חבל נחלתו כח מה
סימן מה
ברכת שהחיינו על טבעת קדושין
שאלה
האם חתן הקונה טבעת קידושין לאשתו לעתיד מברך עליה בקנייתו שהחיינו, האם האשה המתקדשת בטבעת מברכת עליה לאחר שהתקדשה בה – שהחיינו?
תשובה
א. לגבי החתן השיב בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ד סי' פד):
"ב. ולענין איזה ברכה מברכים על הטבעת, יש לברך שהחיינו שכ"ז שלא נתן הוא שלו ויש לו הנאת התשמיש בזה שיתן להכלה אח"כ".
ב. לגבי הכלה, בקובץ תל תלפיות (סד, תשס"ז, קונטרס כלולות חתנים עמ' ע' לגר"מ גרוס) כתב שהכלה לא תברך, אולם לא באר מדוע.
בתשובת הרב ישראל פסח פיינהנדלר (קובץ אור ישראל [מאנסי] מב, תשס"ו, קלז-קלח) באר שתקנו שאשה לא תברך על הטבעת 'שהחיינו' כדי שלא לבייש את מי שמקדש בטבעת זולה (ולא הביא מקור לדבריו).
הגר"מ פינשטיין השיב בשו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ד סי' פד):
"ג. ולענין הכלה המקבלת יש טעם גם לברך הטוב ומטיב שהוא גם טובה להנותן וכשאבוא הביתה אעיין בזה".
ומסרו בשמו שלאחר עיון פסק שכל זמן שנהנית יכולה לברך הטוב והמטיב. (ישמח לב ח"ד עמ' עד לרב מנחם סאוויץ).
ד. הרה"ג שלמה אבינר פסק שתברך שהחיינו בשקט (ולא בקול רם לאחר שהתקדשה בטבעת) מתחת לחופה. וכעי"ז הביא באבני דרך (ח"ו עמ' 103) בשם הגר"י אריאל שמותר לכלה לברך אך לא בפרהסיא.
ה. נלענ"ד שראוי שתברך על כל המתנות שקבלה לחתונתה היא ובעלה הטוב והמטיב, ותתכוין אף על הטבעת.
אמנם דוקא מתחת לחופה לדעתי אין זה ראוי.
מתחת לחופה היא עוסקת במצות הנישואין וראשה וכוונותיה צריכים להיות מוסבים דוקא על ההתיחדות לבעלה, והנטיעה שהם נוטעים עתה לבנין עדי עד ומתוך כך שניהם בשמחה גדולה. ומה לה עתה לעסוק בטבעת ובערך הממוני שלה וכד'?! בטבעת אמנם פעולת הקניה של בעלה בה, אבל לא בשוויה האמיתי אלא בשווה פרוטה שבה, ולכן ראוי שתיתן שבח לקב"ה אבל לא בחופה, אלא כש'נוחתים' שוב לעסקי החומריות במשך שבעת ימי המשתה.