חבל נחלתו כט מב
סימן מב
אתרוג שנפל בבית הכנסת
שאלה
אדם הניח את אתרוגו על יד המחזור במקומו בבית כנסת. מקומו ליד המעבר של שאר המתפללים. אדם אחר שעבר באותו מקום גרר בטליתו את האתרוג, והאתרוג נפל על הרצפה ונפסל. האם המפיל חייב בתשלומין, או בעל האתרוג אחראי על הנפילה, מפני שהניחו במקום שבו האתרוג היה עלול לפגיעה מן העוברים ושבים.
תשובה
א. נאמר בבבא קמא (פ"ג מ"א): "המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור".
פרש הרמב"ם: "כלל הוא אצלינו אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים, ולפיכך אם בא אחר ונתקל בה פטור, ולא נאמר לו היה לך להתבונן במקום שאתה הולך". וכ"פ הרמב"ם (הל' נזקי ממון פי"ג ה"ה).
במקרה הנוכחי בעל האתרוג הניחו סמוך למעבר המתפללים. מקום הנחת האתרוג אינו 'רשות הרבים' אלא מקומו בבית הכנסת, אלא שאף אם המקום קנוי לו, הרי הוא יודע שהמתפללים עוברים שם ולפי נחיצותם ומידותיהם הם מהלכים במעבר. יש שהם הולכים ומסתכלים ויש שממהרים, אם מסיבות פרטיות ואם מפני שקראו להם לקרוא בתורה וכד'. המניח צריך לחשוש שמא אתרוגו יפול ויפסל.
ב. מעט דומה המצב לאמור בבבא קמא (פ"ו מ"ו): "גמל שהיה טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנוני והדליק את הבירה בעל הגמל חייב הניח חנוני נרו מבחוץ החנוני חייב".
באר תוספות יום טוב: "בעל הגמל חייב. מפני שהרבה במשאוי. רמב"ם פי"ד מהלכות נזקי ממון".
במקרה שלפנינו שהולך במעבר וטליתו גררה את האתרוג – אי אפשר לומר שהוא הרבה במשאוי. רוחב המעבר ורוחב האדם קובעים האם טליתו נכרכת על שולי המעבר או לא. גם אי אפשר לומר: היה עליך להחזיק בטליתך ולהצמידה אל גופך שלא תפגע או תפיל סידורים או מחזורים, ובמקרה זה אתרוג. הרי הוא רגיל לעבור במעבר זה מימים ימימה, ואין כאן שלט המזהיר: 'אסוף את טליתך אליך שלא תזיק לאחרים'. ואולי ברגע שעבר מישהו בא מולו והוא נאלץ לדחוק עצמו לימין או לשמאל. ולכן נראה שאף שטליתו 'נכנסה' לרשות חבירו הוא הלך כדרכו וחבירו שינה בכך שהניח אתרוגו במקום שאינו שמור מנפילה.
ג. עוד נראה לומר שיש כאן פשיעה של בעל האתרוג, הוא אמנם הניחו על מקומו, אבל במקום העלול לנפילה הן מעצמו (כיון שהוא מעוגל) ובמכה קלה לספסל הארוך בו עמודים ומושבים שהיה מונח האתרוג הוא עלול ליפול, והן מחמת קרבתו למעבר. וכמו שציציות של מתפללים 'נתקעות' בחריצים בעמודי התפילה, כן הן יכולות לגרור עימן את מה שעל עמודי התפילה. והמניח את אתרוגו בדרך המועדת לנפילה פשע בשמירתו על האתרוג, ולכן אם טליתו גררה את האתרוג והפילה – המפיל פטור.
ד. אולם אם בעל האתרוג הניח את האתרוג על המושב או העמוד לידו ומישהו שעבר בין הספסלים (אפילו לדבר מצוה כגון שנקרא לקרוא בתורה, או ממהר להקפות של 'הושענות') הפיל את האתרוג ופסלו, כיון שאין זה מקום מעבר של הרבים, על העובר היה לשים אל לבו שיש במקום אתרוג, ועליו לשלם1.