חבל נחלתו כד לד
סימן לד - טעות בכתובה
א. טעות בכתובה היא דבר נפוץ, ויש לתת עליו את הדעת.
בשו"ת משנה הלכות (חי"ד סי' קנב) נשאל בדבר טעות בכתיבת כתובה. וזאת השאלה:
"בדבר שאלתו במה שאירע שם באחד שכתב בכתובה בשני בשבת במקום בששי בשבת ואחר שחתמו העדים וקראו הכתובה הרגישו בהטעות ותקנו התיבה בשני ועשו הימנו בששי בשבת ולמטה כתבו העדים בתיבת בששי יש העברת קולמס וחזרו העדים וחתמו שנית, ורוצה לדעת מה דין כתובה זו ואם צריכין לכתוב להם כתובה אחרת ואם עד שלא כתבו להם כתובה אחרת הו"ל כדר בלא כתובה ואסורין לדור יחד".
וכתב בסוף תשובתו:
"ולכן להלכה לפענ"ד אם הי' שם אדם גדול ואין אחריות הענין עלינו נא לקרוע את מכתבי והנני מבטל דעתי כי ודאי עשה כהלכה, אבל אם לא הי' שם אדם גדול הרי כותב כתובה זו הוא בכלל כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין שלא יהא לו עסק עמהן וצריך לכתוב כתובה אחרת שנמצא בה טעות, ומצוה לפרסם כי כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהן, וזה הלכה ברורה ולא ח"ו לזלזל בזה כאשר נתקיים בנו בעונ"ה שכל אחד נעשה מסדר קידושין וכותב כתובות ואינו יודע כלום בהלכות אלו ומחריב עולמות ח"ו, ומלפנים זאת בישראל שלא סידר קידושין אלא רב העיר או כיוצא הבקיא בכל ענינים וכ"ש לסדר גיטין ואפי' בזמן הגמ' העמידו ב"ד מיוחד לזה, ובזה מתבאר מאמר עתידה תורה שתשתכח מישראל וא"ל רשב"י ח"ו שתשתכח תורה אלא הלכה ברורה ביאור הדברים שיהיו לומדים בתורה ופלפול ולא הלכה למעשה ואם לא יעסקו בהן חדא צרה אבל הם ילכו ויעסקו בהן בלי לדעת ההלכה וכיון שלא ילמדו ההלכות ויעסקו שאינן בקיאין בדבר יבוא ח"ו לשכח את התורה".
"ואל יחשוב שזה דבר קטן שהרי הדר בלי כתובה או כתובה פסולה אפי' לא ידע מזה הרי כבר כתב רש"י כתובות נ"ז ע"א ד"ה אי הכי זיל כתוב לה כתובה אחריתי, אי נמי במקום שכותבין וגובה לר"מ מיהו בעילת זנות באיסור הוה ע"ש. ובזה מובנים דברי השב"ל ח"ב סי' ע"ז שהביא פי' ז"ב לרש"י שכתב מברכין ז' ברכות כשנותן לה כתובה ואז תיבעל לו בנקיות ובטהרה, כדי שלא יבא ספק ממזרות בישראל עכ"ל רש"י והוא תמוה, ולהנ"ל אתי שפיר דהכתובה אם לא תהי' כתיקונה א"כ יש כאן בעילת זנות עכ"פ ודו"ק. וע"ש בשבלי הלקט הנ"ל שמביא שם תשו' רבינו אביגדור שהסביר הא דמברכין ברכת חתנים גם בשעת מסירת הכתובה (נראה דהי' מנהג כן אם אחרו למסור הכתובה) דלא גריעא מסירת כתובה מפנים חדשות ועדיפא מיניה, שהיתר ביאה תלוי בה וכו' ע"ש".
ב. דיני טעות בכתובה לא נזכרו במפורש בשו"ע. ההלכה על כך נזכרה בשו"ע חו"מ (סי' מד ס"ה) בדיני שטרות, והדינים נאספו בספרים שנתייחדו לכתובה (משפט הכתובה [הרב א. בר שלום]; כתובה כהלכתה [הרב ש"א שטרן]; נישואין כהלכתם [הרב ב. אדלר]; אמת ליעקב – חופה וקדושין [הרב י. פרץ]; בית חתנים [הרב מ. פנירי], מנחת שמעון [הרב ש. מן], ובאוצר הפוסקים (סי' סו). וכיון שדיני שטרות אינם נוהגים ביום-יום אצלנו, יש חשיבות ללמוד את הדינים בעיקר לגבי כתובה, על ידי מסדרי חו"ק שבה דינים אלו מיושמים כל יום.
ג. פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' מד ס"ה):
"אם יש בשטר מחקים או תלויות או תיבות שעבר עליהם הקולמוס, צריך לקיימם קודם והכל שריר וקיים. (ואין צריך לכתוב ודין קיומיהון) (מרדכי ותוס' ר"פ ג"פ). ואם לא קיים, אינם פוסלים השטר, אלא שאין למדין מהם".
ורמ"א הגיה: "ויש אומרים שאם היה מחק, ולא נתקיים, פסול כל השטר, שמא היה כתוב חובה לבעל השטר ונמחק. אלא אם כן מוכח מתוך השטר מה היה המחק, אז לא נפסל כל השטר (טור ונ"י ר"פ ג"פ)".
מוסיף השו"ע: "ואם היו בגופו של שטר, דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות, נפסל השטר, אם לא קיימם. ואם היו בזמן ולא קיימם, הוי כשטר שאין בו זמן".
היינו, שלשה סוגים של דברים שצריך לקיים: מחקים בין אם עברו על מילה בעט וצבעוה ובין כיסוה בטיפקס. תלויות שהן מילים שנוספו מעל שורה או מחוצה לה על השוליים. וכן אם הועבר קו על מילה מסוימת. כמו"כ יש לחלק בין דברים הפוסלים בכתובה לבין דברים שאינם פוסלים.
באר בערוך השולחן (חו"מ סי' מד ס"ו):
"אם יש בשטר מחקים או תיבות תלויות בין השיטין או תיבות שעבר עליהם הקולמוס וצריכים העדים לקיימם יזהיר שיקיימו אותם לפני שיטה האחרונה דאל"כ אין למידין מהם ובמקום שכותבים בשטרות שריר וקיים יכולים לקיימם אף בשיטה האחרונה רק שיהיה קודם שריר וקיים וא"צ לכתוב ודין קיומיהון אלא שיכתבו שתיבה או תיבות פלונית הוא על המחק או הם תלוים או שעל אלו תיבות עבר הקולמוס בשגגה ואם העבירו הקולמוס בכונה כדי למוחקם אלו התיבות יכתבו ג"כ שעל אלו התיבות העבירו הקולמוס למוחקם ואם לא קיימו אותם אין השטר פסול אלא שאין למידין מהם דלמא הוסיף אח"כ וי"א דבמחק כל השטר פסול דשמא הי' כתוב חובתו של בעל השטר ומחקו אא"כ מוכח מתוך השטר מה הי' המחק אז לא נפסל כל השטר וכן יש להורות וכן אם היה המחק או התלוי בגופו של שטר דהיינו בשם הלוה והמלוה והמעות נפסל כל השטר אם לא נתקיים ואם הי' המחק או התלוי בהזמן ולא נתקיים הוי כשטר שאין בו זמן וכן מחקים ותלויות והעבירו קולמוס בשטר שבחתימת יד הלוה צריך הלוה לקיימם קודם שריר וקיים או קודם שיטה אחרונה ואם רוצים לקיים אחר החתימות יכולים לקיים ג"כ רק שצריכים לחתום עוד פעם".
אופן הקיום הוא על ידי ציון ברור 'בשורה [ציון מספרה] מילה זו מחוקה או על מילה פלונית הועבר קו' ואם הוסיפו מילה יש לציין: 'ונכתבה מילה פלונית' ונהגו על אף הגהת הרמ"א להוסיף 'ודין קיומה' (וכן ראיתי בצילום כתובה שכתב הסטייפלר שהוסיף: ודין קיומה).
ד. לגבי כתובה יש שנהגו שאם יש טעות בכתובה כותבים כתובה חדשה. ודבר זה תלוי אם יש למסדר הקדושין כתובה נוספת שבה יכול לכתוב ללא תיקונים.
בימינו, ברוב החופות משתמשים בכתובה מוכנה והעתק שלה נמסר לרבנות הראשית, ולכן יחסית, האפשרות לטעות מצטמצמות, אולם אף בהן יש טעויות ולעתים הן מתגלות לפני שהעדים ראו את הקנין של החתן לקבלת שעבודי הכתובה עליו וחתמו, ואז אפשרות התיקון פשוטה יחסית, ולעתים לאחר שהעדים חתמו ואז אפשרות התיקון מסובכת יותר.
ה. כתב בס' כתובה כהלכתה (שטרן, פרק יב):
"ו) צורת הקיום היא כדלהלן שלפני התיבות הכל שריר וקים בסיום הכתובה, יכתבו: אות זו, או: תיבה זו, או תיבות אלו (ויש לפרטם בפירוש) הם על המחק, או: בין השיטין, או: מחוץ לשיטה, או יש עליהם העברת קולמוס. ויש מוסיפין אף את מספר השורה שבה נמצא מה שטעון תיקון. וכגון: תיבת 'ליכי' שבשורה החמישית היא בין השיטין וכדומה."
"ז) יש מוסיפים בסוף נוסח הקיום: 'ודין קיומו', או: 'ודין קיומיהון' אך מעיקר הדין אין צריך לכתוב כך."
"ח) לאחר קיום המחיקה או ההוספה כותבים: 'והכל שריר וקים'."
"ט) אם הבחינו בטעות לאחר שכבר נכתבו תיבות הסיום: 'הכל שריר וקים', אז יש לכתוב את נוסח הקיום וכדלעיל ולהוסיף אחריו פעם נוספת: 'והכל שריר וקים'."
י) יש פוסקים הסבורים שאין לכתוב פעמיים בשטר את התיבות 'הכל שריר וקים', ויתכן שיש חשש פסול בדבר ולכן ראוי לכתחילה להימנע מלעשות קיום לאחר שכבר נכתב: הכל שריר וקים."
"יא) אך קיימת אפשרות לבצע את הקיום לאחר חתימת העדים על הכתובה, ע"י הוספת נוסח הקיום כדלעיל מתחת לחתימת העדים ואותם העדים יחזרו ויחתמו פעם נוספת לאשר את הקיום.
"יב) בשטרות הכתובה המודפסות שבהם מופיע מלכתחילה הסיום הנזכר הכל שריר וקים, יש לנהוג לקיים את הטעון תיקון לאחר חתימת העדים ומתחתיהם, עם חתימות נוספות וכאמור."
"יג) כתיבת הקיום צריכה להיות באותה צורת כתיבה כשאר השטר כולו."
"טו) אין מועיל קיום בשמותיהם של החתן או הכלה ואבותיהם בין לענין מחיקה ובין לגבי כתיבתם בין השורות או מחוצה להן. אך יש סוברים שגם בהם מועיל קיום. ובודאי דיש להחמיר לכתחילה בדבר זה ולהחליף את הכתובה במתוקנת."
כל האמור לעיל הוא כאשר קיימו מיד שהבחינו בטעות, עוד לפני שחתמו העדים.
ו. באר במשפט הכתובה (פרק מה הלכה יא):
"לכתחילה יש לעשות את התיקון והקיום לפני חתימת העדים, ובדיעבד ניתן לתקן ולקיים באותו תאריך אפילו אחרי החתימה והמסירה, אבל אז צריך לכתוב נוסח קיום מיוחד המבואר בפנים. ואחר שעבר התאריך אי אפשר עוד לעשות תיקונים בכתובה זו (אלא לכתוב כתובה אחרת חילוף זו דאישתכח בה טעותא)"...
היינו, שלשה זמנים מחולקים לתיקון כתובה: 1) הבחינו ותקנו לפני שחתמו העדים. 2) הבחינו לאחר חתימת העדים באותו יום הרשום בכתובה. 3) הבחינו בטעות לאחר יום הכתוב בכתובה.
ז. לגבי דרך התיקון במקרה הראשון כתב במשפט הכתובה (שם):
"אם בגמר כתיבת הכתובה נמצא שכתבו בה טעות, (ולכן טוב לממלא הכתובה להגיה בעיניו את כל מה שכתב תיכף בסיום הכתיבה). הטוב ביותר הוא לתקן את הטעות וגם לכתוב את נוסח הקיום מיד עוד בטרם יחתמו העדים1, ואז משתמשים בנוסח הקיום האמור לעיל, היינו: 'בשורה פלונית אירע כך וכך ודין קיומיה והכל שריר וקיים'. וכפי שהבאנו לעיל".
ח. הרב משה פנירי בספרו בית חתנים (פ"ח הערה עא) מביא סוג תיקון נוסף: "כמו"כ מצוי שנתנו לחתן ספרדי כתובה שכתוב בה מדאורייתא, או שנתנו לחתן מבן עדה שאינה נוהגת שבועה כתובה שכתוב בה שבועה, ובכה"ג יש להעביר קולמוס ע"ג התיבות המיותרות ולקיים".
ט. לגבי דרך התיקון במקרה השני כתב במשפט הכתובה (שם):
"אולם עכ"פ ניתן לתקן ולקיים גם אחרי שחתמו העדים על הכתובה, אע"פ שהשטר כבר נגמר, אלא שאז צריך לזה נוסח מיוחד שיחזיר את כל הכתובה אל תוך הקיום. כי כיון שהשטר כבר נחתם בפסלות, אי אפשר להחזירו שוב לתחיה ע"י חתימות כשרות (כמ"ש בפרק נ אות יח), וקיום בנוסח הרגיל אינו מחזיר אלא את הטעות בלבד, ולכן במקרה זה צריך לכתוב בזה"ל: 'בשורה פלונית אירע כך וכך וכו' ושבנו ותקננו את הטעות, ודין קיומה. והרי הכתובה כולה מאושרת חזרה, והכל שריר וקיים'. ויחתמו שוב".
י. אמנם בשו"ת שמש ומגן (חלק אבן העזר סי' צ) כתב דרך אחרת לתיקון: "כאשר יש טעות בכתובה צריך לעשות סגולתא (=כמו הטעם במקרא – סגול) על הטעות, ובסוף הכתובה אם לא חתמו העדים יכולים להוסיף קודם החתימה בזה הלשון: במקום הסגולתא צריך תיקון, וכן צריך לומר... ואחר זה יחתמו העדים. ואם כבר חתמו יכתוב כן אחר החתימה, אבל העדים יחתמו עוד פעם אחר התיקון זה מה שראוי לעשות".
ולא התייחס לשריר וקיים לפני חתימת העדים, והדבר לא ברור לי.
יא. לגבי חיוב הסיום: שריר וקיים' לאחר קיום תיקון שאחר חתימת העדים – החיוב אינו ברור לי.
בספר משפט כתובה (ח"ה פרק מה ס"ח) כתב: "בסיום כל שטר וכן בסיום הכתובה צריך לכתוב 'שריר וקיים', שהיא הודעת העדים שעד כאן היה למראה עיניהם. וכתובה שלא כתוב בה כן היא פסולה, דבלי זה מנא נדע אם לא הוסיפו אחרי סיום כתיבת השטר עוד דברים בזיוף וכן גם בסיום שורת הקיום צריך לכתוב שריר וקיים כדי שתהא לפנינו הודעת העדים שראו את התיקון והקיום. (ובמקרה כזה כותבין והכל שריר וקיים בוא"ו החיבור היינו גם נוסח השטר וגם נוסח התיקון והקיום). ואם לא כתוב בסוף הקיום שריר וקיים, אע"פ שבסיום דברי הכתובה כתוב כן, נראה שיש לפוסלה".
אולם עי' לעיל בדברי ס' כתובה כהלכתה שיש פוסקים החוששים שפעמיים 'שריר וקיים פוסל את הכתובה'. כמו"כ בכתובה שהביא ס' משפט כתובה מהסטייפלר לא הוסיפו אחר קיום הטעויות אחר חתימת העדים והכל שריר וקיים, אלא החתימו את העדים בשנית. ולכן צל"ע אם להוסיף אחר קיום כזה פעם נוספת שריר וקיים.