חבל נחלתו כ הקדמה
נאמר בפסחים (פז ע"א):
"אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל. שנאמר ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, וכתיב וילך ויקח את גמר בת דבלים. גמר, אמר רב: שהכל גומרים בה. בת [ע"ב] דבלים - דבה רעה בת דבה רעה. ושמואל אמר: שמתוקה בפי הכל כדבלה. ורבי יוחנן אמר: שהכל דשין בה כדבלה. דבר אחר: גמר - אמר רבי יהודה: שבקשו לגמר ממונן של ישראל בימיה. רבי יוחנן אמר: בזזו וגמרו, שנאמר כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש. - ותהר ותלד לו בן ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל, ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם, ותהר ותלד בן ויאמר (ה' אליו) קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. לאחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי. תורה קנין אחד, דכתיב ה' קנני ראשית דרכו. שמים וארץ קנין אחד, דכתיב קנה שמים וארץ. בית המקדש קנין אחד, דכתיב הר זה קנתה ימינו. ישראל קנין אחד, דכתיב עם זו קנית. ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו וגו' וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה".
ובאר המהר"ל בספר נצח ישראל (פרק יא):
"ביאור ענין זה, כי הושע, כאשר חטאו ישראל, אף על גב שידע הושע שאי אפשר שיהיה נפרד הדביקות מן ישראל, מכל מקום לפי שהיה שונא החטא, עד שהיה חפץ בפירוד ובסילוק הדביקות הזו, כל כך היה הושע הנביא שונא החטא, והיה משתוקק הושע אל הפירוד בשביל חטאם. ולכך אמר 'העבירם באומה אחרת', כלומר שראוי להעבירם אותם באומה אחרת - אם הוא אפשר. ולפיכך אמר (הושע א, ב) "קח לך אשת זנונים וילדי זנונים", והראה לו כי מצד שהם בנים למקום אין להעביר אותם, ואי אפשר להעביר ולהחליף ענין זה. כי אין דבר יותר מצטרף ומתקשר כמו צירוף וקישור האב אל הבן. וכאשר אמר הושע שלא ירצה לגרש את האשה בעבור הבן, אף כי אפשר שאינו בנו בודאי, כי זונה היא, ואם כן איך אפשר לסלק ישראל שהם בנים למקום מצד עצמם.
"ועוד, כי הם בני אברהם יצחק ויעקב שנבחנו למקום, שאילו לא נבחנו יש לו לומר אף על גב שנראה בהם הטוב, לא היה הטוב בהם באמת, ועל ידי נסיון והבחנה נגלה הדבר מה הוא. כי אפשר כי נראה דבר אחד טוב, ואינו טוב באמת. אבל האבות נבחנו, ומפני שנבחנו הם טוב באמת, ודבר שהוא טוב באמת אין בו שינוי כלל. ובשביל זה גלה השם יתברך להושע שאי אפשר להעביר אותם באומה אחרת, מצד שהם בנים אל השם יתברך".
"ואמר עוד כי ישראל הם אחד מארבעה קנינים שקנה הקדוש ברוך הוא בעולמו. ורצה בזה, כי כשם שישראל נקראו "בנים" מצד כי הם נמצאו מאתו יתברך, כמו שהתבאר למעלה (ראש הפרק), כך הם קנינו. רוצה לומר שהם שלו לגמרי, ודבר זה גם כן קשור וצירוף גמור. וזה כי יש דבר שהיה נמצא מאחד, ואינו קנינו להיות ברשותו. ויש דבר שהוא קנין של אדם, והוא ברשותו, אבל אינו נמצא מאתו. כי הבן הוא נמצא מן האב, ואינו קנינו. והעבד הוא קנין של האדון, והוא ברשותו לגמרי, ואינו נמצא מאתו. וכבר בארנו דבר זה למעלה (פ"ב ד"ה ולפיכך) שעל זה אמר הכתוב (דברים לב, ו) "הלא הוא אביך קניך וגו' ".
כל ישראל הם קניינו של הקב"ה, גם החוטאים והמבולבלים, גם האובדים וגם הנדחים, כאמור (מיכה ד, ו): "ביום ההוא נאם ה' אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הרעתי" (ועי' שמות רבה פרשה מו). כל ישראל הם בנים למקום, וכולם הם חלקו של הקב"ה ואל לנו להתיאש מאף אחד עם כל קלקוליו וסיבוכיו.
כתב הרב זצ"ל (אורות ישראל, פרק ב סעיף א): "הַיַּחַשׂ שֶׁל כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל לִיחִידֶיהָ הוּא מְשֻׁנֶּה מִכָּל הַיִּחוּשִׂים שֶׁל כָּל קִבּוּץ לְאֻמִּי לִיחִידָיו. כָּל הַקִּבּוּצִים הַלְּאֻמִּיִּים נוֹתְנִים הֵם לִיחִידֵיהֶם רַק אֶת הַצַּד הַחִיצוֹנִי שֶׁל הַמַּהוּת, אֲבָל עֶצֶם הַמַּהוּת זֶה שׁוֹאֵב כָּל אָדָם מִנִּשְׁמַת הַכּל, מִנִּשְׁמַת אֱלֹהִים, שֶׁלּא בְּאֶמְצָעוּת הַקִּבּוּץ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לְהַקִּבּוּץ חֲטִיבָה אֱלֹהִית, שֶׁמְּגַמָּה אֱלֹהִית עַצְמִית שְׁרוּיָה בְּתוֹכוֹ. לֹא כֵן בְּיִשְׂרָאֵל, הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַיְחִידִים נִשְׁאֶבֶת מִמְּקוֹר חֵי הָעוֹלָמִים בְּאוֹצַר הַכְּלָל, וְהַכְּלָל נוֹתֵן נְשָׁמָה לַיְחִידִים. אִם יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהִנָּתֵק מֵהָאֻמָּה, צָרִיךְ הוּא לְנַתֵּק אֶת נִשְׁמָתוֹ מִמְּקוֹר חִיּוּתָהּ, וּגְדוֹלָה הִיא מִשּׁוּם כָּךְ הַהִזְדַּקְּקוּת, שֶׁכָּל יָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל נִזְקָק לְהַכְּלָל, וְהוּא מוֹסֵר תָּמִיד אֶת נַפְשׁוֹ מִבְּלִי לִהְיוֹת נִקְרָע מֵהָאֻמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה וְתִקּוּנָהּ הָעַצְמִי דּוֹרֵשׁ כֵּן מִמֶּנּוּ. אָמְנָם צִנּוֹרוֹת הַהֲזָנָה הַנִּשְׁמָתִית וַהֲגָנַת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ הוֹלְכִים בִּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי הַמִּצְווֹת, דְּבַר ד', זֶהוּ הַפֶּלֶג הַכְּלָלִי הַמִּתְגַּלֵּם בְּארַח הַחַיִּים, הָרָשׁוּם בְּתָכְנִיתוֹ...
כל אחד מישראל ברצון או שלא ברצון הוא חלק מהאומה הישראלית, גם אם הוא חסר ואינו מזין את נשמתו במזון הרוחני המוכן לה – תורה ומצוות הוא עדיין חלק מעם ישראל, וגם אם אינו מגן על חיותו בחיסונים האלוקיים שניתנו לה – מצוות לא תעשה – שלא לינוק את הטומאות והקלקולים שמייבאים לארצנו – הוא עדיין חלק מישראל וסופו שהחנק הרוחני והצמאון הפנימי יגברו על כל המניעות והוא יבוא לשתות בצמא ממקורותיה האלוקיים של אומתו.
כרך זה עשרים במספרו, ונאמר במיכה (ו, ו-ח): "במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה: הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך".
ובסנהדרין (צט ע"ב): "אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא – שנאמר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו, הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר. אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו – הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך – הוי אומר לעמל תורה נברא". והריני מנסה ללכת לפי דרכים אלו.
הריני מודה לרבש"ע שעזרני עד הנה, ולכל רבותי שעוברים על דברי, ולכל בני ביתי שמסייעים עימדי, ולכל שואלי. יהי רצון שיסייעני הקב"ה ואוכל להוסיף ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולכתוב עוד תשובות ומחקרים בדברי תורתנו הקדושה.
יעקב הלוי אפשטיין
אייר תשע"ח
שומריה ת"ו