חבל נחלתו יב לז
סימן לז
דילול כרם רבעי
שאלה
[עריכה]כרם רבעי זקוק להסרת ענפים עליהם התחלה של פירות רבעי. מאיזה שלב גידול של הכרם אסור לדלל את פירותיו או לקצוץ את ענפיו בגלל קדושת הפירות?
תשובה
[עריכה]א. נאמר בערלה (פ"א מ"ז): "העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרים בערלה וברבעי ובנזיר ואסורים באשרה. רבי יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהוא פרי. רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור, אמר ר' יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים בשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהם פרי".
ובפה"מ לרמב"ם: "וסמדר, הוא 'אלפקאח' אשר ממנו יהיה הפרי, אבל ה'חצרם' והוא הנקרא בוסר אין חולק שהוא אסור. אמר ה' וערלתם ערלתו את פריו. ואמרו בספרא פריו פרט לעלים וללולבים ומי גפנים והסמדר". ובאר הגר"י קאפח (ערלה שם) שסמדר הם ניצנים היינו הפרח בשלבי התפתחותו לפרי זעיר. ובפה"מ לעוקצין (פ"ג מ"ו) פרש הרמב"ם: "הפגים הפירות בעודן 'פג' בזמן שהן עפוצים מאד. ובוסר 'אלחצרם' והוא מצב הפירות אחר היותם פגים מאד ולפני גמר בשולן".
אמנם הרש"ס (ערלה פ"א מ"ה) כתב: "והסמדר – פירש"י ז"ל בפ' כיצד מברכין הענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר. ואינו כן שזהו פתח הסמדר (שה"ש ז) שנפתח הנרתק כמו הקפרס וניכר השושן הקטן שבו אבל בעודנו סתום השושן והגרגיר בתוכו קרוי סמדר". עולה שרש"י מאחר את הסמדר ואילו הרש"ס מקדים ומחלק בין סמדר לבין פיתח הסמדר שהוא שלב נפילת העלים מעל הפרח.
עולה ששלבי הגידול של הענבים הם: סמדר – פרח; פגים – פירות קטנים מאד (שקוטרם כ- מ"מ); בוסר – פירות לפני בישולם. על שלב הסמדר נחלקו ואין הלכה כר' יוסי ולכן פירות רבעי אינם בקדושתם לפני הגיעם למצב פגים, וממילא מותר להסירם מגפן, הן כאשכול לעתיד, והן על ענפים שמפריעים להתפתחות האילן.
ב. בספרא (קדושים פ"ג, י) נאמר: "תבואתו מלמד שאין נפדה אלא תבואה מיכן אמרו אין פודים את הרבעי עד שיבוא לעונת המעשרות".
ובתורה תמימה בהערות (ויקרא יט הערה רא) "היינו שיהיו מבושלין כל צרכן, ונראה שהדרשה זו מכונת להדרשה שהבאנו בפסוק הקודם, את פריו, פרי אתה פודה ואי אתה פודה בוסר ופגין, וכ"נ בדעת הגר"א ביו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ח".
בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד ס"ו) פסק: "פירות רבעי יש להם דין מעשר שני לכל דבר... והאידנא, שאין יכולין להעלותם לירושלים, פודים אותם אחר שיגמרו ויתלשו".
וכך באר הגר"א (ס"ק יח): "אחר שיגמרו. בת"כ שם תבואתו מלמד שאין נפדין אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שיבאו לעונת המעשרות ובירושלמי ספ"ק דערלה תני פרי אתה פודה לא בוסר ולא פגין". היינו הגר"א מבאר הירושלמי שרק בהגיע הרבעי לעונת המעשרות הוא חייב בפדיון.
וכן המשנה (מע"ש פ"ה מ"ה) אומרת: "הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה". ופרש הרמב"ם: "ואין המתנה קיימת בכרם רבעי אלא אם נותנו לו קודם שיבואו פירותיו לעונת המעשרות, כמו שכבר ביארנו שהוא ממון גבוה ואין המתנה קיימת בו".
עולה שהן הרמב"ם והן הגר"א וכן הרש"ס (ערלה פ"א ה"ה) בארו שקדושת פירות רבעי היא רק מעונת המעשרות והלאה ולפני כן אין חייבים בפדיון. וכ"כ בס' האשכול (אלבק, הלכות ערלה ופדיון כרם רבעי קיב ע"ב, קיד ע"א).
וכן הריבמ"ץ הביא בריתא: "תניא ובשנה הרביעי' תהא כל פריו קודש הלולים לה', פרי אתה פודה ואי אתה פודה עלין ולולבין וכו'".
וכן הר"ש (ערלה פ"א מ"ח): "ומותרין ברבעי – כדתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגים".
וכן בהלכות קטנות לרא"ש (הל' ערלה סי' ז): "ומותרין ברבעי דתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין".
וכן בכפתור ופרח (פנ"ד): "ולא יתקדש בו אלא פרי הראוי לאכילה". וברבינו ירוחם (תואו"ח נט"ו ח"ה):"אבל בפגין של נטע רבעי אפילו של כרם הנוהג בזמן הזה מותר כדאמרינן פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין כך פשוט במסכת ערלה".
וכ"כ בפי' שדה יהושע לערלה ועי' בשו"ת בן ימין (סי' נח) שהקשה על דבריו.
ולכאורה לפני כן אין בפירות קדושה ולכן מותר לדלל פירות וענפים הנושאים פירות לפני שהגיעו לעונת המעשרות.
ג. אבל בתלמוד ירושלמי (ערלה פ"א ה"ה) נאמר לגבי רבעי: "תני פרי את פודה ואין את פודה לא בוסר ולא פגים, הורי רבי זבידא באילין פגי תמרה שיקבירו, רבי יונה בעי עבר ופדיו שמא אינו פדוי ותימר טעון קבורה".
יוצא לפי הברייתא בירושלמי שפגי רבעי אינם קדושים ומותר להסירם ולזורקם כשהם פגים. אבל לפי ר' זבידא פגי רבעי קדושים וחייבים קבורה וממילא יהיה אסור להסירם משום שהם ממון גבוה.
וכתב על כך במראה הפנים (ערלה פ"א ה"ה): "תני פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ולא פגים. כדפרישית דא"צ פדיון דאלו מותרין ברבעי בלא פדיון הואיל דלאו פרי נינהו ובערלה אסורין דאפי' המעמיד בשרף פגי ערלה אסורין כדר' יהושע דמתני' והלכתא כוותיה... ור' זבידא דהורה שיקברו דהוא ס"ל דהוי פרי כמו לענין ערלה אלא דמיעטינהו קרא מפדיון והורה שיקברו כהאי ששנינו בסוף תמורה ואלו הן הנשרפין וכו' הערלה וכלאי הכרם את שדרכו לישרף ישרף ואת שדרכו ליקבר יקבר וה"נ בדרכו ליקבר הוה עובדא והקשה ר' יונה עליה דאפי' לסברא דידך בדיעבד מיהת מהני פדייה בהו וכו' כדפרישית נקטינן מיהת דאיכא למ"ד הכא דאף ברבעי הבוסר והפגים אסורין". והרש"ס כתב שר' זבידא הסתפק אם הלכה כר' יוסי לגבי סמדר אף לגבי רבעי.
עולה מן הדברים שבירושלמי מחלוקת האם פגי רבעי קדושים בלי קשר לשאלה ממתי הוא נפדה.
ד. למעשה, נראה שנפסק שלא כר' זבידא בירושלמי וא"כ אין פירות רבעי מתקדשים אלא מעונת המעשרות ולכן מותר לדלל את האשכולות במצב סמדר או אפילו פגין ובוסר (לפני עוהמ"ע).
הרמב"ם (הל' מע"ש ונ"ר פ"ט ה"ב) פסק: "הרוצה לפדות נטע רבעי פודהו כמעשר שני, ואם פדהו לעצמו מוסיף חומש, ואין פודין אותו עד שיגיעו לעונת המעשר שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שיעשה תבואה, ואין פודין אותו במחובר כמעשר שני והרי הוא ממון גבוה כמעשר, לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר, ודינו בשאר הדברים לענין אכילה ושתיה ופדייה כמעשר".
וכ"כ הש"ך (יו"ד סי' רצד ס"ק ד): "ופטורים מרבעי – דבנטע רבעי כתיב פריו ולא כתיב את ודרשינן פרי אתה פודה ולא מה שאינו פרי".
ונראה שלפני כן אין הפירות מתקדשים בקדושת נטע רבעי ומותר לקצוץ ענפים המכילים פירות.
החזו"א (ערלה סי' ג, ה) מסתפק האם לפי הירושלמי הפירות מתקדשים מעת היותם לבוסר ורק אינם נפדים לפני עונת המעשרות ועל כן אולי צריך לנהוג בהם קדושה מעת היותם בוסר ורק אין לפדותם לפני כן. אבל אף הוא מסכים שלפני בוסר אין בהם שום קדושה ומותר להסיר ענפים או אשכולות כשהם סמדר ופגים.
לעומת זאת באות ח שוב מסתפק בכך וכתב: "יו"ד סי' רצ"ד ס"א והפגים אסורים בערלה ומותרין ברבעי, והוא בל' הרא"ש שהביא על מתנ' דתנן ומותרין ברבעי הא דאמר בירו' פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין, ותמוה מאד דהא בוסר ופגין ודאי קדשי ברבעי וכדאמר בהדיא קדושין נ"ד ב' דלר"י סמדר קדשי ברבעי, ובוסר לרבנן כסמדר לר' יוסי כדאמר ברכות ל"ו ב' פסחים נ"ב ב', והא דאמר בירו' אי אתה פודה בוסר ופגין היינו ללקוט או לענין פדיון כמש"כ לעיל סק"ה, והרי בהדיא אמרו בירו' דר"ז הטעינן קבורה ור"י אמר דאם פדאן פדוי הרי לכו"ע דחייבין ברבעי"...
"ובבהגר"א ז"ל סק"ט כתוב בפשיטות דפגים פטורים, וכתב שהן גרועין מבושלי כומרי, דבושלי כומרי מתבשלים בעפר והוא כדברי הרא"ש והמחבר, וכ"ז אינו מובן".
"גם דברי הר"מ סתומין, דנראה דמפרש בושלי כומרי אין בהן שום לקותא אלא זהו פגים שנפלו קדם זמנם [ונראה דנפלו לאו דוקא אלא ה"ה תלשן] שכן כתב בפי"ג מה' מעשר ה"א שהן תמרים שלא הטילו שאור וכ"כ בפ"ח מה' ברכות שהן פגים וכ"כ בפי' המשנה בפ' כ"מ ובפ"ק דערלה, וזה תימא דא"כ היינו פגים היינו בוסר והרי הן קדישין ברבעי, ולמש"כ תו' ברכות ל"ו ב' מברכין עלי' בפה"ע, ואולי כונת הר"מ שנפלו מחמת ליקוי שאירע בהן בילדותן שהן מתיבשין ונופלין וכמו שפרש"י שם מ' ב' וכדקרי להו גמ' קללה, אבל שאר פגים ובוסר אינו בכלל זה. [א"ה, עי' חזו"א מעשרות סי' א' סק"ה]".
ונשאר בצ"ע שלכאורה אסור ללקוט כבר שהם פגין. ולענ"ד על אף הסתפקותו של החזו"א נראה מהראשונים והאחרונים שאין קדושה בפירות קודם עונת המעשרות וכפי שהבאנו לעיל.
ה. ראיה נוספת היא שלא מצאנו שעסקו במדל בכרם או בקוצץ ענפים שפירות עליהם שום משנה או בריתא לאיסור כדוגמת מה ששנינו בפאה (פ"ז מ"ה): "המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים".
ובפה"מ לרמב"ם: "המדל, המדלדל, מגזרת דל, וענינו אם כרת האשכולות וזרקן, כדרך שכורת מן האשכולות כך מותר לו לכרות גם מן העוללות, ולא נחייבהו להשמר מלכרות מן העוללות. ואין הלכה כר' מאיר".
ובפי' הר"ש והרא"ש: "המדל בגפנים וכו' – פי' כשהגפנים רצופים יותר מדאי עוקר אחד או שנים מביניהם להרויח לאחרים ואם לא באו לקחת העוללות לא יניח בשביל זה מלתקן כרמו ועוקרן ומשליכן אע"פ שיש בהן עוללות. ור"מ סבר אין רשאי לפי שיכול להמתין עד שיבואו עניים. ירושלמי הכל מודים במוכר לחברו עשרה אשכולות שאסור ליגע בהם והכל מודים בשותף כשם שהוא מדל בתוך שלו כך הוא מדל בשל חבירו ר' יהודה עביד ליה כשותף ר' מאיר עביד ליה כמוכר".
וכן לגבי שביעית נאמר (שביעית פ"ד מ"י): "מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית ב"ש אומרים כל האילן משיוציא ב"ה אומרים החרובין משישלשלו והגפנים משיגרעו והזיתים משינצו ושאר כל אילן משיוציא"...
ופרש ר' עובדיה מברטנורא:
"אין קוצצין את האילן בשביעית – משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. ואני שמעתי כיון דאפקרינהו רחמנא לפירות אם יקצצם הוי גוזל את הרבים".
"משיוציא – תחלת העלין בימי ניסן".
"משישלשלו – משיתחילו להכביד ולתלות כעין שלשלת".
"משיגרעו – משיעשו גרעינים. פ"א הבוסר כשיגדילו [הענבים] ונעשו כפול הלבן נקרא גרוע".
"משינצו – משיגדל עליהן הנץ, כמו הנצנים נראו בארץ (ש"ה ב) כשיגיעו לשיעורים הללו אסור לקצצן בשביעית".
ולעומת זאת לא מצאנו כלל ברבעי שדנו בשאלה מעין זו וממילא נלמד שברבעי הפירות עד לעונת המעשרות לא נתקדשו. וכן פסקו בכרם ציון (פי"ח ס"ח) שרק מעונת המעשרות חלה על הענבים קדושת נטע רבעי.
מסקנה
[עריכה]מותר להסיר ענפים ועליהם פירות או פירות עצמם בכרם רבעי קודם שהגיעו לעונת המעשרות.