב נדפס תשובת נחלת שבעה [סימן ו] ומצאתי כדברי, וכתב כן בשם ספר תוצאות חיים [לראשית חכמה אות קנד]".
וכן פסק ערוך השולחן (או"ח סי' כה ס"ה):
"כבר נתבאר שע"פ הזוהר [במדבר דף ק"כ:] הוא ענין גדול לילך לבהכ"נ מעוטף בטלית ומוכתר בתפלין ואפילו אם צריך לילך דרך מבואות המטונפות יכול לילך ורק שיכסה השל ראש וכל כך גדול ענין זה עד שיש מן הגדולים שפסק באחד שנתקשר עצמו בקנס לילך לבהכ"נ קודם אור הבוקר לאמירת תהלים בחבורה ועתה רוצה לחזור בו מפני שאין ביכולתו לילך מעוטף בטלית ותפלין קודם אור היום שיכול לחזור בו ופטור מהקנס וגם אין הנדר חל עליו מפני שזהו דומה לנדרי שגגות [מג"א סק"ג בשם מהר"מ מלובלין סי' ל"ז] ומטעם זה לא היה האר"י ז"ל מעשרה ראשונים בבהכ"נ מפני שהרבה באו קודם אור היום והוא לא רצה לילך בלא עיטוף ועיטור הטלית והתפלין [שם] ומ"מ כמה גדולים חלקו בזה דקודם אור היום שעדיין אין זמן ציצת ותפלין לית לן בה ולא בזה היתה אזהרת הזוהר [א"ר ונחלת שבעה ומנחם עזריה] ועכ"פ התרת נדר ודאי צריך [מג"א שם] וטעם האר"י ז"ל לא היה מפני זה בלבד אלא מפני שהיה חולי מעים והוצרך לפנות ולא היה ביכולתו לבא מקודם [מחה"ש וכ"כ המג"א בסי' צ' סקכ"ח ע"ש]".
מסקנה
מי שיכול שיתעטף בטלית ויניח תפילין בביתו ויבוא עימם לבית הכנסת. מי שקשה לו מסיבותיו שיתעטף ויניח לפני שנכנס לבית כנסת, בחצר או בעזרה או בחדר הכניסה לבית כנסת. מי שהולך לבית כנסת לפני זמן טלית ותפילין יניח במקומו בבית הכנסת כשעומד מלימודו ומתחיל להתפלל.