חבל נחלתו טז מח
סימן מח
חפץ שהושכר ולאחר סיום השכירות נגנבו ממנו חלקים
שאלה
אדם שכר חפץ מחברו לשבועיים. המשכיר הביא את החפץ לשוכר. השוכר והמשכיר לא סיכמו ביניהם את נוהל החזרת החפץ המושכר. לאחר שבועיים המשכיר לא בא לבית השוכר לקחתו, והשוכר השאיר את החפץ במקומו (בחוץ), ונגנבו ממנו כמה חלקים חשובים. על מי חובת התשלום?
תשובה
א. לא מצאתי שעסקו במפורש בַּשְאלה מי חייב בהחזרת חפץ השכירות ליד המשכיר, ובדרך כלל הדבר מותנה בחוזה בין המשכיר לשוכר.
לדוגמא בשכירות רכב השוכר נוטל אותו ממגרש המשכיר וצריך להחזירו לשם בזמן מסוים עפ"י תנאים שהותנו ביניהם מבחינת נקיון הרכב, מוכנותו לתנועה, וזמן ההחזרה. וכן בדרך כלל בשאר מיני שכירות.
ב. לגבי שומרים אחרים מובא בערוך השולחן (חו"מ סי' שמג סעי' א, ב):
"שואל חפץ או בהמה לזמן מיד כשיכלה הזמן אסור לו להשתמש בו והדבר השאול חוזר לרשות המשאיל, והשואל נפטר מאונסים אפילו היא עדיין בביתו, ומ"מ הוא חייב בגניבה ואבידה כדין שומר שכר דהואיל שנהנה כל ימי שאילתו מהנהו להמשאיל לשמרה כשומר שכר גם אח"כ. ונ"ל שאם אמרו בשעת השאלה שהשואל חייב להחזירה לבעליו חייב באונסים כל זמן שלא החזירה ורק אם המשאיל צריך ליטלה או שלא דברו כלל בזה חייב כשומר שכר, ואם שלחו לו בתוך הזמן נתבאר בסי' ש"מ ע"ש וכשא"ל השואל טול את שלך אינו אלא שומר חנם כיון שכלה הזמן [הגר"א בסי' שד"מ סק"ז]".
"שומר שכר לזמן כיון שכלה זמנו כלתה שמירתו ואפילו היא עדיין בביתו אינו עליו אלא שומר חנם ובסי' רצ"א נתבאר זה ושואל ושומר בלא זמן כל זמן שלא החזיר להבעלים דינו כמקדם ועמ"ש בסי' רצ"ג".
נראה לי להסיק מדברי ערוה"ש שדוקא שומר שכר מפסיק את שמירתו בשכר כשנגמר הזמן שקבעו ביניהם, אבל בשוכר שהוא הנהנה מן השכירות, עד שאינו מחזיר את חפץ השכירות לבעליו (=המשכיר) הרי הוא עדיין שומר שכר על החפץ. והטעם שאינו כשומר חינם מפני ששומר שכר ההנאה היתה של שניהם, זה מהשמירה וזה משכרו אולם הצורך לשמירה בשכר היתה של המפקיד, וכיון שאינו מקבל שכר על המשך שמירתו לאחר שכלה זמנו הוא רק שומר חינם. אבל שוכר הוא הנהנה העיקרי מחפץ השכירות, והמשכיר מקבל שכר, וא"כ לאחר שכלה זמן השכירות הוא עדיין מתוך שנהנה מהנה, ולכן הוא שומר שכר.
ועוד, השמירה כאן היא בדרך אגב לשכירות, ואם אינו רוצה בשכירות שיחזיר את החפץ למשכיר.
ג. וכן נראה להסיק מקצות החושן (חו"מ סי' שמג ס"ק א) שהביא: "כתב הריטב"א (החדשים ב"מ פא, א ד"ה או דלמא) ז"ל, ומסתברא דפקדון בעלמא שיש בו זמן והגיע זמנו שומר שכר הוי עליו עד שיאמר לבעלים טול את שלך שאיני רוצה לשומרו, וכדאמרינן גבי אומן שאומר גמרתיו עכ"ל, הובא בשיטה מקובצת פרק האומנין (שם)".
אולם, כאמור, זה דוקא אם המפקיד הוא הנהנה, והשומר אומר לו טול את שלך והבא מעות, אבל בשאלה שלפנינו כיון שהשוכר הוא הנהנה, הוא אינו יכול לומר טול את שלך וקבל מעות, אלא הוא צריך להביא ליד המשכיר ואז יוכל לומר טול את שלך וקבל מעות, ולכן הוא ממשיך להיות כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה עד להחזרת החפץ ליד המשכיר1.
ד. וכן ניתן ללמוד מהבית יוסף (חו"מ סי' שמג, ב) שכתב: "גרסינן בירושלמי (ב"מ פ"ח ה"ב) 'השואל את הפרה שאלה היום ושכרה למחר לילה שבנתים מהו אמר ר' יצחק אי תנן אמרי שדרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו על ידי שהיתה שכורה אצלו, לא לנה, כשאולה היא אצלו וחייב, ואי תנן אמרי אין דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזו כשכורה היא אצלו ופטור'. ופירשו תלמידי הרשב"א דהכי קאמר שדרך הפרות ללון אצל בעליהם כלומר שעל השואל להחזירן [בלילות] וכל שלא החזירן ודאי שאולות נינהו, וכיון שכן זו על ידי שהיתה שכורה לא לנה כלומר לא החזירה, כשאולה היא, והוא חייב דכיון דעליה רמי לאהדורה כל שלא החזירה שאולה היא עד שתתחיל השכירות, ואי תנן אמרי שאין דרך הפרות ללון אצל בעליהן כלומר שאין על השואל להחזירן בלילות אלא כל שכלה היום כלתה השאלה זו ודאי אינה כשאולה אצלו אלא כשכורה היא ופטור וכשכורה הוי, אף על פי שכלתה השאלה ולא התחיל השכירות משום דנהנה מהני כדאיתא בהאומנין (פא.) עכ"ל".
ונראה שהסיבה שהוא כשומר שכר בין השאלה לשכירות ביום שלאחריו שייכת גם כאן שהוא סיים את שכירותו – הוא עדיין נשאר כשומר שכר כיון שנהנה מהשכירות.
ה. ומצאתי בחידושי הרי"מ (ב"מ צו ע"ב) שכתב: "אף להפוסקים דגם בשוכר שכלה זמנו דהוי שומר שכר כל שלא החזירה מ"מ בשאל מסופק אי הוי כטול שאינו רוצה עוד בשכירות רק בשאלה או רק תוספות חיוב ומרחיב זמן אחד בתוספות חיוב אונסין בלי שכר. ואם כן בשכר וחזר ושכר שפיר לא מספקא ליה כלל דהא לא חשיב כלל טול את שלך כיון דעדיין רוצה בתורת שכירות".
וכעי"ז מצאתי בס' מעייני החכמה לרב אריה לייב צינץ (על ב"מ פ ע"ב סי' צא) בשומר על משכון שכל זמן שלא החזיר את המשכון לגמרי הרי הוא עליו שומר שכר. והביא מדברי קצות החושן (סי' שו ס"ק ד) שכתב: "אמנם לפענ"ד נראה דגם בגניבה ואבידה חייב אפילו אחר שקיבל דמי שכירותו דכיון דאומן דהוי שומר שכר לאו משום הנאה דתפיס ליה אאגריה אלא משום דשוכר הוי שומר שכר וכמ"ש הש"ך בסק"א, וא"כ לעולם הוי שומר שכר אפילו אחר שקיבל שכירותו כיון דכבר קיבל הנאה מזה החפץ עד שיאמר לו טול את שלך דאז כלתה שמירתו, אבל כל זמן שלא אמר לו טול את שלך אפילו קיבל דמי שכירותו עדיין שומר שכר הוא עליו. וכמו במלוה על המשכון דהוי שומר שכר אפילו אחר שפרעו כל זמן שלא החזיר לו משכונו ואמר לו בוא למחר, וכה"ג נמי באומן דשומר שכר הוא אפילו אחר שפרעו".
וא"כ ק"ו לגבי הנהנה העיקרי מהשכירות – השוכר חפץ שהוא נשאר שומר שכר עליו עד החזרתו לבעליו.
ו. וישנו טעם נוסף שהשוכר עדיין לא סיים את שכירותו שכן הריב"ש (סי' תקי) כתב שאף חזרת שכירות נעשית בקנין ולא סתם בהנחה לפניו. וא"כ השוכר צריך להקנות בדרכי הקנין של חפץ השכירות – חצר, משיכה וכד' את החפץ המושכר, ורק אז החפץ עובר ליד המשכיר בחזרה. וכאן השוכר לא עשה זאת.
ז. לגבי המקרה הנוכחי, אפילו אם נאמר שהשוכר לאחר שכלה זמנו הוא שומר חינם, כיון שהיתה כאן פשיעה שהרי השאירו בחוץ כהפקר ובאו אחרים ונטלו ממנו חלקים, לכן הוא חייב בתשלומים.
מסקנה
השוכר חייב בהשבת החפץ לבעליו ולשלם את הנזק שנגרם לחפץ השכור.