חבל נחלתו כג יח
סימן יח
כיוון החנוכיה בבית הכנסת
שאלה
איך צריכים להניח את החנוכיה בבית הכנסת האם בין צפון לדרום או בין מזרח למערב.
תשובה
א. כתב בשו"ת הריב"ש (סי' קיא) לגבי חיוב הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת: "המנהג הזה להדליק בבהכ"נ מנהג ותיקין הוא משום פרסומי ניסא כיון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ... וכיון שעתה שיד האומות תקפה עלינו ואין אנו יכולין לקיים המצוה כתקנה ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ לקיים פרסומי ניסא1". ומנהג זה הוא חובה ואפילו מברכים עליו.
ב. לגבי מקום החנוכיה בבית הכנסת נראה שבכל מקום גבוה או נמוך בימין או בשמאל יוצאים ידי חובת הדלקה בבית הכנסת. ועם זאת, לכתחילה מיקום החנוכיה בבית הכנסת נראה שצריך להיות כדוגמת בית המקדש. היינו, העומד ופניו לארון בקודש-הקדשים שולחן מימינו (בצפון) ומנורה בשמאלו (בדרום).
בבתי כנסיות לכאורה היה מקום לשמור על אותם מקומות יחסיים לארון הקודש, ולא על כיוונים מוחלטים של צפון ודרום. ועל כן בבית כנסת הנמצא בגליל, החנוכיה תועמד בצידו המזרחי באמצע, משמאל לארון הקודש. ובבית כנסת הנמצא בשפלת יהודה – שמאל הארון יצא בצד צפון, וכן בתי כנסיות בשאר מקומות.
למעשה לא נהגו כן. לפי שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סימן סו) נוהגים כך: "וששאלת על נר חנוכה בבית הכנסת היכן יניחנו כל היכא דליכא מזוזה, לאנוחי בימין טפי עדיף הלכך מניחה בימין פתח ארון הקדש וכן עמא דבר". היינו בימין הארון ללא התחשבות במיקום הגאוגרפי של בית הכנסת. וקביעה זו אינה לפי המנורה במקדש אלא לפי דיני מקום ההדלקה בחנוכה.
ואילו השולחן ערוך (או"ח סי' תרעא) פסק: "ובבה"כ מניחו בכותל דרום2". ובאר המשנה ברורה (סי' תרעא ס"ק מ): "בכותל דרום – או על השולחן שעומד אצל כותל דרום והטעם בכ"ז זכר למנורה שמקומה במקדש בדרום". ולפי דבריו מיקום החנוכיה ישתנה לפי מיקום בית הכנסת. ובבאר שבע תונח החנוכיה בקיר הרחוק מארון הקודש (הדרומי), ובצפת (וכן בבתי כנסיות בגולן) ליד ארון הקודש (כיון שארון הקודש בדרום).
וכך התקבל להלכה, שמניחים בדרום לפי הכיוונים הקבועים ולא ביחס לארון הקודש.
ג. את סדר העמדת נרות החנוכיה שהם בקו אחד, נראה כי יש 'להעתיק' את העמדתם מדרך העמדת המנורה במקדש כזכר למקדש.
נאמר במנחות (צח ע"ב):
"תנו רבנן: מזרח ומערב היו מונחין (=השולחנות שעשה שלמה המלך), דברי רבי; רבי אלעזר בר' שמעון אומר: צפון ודרום. מ"ט דרבי? גמר ממנורה, מה מנורה מזרח ומערב, אף הני נמי מזרח ומערב. ומנורה גופה מנלן? מדכתיב בנר מערבי: יערוך אותו [אהרן וגו'] לפני ה', מכלל דכולהו לאו לפני ה', ואי סלקא דעתך צפון ודרום, כולהו נמי לפני ה' נינהו. ור' אלעזר בר' שמעון מאי טעמא? גמר מארון, מה ארון צפון ודרום, אף הני נמי צפון ודרום. ורבי נמי ליגמר מארון! דנין חוץ מחוץ, ואין דנין חוץ מבפנים. ור' אלעזר בר' שמעון ליגמר ממנורה! אמר לך: מנורה גופה צפון ודרום הוה מנחה. אלא הכתיב: יערוך אותו אהרן ובניו! דמצדד להו אצדודי, דתניא: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות – מלמד, שהיו מצדדין פניהם כלפי נר אמצעי".
היינו, לפי רבי רק הארון היה עומד בכיוון צפון-דרום ואורכו לרוחב המקדש, לעומת זאת מנורה ושולחן עמדו בכיוון מזרח מערב, אורכם לאורך הבית. לפי ראב"ש ארון מנורה ושולחן עמדו כשאורכם לרוחב הבית – מזרח-מערב.
פרש רש"י:
"מזרח ומערב מונחים – השולחנות ראשן אחד למזרח וראשן אחד למערב דהיינו אורכו לאורכו של בית".
"מה מנורה מזרח ומערב – השלשה קנים במזרח והשלשה במערב".
"מדכתיב בנר מערבי לפני ה' – דכתיב (ויקרא כד) יערוך אותו אהרן וגו' לפני ה' דמשמע אותו לפני ה' ואין אחר לפני ה' אלמא חד הוא דהוי כלפי מערב לצד בית קדשי הקדשים אלמא מזרח ומערב מונחים והחיצון של צד מערב קרי ליה נר מערבי דאי בצפון אישתכח דכולהו פי הפתילות שוות למערב".
"מה ארון צפון ודרום – אורכו לרוחבו של בית כדאמרינן לעיל וכך היה מונח וכך היו בדיו מונחין".
"חוץ מחוץ – מנורה ושולחן שניהם בהיכל".
"והכתיב אותו – דמשמע אחד לפני ה' ותו לא".
"מצדד להו אצדודי – לעולם צפון ודרום מנחי ואפי' הכי ליכא אלא חד כלפי מערב והיינו אמצעי שפי הפתילה כלפי מערב ושאר הפתילות מצודדות פיהן כלפי האמצעי שג' של צד צפון מצודדות כלפי דרום וג' של צד דרום מצודדות כלפי צפון".
"אל מול פני המנורה – אמצעי עומד על גופה של מנורה והשאר על הקנים ומשמע קרא אותן שעל הקנים מצודדות כלפי אותם של מערב".
ותוספות (מנחות צח ע"ב) העירו:
"מזרח ומערב מונחין – ומתני' דתנן אורכן לאורכו של בית כרבי".
"מדכתיב בנר מערבי לפני ה' – נר שני של שתי מזרחיות קרי נר מערבי כדפרישית בפרק כל קרבנות (לעיל ד' פו: ד"ה ממנה) ומתניתין דתמיד (פ"ג מ"ט) דמצא שתי מזרחיות דולקות כרבי דאמר מזרח ומערב מונחין דלמאן דאמר צפון ודרום מונחין אין שייך מזרחיות".
עולה שישנה מחלוקת בין רש"י לתוספות מהו נר מערבי. לרש"י היותר מערבי ולתוספות השני מצד מזרח.
ד. אמנם ממגילה (כא ע"ב) משמע שהמנורה היתה בכיוון צפון דרום שנאמר שם: "אמצעי שקרא ארבעה משובח – דתניא: אל מול פני המנורה יאירו, מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה".
מפרש רש"י:
"נר מערבי – הוא נר אמצעי, למאן דאמר נרות צפון ודרום מונחין – הוי אמצעי משוך קימעא כלפי מערב חוץ משאר נרות, דלמאן דאמר מערב ומזרח מונחין – לא, משום דהוי מערבי השני כלפי מזרח, הכי איתא במנחות".
בשו"ת הריב"ש (סימן תי) הסביר לפי הדעה שהמנורה היה צפון-דרום שהנרות מצדי הנר האמצעי פתילותיהם מופנות לנר האמצעי והנר האמצעי מופנה למערב לכיוון קודש-הקדשים.
ה. הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ג הי"ב) פסק: "השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים, והיה מונח ארכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית וכן שאר כל הכלים שבמקדש אורכן לאורכו של בית ורחבן לרוחב הבית חוץ מן הארון שהיה אורכו לרוחב הבית, וכן נרות המנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום".
השיג הראב"ד:
"רוחב הבית בין הצפון וכו'. א"א זהו מחלוקת התנאים וסדר התמיד אינו כן שהרי שנינו מצא שתי נרות מזרחיות דולקים (תמיד פ"ג מ"ט) וזהו לענין מזרח ומערב מונחים".
עולה שהרמב"ם בשולחן של לחם הפנים פסק כרבי, ובמנורה פסק כראב"ש, ועל כך משיגו הראב"ד שמשנת תמיד מתפרשת לפי רבי שמזרח מערב היתה המנורה עומדת.
באר הכסף משנה (הל' בית הבחירה פ"ג הי"ב):
"...ואף על גב דהלכה כרבי מחבירו פסק רבינו כר' אלעזר בר' שמעון משום דקרא דאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מסייע ליה, ואין לומר שטעם רבינו משום דהוה עדיף מיניה בתורה כדאיתא בפ' הפועלים שאף ע"פ כן לא יצא מגדר חבירו ותדע שהרי בפ"ח מהלכות כלי המקדש פסק כרבי לגבי ר"א בר' שמעון".
ועל השגת הראב"ד השיב: "ואין מזה השגה על רבינו שהוא סובר שמשנה זו כרבי ולא קי"ל כוותיה, וכ"כ רבינו בפירוש המשנה ואין להקשות דסתם מתני' דפרק שתי הלחם אתיא כרבי דקתני כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית דההוא כללא לאו דוקא דהא ארון לכ"ע ארכו לרחבו של בית כמו שנתבאר ואדרבה יש להוכיח דאתיא כר"א בר"ש ותנא ושייר ארון ונרות דאי כרבי דלא שייר אלא ארון קשיא מאי שייר דהאי שייר".
ותירוצים נוספים נאמרו בשיטת הרמב"ם:
בספר בית אל3 (הל' בית הבחירה פ"ג הי"ב) כתב: "עיין בברכת הזבח שהוכיח דהלכה כאן כר' אלעזר ב"ר שמעון עיין שם. ועיין בתוס' מנחות דף צ"ח ע"ב ד"ה תרי דכתבו שם דמייתי במסכת שקלים דף י"א הגירסא איפכא לרבי צפון ודרום היו מונחין ולר"א בר' שמעון מזרח ומערב היו מונחין עיין שם וזו הגירסא היתה לרבינו הרמב"ם ז"ל ופסק כרבי דהלכה כרבי מחבירו ועל חנם הרעישו עליו הגדולים דדבריו פשוטים ונכונים". ולפי הסברו האחרון וגירסתו, הרמב"ם פסק כרבי.
וכך כתב בספר בן אריה4 (הל' בית הבחירה פ"ג הי"ב):
"שם קרוב לסוף הדיבור: פסק רבינו כר' אלעזר בר"ש משום כו'. נ"ב ורבא במגילה דף כ"א ע"ב משמע דס"ל כר' אלעזר בר"ש וע' ביאורי הגר"א ז"ל באורח חיים סי' תרע"א ס"ק כ' ". וכך אמנם הסביר בביאור הגר"א שעפ"י הגמ' במגילה משמע לרמב"ם שהלכה במנורה שהיתה מסודרת צפון-דרום.
ועי"ע בס' המאיר לארץ (הל' בית הבחירה פ"ג הי"ב).
הפרי חדש (או"ח סי' תרעא ס"ז) העיר ג"כ שהרמב"ם פסק במנורה כראב"ש ובשולחן כרבי. והביא שממגילה משמע שאין הלכה כרבי במנורה, ובשולחן חזר לפסוק כרבי מחבירו. וסיים: "וצ"ע, והעולם נהגו כדברי הראב"ד". כלומר לסדר את החנוכיה מזרח-מערב.
ו. כתב בתרומת הדשן (סי' קד): "שאלה: הנרות של חנוכה של בהכ"נ האיך מסדרין אותן בין מזרח למערב או בין צפון לדרום?"
"תשובה: יראה דהך מילתא תליא בפלוגתא דתנאי, והגאונים נמי מחולקים בההיא פלוגתא. במנחות פ' שתי הלחם (צח ע"ב), פליגי בה רבי ורבי אלעזר בן שמעון במנורה שבמקדש. רבי סבר ממזרח למערב היו מונחין, וראב"ש סבר מצפון לדרום היו מונחים. (נהיה) [והיה] נראה דהלכה כרבי מחבירו, וכן פרש"י בפי' חומש אליביה. אמנם רמב"ם וסמ"ג כתבו דמצפון לדרום היו מונחין. והשתא היה נראה הואיל וכתב סמ"ק שאנו מדליקין בבהכ"נ לצד דרום זכר למנורה, אם צריכין גם לסדר הנרות כמו שהיו מסודרים במנורה, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ברוב מקומות שראיתי היו מסודרים בין מזרח למערב, בווינ"א, קרימ"ש, ניאוש"טט. אך במרפור"ק נוהגין לסדרם בין צפון לדרום. ונהרא נהרא ופשטא, דכל חד איכא תנא וגאון דסבר כוותיה. אמנם אם הייתי במקום שאין מנהג, הייתי מנהיג כמו שראיתי ברוב מקומות, וכרבי מחבירו".
עולה מדברי תרוה"ד שבניגוד לנאמר ע"י המהר"ם, מיקום המנורה בבית הכנסת – בדרום, בלא תלות במיקום בית הכנסת. ולגבי סדר העמדת החנוכיה כתב שעדיף במקום שאין מנהג לנהוג כרבי – מזרח מערב, ולא צפון דרום אע"פ שיש מקומות שנהגו כך ויש שנהגו כך.
אמנם בשו"ת מהר"י מברונא (סימן לט) כתב: "ובמרדכי משם מהר"ם כתב שיתחיל להדליק בצד שמאל ויסיים בימין דכל פינות יהיו לצד ימין5 וזהו ממש כדפי' לעיל. ובריגושפורק מעמידין הנרות לצד דרום בין מזרח למערב. ובקהלות ברונא נמי בין מזרח למערב אך לצד צפון ובשאר מקומות ראיתי לצד דרום בין צפון לדרום". נראה שהמעמידים בצפון (קהלות ברונא) חיקו את הכיוון במקדש שהמנורה היתה משמאל לארון, ובאירופה שכיוון התפילה היה למזרח המנורה צריכה להיות בצפון, לעומת זאת המעמידים בדרום נהגו כדוגמת הסמ"ק להקפיד על הכיוונים המוחלטים ולא ביחס לארון הקודש.
ונראה עוד שלא היה מנהג ברור בקהילות מרכז אירופה, לא במיקום החנוכיה בבית כנסת ולא בהעמדת הנרות.
ז. השיב על דברי תרוה"ד בשו"ת רדב"ז (חלק ג סימן תקי [תתקמה]):
"...וראיתי ששאלו מלפני הר"ר ישראל ז"ל אם מניחין נרות חנוכה של ביהכ"נ בין צפון לדרום או בין מזרח למערב והשיב ז"ל דהוי פלוגתא דתנאי דרבי ור"א בפרק שתי הלחם. ופלוגתא דגאונים ז"ל דרש"י ז"ל פירש בפירוש החומש בין מזרח למערב אליבא דרבי דקייל"ן הלכה כרבי מחבירו. אמנם הרמב"ם ז"ל וס"ה (=ספר המצוות – סמ"ג) כתבו בין צפון לדרום היו מונחים וכתב הסמ"ק שאנו מדליקין בביהכ"נ לצד דרום זכר למנורה א"כ צריכין אנו ג"כ לסדר הנרות כמו שהיו מסודרין במנורה למר כדאי' [ליה] (לה) ולמר כדאית ליה ובמקומו' נוהגין כך ובמקומו' נוהגין כך ונהרא נהרא ופשטה וכו' אמנם הייתי במקום שאין מנהג הייתי מנהיג כמו שראיתי ברוב מקומות וכרבי מחבירו ע"כ".
"הרי לך בהדיא שיש לסדר הנרות בביהכ"נ כסדר המנורה ומינה נהי שצריך להניח אותה בדרום העולם כמו שהיו מניחין המנורה. אבל במש"כ במקום שאין מנהג היה מנהיג בין מזרח למערב כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו, תמהתי היאך יפסוק הוא מסברתו שלא כדעת הפוסקים הרמב"ם וס"ה (=סמ"ג) שהם גאוני עולם ועליהם אנו סומכין בכל ענין. ואף על גב שרש"י ז"ל פי' כן מ"מ רש"י מפרש הוא ולא פוסק6, ובכמה מקומות מצינו שמפרש המשנה באוקמתא דלא קיימא הכי במסקנא. ואי משום דהלכה כרבי מחבירו הנ"מ היכא דלא מסתבר טעמיה דחבירו אבל הכא מסתבר טעמיה דר' אלעזר בר"ש כדבעינן לפרושי לקמן בעהי"ת. ותו דהלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו דהא איכא ר' נתן דקאי כוותיה דר"א בר"ש דא"ר נתן מכאן שאמצעי משובח והא לא משכח לה אלא למ"ד צפון ודרום היו מונחין דאלו לרבי הנר השני הוא הנקרא נר מערבי. וכ"כ הר"ן ז"ל במגלה דר' נתן ס"ל צפון ודרום היו מונחין, והריא"ף ז"ל מייתי לה בפרק הקורא משמע דהלכתא היא ומינה נמי דהלכתא כראב"ש, והשתא ניחא אפילו תימא הלכה כרבי אפי' מחביריו. וכ"כ הר"ר אלי' מזרחי ז"ל דר' נתן ס"ל צפון ודרום הי' מונחין כר"א בר"ש ומוכרח הוא. ותו דמסתבר טעמייהו דבשלמא אי צפון ודרום נתונים היינו דקרי לנר אמצעי שהוא עיקר המנורה נר מערבי שנוטה לצד מערב והשאר פונים אליו דאלו לרבי צריך לדחוק דקרי נר השני נר מערבי אף על פי שיש אחר מערבי ממנו. ותו דלכ"ע ארון מונח אורכו לרוחב ההיכל דהיינו צפון ודרום. והכי איתא בגמרא מנחות בהדיא וכן היה צריך שתהיה המנורה כי נר מצוה ותורה אור, והשתא ניחא מאי דאיכא לאקשויי דרבי ור"א פליגי בשלחן ופליגי במנורה דלרבי תרווייהו בין מזרח למערב ארכן לאורך הבית ולר"א תרווייהו בין צפון לדרום ארכן לרוחב הבית והכי איתא בגמרא בהדיא וא"ת כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות בית הבחירה וז"ל השלחן היה ארכו וכו' והיה מונח ארכו לאורך הבית ורחבו לרוחב הבית וכן שאר כל הכלים שבמקדש ארכן לארכו של בית חוץ מן הארון שהיה ארכו לרוחב הבית וכן נרות המנורה היו כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום ע"כ. הרי דבשלחן פסק כרבי ובמנורה פסק כר' אלעזר ובמאי דכתיבנא אתי שפיר דבמנורה קאי ר' נתן כר"א ומסתבר טעמייהו ובשלחן הלכה כרבי מחבירו ותלמודא שקיל וטרי אליביה. הילכך פסקינן כוותיה. ודבר זה נעלם מעיני הר"ר ישראל או דילמא אגב שיטפא לא עיין בה. ומ"ש רש"י ז"ל בפ' בהעלותך לא לפסוק הלכה כתב כן אלא תפוס לשון סיפרי דתניא התם לפי שהוא אומר והאיר וכו' הא כיצד ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב ואחד באמצע וסתם מתניתין נמי במס' תמיד הכי איתא מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים מדשן את השאר וכו' וכתבו כן הרמב"ן ז"ל דאתיא האי משנה כרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחים ותפס לן רש"י ז"ל לשון משנה סתמית אבל לא לפסוק הלכה ולפיכך אין כאן מחלוקת גאונים ז"ל אלא מחלוקת תנאים ומעתה אותן המקומות שנהגו להניח נרות חנוכה של בה"כ בין מזרח למערב מנהג בטעות הוא שפסקו הלכה מתוך המשנה ובירושלים תוב"ב מניחין אותם בין צפון לדרום כמו שהוכחנו והוא מנהג ותיקין. והנראה לע"ד כתבתי".
עולה מדברי הרדב"ז שפשיטא ליה לנהוג כרמב"ם ולא כמו שצידד תרוה"ד לנהוג כרש"י, וכך לכאורה ראוי לנהוג למעשה – כמנהג ירושלים.
והרב חיד"א במחזיק ברכה (או"ח סי' תרעא ס"ק ה) הביא תשובתו, ולא חיוה דעתו.
בשו"ת מהרש"ל (סימן פה) כתב: "בב"ה ראוי להדליק הנרות על המנורה לדרום אבל יהיו מונחים בין מזרח למערב ויפנה משמאל לימין ואל תשגיח במנהג ואם איישר חילי אבטלנה".
ח. בשולחן ערוך (או"ח סי' תרעא ס"ז) לא קבע לגבי סידור הנרות בבית הכנסת, ורמ"א הגיה: "ומסדרן ממזרח למערב", עפ"י תרוה"ד.
אמנם הלבוש תלמיד הרמ"א (או"ח סי' תרעא ס"ח) כתב: "ומניחין אותן בדרום המנורה ומסדרין הנרות מצד מזרח לצד מערב זכר למנורה שהיתה בדרום על זה האופן. (ובפוזנא מצדדין הנרות על המנורה דרומית מצד צפון לצד דרום, ואומרים שהוא מנהג קדמונים)".
והמגן אברהם (או"ח סי' תרעא ס"ז ס"ק ט) העיר: "ממזרח למערב. ויש מסדרין מצפון לדרום כמ"ש סמ"ג והרמב"ם ונהרא נהרא ופשטיה (ת"ה) וז"ל רש"ל ויהיו מונחים ממזרח למערב ואל תשגיח במנהג עכ"ל ול"נ דאין לזוז ממנהג דיש לו על מה לסמוך". ואם כן אין ראוי לשנות מן המנהג לכאן או לכאן.
מסקנה
נראה לענ"ד שראוי להחזיר את פסקו של הרמב"ם למקומו כדעה העיקרית, כי זה היה מנהג ירושלים (וכנראה כל ארץ ישראל), ולהניח את נרות החנוכיה בבית הכנסת בין צפון לדרום ולא בין מזרח למערב, ולא כפי ש'כבש' מנהג הרמ"א עפ"י תרוה"ד את המנהג.