חבל נחלתו כ לא
סימן לא
בר מצוה לפרוז בירושלים
שאלה[עריכה]
לילד בר מצוה בפורים. הוריו החליטו לעשות זאת בכותל המערבי בירושלים. הילד התכונן לקריאת התורה של פורים, הוריו לא לקחו בחשבון שבכותל בפורים של פרזים יקראו באותו יום (אם יקראו) קריאה של שני וחמישי בפרשת השבוע.
מה תעשה המשפחה?
תשובה[עריכה]
נשאלתי על כך בסעודת שבירת הצום של תענית אסתר לאחר קריאת המגילה בליל פורים, והשבתי כך (במסרון):
"שיביא מנין של פרוזים שהיו בלילה בני פרזים, ויקראו בירושלים בכותל קריאה של פורים ומגילה וישלחו מנות ביניהם לפרוזים, ומתנות לאביונים מותר לתת גם לירושלמים אם כי עדיף לתת לעניים פרוזים".
ואסביר תשובתי:
א. פסק השו"ע (או"ח סי' תרפח ס"ה): "בן עיר שהלך לכרך, או בן כרך שהלך לעיר, אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר, קורא כמקומו; ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה, קורא עם אנשי המקום שהוא שם". וסעיף זה כידוע רבו הדיונים בו מאד.
ב. באר המשנה ברורה (ס"ק יב): "בן עיר שהלך לכרך וכו' – סעיף זה הוא לשון הרמב"ם ומפני שרבים מתקשים בסעיף הזה מוכרח אני להרחיב הדבור קצת ונבארו כפי מה שפירשוהו המגיד והכסף משנה וכן משמע מהגר"א. וצריכין אנו לידע שלשה דברים:
"א) דאם הוא שייך לערי הפרזות אפילו יום אחד קרוי פרוז וקורא בי"ד וכן אם הוא שייך למוקפין אפילו יום אחד קרוי מוקף וקורא בט"ו.
"ב) זמן קריאה הוא העיקר ביום וכיון שהיה בערי הפרזות בהתחלת היום י"ד קורא בי"ד וכן כה"ג לענין מוקפין ביום ט"ו.
"ג) זמן קריאה שכותב המחבר היינו זמן קריאת המקום שהוא בו עתה לא זמן שיצא משם."
"ועתה נבאר את הסעיף כסדר בכל פרט בפני עצמו. בן עיר שהלך לכרך אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאה של ט"ו דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי יחזור משם קודם אור היום אף שלבסוף רואה שהוא מוכרח להתעכב שם גם על יום ט"ו מ"מ אינו נקרא בשם מוקף וקורא ביום י"ד בהיותו בכרך אבל אם בעת נסיעתו לא היה בדעתו לחזור מן הכרך אלא לאחר זמן הקריאה דהיינו בבקר של ט"ו שאז כבר הוא זמן הקריאה אז חל עליו שם מוקף וקורא עמהן ביום ט"ו ואפילו אם אח"כ חזר לעירו ביום ט"ו קורא שם אם לא קרא מתחלה בכרך. ועתה נבאר הסעיף לענין אופן השני דהיינו בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה דהיינו שיחזור משם בליל י"ד קודם שיאיר היום דהוא זמן קריאה ואף שלבסוף היה שנתעכב ולא חזר קוראו כמקומו דהיינו ביום ט"ו אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו לחזור משם רק לאחר זמן קריאה דהוא ביום י"ד בבוקר חל עליו חובת הקריאה של העיר וזה שאמר המחבר קורא עם אנשי המקום אשר הוא שם [וע"כ אף שחזר באותו יום ובא לכרך צריך לקרוא באותו יום י"ד דהוא נקרא פרוז בן יומו] וכתב הט"ז דכ"ז דוקא אם היה שם בעיר בתחלת היום אבל אם חזר למקומו שהוא כרך קודם היום לא מועיל מה שחשב מתחלה להיות בעיר בעת קריאת העיר."
ג. עפ"י המשנה ברורה ברור שמי שהיה בלילה ובעלות השחר בפרזים חייב לקרוא מגילה כפרזים אפילו בא לכרך. ועל כן הוריתי למשפחה שהפרזים שיבואו לבר המצוה בכותל ישהו כל הלילה בביתם מחוץ לירושלים, ויקראו מגילה בלילה בביתם, ורק בבוקר יבואו לירושלים.
ד. לגבי שאר מצוות היום כיון שהם פרוזים וחוזרים לביתם לאחר בר המצוה חייבים במצוות היום כפרזים.
ועל כן חייבים בקריאת התורה של פורים. י"ד אדר יכול לחול בימינו רק בימים: א, ג, ה, ו. (עפ"י 'לא בד"ו פסח' והיום המקביל לפורים באותה שנה הוא היום הששי של פסח לפי סימני אתב"ש כמובא בטור [או"ח סי' תכח: 'א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ פי' ביום א' של פסח יהיה לעולם ט' באב וסימן על מצות ומרורים יאכלוהו ביום ב' שבועות ביום ג' בו ר"ה ביום ד' בו קריאת התורה פי' שמחת תורה ביום ה' בו צום כפור ביום ו' פורים שעבר'.)
וכיון שכך אם חלה בר המצוה בימים א, ג, ו אין בכותל קריאת התורה של בני מוקפים, ורק אם חל ביום ה' הפרוזים צריכים לקרוא 'ויבוא עמלק', והמוקפים קוראים פרשת השבוע.
ונלענ"ד שאף בני כרכים מצטרפים להשלים מנין לבני פרזים, ובלבד שרוב מנין יהיה מפרוזים החייבים בקריאת 'ויבוא עמלק'.
ה. נראה שאם חל פורים ביום ה' שבו בכותל יקראו שאר המנינים בפרשת השבוע, וחלק ממשפחת הבר מצוה הם בני כרכים, ושמעו קריאת 'ויבוא עמלק' עם הפרוזים, אינם צריכים לחזור ולקרוא פרשת השבוע שכן אין חובה לקריאה אישית עליהם, כבפרשת זכור, ובמנינים בירושלים קראו את פרשת שבוע, ואף הם בני הכרכים שמעו קריאת התורה ודי בכך.
ו. לגבי מתנות לאביונים כתב בביה"ל (ד"ה לשני עניים): "ולא יתן להם קודם פורים דילמא אכלי להו קודם פורים (מ"א בשם המאור)". נראה על כן שלכתחילה לא ייתן לעניי הכותל הקבועים שמן הסתם עושים פורים בט"ו והם בני כרך אלא לבני פרזים. ועי' בפסקי תשובות (או"ח סי' תרצד ס"ח).
ז. וכן לגבי משלוח מנות ישלחו אף בירושלים לבני פרזים ולא לבני מוקפים, שהרי חיובו לתת עתה, ולפי הטעם של מנות לשם סעודת פורים – ספק אם בני הכרכים שקבלו בי"ד ישמרו את המנות לסעודתם. ועי' פסקי תשובות סימן תרצה סעיף כא.
ח. השואל שלח אלי, שהשאלה היתה הפוכה: הילד התכונן לקריאה של פרשת השבוע ולא של פורים ואם יעשה פורים דפרזים הוא חייב בקריאת התורה של פורים אליה לא התכונן.
והשבתי שלדעתי יכול לבוא מי"ד בערב, לישון בירושלים ואז לא יתחייב בפורים של פרזים, ויקרא בחמישי בפרשת השבוע, אולם אז יצטרך להיות בששי בירושלים ולקיים בו את כל מצוות הפורים. (לא אכנס לשלל השיטות של מוקף בן יומו והדרך שכתבתי מוציאה מכל ספק).
ט. השואל השיב לי ששאל ת"ח אחר וענה לו שניתן לקרוא קריאה של פורים באחד וקריאה של פרשת השבוע (כי תשא) בשנים, ואז יוכלו לצאת ידי חובת שתי הקריאות. וכיון שהמרחק בס"ת הוא כשתי פרשות (תרומה-תצוה) ניתן לגלול ולעבור מקריאה לקריאה תוך כדי המעבר מקורא ראשון לשני.
י. ולא נראתה לי תשובתו.
לא מצאנו ביום שקוראים שלשה קרואים שקוראים בשני מקומות. אף אם חלה תענית ציבור בשני וחמישי (כגון תענית אסתר או תעניות גשמים או שאר צרות ח"ו) לא מצאנו שיקראו בשחרית בפרשת השבוע אלא קוראים 'ויחל' (שו"ע או"ח סי' תקסו ס"א). ולא קוראים גם פרשת שבוע אפילו ניתן לדלג מפרשה לפרשה במהירות. ואפילו אם אין מתענים בבית כנסת קורין 'ויחל' ולא פרשת שבוע אפילו אם חל בשני וחמישי. ואם כן מדוע שכאן נוסיף קריאה של פורים (אם נוהג כמוקף) או קריאה של פרשת שבוע (אם נוהג כפרוז)?! וכי בגלל שבעל הקורא התכונן לפרשה אחרת קורין פרשה אחרת מחובת היום?!
לא שמענו, שבגלל בעל קורא ואפילו בר מצוה ביום שמחתו משנים את הקריאה או מוסיפים קריאה נוספת. (ומה שנהגו להוסיף לחתן בשבת אחר חתונתו קריאת 'ואברהם זקן' וכו' אינו שייך ליום שמעלים לתורה שלשה בלבד ואין מוסיפים קרואים).
ועל כן נראה לי שאין לנהוג כהצעת אותו תלמיד חכם ולשמור על סדרי ההלכה הרגילים, וכפי שהצעתי לנהוג.