חבל נחלתו יב נו
סימן נו
הקרבת קרבן פסח בימינו
הקדמה
בכרך יא מספרי סקרתי את הבעיות המעכבות אותנו מלהקריב קרבן פסח בימינו מצד הבעיות העומדות לפני הציבור כאחד. במאמר קצר זה נסקור בעיות של היחידים בימינו.
שאלה
[עריכה]לו יצוייר שהיה מזבח בנוי יורד משמים ועומד על מקומו והיינו יכולים להקריב קרבן פסח והיו לנו כהנים מיוחסים בבגדי כהונה שיכולים לשחוט (או זרים לשחיטה) ולקבל את הדם ע"י כהנים ולזרוק את הדם על המזבח בטומאת מת מה הבעיות שהיינו נתקלים בהן בהקרבת קרבן פסח?
תשובה
[עריכה]ננסה לעמוד על הבעיות העולות:
א. הפסח בא בטומאה – הטומאה שהותרה בציבור היא רק טומאת מת, ולכן מי שטמא בטומאת מת בלבד ולא בטומאות נוספות יכול להשתתף (פירוט בהמשך). מי שטמא בטומאות אחרות ולא נטהר מהן, בין שהוא טמא מת ובין שאינו טמא מת אינו יכול להקריב בטומאה, כפסיקת הרמב"ם (הל' קרבן פסח פ"ז ה"א): "רבים שהיו טמאי מת בפסח ראשון אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר הטמאים אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת או שהיו הכהנים או כלי שרת טמאים טומאת מת אינן נדחין, אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה הטמאים עם טהורים, שנאמר ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם יחידים נדחים ואין הצבור נדחה, ודבר זה בטומאת המת בלבד כמו שביארנו בביאת המקדש".
ב. נעבור לאלה שאינם יכולים להצטרף לעשיית הפסח בטומאה.
כל הנשים שילדו בשטו"מ או שהפילו ח"ו, או היו זבות או מי שהיה זב וראה ג' ראיות, אפילו היו כן לפני עשרות שנים (ואפילו פעם אחת), אינם יכולים להצטרף לפסח הבא בטומאה, מפני שהם כולם (אפילו ספרו ימי טהרה וטבלו) חייבים בקרבן עולה ויורד, כיון שהם מחוסרי כיפורים (ואינם רשאים להיכנס לעזרת ישראל) ואסורים לאכול קרבנות מפני שהם קודש.
כל הטמאים שלא יוכלו לאכול מקרבן פסח אינם יכולים להימנות לחבורה ואינם נמנים כלל לגבי פסח שבא בטומאה עם רוב הציבור.
כך פסק הרמב"ם בהלכות קרבן פסח (פ"ו ה"א): "אי זהו טמא שנדחה לפסח שני, כל מי שאינו יכול לאכול את הפסח בלילי חמשה עשר בניסן מפני טומאתו כגון: זבים וזבות, נדות ויולדות ובועלי נדות... ".
ובפרק ז (ה"ה) פסק: "היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטן זבים וכיוצא בהן, טמאי מת עושין את הראשון והזבין וכיוצא בהן אינן עושין לא את הראשון ולא את השני, אינן עושין בראשון שאין נדחית בצבור אלא טומאת המת בלבד, ואינן עושין בשני שאין עושין פסח שני אלא אם בא הראשון בטהרה אבל אם נעשה ראשון בטומאה אין שם פסח שני".
ג. כך פסק הרמב"ם בהלכות קרבן פסח (פ"ו ה"א) בסיום ההלכה: "...אבל הנוגע בנבלה ושרץ וכיוצא בהן ביום ארבעה עשר הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול, ולערב כשיעריב שמשו אוכל את הפסח".
עפ"י דברי הרמב"ם נלמד שבימינו, אם נביא פסח בטומאה כל שאר הטמאים שאינם מחוסרי כפרה אם יהיו טהורים בליל הפסח לאחר טבילה המועילה מדאורייתא בהסרת חציצות (כטבילת נידה ויולדת, ולא כטבילות גברים בימינו או בעיו"כ) – יהיו ראויים לאכול מקרבן פסח. וא"כ כל מי שנמצא בירושלים וטבל כראוי יכול להימנות לחבורה ולאכול עימם קרבן פסח.
ד. אמנם יכולים לאכול לאחר צאת הכוכבים, אולם להיכנס ולהקריב בבית המקדש אינם יכולים.
כתב הרמב"ם (הל' ביאת המקדש פ"ג ה"ג): "ומשלחין זבין וזבות נדות ויולדות חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית, מפני שהן מטמאין המשכב והמושב אפילו מתחת האבן מה שאין המת מטמא". וא"כ כל המנויים לעיל אם לא ספרו ולא טבלו אסורים בכניסה להר הבית, ואם נכנסו במזיד לוקים (שם ה"ח), ורק אחרי טבילה והערב שמש מותרים לאכול וגם נמנים על הקרבן אע"פ שיהיו טהורים רק בערב.
בהלכות ו-ז מבאר הרמב"ם שאם טבלו (ואף בעל קרי שטבל):
"עזרת הנשים משלחין ממנו טבול יום אבל לא מחוסר כיפורים, שמחוסר כיפורים העריב שמשו, ואסור טבול יום במחנה לויה מד"ס".
"מעזרת ישראל ולפנים אפילו מחוסר כיפורים לא יכנס לשם שעדיין לא טהר טהרה גמורה שנאמר וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעדיין לא גמרה טהרתה".
וא"כ כל המעוניינים להקריב קרבן פסח ולא רק להתעסק בו אחר צאה"כ ולאכול מבשרו, הרי אלה חייבים לבוא יום קודם לירושלים לטבול טבילה דאורייתא ביום, ואחר הערב שמש הם ראויים להיכנס לעזרת ישראל ולעזרת כהנים לצורך שחיטת הפסח וזריקת דמו על המזבח.
ה. הקדמתי במשפט האחרון כניסה לירושלים ואח"כ טבילה וסיבת הדבר כיון שכולנו משתמשים במושבים טמאים ונטמאים מהם. והרי עיקר ההלכות:
פסק הרמב"ם (הל' מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א): "הזב והזבה והנדה והיולדת כל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות, מטמאין כלים במגע, ומטמא אדם במגע ובמשא, ומטמא משכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב טומאה, ומטמא מדף על גבו".
וא"כ כמעט כל המושבים והמשכבים: כסאות, ספות, מיטות, כסאות במכוניות, מושבים ברכבת, ובאוטובוסים הם טמאים. ואפילו תאמרו שנשותינו טובלות לנידותן הרי כל הנידות עושות משכב ומושב אף כאלה שאינן נשואות כפסיקת הרמב"ם (הל' מטמאי משכב ומושב פ"ה ה"א): "הזב והזבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתן ומטמאין אדם וכלים ומשכב ומרכב עד שיטבילו, אפילו נתאחרו כמה שנים בלא ראיית טומאה ולא טבלו הרי הן בטומאתן". והטומאה עליהם הן על האנשים והן על מושב ומרכב שלהם.
ובפרק ו (שם הל' א ו-ב) פסק: "כבר ביארנו שהזב וחביריו מטמאין משכב ומושב ומרכב"...
"המשכב והמרכב כל אחד מהן אב מאבות הטומאות של תורה מטמאין אדם וכלים במגע ומטמאין את האדם במשא"... "נמצאת למד שהזב והזבה והנדה והיולדת ומשכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו אב, ואדם שנגע באחד מכל אלו או נשאן מטמא בגדים ושאר כלים בשעת נגיעתו או בשעת נשיאתו"...
מתבאר שבבית רגיל כל הכסאות הספות ורוב המיטות טמאים, ומטמאים את היושבים ושוכבים עליהם. יתרה מזאת אם אדם רוצה להיכנס לעזרה ולהקריב קרבן פסח בערב, הרי הוא צריך ביום לפני כן לטבול ולהמתין להערב שמש, ולכן הוא צריך להגיע לירושלים יום קודם. וכיון שהוא מגיע ברכב, הוא יצטרך רק בגלל המושב שישב עליו כשעלה ברכב לירושלים לטבול ולהמתין להערב שמש.
ו. אולם בכך עוד לא נסתיימה בעיית הכסאות והמושבים. לאחר הטבילה בירושלים, עליו להקפיד שלא לשבת על שום כסא שיש חשש שהוא טמא וזאת כדי שלא יטמא בשנית. וא"כ אם בא לירושלים יום קודם וטבל – צריך שלא לשכב או לשבת אלא על האדמה או כסאות ומיטות בדוקות לטהרה.
כמו"כ עליו להקפיד שיגיע להר הבית והעזרה ללא רכב, כיון שיש בו מושבים שסביר להניח שהם טמאים ומטמאים.
כמו"כ עליו להקפיד שבגדיו שילבש לאחר הטבילה ובהם יקריב את קרבן הפסח יהיו טבולים במקוה מטומאת ישיבתו על מושב נדה וחברותיה אשר ברור שאינם טמאים, כיון שאותם בגדים יכולים לטמאות את קרבן הפסח במגע.
ז. אלו באשר לאדם מישראל הרוצה להקריב קרבן פסח, אולם לגבי הכהנים כאן צריכים הקפדה יתירה הן ביחוסם, הן שיעבדו בארבעה בגדים, הם צריכים להסתפר כדי שלא יהיו פרועי ראש וכמובן לא שתויי יין, וצריכים להיות טהורים וטעונים קידוש ידים ורגלים וטבילה (אחר צרכים גדולים).
ח. עולה מהבירור הקצר לעיל, שאמנם חשוב שנלמד הלכות פסח ונשאף ונצפה להקרבת הקרבן, אבל הלהיטות אחר קרבן פסח בלא ידיעת ההלכות המעכבות ופוסלות אותו יכולות להביא ח"ו לעבירה ולא למצוה.