חבל נחלתו כה טו
סימן טו - ספירת העומר באיחור לאחר שקיבל שבת מוקדם
שאלה
אדם קיבל שבת מוקדם. לפני השקיעה נזכר ששכח לספור את העומר אתמול בערב (אור לששי). האם יכול לספור עתה לאחר שקיבל שבת, והאם יספור בברכה. האם ימשיך בספירת העומר בכל ערב והאם סופר בברכה.
תשובה
א. אם המדובר בכל יום, של שכחת ספירה בלילה, פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תפט ס"ז): "שכח ולא בירך כל הלילה, יספור ביום בלא ברכה".
באר המשנה ברורה (סי' תפט ס"ז):
"(לג) יספור ביום – כדעת הרבה פוסקים דבדיעבד ספירת יום עולה לספירה".
"(לד) בלא ברכה – דיש לחוש לדעת הפוסקים דאין זמן ספירה אלא בלילה וכשמברך ביום הוא לבטלה, מיהו מכאן ולהבא סופר בכל לילה בברכה ולא הוי כדילג יום אחד לגמרי שאינו סופר עוד בברכה וכדלקמיה".
ובאר בשער הציון (סי' תפט ס"ק מה) שחוזר לברך בלילות הבאים בברכה, על אף שסָפר פעם אחת ביום: "כדברי תרומת הדשן, מובא בבית יוסף, ומשום דהוי ספק ספיקא לחיובא, ספק דבדיעבד ספירה זמנה כל המעת לעת, ואם תרצה לומר כדעת הפוסקים דאין ספירה ביום, אף על פי כן הרבה פוסקים מסכימים דאין הימים מעכבין זה את זה ולענין זה לא בעינן תמימות, עיין בתוספות מנחות דף ס"ו ובשבלי לקט בשם רבנו ישעיה הנ"ל, וכן הסכימו המאמר מרדכי ונהר שלום ושאר אחרונים, דלא כפרי חדש שסובר דלפי מאי דחיישינן לדעת הפוסקים שלא לברך ביום ועל כרחו משום דבעינן תמימות, ואם כן לסברא זו, בדילג יום אחד לגמרי גם כן אינו רשאי לברך משום דבעינן תמימות, וזה אינו הכרח כמו שמוכח בתוספות מנחות ובשבלי לקט הנ"ל".
היינו, רוב הפוסקים סוברים שאף ספירת יום נחשבת לספירת העומר, ולכן סופר ביום. אולם אין מברך בספירת יום משום ספק ברכות להקל. וממשיך בספירה בשאר לילות בברכה משום ספק ספיקא לחיוב: ספק שספירת יום היא ספירה, ואפילו תחוש שרק ספירת לילה היא ספירה, כיון שלרוב הפוסקים כל יום הוא מצוה נפרדת – מברך על ספירתו בשאר לילות.
ב. ביחס לספירת העומר עבור היום היוצא בזמן תוספת שבת שלו כשקיבל עליו שבת, נראה לענ"ד שלגבי ספירת העומר הוא עדיין יום וזה שקיבל עליו שבת אינו משנה מאומה, ולכן סופר בלא ברכה וממשיך לספור בברכה בשאר הימים.
פסק הרמ"א (שו"ע, יו"ד סי' קצו ס"א) לגבי הפסק טהרה: "וי"א אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול, אינה יכולה לבדוק או ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה (ת"ה), י"א דמותר אפילו עשו הקהל שבת (אגור בשם ר"י מולין); ונוהגין לכתחלה ליזהר, ובדיעבד אין לחוש. ומקצת נשים נוהגות שאם פסקה קודם ברכו וחזרה לראות כתם או דם תוך ימי ספירתה, אז מפסיקין אפילו לאחר ברכו אם נתקלקלה סמוך לערב, וחושבים דבר זה לדיעבד; ואין למחות בידם, כי כן קבלו מאיזה חכם שהורה להן, והוא מנהג ותיקין".
עולה מהרמ"א שאע"פ שהקהל כבר התפלל ערבית וקיבל עליו שבת, כיון שהוא עדיין יום, חוזרת ומפסיקה לטהרתה.
וכתב הש"ך (יו"ד סי' קצו ס"ק ד): "אפילו עשו הקהל שבת. כי ההיא תוספת לא שייך לענין נדה וצריך כ"ד שעות וכן איתא בפרק נערה (דף מ"ז ע"א) בתוספות ד"ה דמסר לה בשבתות ויום טוב וכן יש ראיה מספירת עומר דלא חשבינן ללילה אפילו בע"ש דתוספת שבת דאורייתא וכן מאכילת מצה ופסח וסוכה עכ"ל האגור בשם מהרי"ל משמע מדבריו ומכל הלין ראיות דאע"פ שהתפללה היא ג"כ ועשתה שבת מותר (וכן דעת אחד מהגדולים בתשובה שהביא הת"ה שם דאפילו התפללה היא ערבית מותר עי"ש בת"ה)"...
עולה מדבריו שתוספת שבת אינה נחשבת שבת לדין זה, ולכן ראוי להשלים את ספירת העומר של הלילה הקודם.
וחזר הש"ך אף בס"ק ה על דעה זו שתפילת ערבית וקבלת השבת קודם שקיעה, אינה אוסרת עליה להפסיק ולהתחיל לספור נקיים מהיום הבא.
והטעם מפני שקבלת שבת מוקדמת אינה פועלת על הזמנים, וכיון שעדיין הוא יום, הרי היא יכולה להפסיק. ועי' בשו"ת להורות נתן (ח"ה סי' יד).
ג. כתוב בספר מהרי"ל (מנהגים, הלכות תפילה, אות [ח]): "אמר מהר"י סג"ל ששאלוהו על נער הנעשה בן י"ג שנה בשבת אם רשאי להיות ש"צ בליל אותו שבת. והשיב גם אם מהר"ם עשה סניף את שלא הגיע למצוה עדיין לזמן ברכת המזון עמהם לא קיימא לן הכי. ואף אם מוסיפין בע"ש מחול על הקדש, הני מילי על קדושת היום מוסיפין אבל לא שייך להוסיף על ימי הנער, ומאחר דאנו מתפללין בע"ש מבעוד יום לא יהא הוא ש"צ. ואמרו לפניו שנוהגין במדינת זקסן שהנערים נעשין ש"צ חדש אחד קודם שנעשו בני י"ג שנה, ואמר דלא נהגינן הכי".
תוספת שבת אינה מוסיפה זמן לי"ג שנים של הבן, וכיון שהוא אינו בן י"ג שנה, עדיין אינו יכול להוציא את הציבור ידי חובתם.
עוד כתב בשו"ת מהרי"ל (החדשות סימן צה, עליו נסמך האגור לגבי מפסיקה לטהרתה אחר ערבית של הציבור): "מתשובת ר"י על המילה (מהדיר: הגהות מיימוני פ"א דמילה אות ח', הגהות מרדכי שבת סי' ת"ע, לענין קביעת יום המילה ביום הלידה ואינו תלוי כלל בתפלה אם קבלו שבת מבעוד יום, לא להקל ולא להחמיר אלא מצאת הכוכבים, מובא ביו"ד סי' רס"ב ס"ז... ולענין דינא חולק תה"ד על רבינו...). ...מ"מ יש קצת ראייה לדידי דאין בתוספת כעיצומו של יום. וכן יש ראיה מספירת העומר דלא חשבינן לילה אפי' בערב שבת דתוספת שבת דאורייתא וכן מאכילת פסח ומצה וסוכה".
היינו, כשם שלא ניתן לספור ספירת העומר ביום הקודם, גם תוספת שבת לא מועילה להגדיר את זמן הלידה כנולד בשבת, ועל כן מילתו תהא ביום ששי ולא בשבת אף אם כל משפחתו כבר קבלו שבת. וכן לדידן תוספת שבת משנה את הגדרת הזמן לגבי שבת אך לא למצוות אחרות.
ד. כתב בס' המועדים בהלכה (שבת פרק ראשון – שבת): "בין שנאמר שתוספת שבת היא מצוה על האדם שהוא צריך להוסיף, ובין שנאמר שהתורה היא שהוסיפה תוספת זו – אין התוספת מהפכת את היום ללילה ולא את יום הששי ליום השביעי. אין סופרים, למשל, ספירת העומר של מחר בתוספת שבת – התאריך לא נשתנה; אין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל ראשון של פסח מבעוד יום, בתוספת חג (ראה תוספות ורא"ש פסחים, צט ע"ב) – המצוה היא "בערב תאכלו מצת" (שמות יב יח), והיום לא הפך לילה. תדע, שהרי הלימוד לתוספת הוא מהכתוב (ויקרא כג לב): 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב' (ראה יומא, פא ע"ב). ובכן, הרי הכתוב עדיין קוראו תשעה. התשיעי נשאר תשיעי, אלא שמוסיפים מחול על הקודש. ולכן אין בתוספת יום הכפורים לא כרת ולא חטאת על מניעת הצום, ולא בתוספת שבת לא סקילה ולא כרת וחטאת על המלאכה (ראה בספר "המאיר לעולם" לרמ"מ משאט, דף מז)".
וחזר וכתב בס' המועדים בהלכה (סוכות פרק רביעי – הושענא רבה): "המהרש"ל (שו"ת סי' סח) והט"ז (סי' תרסח) נחלקו בסוף היום, כשקיבל עליו תוספת יום טוב של שמיני עצרת, אם חייב לישב בסוכה ולברך 'לישב בסוכה'. המחלוקת היא יסודית: אם יש בכח תוספת יום טוב להפקיע החיובים של היום שעבר? דברים מוסברים כתב ר' מאיר מיכל משאט (המאיר – לעולם דף מז) ז"ל: אין התוספת פועלת אלא על הדינים התלויים בקדושת היום בלבד. ספירת העומר (=של חובת הלילה אחריה), למשל, אין לספור בתוספת שבת, שכן אין הספירה תלויה בקדושת השבת. אף אי – הישיבה בסוכה בשמיני עצרת אינה תלויה בקדושת היום, שהרי אף בכל ימות השנה אין יושבין בסוכה, ולפיכך אין תוספת החג פועלת על הישיבה בסוכה".
לפי דברינו, אפילו בליל שבועות אם התפלל ערבית מוקדם1 ואפילו קידש על הכוס, ונזכר שלא ספר ארבעים ותשע בלילה לפני כן – יחזור ויספור ללא ברכה קודם שקיעה.
מסקנה
מי שנזכר בערב שבת קודם שקיעה, ששכח לספור ספירת העומר בלילה הקודם, יספור עתה קודם שקיעה ללא ברכה, וימשיך לספור בלילות הבאים בברכה.