חבל נחלתו יז ו

<< · חבל נחלתו · יז · ו · >>

שאלה

בבבא מציעא (מב ע"א): "ואמר רבי יצחק: לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנאמר וצרת הכסף בידך. ואמר רבי יצחק: לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו". וכן במדרש תנאים לדברים (יד, כה).

האם אנו מחויבים לכך גם בימינו.

א

הראשונים הפוסקים לא הביאו מימרא זאת כמחייבת, אלא הבינוה כעצה טובה בהלכות דרך ארץ.

בין היחידים שהביאו מימרא זאת בפסקי ריא"ז (בבא מציעא פרק ג – המפקיד הלכה ח סעיף ה).

המאירי כתב: "הצדיקים ראוי להם לחוס על ממונם ובלבד בכדי שלא יפחיתו עצמם בכך מפני שאין הריוח מצוי להם כל כך כשאר בני אדם שכל אומנות נקיה להם ומתוך כך צריכים להזהר בכל דבר שיהא ממונם מתקיים דרך עצה אמרו לעולם ישליש אדם את נכסיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו".

ב

הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ה הלכה יב) כתב: "ואסור לו לאדם להפקיר או להקדיש כל נכסיו ויטריח על הבריות, ולא ימכור שדה ויקנה בית ולא בית ויקנה מטלטלין או יעשה סחורה בדמי ביתו, אבל מוכר הוא מטלטלין וקונה שדה, כללו של דבר ישים מגמתו להצליח נכסיו ולהחליף הכלה בקיים, ולא תהיה כוונתו ליהנות מעט לפי שעה או ליהנות מעט ויפסיד הרבה".

והעיר בהגהות מיימוניות: "ענין במה לא ישתכר וטוב להרחיק ממנו, שם (דף נ'), מציעא (דף מ"ב) אמר רבי יצחק לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו ע"כ".

ג

פירושה של המימרא אינו לגמרי ברור. המהרש"א בחי' אגדות כתב שני הסברים למעות בקרקע:

האחד, שישמור שליש הכספים בקרקע שכספים אין להם שמירה אלא בקרקע, והשני ששליש ממה שיש לו יקנה בו קרקע. כשהפירוש השני כוונתו ליצור לו מקור מחיה ע"י זריעת שדות.

ד

רבינו בחיי (בראשית פרק לב, ט) מזכיר מימרא זאת כחלוקת השקעות ובלשון ימינו 'פיזור סיכונים'. וז"ל: "והיה המחנה הנשאר לפליטה. הם לאה ורחל ומחנה שעמם. ומקרא מלא פירש הכתוב: 'ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות'. לפליטה, מן החרב, כענין שכתוב: (ירמיה נא, נ) פלטים מחרב'. ומכאן למד עובדיהו שעשה מן הנביאים ב' חלקים שלא החביא אותם במקום א', הוא שכתוב: (מלכים – א יח, יג) 'ואחביא מנביאי ה' וגו', חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים'. ואמרו רבותינו ז"ל: (ב"מ מב א) לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא שליש תחת ידו, שנאמר: (דברים כח, ל) 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך', זו פרקמטיא. 'ובכל משלח ידך', זו תחת ידיך. וברכך בארץ', זו קרקע".

ה

בעל תורה תמימה (דברים פרק יד הערה סו) העיר על מימרא זו וקודמתה:

"פירש"י מצוי בידו שלא יפקידנו לאחרים במקום אחר כדי שאם תזדמן לו סחורה לשכר יהא מזומן לו, עכ"ל. והנה מצינו עוד מאמר בענין זה לר' יצחק זה, לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו, והיינו שיהיה לו מזומן לצורך עסק הבא לידו, וצ"ל דמאמר ר' יצחק שלפנינו איירי באותו השליש שצריך להיות תחת ידו".

ו

וכן המגן אברהם הזכירה בסימן קנו.

ובצואת הגאון ר' משה יקותיאל כץ – קופמן חתן המגן אברהם מצוה לבניו שלא ילוו כל ממונם לאיש אחד שאם הוא לא יוכל לשלם לא יאבדו כל ממונם (בספר אשר יצוה המכיל צואות של גדולי אשכנז).

במהר"ל בחי' אגדות ובבן יהוידע ג"כ פירושים למימרא, במהר"ל ע"ד הסוד ובבן יהוידע בדרך הרמז.

ז

ויש להקשות לפירוש שקרקע הוא לשדות ופרדסים, וכי בגולה היו ליהודים שדות ופרדסים והלא לרוב הציבור אף פרקמטיא לא היתה, ונראה על כן שזוהי עצה טובה אבל לא דברי חכמים לחיוב.

ח

הראה לי הרב פוזן בסיפור תולדות חייו של הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה ח"ח עמ' 33) שמסופר שם כך:

"בשלהי תשל"א התחולל משבר המטבע בעולם, ואברכים רבים שהשקיעו את כספם בשוק זה מתוך תקוה לרווח קל ומהיר הפסידו את כספם. בשבת קדש תשעה באב תשל"א בסעודה שלישית במחנה הקיץ של ישיבת סטעטן איילענד דרש רבנו דרשה גדולה בענין החובה לקבל את דברי חז"ל בכל הנוגע להנהגת העולם. הוא אמר שההפסד נגרם לאנשים על שלא שמעו לדברי רבי יצחק (ב"מ מב ע"א) לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו. והדגיש תמיד את הצורך לשמוע לדעת חז"ל ולהאמין בחכמתם ועצתם הטובה".

מסקנה

נראה שמימרא זו היא הכוונה לאדם שלא יהא נבהל להון וידע שדרכם של נכסים שהם עולים ויורדים ועל כן יחלק השקעותיו ולא ישים את כולם על קרן הצבי, אבל אינם מחייבים שכל שלא נהג כן נקרא עבריין ח"ו.