חבל נחלתו כ ד
סימן ד
קריאת פחות מבן י"ג שנה בתורה
שאלה[עריכה]
הורים ממשפחה הנוהגת לפי פסיקת ספרד רוצים לעשות עליה לתורה וקריאת התורה של בר המצוה כמה ימים לפני שהוא נכנס לשנת י"ד. האם הדבר מותר?
תשובה[עריכה]
א. פסק בשו"ע (או"ח סי' נה ס"ה): "אם לא הביא שתי שערות, אפי' הוא גדול בשנים, דינו כקטן עד שיצאו רוב שנותיו שאז יתברר שהוא סריס"... ורמ"א הגיה: "ומיהו אין מדקדקין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזקינן אותו כגדול ואומרים לענין זה מסתמא הביא שתי שערות (מהרי"ק שורש מ"ט)".
וא"כ כדי שיהיה גדול צריך שני תנאים: הביא שתי שערות ובן י"ג שנה.
וכ"כ הטור (חו"מ הל' עדות סי' לה, א): "קטן פסול להעיד אפילו פקח וחכם עד שיביא שתי שערות אחר שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד".
ועל כן גם נער זה כל עוד שלא נכנס לשנת י"ד הוא קטן. ואין הולכים אחר השערות אלא לאחר שעברו י"ג שנים מלאות.
ב. נאמר במשנה במגילה (פ"ד מ"ו): "קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו".
פרש הרמב"ם:
"קטן קורא בתורה, אמר אחד מן הגאונים האחרונים שזה אחר השלישי".
ופרש ר' עובדיה מברטנורא:
"קטן קורא בתורה – ויש מן הגאונים שאמרו דוקא משלישי ואילך".
"אבל אינו פורס על שמע – לפי שהוא בא להוציא את הרבים ידי חובתן, וכל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן".
"ואינו נושא את כפיו – אם הוא כהן, שאין כבוד לצבור שיהיו כפופין לברכתו".
היינו, יש לחלק בין קריאת התורה שאף קטן קורא בתורה, לבין הוצאה ידי חובה במצוות שקטן אינו יכול להוציא ידי חובה.
וכך באר המלאכת שלמה:
"קטן קורא וכו'. תוס' ס"פ לולב הגזול ודפ"ק דחולין דף כ"ד, בפי' ר"ע ז"ל ויש מן הגאונים שאמרו דוקא משלישי ואילך היא דעת רבינו נתן בעל הערוך ז"ל בלבד".
"אבל אינו פורס על שמע ביד פ"ח דהלכות תפלה סי' י"א וכתוב בבית יוסף א"ח סי' נ"ג ומצאתי להרשב"א ז"ל שכתב בתשובה בשם הראב"ד ז"ל דטעמא דתנן דקטן אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה דכיון דברכות ותפלות דרבנן נינהו וקטן שהגיע לחנוך דרבנן ה"א אתי דרבנן ומפיק דרבנן קמ"ל דמשום כבוד הצבור לא עבדינן גנאי הוא לצבור שהקטן מוציאם ע"כ"...
ג. פסק הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פי"ב הי"ז):
"אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור, קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים, וכן מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה, ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין, ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום".
וכך כתב בהגהות מיימוניות (הלכות תפילה ונשיאת כפים פי"ב הי"ז אות [ע]): "בירושלמי דג' שאכלו תניא קטן וס"ת עושין אותן סניפין כו' עד א"ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה פירוש לעלות למניין הקורין בשבת אימתי עושין אותו סניפין רבי אבינא אמר איתפלגון ר"ה ורב יהודה תרוייהו בשם שמואל חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה וחרנא אמר שיהא יודע למי מברכין וכן פסק בס"ה וכתב לשון רבינו המחבר וכ"כ מורי רבינו בשם רבינו שמחה דלאו דוקא למניין ז' דה"ה לג' בס"ע:
וכך באר הכסף משנה: "וכתב רבינו שקטן צריך שידע לקרות דאם לא כן אין קורין אותו לקרות בתורה וכדברי הרא"ש ז"ל וכתב גם כן שצריך שידע למי מברכין וכתבו ההגהות דהכי איתא בירושלמי".
עולה מן הרמב"ם שקטן היודע לקרוא בתורה ויודע למי מברכין עולה לתורה.
ד. פסק השו"ע (או"ח סי' רפב ס"ג): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור".
מדברי השו"ע עולה כרמב"ם שקטן עולה לתורה וקורא בה.
אמנם רמ"א הגיה: "ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש)".
והעיר המגן אברהם בס"ק ה: "למנין ז'. אבל לא למנין שלשה [ע"ש]".
והוסיף בס"ק ו: "וקטן. אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערו' (ר"מ מלונדרש בתשו' ב"י סימן מ"ג)"...
עולה מדברי המג"א שקטן אינו יכול להיות ממנין שלשה, היינו בקריאת שני וחמישי ומנחה בשבת. ומוסיף כי לפי מנהגנו שהעולים אינם הקוראים בתורה, שקטן אינו יכול להיות בעל קורא, אף שאינו עולה לתורה. וכן סתם שלא נהגו כלל להעלות קטן לתורה אלא למפטיר.
הפרי מגדים (אשל אברהם סי' רפב ס"ק ו) סובר שקטן יכול להיות בעל קורא ומביא שאף א"ר כתב כן בניגוד לדעת המג"א.
ה. הברכי יוסף (או"ח סי' רפב סעיף ה. דין ג.) כתב: "הכל עולין למנין שבעה וכו'. כתב בספר תקון יששכר משמע שעולין אפילו למנין העולין ב' וה' ושאר הימים שאינן ז', אמנם לדעת המקובלים דוקא למנין ז', ויש לחוש לדבריהם ובפרט שלא בשעת הדחק. מר זקני הרב מהר"א אזולאי בהגהותיו כ"י. והרב כנה"ג העלה להלכה דאינו עולה למנין שלשה. ע"ש באורך. אך הרב שבות יעקב ח"א סי' מ' מפקפק בדברי הרב כנה"ג, עש"ב".
"והרב המאירי בפסקי מגילה הנדפסים מחדש (כג א) כתב הכל עולין למנין ז' או לאיזה מנין של קריאת התורה, עכ"ל. ועיין בספר גנת ורדים כלל ב' סימן כ"א ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' נ"ד. ולדעת רבינו האר"י זצ"ל (שה"כ דף עג ע"ד) אינו עולה הקטן או האשה כי אם לשביעי דוקא. ועמ"ש הרב גנת ורדים שם".
עולה מדברי הרב חיד"א שמחלוקת בין המקובלים לבין השו"ע האם קטן עולה רק למנין שבעה או אף לכל הקריאות בתורה אף של שני וחמישי וכד'.
המשנה ברורה פסק שקטן עולה למנין שבעה בלבד, ובשאר הימים אינו עולה לתורה וכבעל קורא בלבד פסק כמג"א שאינו קורא אלא בשעת הדחק.
ו. וכך כתב הילקוט יוסף (קריאת התורה ובית הכנסת סימן קלה – סדר העולים לספר תורה):
"לב. לכתחלה אין להעלות קטן פחות מי"ג שנה ויום אחד, למנין שלשה עולים בימי שני וחמישי, ומכל מקום אם עלה כבר ובירך ברכות התורה, הצבור יוצא ידי חובת ג' עולים בעליית הקטן".
"וכשיש צורך קצת להעלות קטן לספר תורה בימי שני וחמישי, כגון נער המניח תפילין ימים מספר לפני מלאת לו י"ג שנה ויום אחד, אפשר לסמוך על הפוסקים המקילים בזה, ולהעלותו לכתחלה לספר תורה, ועולה למנין שלשה. וכל שכן באופן שהנער הולך עם הוריו לבית הכנסת במעמד חגיגי, שמותר להעלותו לתורה, אף שחסרים לו מספר ימים להיות בר מצוה".
ובאר את שורשי השיטות בהערה לז:
"במתני' מגילה (כד א) אמרו קטן קורא בתורה. ולא מבואר שם אם איירי בשני וחמישי או בשבתות וימים טובים. ובברייתא (שם כג א) אמרו, תנו רבנן, הכל עולים למנין שבעה, ואפילו אשה ואפילו קטן, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור. ע"ש. ונחלקו הפוסקים הראשונים והאחרונים בדין זה, ויש בזה ד' שיטות כאשר יבואר:"
"שיטה א' – שקטן עולה לתורה בין בשני וחמישי ובין בשבת ויום טוב, כי מה נשתנה שני וחמישי משבת, זה חובת היום בשבעה עולים וזה חובת היום בשלשה, ואם מצטרף בשבת, הוא הדין שיצטרף לג' עולים בשני וחמישי. ומה שכתבה הברייתא הכל עולין למנין "שבעה", לרבותא נקט הכי, דלא תימא דהואיל וכבוד שבת חמיר טפי, וגם יש קהל גדול, ואין כבוד הצבור להעלות קטן, קמ"ל שעם כל זאת קטן עולה לספר תורה, וכל שכן בשני וחמישי שאין קהל גדול בבית הכנסת, שטרודים במלאכתם".
"שיטה ב' – שדוקא בשבת קטן עולה למנין שבעה, שקטן בתוך שבעה עולים, אינו גורע מכבוד צבור, מה שאין כן בשני וחמישי שיש רק שלשה עולים. ומה שסתמה המשנה "קטן קורא בתורה", פירשה הברייתא שהוא דוקא למנין שבעה".
"שיטה ג' – גם בשבת רק לעליית שביעי עולה, שהיא העליה הפחות חשובה על פי הקבלה, ולכן אמרו בברייתא קטן עולה למנין "שבעה", דהיינו לשביעי".
"שיטה ד' – שכעת לא נהגו להעלות קטן כלל לספר תורה, הן בשבת והן בשני וחמישי, לבד מעליית מפטיר".
"והנה כשיטה א', (שקטן עולה גם בשני וחמישי וכל שכן בשבת), סוברים: הרמב"ם (ראה להלן), האור זרוע, מהר"ם מרוטנבורג בשם רבינו שמחה, הגהות מיימוניות, מרדכי, רבינו דוד אבודרהם, המאירי, י"א ברבינו ישעיה, הרשב"ץ, מרן הבית יוסף, שו"ת שבות יעקב, שו"ת פנים מאירות, שו"ת גור אריה יהודה, שו"ת אור הנעלם, שו"ת בן אברהם, ערך השלחן, ועוד אחרונים".
"וכשיטה ב', (שרק בשבת קטן עולה לספר תורה), סוברים: הרוקח, הערוך, דעה הראשונה ברבינו ישעיה, הרמב"ם בפירוש המשניות (ראה להלן), תיקון יששכר, חסדי דוד על התוספתא, כנסת הגדולה, נהר מצרים, פתח הדביר, ועוד.
"וכשיטה ג', (שרק לעליית שביעי בשבת רשאי הקטן לעלות), סוברים: רבינו האר"י ז"ל, גינת ורדים, מרן החיד"א, ועוד.
"וכשיטה ד', (שאין מעלין קטן אלא למפטיר), כן כתבו, המגן אברהם, האליה רבה, הגר"ז, שו"ת בנין שלמה, מטה יהודה, ועוד.
"[ובאמת שבדעת הרמב"ם נחלקו הפוסקים בדעתו, שדעת המהרימ"ט שהרמב"ם חזר בו ממה שכתב בפירוש המשניות, ומשום הכי לדעת הרמב"ם קטן עולה לספר תורה גם בשני וחמישי. ע"ש. ובכנסת הגדולה כתב, שלדעת הרמב"ם שרק בשבת הקטן עולה. אלא שמצינו להרמב"ם בתשובה (סימן לד) שכתב, שבעת הצורך קטן עולה לספר תורה גם בשני וחמישי. וראה בזה בשו"ת יחוה דעת חלק ב (סימן טו). ע"ש].
"ובאמת שמשמעות דברי מרן השלחן ערוך נראים כשיטה ראשונה. שקטן עולה לספר תורה גם בשני וחמישי וגם בשבת. ולכן לא חילק בהדיא בזה. ועיין בבית יוסף (סימן קלה), שהביא סברת הרוקח שדוקא בשבת הקטן עולה, וסיים, שרבינו ירוחם חולק בזה על הרוקח וכו'. ע"ש. ומה שכתב בשלחן ערוך (סימן רפב), הכל עולין למנין שבעה וכו', לאו דוקא למנין שבעה, ונקט כדרכו לשון הברייתא. וכשם שבברייתא יש אומרים דלרבותא נקט, וכל שכן שעולה בשני וחמישי, כן יש לומר בדעת מרן. וכן כתב בדעת מרן השלחן ערוך בשו"ת פנים מאירות חלק ב (סימן נד), ודלא כמו שכתב בספר מטה יהודה (סימן רפב ס"ק ו), לדייק ההיפך בדעת מרן ואין לזה הכרח. ואף שעל פי דעת המקובלים אין הקטן עולה אלא למפטיר, אין המנהג כן, ומעיקר הדין יש לתפוס כדברי הראשונים ומרן השלחן ערוך הנ"ל, וקטן עולה לספר תורה בשבת, ואף בשני וחמישי, כשיש צורך בדבר, כגון איזה זמן לפני מלאת לו י"ג שנה ויום אחד. וכמבואר כל זה באורך וברוחב בשו"ת יחוה דעת חלק ב (סימן טו), וחלק ד (סימן כג). ועש"ב.
עולה מאריכות באורו של הילקוט יוסף שניתן להקל ולהעלות לתורה קטן בשני או חמישי לפני היותו גדול ונכנס למצוות.
ז. עוד כתב הילקוט יוסף בסעיף לד (שם): "לכתחלה אין להתיר לקטן להיות שליח צבור הקורא בתורה את כל הפרשה כולה, ומכל מקום בשעת הדחק כשאין שם איש היודע לקרוא בתורה בטעמיה ובדקדוקיה כמו הקטן, יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים שיקרא הקטן את כל הפרשה כולה, מאחר ואין שם מי שיקרא בתורה. שהעיקר מדינא כדבריהם".
והאריך הילקוט יוסף להוכיח שבשעת הדחק בלבד מותר, וסיים: "אמנם המאירי (כד א) כתב, זה ששנינו קטן קורא בתורה, היינו טעמא, שאין זו מצוה גמורה, אלא כדי להשמיע לעם וכו', ע"ש. ומשמע שקטן יוכל לקרוא את הפרשה כולה. וכיוצא בזה כתב הרא"ש בשם רבינו תם. וכן פסקו הפרי מגדים, בספר תהלה לדוד, ובמטה יהודה, ובשבילי דוד, ובסמא דחיי, והגאון מליסא, והובא להלכה במשנה ברורה, ולכן בשעת הדחק יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים. וראה כל זה בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן כה. ע"ש".
ובשו"ת יחוה דעת (ח"ה סי' כה) סיים: "ולענין הלכה נראה שלכתחלה אין להתיר לקטן להיות חזן הקורא בתורה קריאת הפרשה כולה. ומכל מקום בשעת הדחק שלא נמצא איש היודע לקרוא בתורה עם טעמי המקרא כדת, יכולים לסמוך על הפוסקים המתירים, וכמו שהעלה בשו"ת סמא דחיי (סימן טז). וכן פסק הגאון מליסא בדרך החיים (והובא להלכה במשנה ברורה סימן רפב ס"ק יג). וכן עיקר".
אמנם לענ"ד מכך שקטן עולה למנין ג', אנו שומעים שיכול אף לקרוא בתורה, שכן לשעבר היו העולים קוראים, כמו"כ אין המדובר בשאלה שלפנינו בקריאת כל פרשת השבוע אלא קריאת שני או חמישי, ועל כן לדעתי כשם שמותר לעלות לתורה בשני וחמישי קודם בר המצוה וכניסתו לשנת הי"ד – יכול גם לקרוא בתורה.
מסקנה[עריכה]
קטן הנוהג לפי מנהג ספרד יכול לעלות לתורה כמה ימים לפני שנכנס לשנת י"ד ואף להיות בעל קורא. וקטן מבני אשכנז יעלה ויקרא רק לאחר שנכנס למצוות בתום שנת הי"ג.