חבל נחלתו יח יב
סימן יב
תיקון ליל שבועות
א. זמן הופעת המנהג
המנהג של לימוד בליל שבועות בסדר לימוד מיוחד מופיע מתלמידי האר"י הנשענים על הזוהר (יובא להלן). לפני תלמידי האר"י אין זכר למנהג לא בתלמודים ולא בגאונים ואף לא בראשונים. אף ראשונים הידועים כמקובלים גדולים כרמב"ן והרוקח אינם מזכירים כלל את הלימוד בליל שבועות וכל סדר לילה זה. ועל כן צריך לדעת שאף שמקורו של המנהג בהררי קודש והוא מבואר בזוהר – עד דורו1 של האר"י2 אין עליו שום עדות על ליל שבועות כלילה מיוחד ללימוד תורה מכל הלילות בשנה, ומיוחד ללימוד כל הלילה3.
ב. המקורות לסדר ליל שבועות
המקור הראשון ליחודו של ליל שבועות הוא בזוהר (הקדמה ח ע"א):
"ר' שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא בליליא (אמור צ"ח א) דכלה אתחברת בבעלה, דתנינן כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא, ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו ואלין אקרון בני חופתא, וכיון דעאלת לחופתא קודשא בריך הוא שאיל עלייהו ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה זכאה חולקהון, והוה רבי שמעון וכלהו חברייא מרננין ברנה דאורייתא ומחדשן מלין דאורייתא כל חד וחד מנייהו והוה חדי רבי שמעון וכל שאר חברייא. אמר לון רבי שמעון בני זכאה חולקכון בגין דלמחר לא תעול כלה לחופה אלא בהדייכו בגין דכלהו דמתקנין תקונהא בהאי ליליא וחדאן בה כלהו יהון רשימין וכתיבין בספרא דדכרניא וקודשא בריך הוא מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה"...
וכן בזוהר (כרך ג [ויקרא] פרשת אמור צז ע"ב) המתאר את סיום ספירת העומר:
"ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה כד מאטי להאי ליליא לבעי ליה למלעי באורייתא ולאתחברא בה ולנטרא דכיו עלאה דמטי עליה בההוא ליליא ואתדכי, ואוליפנא [דף צח עמוד א] דאורייתא דבעי ליה למלעי בהאי ליליא אורייתא דבע"פ4 בגין דיתדכון (ס"א דיתדבק) כחדא ממבועא דנחלא עמיקא, לבתר בהאי יומא ליתי תורה שבכתב ויתחבר (ס"א בהו) בה וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא כדין מכריזי עליה ואמרי (ישעיה נט) ואני זאת בריתי אותם אמר יי' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך וגו', ועל דא חסידי קדמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא ואמרי ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנן בתרין עלמין וההוא ליליא כנסת ישראל אתעטרא עלייהו ואתיא לאזדווגא ביה במלכא ותרווייהו מתעטרי על רישייהו דאינון דזכאן להכי, ר"ש הכי אמר בשעתא דמתכנשי חברייא בהאי ליליא לגביה ניתי לתקנא תכשיטי כלה בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ותקונהא לגבי מלכא כדקא יאות"...
לאחר תקופת האר"י אנו מוצאים את הדברים מתפזרים מצפת לשאר א"י והעולם.
כתב בספר סדר היום5 (סדר חג השבועות): "בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתיר' מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים. הכל מודים בעצרת דבעינן לכם והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה וכן מצינו במר בריה דרבינא דכולא שתא הוה בתעניתא בר ממעצרתא וכו' מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעו' הגוף התורה מתקיימת ואין זולתו קיום וראוי לשמחו ולענגו בשמח' התור' יותר משאר חגים ומועדי' ועכ"ז אין ראוי למשוך בשמחתו כל היום, כי גם הנפש המשכלת צריכה שמחה כי עיקר תועלת הלמוד והקיום תלוי בהבנת השכל להבדיל בין טמא לטהור ובין אסור ומותר ואין שמחתה כ"א לעסוק בתורה ומצות, ובפרט ליל שבועות שצריך האדם לעסוק בה כל הלילה או רובא ובפרט ע"פ הזוהר שאומר שכל מי שהוא מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא צריך לעסוק כל הלילה במיני קריאות לקשט הכלה בתכשיטיה להכניסה לחופה למחרת היום הבא, ואשריו ואשרי חלקו הזוכה לכל הכבוד הזה אשר יוצרו כביכול מתפאר ומתקשט בו. ואל יקל בעיני האדם הדבר הזה כי האדם הוא שפל ואפל בבחינה א' אבל בבחינה אחרת הוא גדול כח מאד ובידו להעמיד כל העולמות כולם מה שאין כן מלאך משרת יכול לעשות, והוא הנותן כח וחיל כביכול לבורא עולם כדכתיב רוכב שמים בעזרך וגו' וכתיב או יחזק במעוזי וגו' ח"ו בהפך מתיש כח ומסיג אחור ימינו כביכול כדכתיב צור ילדך תשי וגו'".
ובמטה משה (עמוד העבודה דיני שבועות סי' תרצד) כתב: "נהגו קדמונים ז"ל משרתי עליון שלא לישן בליל שבועות, ועכשיו בשתי לילות. ובכל לילה קורין בתורה בנביאים ובכתובים, ומדלגין בתלמוד ובאגדות, וקורין בחכמת של סתרי תורה עד אור הבוקר, וקבלת אבותיהם בידיהם. והעניין הוה טוב ונכון הוא, ואשריהם ואשרי העם שלו ככה. והטעם ידוע לחכמי האמת".
והמגן אברהם (סימן תצד) הוסיף: "איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים בתור' וכבר נהגו רוב הלומדים לעשות כן ואפשר לתת טעם ע"פ פשוטו לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם כדאיתא במדרש לכן אנו צריכים לתקן זה".
ואחריו האליה רבה (סי' תצד): "ודע שכל מי שבלילה לא ישן כלל ועיקר ויהיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק ע"כ. והטעם כתב מג"א [שם] על פי פשוטו שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקדוש ברוך הוא להעיר אותם, לכך אנו צריכין לתקן זה. וסדר הלימוד עי"ש בשל"ה דף ק"ס [שבועות, נר מצוה], וכל זה אינן אלא ממדות פרישות וזהירות".
ג. סדר הלימוד
בספר סדר היום (סדר חג השבועות) כתב על סדר הלימוד בליל שבועות: "וראיתי מדקדקים שעומדים על עמדם כל הלילה הזאת ועוסקים בתנ"כ לחבר את האהל להיות א' ועוסקים בתורה שבע"פ רוב הלילה לקשט את הכלה. וזה הסדר שראוי לסדר בלילה הזאת: בתחלה יעסוק בי' מאמרות שבהם נברא העולם. ואח"כ בי' הדברות שהם כנגדן. אח"כ בנביאים בענין המרכבה דיחזקאל ואחר כך בכתובים מגלת שיר השירים בזמן ושבחה והיא קישוט חיבת הכלה אח"כ יאמר מזמור יקום אלהים שמדבר על ענין מתן תורה. ואח"כ יעסוק בתורה שבע"פ ויש נוהגין לקרוא האזהרות שסדר ר' שלמה ן' גבירול ז"ל שהוא כולל מצות עשה ומצות לא תעשה ויש נוהגין לקרוא מנין המצות להרמב"ם ז"ל. ול"נ שיעסוק בסדר נשים אם אפשר לו לקרותו על פה ואם לאו יקרא בפנים כי ראוי הוא להתקשט הכלה בו ויש בו ז' מסכתות וע"א פרקים והוא מענינא דכלה ואם יש שהות ללמוד יותר ויותר יעסוק בענין המצות כאשר יראה בעיניו ואם יכול להתחבר בחברת אנשי צדק מה טוב ומה נעים שיחשב עמהם להמנות מבני היכלא דמלכא ומשושביניה של כלה כדאיתא בזוהר פרשת אמור ואם אנסתו שינה ינוח ראשו מעט מוטה ולא מושכב כדי שלא יאריך בשינה ויקום בזריזות לעשות מלאכתו עד שיאור היום"...
מעניין כי אצל בעל סדר היום אין איסור על תורה שבעל פה בניגוד למקובלים אחרים כמובא להלן.
והשל"ה (מסכת שבועות פרק נר מצוה אותיות ד, ה) כתב:
"וסדר הלימוד של זה הלילה, כבר נתפרסם ונודע לרבים על ידי הקונטרסין שנתפשטו. והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל ובכל המלכות, אין נקי, כולם כאחד מגדולים ועד קטנים, וכן קיימו וקבלו עליהם ועל זרעיהם. ומאחר שהוספתי גם כן נופך משלי בענין סדר לימוד זה הלילה, על כן ארשום הכל ביחד".
"החרדים לדבר ה', ישתדלו שיהיה מנין ביחד, דאכל ביה עשרה שכינה שריא (סנהדרין לט א). צריך ללמוד חלק מתורה, נביאים, כתובים, ששה סדרים, ספר יצירה, זהר, תרי"ג מצוות. והנה, כל תורה שבכתב, צריך לקרות ששה פסוקים מכל סדרה וסדרה, וכן מכל ספר מכ"ד ספרים, דהיינו שלשה פסוקים ראשונים ושלשה פסוקים אחרונים. וכבר ידעת, תורה שבכתב היא ו' מהשם, סוד תפארת. והנה תפארת הכלול מחסד וגבורה, נגד זה שלשה פסוקים ראשונים, ויסוד שהוא משך התפארת הוא כלול מנצח והוד, נגד שלשה פסוקים אחרונים. ככה ינהג בכולם, זולת איזה פרשיות נפלאות ראוי לקרות אותם.
"מתחיל בבראשית, וקורא כל מעשה בראשית, עד... 'אשר ברא אלהים לעשות' (בראשית ב, ג). ואחר כך שלשה פסוקים אחרונים. אחר כך נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, ויצא, וישלח, וישב, מקץ, ויגש, ויחי, שמות, וארא, מכל אחד ששה פסוקים כנזכר לעיל. ובפרשת בא, שלשה פסוקים הראשונים, ואחר כך מן (ויאמר אל משה) ['וידבר ה' אל משה לאמר] קדש לי כל בכור' (שמות יג, א) עד סוף כל הפרשה. ובפרשת בשלח, יתחיל ויקרא הכל, עד 'כי אני ה' רפאך' (שם טו, כו). ואחר כך שלשה פסוקים אחרונים. ובפרשת יתרו, שלשה פסוקים ראשונים, ואחר כך יתחיל מן 'בחדש השלישי' גו' (שם יט, א) עד סוף כל הפרשה. ובפרשת משפטים, שלשה פסוקים הראשונים, ואחר כך מ'ואל משה אמר' (שם כד, א) עד סוף הפרשה. ואחר כך תרומה, תצוה, כל אחד ששה פסוקים כנזכר לעיל. אחר כך פרשת כי תשא, שלשה פסוקים ראשונים ואחר כך מ'ויאמר ה' אל משה' (שם לד, א) עד סוף הפרשה. ואחר כך מן [פרשת] ויקהל כו'... עד פרשת ואתחנן, מכל פרשה ששה פסוקים. זולת פרשת נשא יוסיף לקרות גם כן פרשת ברכת כהנים מן 'וידבר ה' אל משה' גו' (במדבר ו, כב)... עד 'ואני אברכם' (שם שם, כז). ואחר כך בפרשת ואתחנן שלשה פסוקים הראשונים, ואחר כך מ'ויקרא משה אל' גו' (דברים ה, א)... עד 'וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך' (שם ו, ט), ואחר כך שלשה פסוקים אחרונים. ובפרשת עקב, שלשה פסוקים ראשונים, ובפרשת 'ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך' גו' (שם י, יב) עד 'זבת חלב ודבש' (שם יא, ט). ואחר כך פרשת 'והיה אם שמוע' גו' (שם שם, יג)... עד 'על הארץ' (שם שם, כא), ואחר כך שלשה פסוקים האחרונים. ואחר כך בפרשת ראה שלשה פסוקים ראשונים, ואחר כך מן 'שבעה שבועות תספר לך' (שם טז, ט) עד סוף הפרשה. ושופטים, כי תצא, כי תבא, נצבים, וילך, האזינו, ששה פסוקים מכל פרשה כנזכר לעיל. אחר כך 'וזאת הברכה' כולה. (ובסיום תורה יאמרו קדיש)".
"אחר כך נביאים ראשונים ואחרונים כסדר הזה, ששה פסוקים מכל אחד, רק ביחזקאל יקרא ההפטרה של שבועות כולה (יחזקאל א, א – כח; ג, יב). ובחבקוק, 'תפלה לחבקוק' (חבקוק פרק ג') עד גמירא. (ובסיומם יאמרו קדיש). אחר כך כסדר הזה בכתובים. ופסוקי איכה יאמר בנחת. ויאמר(ו) מכל ספר ששה פסוקים, רק בספר תהלים יאמר גם כן המזמור 'השמים מספרים כבוד אל' (תהלים יט), ומזמור 'יקום אלהים' (שם סח), וכל המזמור דתמני אפי (שם קיט). ובסוף משלי, מן 'אשת חיל' גו' (משלי לא, י) עד סוף. (ובסיומם יאמרו קדיש). אחר כך מתחיל בסדר משניות של ששה סדרים, ומכל מסכת ילמדו משנה ראשונה ומשנה אחרונה (וילמוד כסדר זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קדשים, טהרות. ובסיום כל סדר יאמרו קדיש דרבנן). אחר כך ספר יצירה, משנה ראשונה ואחרונה. (ויאמרו קדיש). אחר כך בזהר פרשת אמור (הנזכר לעיל אות ג'). (ויאמרו קדיש דרבנן). אחר כך, יקראו תרי"ג מצוות כפי המסודרים ברמב"ם או בסמ"ג או איזה סדר המובחר. ואחר השלמת תרי"ג מצוות יאמרו, רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל כו' (מכות כג ב), ויאמרו קדיש דרבנן. ובאחרונה, קרוב לשיאור היום, יקראו כל שיר השירים, ויאמרו קדיש. ובהאיר היום ילכו לטבילה. הרי י"ג קדישים, מספר אח"ד. וכל מה שקורין בתורה שבכתב, יקראו הכל בניגון הטעמים, וזהו מעלה גדולה6".
כנראה שתיקון השל"ה הוא שהתפשט בין קהילות אשכנז כשיחידים וגדולים כדוגמת הגאון מוילנא נהגו לאומרו.
לעומת זאת אצל עדות ספרד התפשט נוסח מעט שונה, והוא נהג בכל הציבור7.
וכך כתב הרב חיד"א בספרו (לב דוד פרק אחד ושלשים):
"וזה מנהג קבוע ברוב ישראל, יצאו קבוצים פמליות פמליות, ללמוד באהבה תקון המסודר, ויאר את הלילה. ואשר ה'ן לו כס'ף לעשות הדברים כמשפטן, יזהר לקרות הסדר המתוקן מרבינו האר"י זצ"ל, והוא המפורסם בכל תפוצות ישראל מכמה מאות שנים. ויען שמעתי כי קצת לומדים קבעו ללמוד פרק מהרמב"ם מהי"ד החזקה, ויש שלמד האדרא, ולא רצו ללמוד תקון האר"י זצ"ל פסוקי התחלת הפרשיות ונביאים וכתובים וסופן, את קסת'י נתתי אשר לא טוב עשו לעשות במה לעצמן ולשנות מנהג כל ישראל. והגם כי יאמרו כי דלים הם, ולא אסיקו בסתרי תורה כמה דמסיק תעלא מבי כרבא, והתקון הלז בנוי ומשוכלל על פי הסוד, רוח יזרעו, כי הגם כי לא ידעו רזי התורה, מכל מקום חיובא רמיא עלייהו ללמוד הסדר הלז בכלל כל ישראל. ומה גם כי כן יסד המלך רבינו האר"י זצ"ל. ובשגם לא ידעו ולא יבינו על מה אדניה הטבעו, קריאתה זו הלילא. ומה גם דמפורש בזהר הקדוש ח"א דף ח' דתקון לילה זו למלעי באורייתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות דקראי, וברזי דחכמתא, ע"ש. ובכן ישתקע ולא יאמר שום לימוד בלילה הקדושה הזו, עד אשר יקראו מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ואח"כ ילמדו במקום שלבם חפץ, בזהר הקדוש ובמאמרי המדרש המודפסים אצל התקון, כי בזה יצאו י"ח אמרי קדוש בספר הזהר. והתימה על האנשים האלה המשנים מנהג כל ישראל, דמי שאמר לקרות הלילה הזו בחבורה, שהם רשב"י וחברוהי קדישין והאר"י ז"ל, הן הם אמרו שילמדו תנ"ך וכו'. ומאחר דנחתי לקיים דבריהם, מדוע מאנו לקבל הסדר דתקון רבנן. ואשרי הנזהר בהם בשומרם עקב רב, ועם שונים אל תתערב".
"כתב הרב מהר"י צמח בספר נגיד ומצוה, נוהגים החברים לקרות אדרא רבה מזמן הרב רבי אפרים פאנציירי זלה"ה, והרב הזה היה בזמן מהרח"ו ז"ל, ודמשק מנוחתו".
"ודע שכתב מהר"א גדיליא זלה"ה בפירוש הילקוט ביחזקאל סימן ך' ששמע מהרב החסיד המקובל כמהר"ר חיים הכהן ז"ל תלמיד רבינו מהרח"ו ז"ל, כי אין נכון בליל שבועות ללמוד משניות בשום אופן, דמשנה בסוד שפחה דמטרוניתא, והלילה הזו צריכין לתקן המטרוניתא, אלא יתעסק ברזי אורייתא, ואי לאו בר הכי הוא ילמוד מדרש ולא משנה, והלומד משנה בליל זה טועה מדרך השכל, עכ"ל. וכן כתב הרב מהר"ח הנז' בספרו הנחמד טור ברקת סימן תצ"ד, ע"ש. וכן נתפשט המנהג זה שנים רבות בעיר הקדש ירושלם ת"ו ועה"ק חברון ת"ו, שאינם לומדים משניות באור שבועות, ומסתמא הכי נהוג בעה"ק צפת תוב"ב [מזמן שנהגו כן בעה"ק ירושלם וחברון ת"ו. והגם שיעלה על לב להשיב על זה, מ"מ כבר כתב הר"ן להריב"ש והוא בתשובות הריב"ש סימן [ש"צ] דאפילו בעניני העולם יש לברר הדרך הבטוח מערעורים, ק"ו בדבר המשפט, ע"ש. וה"נ נאמר דהואיל ונפק מפומיה דרב הנז', על כל פנים לא ימלט מספק, ונכון שלא ליכנס בספק ודוק]".
לעומתם, הבאנו לעיל את נוסח זוהר אמור שכותב ללמוד בעיקר תורה שבעל פה, וכך כתב בשולחן ערוך הרב (או"ח סי' תצד ס"ג): "נוהגין הרבה להיות נעורים כל הלילה לעסוק בתורה (ומכל מקום אם הוא ליל טבילה ישמש מטתו עיין סי' ר"מ) ועיקר העסק יהיה בתורה שבעל פה"...
וכן הפרי צדיק (שבועות אות ב) כתב שעיקר הלימוד דוקא בתורה שבעל פה. וסיים שם: "ולכך צריכין להיות נעורין ולעסוק בתורה שבעל פה שיכנוס האור והמתיקות ללב".
וכן בישועות יעקב (או"ח סי' תצד ס"ק א) כתב שצריך ללמוד בתורה שבע"פ.
ומשו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה (ח"ב סי' כט) עולה שנהגו ללמוד ספר המצוות.
ד. האם ללמוד את התיקון או את המסכת אותה הוא לומד?
אחרוני דורנו, בעיקר מן הספרדים, נשאלו האם תלמידי חכמים צריכים ללמוד את התיקון או ללמוד את מסכתם עפ"י הרגלם.
והשיב הגר"ע יוסף (שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' לב) שמקור המנהג בתיקון האר"י עפ"י הזוהר. ובאר: "והנה רבינו האר"י בשער הכוונות (דף פ"ט ע"א), הסתמך בסדר התיקון הנהוג על הנאמר בזוהר הקדוש בהקדמה חלק א' (דף ח' ע"א), שהחסידים הראשונים היו עוסקים בתורה בליל חג השבועות, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות ובסתרי תורה. וכתב בספר שני לוחות הברית (מסכת שבועות דף מ"ז ע"ד), שסדר הלימוד הנ"ל כבר נתפרסם ברבים, והמנהג הזה נתפשט בכל ארץ ישראל, ובכל המלכות, כולם קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם ללמוד התיקון הנ"ל. אולם הגאון בעל שבות יעקב בספר חק יעקב (סימן תצ"ד) כתב, שבביתו של זקנו הגאון לא נהגו ללמוד התיקון בעשרה בליל חג השבועות, אלא כל אחד ואחד לומד כחפצו ביחידות, כי עיקר התיקון לא נתקן אלא רק לעמי הארץ שאינם יודעים ללמוד ע"כ. ובספר שני לוחות הברית הנ"ל, הובא המעשה של מרן הבית יוסף וחבריו שהיו עוסקים בליל חג השבועות במשנה סדר זרעים, ואז נשמע קול המלאך המגיד הדובר מפי קדשו של מרן בדברי עידוד ומוסר השכל. וכן הוא בספר חמדת ימים (דף נ"ז ע"ד). אכן מרן החיד"א בספר לב דוד (פרק ל"א) כתב, המנהג המפורסם בכל תפוצות ישראל לקרות בליל חג השבועות בחבורה הסדר המתוקן מרבינו האר"י. ואמנם שמעתי כי קצת לומדים קבעו לימודם ברמב"ם, ולא רצו ללמוד התיקון של האר"י ז"ל, שהוא תחילת וסוף פסוקי הפרשיות ונביאים וכתובים, ולא טוב עשו לבנות במה לעצמם, ואף על פי שלא באו בסוד ה', מכל מקום חובה מוטלת עליהם ללמוד התיקון שהוא מנהג קבוע ברוב ישראל ע"כ. וכן כתב בספר עמק ברכה (דף ס"ט ע"ד), ובספר יוסף אומץ יוזפא (סימן תתנ"ב), וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י במועד לכל חי (סימן ח' אות י"ב והלאה). ועוד אחרונים [וכן היה מנהג הגר"א מוילנא ללמוד התיקון. וידוע המעשה של הרה"ג גאון הדרשנים רבי יעבץ קרנץ זצ"ל, המגיד מדובנא, שהיה בחג השבועות בבית המדרש של הגר"א מוילנא, והגר"א היה לומד התיקון של ליל חג השבועות, והמגיד מדובנא למד תלמוד, ושאל אותו הגר"א, מדוע אין הוא לומד התיקון כנהוג, והשיב כדרכו בקודש על פי משל, אברך אחד לאחר חתונתו היה יושב ובטל, שאל אותו חותנו מדוע אינך עוסק במסחר, השיב האברך איני יודע איך לעסוק במסחר, אמר לו חותנו, לך נא לשוק והסתכל במעשה הסוחרים, וכאשר הם עושים תעשה. הלך וראה שהסוחרים תולים בחלון הראוה דוגמאות של הסחורות שלהם מינים ממינים שונים, כדי שעל פי הדוגמאות יוכלו הלקוחות לבחור את הסחורה הדרושה להם. מה עשה הלך ושכר לו חנות וקנה לו קצת דוגמאות ותלה אותן בחלון הראוה, והחנות ריקה מכל סחורה, כשנודע לחותנו התחיל לשחק עליו, לאמר, לסוחרים האלה יש סחורות רבות בכמות הנדרשת ללקוחות, והדוגמאות הם רק כדי לבחור את הסחורה שמוצאת חן בעיניהם, ואילו אתה שהחנות שלך ריקה מכל וכל, בשביל מה לך הדוגמאות, הנמשל, מורי ורבי הגאון מוילנא מלא ברכת ה' בתורה בנביאים ובכתובים בתלמוד ובמדרשים, אוצר נחמד ושמן, והערב עוסק רק בקטעי הפסוקים והמאמרים הנכללים בתיקון של ליל חג השבועות, והם הדוגמאות של כל מין ומין אשר צבר ברוב שקידתו וחכמתו כיד ה' הטובה עליו, ואילו אדם כמוני שלא קרא ולא שנה ולא למד כלום בכל השנה, ובביתי אין לחם ושמלה, אם אקרא את התיקון, ישימוני ללעג וקלס, הואיל והמחסן שלי ריק לגמרי מכל סחורה, ולרש אין כל. לפיכך אני יושב ולומד כאשר תשיג ידי יד כהה. (שיח שרפי קודש חלק ג' סימן תמ"ז).]
"ומכל מקום נראה שבני הישיבות שלומדים תלמוד בלילה הזה בשקידה והתמדה, אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו, וכבר אמרו חז"ל (בעבודה זרה י"ט ע"א) שאין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ. וכתב הרדב"ז בתשובה (חלק ד' סימן פ'), שבכל מה שנתבאר בספר מן הפוסקים, אף על פי שהוא נגד ספרי הקבלה, יש להורות בו כדברי הפוסקים, אלא שהוא היה נוהג בו לחומרא כדברי המקובלים. וראה עוד בשו"ת בית דינו של שלמה (חלק אורח חיים סימן י"ב), ובשו"ת מכתב לחזקיהו (סימן ז'), ובשו"ת זכר יהוסף (סימן קנ"ד), ובספר טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת נ' אות כ"ד), ובספר פתח הדביר (סימן כ"ה) ועוד. וכן נהגו רבים וכן שלמים ללמוד בספר המצות להרמב"ם. והנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם. ורק מהיות טוב נכון לחוש לדברי רבותינו המקובלים ללמוד התיקון בכנופיא ובחבורה. ואם רוב הצבור קוראים התיקון, אין ראוי ליחידים לפרוש מהם, וללמוד תלמוד או רמב"ם, וכמו שאמרו חז"ל (במסכת דרך ארץ זוטא פרק ה'), לא יהא אדם עומד בין היושבים או יושב בין העומדים, ולא קורא מקרא בין השונים משנה, ולא שונה משנה בין הקוראים מקרא. כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהג הבריות ע"כ. והשי"ת לא ימנע טוב להולכים בתמים".
וכך כתב הגרח"ד הלוי (שו"ת עשה לך רב חלק ה סי' ס):
"בתשובה למכתבך מיום י"ג ניסן דנא, בענין סדר הלימוד בליל חג השבועות, ואם מותר לכם בני הישיבה ללמוד בסדר הרגיל שלכם וכו', אשיבך בקצרה, כי כל דברי הפוסקים בזה ידועים הם, והעיקר שכיון שסדר לימוד זה מפורש יוצא מדברי הזוהר הקדוש בהקדמה דף ח' ע"א, "לעסוק בתורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים, ובמדרשי הפסוקים ובסודות החכמה, מפני שאלה הם תיקוניה ותכשיטיה". ומה כחנו שנבוא לשנות דברי הזוה"ק".
"ועוד אוסיף לך טעם, שראוי לאדם ללמוד גם תורה לשמה ממש, לקיים מצות בוראו ללא כל מטרה8, וכל לימוד שאדם לומד יש בו הנאת הידיעה והשלימות שהוא משיג. ולכן ראוי לפחות פעם אחת בשנה ללמוד תורה לשמה כפשוטם של דברים".
"אבל האמת אומר שלבעלי בתים פשוטי עם שאינם יכולים בשום פנים לכוף עצמם ללמוד את האידרא, ולכן יוצאים לחוץ לדבר דברים בטלים, ודאי שטוב יותר שילמדו במה שלבם חפץ. וכך תיקנתי בבית – הכנסת הגדול בראשון – לציון (לפנים), שאותו חלק מן הצבור שלא רצו ללמוד את האידרא, למדו תהלים בכנופיה ומנענו בכך תקלה גדולה".
"אבל לתלמידי – חכמים כמותכם עדיף שתלמדו הלימוד המתוקן עפ"י חכמי האמת ויתקיים בכם מה שנאמר בסוף דברי הזוהר שם דף ט' סוף ע"א "דכל מאן דאשתתף בהדה האי ליליא יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא ויפיק שתא בשלם עלייהו כתיב חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב ה'".
הסכים עימם מן הפוסקים האשכנזים גם בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' קסח).
הגרח"ד הלוי בניגוד לגר"ע יוסף נטה לכך שחייבים ללמוד דוקא את התיקון, ורק כאלה שאינם מסוגלים לכך מן הראוי שילמדו תהלים.
האריך בשאלה זו מאד בשו"ת וישב הים (ח"ב סי' יב) ומרוב הליכתו אחר הנסתר, נסתבך בשאלה מדוע מותר ללמוד משנה וז"ל:
"והנה בזוהר שם לא כתבו ללמוד משנה, אלא רק תנ"ך מדרשים וסתרי תורה. ואכן חכמי המקובלים כתבו שאין ללמוד משנה בליל שבועות בשום אופן, דלהיות תכלית הלימוד לתקן את המלכות דאצילות שהיא בחינת מטרוניתא, והרי לימוד המשנה הוא ביצירה שהיא בחינת שפחה לגבי מטרוניתא (עיין שער המצוות פרשת ואתחנן דף ל"ד ע"א), לכן לא שייך ללמוד משנה כלל בליל זה, דפוגם בכבוד המטרוניתא להתעסק בו בתיקון השפחה, מה שאין כן סתרי תורה שהם באצילות כנודע, דמקרא בעשיה ומשנה ביצירה ותלמוד בבריאה וקבלה באצילות (שם דף ל"ג ע"א ודף ל"ה ע"א). ולהיות הקבלה תורה שבעל פה, לכן עיקר תיקונה במלכות דאצילות. וז"ל ג"ע החיד"א ז"ל בספרו לב דוד שם: ודע שכתב מהרי"א גידליא זלה"ה בפירוש הילקוט (ביחזקאל סימן כ'), ששמע מהרב החסיד המקובל כמהר"ר חיים הכהן ז"ל תלמיד רבינו מהרח"ו ז"ל, כי אין נכון בליל שבועות ללמוד משניות בשום אופן, דמשנה בסוד שפחה דמטרוניתא, והלילה הזו צריכין לתקן המטרוניתא. אלא יתעסק ברזי אורייתא, ואי לאו בר הכי הוא, ילמוד מדרש, ולא משנה. והלומד משנה בליל זה טועה מדרך השכל, עכ"ל. וכן כתב הרב מהר"ח הנזכר בספרו הנחמד טור ברקת (סימן תצ"ד) עי"ש. וכן פשט המנהג בעיה"ק ירושלם ת"ו, ובעיה"ק חברון ת"ו, שאינם לומדים משניות באור שבועות. ומסתמא דהכי נהוג בעיה"ק צפת ת"ו, עכ"ל. ועיין בטור ברקת שם שדייק עוד מלשון הרעיא מהימנא בפרשת אמור שם, שאמר דמשנה היא מאכל בהמה קרבן עומר שעורים, ואילו הקבלה היא מאכל אדם קרבן שתי הלחם דשבועות, שלכן תיקון הלימוד בשבועות בסתרי תורה ולא במשניות, בסוד לכו לחמו בלחמי, עי"ש. והמעיין יראה שזאת אינה ראיה גמורה, דלא איירי שם להדיא לגבי לימוד התיקון של ליל שבועות, ודו"ק".
"ומעתה לפי זה יש לפרש דמ"ש בזוהר ללמוד לאחר התנ"ך מדרשי דקראי וסתרי תורה, וכן בשער הכוונות כתב ללמוד בשאר הלילה בסודות התורה, באו לאפוקי לימוד המשניות שאין ללמוד בשום אופן בליל זה, אבל לא לקבוע עיקר התיקון במדרשים ובסתרי תורה, דרק אם נשאר זמן בשאר הלילה, אז ילמוד במדרשים וסתרי תורה, ולא במשנה. ולפי דברי מהר"ח שהביאם החיד"א ז"ל גם יש לפרש דמה שאמרו ללמוד מדרשי דקראי, היינו לאותם בני אדם שאינם מבינים בסודות כלל, שלפחות ילמדו במדרשים בעניינא דיומא, ולא במשנה, אבל לעולם התיקון אינו אלא לימוד התנ"ך בלבד. ובזה יובן למה מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות לא הזכיר מדרשים, כי כתב ספרו עבור חכמי הקבלה, דכיון שמבינים בסודות, עליהם ללמוד בשאר הלילה סתרי תורה בלבד".
"גם יש לפרש דמה שנקט הזוהר שם "מדרשות דקראי", הכוונה לומר שגם הם בכלל סתרי תורה, שעל הרוב כל דברי חז"ל באגדות הם מיוסדים על סתרי תורה, ופעמים אי אפשר להבינם כפשטן אלא על פי דרך הקבלה. ועיין בשו"ת רב פעלים (ח"א בחלק יו"ד סימן נ"ו), שהביא משם כמה גדולי עולם מחכמי אשכנז שכתבו כנ"ל שהאגדות שבחז"ל יסודתן בהררי קודש, ועל אדני פז נתייסדו, ושלכן אסרו לתרגמן ללע"ז, כיון שאין להם פירוש פשוט אלא רק על דרך סוד עיש"ב. ובזה נתבאר למה אין איסור בלימוד המדרשים בליל זה, שהם גם בכלל סתרי תורה. ועל כל פנים אינם עיקר החיוב לענין התיקון, אלא רק בכלל ההיתר ללמוד בהם בשאר הלילה וכנ"ל. וגם על פי דברים אלו אפשר ליישב למה הרח"ו ז"ל לא הזכיר לימוד המדרש, רק התנ"ך וסתרי תורה, והוא דס"ל כנ"ל שהמדרש בכלל סתרי תורה".
"ונסתפקתי לענין לימוד הגמרא בליל שבועות, אם הוא בכלל משניות דאסור, כיון שהוא ביאור המשניות, ועוד דבחינתו בבריאה, ועל כל פנים לא באצילות, דשם בחינת המטרוניתא, וא"כ מאותו טעם דאין ללמוד משניות, אין ללמוד גם תלמוד. או לא, דמדלא כתבו רבותינו המקובלים הנ"ל אלא לאסור לימוד המשניות, הבו דלא להוסיף עלה. ולא היה בידי להכריע. אולם שוב ראיתי בספר זוהר חי (על פרשת בראשית שם) שהאריך בכל זה לדחות בכל תוקף לימוד המשניות בליל שבועות, וגם חלק שם על מנהג רבו העטרת צבי שנהג במשך שלשים שנים ללמוד משניות בליל שבועות, ושכנעו לשנות מנהגו הנ"ל, וחזר בו מללמוד המשניות, כיעו"ש. אולם כתב בפשיטות דלימוד הגמרא מותר, ולא נימק טעמו לזה, וז"ל: ולא ללמוד אפילו פרק משניות בלילה הזה, וכל אחד ילמוד [פי' לאחר סדר התנ"ך כנזכר שם] תורה שבעל פה לפי השגתו, גמרא וזוהר ודרשות דקראי, ואדרא, כפי היכולת, דנשא או דהאזינו או דמשפטים וכו' עכ"ל. והרי על כל פנים שהבין שיש חילוק בין המשניות להגמרא לענין הלימוד בליל שבועות, ועדיין צל"ע. ועיין בן איש חי (שנה א' פרשת במדבר אות ד'), ובכף החיים להרי"ח סופר (סימן תצ"ד אות ט'), שנקטו למעשה כדעת החיד"א ז"ל הנ"ל דאין ללמוד משניות בליל שבועות". והאריך עוד עפ"י הסוד.
וכתב לקראת הסיום:
"ועתה נבוא לסכם כל הנ"ל כדי להורות לרבים עצה הגונה ודרך ישרה בנוגע לנידון זה, הנה לימוד ה"תיקון" בליל שבועות יסודתו בהררי קודש, ונתייסד על אדני פז על פי הרשב"י והאר"י ז"ל להיותו בונה בשמים עליותיו בתיקון העליונים, ולכן כל אדם צריך ללמוד סדר הלימוד הקבוע והמסודר בסידורי "תיקון ליל שבועות", ובפרט תלמידי חכמים שהם הראויים להיות מבני היכלא דמלכא, דכל עיקר המנהג ללמוד בליל זה הוא מקורו בזוהר, ורשב"י בעצמו הוא שקבע מה ילמדו, ומי כמוהו מורה".
"והנה כיון שעיקר התיקון לעיכובא בליל שבועות הוא לימוד כ"ד ספרי התנ"ך לפי הסדר שכתב בפרטות האר"י ז"ל, וכמו שהעלינו לעיל, לכן מי שהוא אנוס או חולה, ואין באפשרותו ללמוד כל הלילה, אז לפחות ילמד מהתיקון את סדר המקרא בתנ"ך כנ"ל, וגם ישתדל לטבול באשמורת הבוקר, שגם הטבילה היא הכרחית ובכלל התיקון וסיומו. וזה אפילו אם ישן לאחר סיום לימוד המקרא עד עת האשמורת, בכל זאת יטבול באשמורת. ועל כל פנים ענין גדול ונפלא הוא לעמוד על המשמר ולא לישן כלל בליל שבועות, וללמוד כל הלילה עד הבוקר, ובזכות זה יזכה לחיים ולהצלחה, וכמו שכתבו בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל".
"והעיקר הוא להמשיך בלימוד בהתמדה בלא הפסק כל הלילה גם לאחר סיום לימוד התנ"ך. ולכתחילה נכון שלא ישנה אדם מהמנהג הנפוץ בכל ישראל מכמה מאות בשנים ללמוד את כל הסדר המסודר בסידורי "תיקון ליל שבועות". ותחילה ילמד המקרא, כסדר האר"י ז"ל דוקא, בלי תוספת (וכעין הקטעים שהוסיף השל"ה מדעתו) ומגרעת".
"ושוב ילמד התרי"ג מצוות, והוסיפו אותן בכלל הלימוד להיות זה מעניינא דיומא ללמוד כל התרי"ג מצות ביום נתינת התורה. ואם ירצה ללמוד המצוות מספרים שמבארים יותר את פרטי המצוות, כמו בספר המצוות להרמב"ם, או בספר אור השנים וכדומה, הרשות בידו. וגם יכול לפרש המצוות, ואפילו לפלפל ולחדש בענייני המצוות כדרכה של תורה, וכמו שנראה מלשון הזוהר דפרשת בראשית שרשב"י וחביריו היו מחדשים חידושים בעת לומדם בליל שבועות, ומסתמא מעלת החידושים הם בכל חלקי הפרד"ס".
"וכן ילמוד המדרשים בענין מתן תורה, שהוא מעניינא דיומא. אבל המשניות לא ילמד בשום אופן וכנ"ל".
"וכדי להשלים כל חלקי התורה בלימוד פרד"ס, יניח זמן ללמוד על כל פנים בספר הזוהר באדרא רבא או זוטא כפי הפנאי, או לפחות ילמד מאמר פתח אליהו, מההקדמה השניה שבתקונים, וכן לשונות הזוהר מפרשת בראשית ומפרשת אמור בענין ליל שבועות, ודי בזה לאלו שאינם מבינים בקבלה, שלא יחסירו על כל פנים ללמוד מעט זוהר וכנ"ל, ואפילו שאינם מבינים".
"וכיון שאין לימוד המדרש והתרי"ג מצוות מעיקר החיוב לעיכובא, לכן אלו שיש להם יד בחכמת הקבלה, טוב יותר שילמדו מיד בסיום לימוד תיקון המקרא, בסודות התורה דוקא, וילמדו האדרא רבא, ואפשר גם מסוגיות המשכת הכתר שבספר עץ חיים (שער כ"ג), שהוא מעניינא דיומא, וכן לשונות הזוהר דפרשת בראשית ופרשת אמור ילמדו בעיון, וכמו שכתב הרח"ו ז"ל בשער הכוונות ללמוד תחילה המקרא, ושוב בסודות התורה ובספר הזוהר ותול"מ. וכמו שהעידו בספר פרי עץ חיים שמזמן הר"א פאנצ'ירי ז"ל תלמיד הרח"ו ז"ל היו לומדים החברים בדמשק אחר המקרא האדרא רבא דוקא. וזה מצוה מן המובחר למבינים בסוד. ולמעשה אלו שמכוונים בסידור הרש"ש ז"ל, אשר מיד לאחר סיום המקרא צריכין לכוין הכוונות, ולפי אורך ופרטות הכוונות, הלואי שיספיקו לסיים הכוונות לפני האשמורת לקראת זמן הטבילה, כולי האי ואולי. ולכן להם תחשב הכוונות במקום שאר לימודים, והיא עלתה על כולנה כנודע, שאין מעלה כמעלת עובדי ה' בכוונה, שהיחודים והכוונות יש להן מעלת לימוד ומעלת היחוד, כמו שכתב הרב ז"ל בשער רוח הקודש (דף כ"ח ע"א)".
"ועל כל פנים ידקדקו הלומדים בליל זה ללמוד בחבורה דוקא, וכמו שמוכח מלשונות הזוהר הנ"ל, וכן מדברי השל"ה הקדוש ומדברי הלב דוד, והטעם פשוט שם בזוהר להיות העוסקים בתיקון זה בני היכלא דמלכא, ובני חופתא דמטרוניתא, אשר ברוב עם הדרת מלך, להיות משמשי המלך והשושבינין דחתן וכלה מרובים ועוסקים בשמחה יחדיו בתיקוני החופה, וכמפורש שם בזוהר. ולא נכון ללמוד בליל זה בד בבד, אולם כתונת ב'ד קודש ילבש גם בהיותו בחבורת וכנופיית לומדים רבים, שלא להשיח שיחה בטילה, ולהוציא הלילה הקדוש הזה בשה"י פה"י ח"ו".
"ומי שחושש בעצמו שירדם בגירסת הלימודים הקבועים הנ"ל, או שנפשו חשקה מאוד להמשיך בלימודיו שעוסק בהם תדיר בישיבה, וחפץ ללמוד גמרא בעיון, הנה לאחר גמר המקרא יכול לעשות כן, ויסמוך על דעת הזוהר חי שרק לימוד המשנה אסור בלילה זה ולא הגמרא. ועל כל פנים ילמוד בסוף הלילה סמוך לאשמורת הבוקר מעט זוהר כנ"ל, פתח אליהו, ומאמרי שבועות שבזוהר בראשית ואמור".
"אולם בחורי ישיבה נכון שלא יפרשו כלל מהנוהג שבישיבתן, ואם קבעו ראשי הישיבה שילמדו כסדרי הלימוד הרגילים בגפ"ת ובמפרשים, לא יפרשו מהציבור, ולא יפרצו גדרי המסגרת לבנות במה לעצמן בשום אופן. שכלל גדול הוא בידינו, שהצלחת התלמידים בישיבה היא כפי השתייכותם בקפדנות למסגרת הישיבה ולסדרי הלימודים הקבועים שבישיבה בלא שינויים. ואין להם להתעסק בתקונים שעל דרך הסוד, במילי דחסידותא, בדקדוקי מנהגי העדות ושאר סלסולים על חשבון עיקר הלימודים. ועל כל פנים בחור המתחסד במעשיו ימצא הזמן ביני ביני כשעה קלה לגמור לפחות סדר המקרא, והבא לטהר מסייעין לו, ויש זמן לכל חפץ תחת השמש".
"ועל כל פנים בסיום הלימודים לקראת האשמורת צריכין הלומדים לטבול במקוה טהרה, וכנ"ל על פי הזוהר וכתבי האר"י ז"ל, שגם הטבילה במקוה הוא מתנאי התיקון בליל זה".
ויש להעיר על דבריו כי לימוד משנה – בכל מסכת משנה ראשונה ואחרונה – מופיע בתיקון שבסידור 'קריאי מועד' ממנו כתבו האחרונים צריך לומר את התיקון. וכן בסדר שמבאר השל"ה. ועוד שהרי 'המגיד' הופיע לבית יוסף תוך כדי לימוד המשנה כמסופר בשל"ה (שבועות נר מצוה). וא"כ דבריו מעט תמוהים.
ובפסקי תשובות (או"ח סי' תצד) הביא את המנהג בתיקון ליל שבועות בלא הודעה שיש שלא נהגו אותו או חלקו.
מסקנה
[עריכה]נראה לע"ד שראוי לנהוג כגר"ע יוסף, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו ולא יבזה את שאר הדרכים ללימוד בלילה זה, ומי שנהג בכל דרכיו עפ"י הקבלה ילמד את התיקון.