חבל נחלתו כג לח
סימן לח
התקרבות כהן לקבר מעבר למחיצה
שאלה
מה המרחק שמותר לכהן להתקרב לקבר, מה הדין אם יש גדר מפרידה והכהן עומד מעבר לה?
תשובה
א. נאמר בסוטה (מג ע"ב):
ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: [מד ע"א] מת תופס ארבע אמות לטומאה".
הסוגיא התם ממשיכה לגבי חצר הקבר ולא נעסוק בה.
פרש רש"י: "מת תופס ארבע אמות לטומאה – חכמים גזרו שיהא המת מטמא כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו ויהא סבור שלא האהיל, ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתיה". ואף המאירי נקט את לשונו של רש"י.
ב. באר בהלכות קטנות לרא"ש (מנחות, הלכות טומאה סי' ח):
"...ולא מיבעיא מיעל לביתיה ומנגע ביה דאסור אלא אפי' ליכנס לתוך ד' אמות שלו אסור [סוטה מג ב] דא"ר יצחק א"ר יוחנן משום דר"א מת תופס ד' אמות לטומאה וכן לק"ש. ותניא בסוטה פרק משוח מלחמה (דף מד א) חצר הקבר העומד בתוכה טהור. והוא שיש בה ד' אמות דברי ב"ש וב"ה אומרים ד' טפחים בד"א שפתחה מן הצד אבל למעלה ד' אמות. ודוקא חצר הקבר דמסיימא מחיצתא. אבל מת בעלמא תופס. ומכאן כתב הרב רבי יונתן ז"ל והוא דליכא גדר גבוה י' טפחים בינו ובין המת שאם היה לו כן כיון דאיכא הכירא לא גזרו ביה רבנן, ודוקא מת שלא נקבר אבל נקבר לא תפיס ד"א דהא בציון משהו סגי כדאמר (מו"ק דף ה ב) אין מעמידין ציון במקום טומאה ולא מצרכינן ציון של ד"א אלא בכל שהוא סגי עכ"ד. ואינה מחוורת אלא קבר של בנין במחיצות מסוימות סגי בהרחקת ד' טפחים אבל קבר שאינו מסויים במחיצות ד"ט (ס"א גבוה י' טפחים) צריך הכהן להרחיק ממנו ד"א ומה שהביא ראיה מציון אינו ראיה דאמר בפ"ק דמ"ק (שם) דאין מציינין אלא על דבר המטמא באהל אבל על הרחקה שגזרו חכמים לא הצריכו ציון כדקאמר התם אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד ארץ ישראל".
עולות מדברי הרא"ש כמה הלכות לגבי הרחקת כהן ממת וקבר. ראשית הרחקת ד' אמות וטומאת כהן מדרבנן היא דוקא במת לפני קבורתו, ולא בקבר. אם יש גדר בגובה עשרה טפחים בין המת לבין הכהן מותר להתקרב עד הגדר. קבר אינו תופס ארבע אמות לפי ר' יונתן, אבל הרא"ש חולק שקבר של בנין שמחיצותיו ברורות יכול הכהן להתקרב עד ארבעה טפחים, לעומת זאת קבר שאינו מסויים במחיצות צריך כהן להרחיק ממנו ארבע אמות.
ג. הרמב"ם (הל' אבל פ"ג הי"ג) פסק: "מת תופש ארבע אמות שלו לטומאה, וכל כהן שנכנס לתוך ארבע אמות מכין אותו מכת מרדות... אבל אם נכנס לבית הקברות לוקה מן התורה".
העיר בהגהות מיימוניות (אות ה): "וכן קבר תופס ד' אמות אי לא מסיימי מחיצתא אבל אי מסיימי מחיצתא לא"...
באר הרדב"ז: "מת תופס ארבע אמות וכו'. איתא בפ' משוח מלחמה מת תופס ארבע אמות לטומאה וחכמים גזרו הכי שלא יבוא להאהיל על המת ולאו אדעתיה ומשמע נמי התם דקבר דלא מסיימי מחיצתיה תופס נמי ארבע אמות ולא הוצרך רבינו לכתוב זה דחד טעמא הוא שמא יאהיל על המת או שמא יאהיל על הקבר שהקבר מטמא מן התורה דכתיב או בעצם אדם או בקבר".
משמע מדבריו שהחזיק כטעמו השני של הדרישה גזירת חכמים שמא ייגע. והוסיף: "אבל אם נכנס לביה"ק לוקה. ...אבל אם יש שם דרך להכנס ולא יאהיל על הקבר ממש אינו לוקה מה"ת ואם עבר בתוך ארבע אמות לקבר מכין אותו מכת מרדות ואם חוץ לארבע אמות לא נטמא".
כתב באהל יצחק (על הרמב"ם): "וכשהוא על הקבר ועשה מחיצה מפסיק ודוקא אם הוא חוץ ממחיצות הקבר ובמחיצות הקבר לבד צריך להרחיק ד' טפחים".
ד. פסק הטור (יו"ד סי' שעא): "אסור לקרב תוך ד' אמות של מת או תוך ד"א של הקבר בד"א שאין הקבר מסוים במחיצות גבוהות י' טפחים אבל אם הוא מסוים במחיצות גבוהות י' או בחריץ עמוק י' א"צ להרחיק ממנו אלא ד' טפחים". ופסק כאביו שקבר שאינו מסוים במחיצות צריך להרחיק ממנו ארבע אמות (ולא הזכיר כלל את טומאת הכהן שנכנס לפנים מד' אמות).
באר הדרישה (יו"ד סי' שעא, ז): "אסור לקרב תוך ארבע אמות של מת או של קבר. מכאן מוכח דאפילו תוך ארבע אמות של מת המונח לפנינו אסור לקרב כהן משום דתופס ארבע אמות או משום גזירה שמא יגע במת עצמו, אף שהוא מונח לפנינו והכל יודעין שאסור ליגע במת מכל מקום לא מיחשב כמו מחיצה גבוהה עשרה טפחים דמועיל. וכן המרדכי והגהות מיימונית כתבו דאסור וב"י הביאם עיין שם. ולא כמו ששמעתי מקילין לכהן הדורש עליו לעמוד אפילו תוך ארבע אמות של מת כיון שהמת מונח לפנינו וניכר".
הדרישה מוסיף טעם חדש לד' אמות – גזירה שמא יגע במת עצמו אף שהאיסור ידוע. ולא כמקילים לסופד להתקרב פחות מד' אמות כיון שהאיסור ידוע.
ד. פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' שעא ס"ה):
"אסור לקרב בתוך ארבע אמות של מת או של קבר. בד"א, שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים, אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות עשרה טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים, אין צריך להרחיק ממנו אלא ד' טפחים. (ומותר לכהן לעמוד אצל בית שיש בו מת, ומותר ליגע בכותליו, ובלבד שלא יהא שום דבר מאהיל עליו) (תשובת הרשב"א סימן קל"ו)".
הבית הילל (ס"ק ג) העיר שחריץ אינו כגדר ולכן צריך להתרחק ארבע אמות.
הש"ך (ס"ק יח) הביא מן הדרישה שהסתפק בד' אמות של מת האם משום שתופס ד"א או משום שמא ייגע בו. והדרישה כתב שיש מקילים בכך. והש"ך הביא מהרוקח לחלק בין אם מונח בבית או בספינה שתופס ארבע אמות משום קביעותו, לבין בחוץ בזמן נשיאת המיטה שאינו תופס ארבע אמות ולכן מותרים להתקרב פחות מד' אמות. והביאו הבאר היטב.
הוסיף בערוך השולחן (יו"ד סי' שעא סכ"ז): "איתא בסוטה [מ"ד א] דמת תופס ד' אמות לטומאה כלומר שהחמירו חכמים שירחיק א"ע ד' אמות מהמת כדי שלא יגע בו ולא יאהיל עליו וכן צריך להרחיק מן הקבר ד' אמות במה דברים אמורים שאין הקבר מסויים במחיצות גבוהות י' טפחים אבל כשיש סביבות הקבר מחיצות של י' טפחים איכא היכרא וא"צ להרחיק רק ד' טפחים דבמקום קצר כזה ודאי יש חשש נגיעה ואהל וה"ה חריץ עמוק י' טפחים הוה כגדר... כלומר שלא תהא בליטה מהגג אשר על הבית ולכן יש שאסרו לכהן הדורש לדרוש סמוך למטת המת כשעומד בתוך ד' אמות להמטה [דרישה] ויש מי שמתיר דדווקא בבית סתום שמטמא כל סביביו תופס ד' אמות ולא כשהמטה ברחוב [ש"ך סקי"ח] והמנהג כדיעה ראשונה"...
ה. בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' קלב) כתב שמחיצות ניידות מברזל סביב לקברים מתירות להתקרב לקברים עד ד' טפחים.
וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' מב) הכריע שכיון שכל מחיצה לקבר היא משום היכרא ואין חשש שכהן ייגע או יאהיל די במחיצה של עשרה טפחים אפילו אינה מלאה אלא יש בה רווחים ורחוקה ארבעה טפחים מן הקברים.
וכן הסיק בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סי' ריג ד"ה שע"א ס"ה).
וכן נאמר לי ע"י הרב רוז'ה בשיחה טלפונית והוסיף שהרב מ"מ שפרן התיר אף במחיצה של צורת הפתח בגובה עשרה טפחים. ולענ"ד יש בכך סיכון כיון שהיא פרוצה, ואם גובהה יותר מגובה הכהן בהחלט אפשרי שיכנס ויעבור את המחיצה מבלי דעת. ולא מצאנו על הקפדה דוקא עשרה טפחים ולא עשרים טפחים.
מסקנות
כהנים צריכים להרחיק מקבר או ממת ארבע אמות. במידה והעמידו מחיצה גבוהה עשרה טפחים במרחק ארבעה טפחים מותר לכהנים לעמוד סמוך למחיצה ואינם צריכים להרחיק ארבע אמות. המחיצה אינה צריכה להיות מקשה אחת אלא יכולה להיות מחיצה ניידת מברזלים או עצים העשויים שתי או ערב או בכל דרך אחרת.
הערת הרה"ג יעקב אריאל
בביה"ק זכרון מאיר בב"ב בנו צוה"פ משני צידי השביל החוצה את ביה"ק ע"מ לאפשר לכוהנים לעבור בו ולא חששו שמא כהן יעבר את צוה"פ. ואולי בגלל שצוה"פ לא גבוהה היא מהווה מעין מכשול לכוהן להזכירו שלא יסטה מהשביל ולא יגע בקברות עצמם.