חבל נחלתו י כג
סימן כג
ברית מילה בשבת חול המועד בסוכות
שאלה
מה ראוי לעשות בברכה על היין בברית מילה שחלה בשבת ובסוכות?
תשובה
א. הקושי הוא בכך שהמילה גופה מתקיימת בבית כנסת ומיד אחריה ברכת אשר קידש וקריאת השם. בשבת רגילה שלא בחג הסוכות מוסיפים מזונות לפני המברך על מנת שיצא ידי חובת קידוש במקום סעודה, או שנותנים לקטן לשתות ע"י רמ"א (או"ח סי' רעג ס"ה). בשבת שבסוכות צריך לעשות זאת בסוכה אבל זה לא ניתן מפאת המרחק והמעבר בין מקום המילה לסוכה. מה מן הראוי לעשות?
ב. סידור ברכות המילה על יין בברית המילה הוא בגדר מנהג טוב ועל כן כתב הרמ"א (יו"ד סי' רסה ס"ד) לגבי שתיית היין בשעת ברכת היין בברית מילה: "וי"א דמברך אכוס בכל תעניות ונותנים הברכה לתינוקות קטנים (תוספות בכל מערבין ומרדכי דיומא וכן פסק בטור א"ח סימן תקנ"ט), וכן נוהגין. וביום כפורים נוהגין ליתן לתינוק הנימול, כמו שנתבאר באו"ח סימן תרכ"א. וי"א דאף בלא תענית יוצאים בזה (כל בו), אבל אין נוהגין כן אלא הסנדק שותה כשאינו תענית".
ועפי"ז הסיק הט"ז (ס"ק י): "לתינוק הנימול. – משמע דאין צריך כאן כדי שיעור כוס של ברכה דהיינו מלא לוגמיו וכ"כ ב"י בסי' זה לעיל בשם הרשב"א, וז"ל: ששאלת כמה שיעור טעימה גבי מקדש בעינן מלא לוגמיו הכא גבי שאר ברכות לא בעינן מלא לוגמיו עכ"ל. וקשה דהא איתא בא"ח סי' ק"ץ דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות מלא לוגמיו וי"ל דהיינו מה שצריך כוס מדברי הגמ' משא"כ כאן שאינו אלא מצד שאין אומרים שירה אלא על היין כמ"ש ב"י בשם המרדכי ועל כיוצא בזה אמר הרשב"א".
אמנם החכמת אדם (כלל קמט סכ"ו) כתב: "לאחר המילה המוהל או איש אחר מברך אשר קידש ידיד וכו' ונותנין לתינוקות לשתות, אבל הנכון שהסנדק או השמש ישתה כולו או מלא לוגמיו כדין כל דבר שטעון כוס (שם סעיף א' ושאר מנהגי מילה ידוע ומבואר עוד שם בסימן רס"ה)". ונראה שדינו הוא לכתחילה אבל אינו מעכב את השתיה אם יטעם בלבד, ורק לכתחילה מהיות טוב ישתה מלוא לוגמיו.
ג. פסק השולחן ערוך (או"ח סי' רפט ס"א) לגבי קידוש של שבת ביום: "וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה".
ולפי"ז יין ששותים בברית מילה בשבת, אם הוא הקידוש צריך שלפני המברך במילה יהיו מזונות ויכוין לקידוש וישתה כמלוא לוגמיו. או שכבר יצא י"ח קידוש וסעודה, ויברך על היין במילה וישתה.
כל זה בברית מילה בשבת, בסוכות מצטרפת שאלה השתיה מן היין בסוכה.
ד. באוצר הברית (ח"א פ"ג סי' י) כתב לעשות ברית מילה שלא בסוכה עפ"י הגרי"ש אלישיב שליט"א מחשש זיהום למקום המילה מקיסמים וכד' הנופלים בסוכה.
לגבי שתיית היין בסוכות כאשר הברית אינה בסוכה, כתב שיתנו לתינוקות לשתות (עפ"י ס' ברית אבות), או לגדול לטעום יין פחות ממלוא לוגמיו אשר פטור מסוכה.
כל זאת בברית מילה בסוכות אבל לא בשבת.
ה. לגבי סוכות פסק הטור (או"ח סי' תרלט) פסק: "אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישינים אפילו שינת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי עד כביצה מפת וביצה בכלל. והר"מ מרוטנבור"ג היה מחמיר אפילו בפירי שלא לאוכלן חוץ לסוכה. וה"ר פרץ היה אומר דפירי לא צריכי סוכה אבל שאר דברים כגון בשר וגבינה וכיוצא בהן צריכין. והרמב"ם ז"ל כתב מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה והמחמיר שלא ישתה אפילו מים חוץ לסוכה תע"ב. וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפילו את"ל דפירי וגבינה בעי סוכה היינו דווקא מי שקובע עליהן, אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי אין צריכין סוכה ושתיית יין נמי עראי הוא. ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהן אפילו הקובע סעודתו עליהן לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי דפת שאינה צריכה סוכה אבל תבשיל העשוי מחמשת המינין הקובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה".
מתבאר מדברי הטור ששתיית יין שאין קובעים עליו סעודה אינה מחייבת סוכה.
והבית יוסף (או"ח סי' תרלט) באר: "ומ"ש רבינו ושתיית יין נמי עראי היא וכו'. נראה דהיינו לומר שדינו כפירות ולדברי האומרים שאם קבע סעודתו על הפירות חייב בסוכה הוא הדין בקבע סעודתו על היין".
בשולחן ערוך (או"ח סי' תרלט ס"ב) פסק: "אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפי' שינת עראי; אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, כביצה מפת; ומותר לשתות מים ויין ולאכול פירות (ואפי' קבע עלייהו) (ד"ע) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים, הרי זה משובח".
עולה שלפי הב"י מותר לשתות יין מחוץ לסוכה, אולם לא באר האם לדעתו מותר אף לקדש ולסעוד פחות מביצה מחוץ לסוכה.
ונלענ"ד שאף הב"י יסכים עם דברי הב"ח המובא להלן.
ו. הב"ח (או"ח סי' תרלט) באר: "וז"ל הגהות אשיר"י ושתיית יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות אלא יין בלבד וכגון שלא אכל לחם ולפתן אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו, דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתייה בלא אכילה, או שמא פעמים אוכלים אגוזים ושאר פירות וקובעין עצמן לשתייה ואסור עכ"ל. ותימה בעיני וכי אין דרך לקבוע על היין לשתות והלא בפרק כיצד מברכין (ברכות מב, ב) אמרו לא שנו אלא בשבתות וימים טובים שאדם קובע סעודתו על היין ואמר עוד שם (מג, א) ר' יוחנן דיין נמי כשהסיבו אחד מברך לכולם דהוי קביעות בהכי ולדידן ישיבתינו הוי כהסיבה דידהו, ואפשר לומר דהגהות אשיר"י מדבר באדם יחידי היושב בסוכתו לשתות דסברא דלא חשיב קבע, אבל בני חבורה שקבעו יחד לשתות ודאי הוי קבע גמור ובפרט לאותן מדינות שנוהגין לשתות יחד בקבע בלי שום אכילה דהוה ליה קבע גמור ובעי סוכה ולברך לישב בסוכה כן נראה לי להלכה, אבל למעשה ראוי להחמיר שלא לשתות בקבע אלא תוך סעודה לאפוקי נפשיה מפלוגתא וכן בקבע דבשר וגבינה וכיוצא בהן".
מתבאר כי לפי הב"ח אם שותים יין בחבורה צריך סוכה, ונראה על כן שאם יעשה קידוש במילה צריך עפ"י הב"ח סוכה כיון שקידוש הוא קביעות סעודה.
והט"ז (סי' תרלט ס"ק ז) כתב: "ויין כו'. – ברא"ש וטור כ' אפי' את"ל דפרי בעי סוכה היינו דוקא מי שקובע עליהם אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי א"צ סוכה ושתיית יין עראי הוא עכ"ל ומשמע דאפי' קבע עצמו לשתות יין פטור ובהג"א פ"ב דסוכה כת' וז"ל ומיהו שתית יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות אלא יין בלבד וכגון שלא אכל לחם ולפתן אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתיה בלא אכילה או שמא פעמים אוכלין אגוזים ושאר פירות וקובעין עצמן לשתיה ואסור עכ"ל. ובלבוש כ' על שתיית יין וה"מ ששותה לצמאו אבל אם קבע לשתות הרבה הוה קביעות כדלעיל סי קי"ד ורי"ב לפיכך נראה דגם לסוכה חשיב קבע וצריך סוכה וטוב להחמיר". ולגבי ברכת לישב בסוכה פסק שלא לברך כיון שכלול באכילה. ונראה שאף לפי דעתו אין לקדש על היין מחוץ לסוכה.
והמגן אברהם (סי' תרלט ס"ק ה) אף הוא החמיר "שלא לשתות בקבע אלא תוך הסעודה".
וכן המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק יג): "ודע דכמה אחרונים מפקפקין בדין זה ודעתם דאם שותה יין בקביעות חייב בסוכה ובפרט בני חבורה שקבעו לשתות יין בודאי הוי קבע גמור. ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים דאין לברך לישב בסוכה כ"א על פת העשוי מחמשת מיני דגן או תבשיל העשוי מה' מינים אם קובע סעודה עליו וכדלקמן בסוף הסעיף". וכן פסק בביאור הלכה לס"ב (ד"ה ויין) לאחר שו"ט: "וכן לענין שתיה אף דבעלמא לא חשיבא קביעות לחייבו בבהמ"ז אפילו שתה כמה קבין יין הכא דבעינן כעין תדורו ואין דרך לשתות יין בקביעות חוץ לביתו ע"כ חייב בסוכה כן נ"ל נכון בעזה"י".
וכן בערוך השולחן (סי' תרלט ס"י) הסיק: "ויש מי שחושש אפילו ביחידות כשאוכל ושותה דרך קביעות כל הדברים לבד פירות ומים [לבוש] מיהו בקביעות בחבורה וודאי יש להחמיר למעשה דכן הדעת נוטה וגם הטור והש"ע אולי לא אמרו רק ביחיד ולא בחבורה [ויש שחוששין גם בפירות ולא נראה כן ודו"ק]".
ז. נראה על כן שאין לעשות קידוש ואכילת מזונות אף פחות מכביצה מחוץ לסוכה. ולכן אם נאלצים לקיים את הברית מחוץ לסוכה, בשבת שבתוך הסוכות הדרך הטובה ביותר היא לשתות יין פחות מכשיעור מלוא לוגמיו. אולם כיון שאסור לטעום יין לפני קידוש ובשביל קידוש צריך סוכה כפי שהארכנו לעיל הדרך הטובה ביותר היא שהטועם יהיה מי שכבר קידש בסוכה ובמקום סעודה ואז יוכל מחוץ לסוכה לטעום מיין ברכת המילה בבית כנסת ללא שתיית מלוא לוגמיו. ישנה דרך נוספת שיתנו את היין לילדים לשתות. אולם נראה לי שהיא פחות ראויה.
מסקנה
בברית מילה בשבת בסוכות אשר מתקיימת בבית כנסת ולא בסוכה יברך את ברכות המילה על היין מי שכבר קידש במקום סעודה, ובבית הכנסת יטעם מן היין ולא ישתה מלוא לוגמיו.