חבל נחלתו טו כח
סימן כח
מסייע לדבר עבירה
שאלה
ברבים מהשירותים שאנו נזקקים להם מנסים 'לדחוף' לנו כמות שירותים גדולה
ויקרה אשר איננו זקוקים להם. בטלפון, אינטרנט, במוסכים וכד'.
מתקין בחברה כזאת, שאל: האם מותר לו להתקין מערכת יקרה שאינה נצרכת או
שהוא צריך לגלות את אוזנו של הלקוח שבאמת אין הוא צריך לשירותים הללו.
אעפ"י שאם הלקוח יבטל את קבלת השירותים הללו ובעל החברה ידע שהפועל
גילה לו שאינו צריך – הוא יפטר אותו; או שמותר לו להרכיב את הציוד אף שהוא
יודע שהלקוח אינו צריך להם.
תשובה
א. צריך לדון באיזו עבירה עובר המתקין כאשר הוא מתקין מערכת יקרה במקום
מערכת פשוטה. הוא גורם לחבירו הוצאה גדולה ומפסידו ממון. אמנם אין כאן
'לפני עיוור' שכן אם הוא לא ירכיב לאיש את המערכת טכנאי אחר ירכיב לו אותה
וא"כ אין כאן 'תרי עברי דנהרא'. ובכ"ז הוא מסייע להפסיד את הלקוח ממון.
ולדוגמא: יכול הלקוח להוציא 100 שקל והוציא 200 שקל.
ב. הפקיד/סוכן המוכר שקבע עמו הוצאה יקרה הוא העובר ב'לפני עיוור לא תתן
מכשול', שהרי הוא קובע ללקוח שיקנה 'חבילה' יקרה, אע"פ שאינו נזקק אלא
למערכת זולה. ואע"פ שהמוכר אינו מרויח כלום (ואינו מקבל אחוזים) מהטעית
הלקוח הוא עובר ב'לפני עיוור' וכשם שהמטעה עיוור בדרך או משקה נזיר ביין
וכד' אין לו שום רווח ממוני.
ונראה שגם בעל החברה המעסיק את המוכר ו'המרויח' מההטעיה – עובר ב'לפני
עיוור', שקר וגניבה שהרי הוא מוציא ממון מאדם מישראל בשקר, ואע"פ שהלה
נותן מרצונו אם היה יודע לא היה נותן.
ג. לגבי מצות לא תעשה שאדם עובר עליה בקום ועשה, אדם חייב להוציא את כל
ממונו כדי לא לעבור עליה.
בשו"ת הריב"ש (סי' שפז) כתב: "ואם יביא עוד ראיה, בעל הדין לומר: שמבטלין
מצוה מפני הפסד ממון מרובה. מדאמרינן בב"ק פרק קמא (ט':): אמר רב הונא:
במצוה עד שליש. מאי שליש? אילימא: שליש ביתו, אלו מתרמו ליה תלת מצותא,
יהיב כולי ביתיה? אלא אימא: וכו'. דאלמא: דאפילו פחות משליש, לית ליה למיתן
לקיומי מצוה. ומדקאמר: אלו מתרמו ליה; משמע דאפי' למצוה עוברת, כאתרוג
וסכה. וכ' הראב"ד ז"ל, שהטעם: כדי שלא יבא לידי עוני, ויפיל עצמו על הצבור.
וכמ"ש: עשה שבתך חול וכו'. ואמרו: המבזבז וכו'. כבר כתב הרב ז"ל, שלא אמרו
אלא במצות עשה, אבל במצות ל"ת אפילו כל ממונו...".
וכן כתב הבית יוסף (או"ח סי' תרנו) משם הראב"ד: "אמר הרב שלא אמרו אלא
במצות עשה בשב ואל תעשה אבל במצות לא תעשה אפילו כל ממונו עד כאן
לשונו".
וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' תרנו): "אבל לא תעשה יתן כל ממונו קודם שיעבור
(הרשב"א וראב"ד) (ועיין לקמן סוף סימן תרנ"ח בהג"ה)".
והסביר זאת הדרישה (או"ח סי' תרנו): "כתב הרא"ש פרק קמא דבבא קמא
ומדאמר אילו מתרמי ליה תלתא מצות יהיב לכוליה ביתיה בתמיה שמעינן שאין
אדם מחוייב לבזבז הון רב בשביל מצוה ואפילו היא מצוה עוברת כגון אתרוג ולולב
והאריך וכתב וגם תקנו חכמים שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש, וכן כתב הרשב"א
בשם הראב"ד ומסיק והני מילי בשב ואל תעשה, אבל במצות לא תעשה אפילו כל
ממונו".
וכן פסק הרמ"א ביורה דעה (סי' קנז ס"א): "ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו,
צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה. (ר"ן פרק לולב הגזול ורשב"א וראב"ד
וריב"ש סימן שפ"ז)".
אם כן, במידה ועבודתו בחברה היתה לעבור על 'לפני עיוור' היינו למכור ולרמות
צרכנים כדי להתקין מערכות יקרות שאין ללקוחות צורך בהן – חייב להתפטר
מתפקידו ולחפש פרנסה אחרת. וכן הורה בחשוקי חמד (שבת נד ע"ב) למי
שמארגן נסיעות לטורקיה לשם משחקי מזל שעליו לעזוב את פרנסתו ואפילו יהיו
לו נזקים שכן הוא מתפרנס מהכשלת אנשים בעבירות של גזל ועוד.
ד. כפי שפתחנו, המתקין את הציוד היקר מסייע לבעליו להוציא ממון מהלקוח
כאשר הלקוח אינו זקוק לו ובכך הוא מסייע לעוברי עבירה. אמנם אם הוא יגלה
את אוזנו של הלקוח שהוא מפסיד ממון בהתקנה זו הוא יפוטר מעבודתו, ולכן
השאלה היא האם צריך להפסיד ממון כדי שלא יהא מסייע לעבירה. סיוע לדבר
עבירה אסור מדרבנן, והשאלה היא האם מצוּוֶה להתפטר ממקום עבודתו כיון
שהוא מסייע או לאו.
גדרו של איסור מסייע כאשר העובר יכול ליטול ממקום אחר ואז אין זה תרי עברי
דנהרא אלא כחד עברא דנהרא.
וכתב על כך בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כ סי' כ אות ב): "דעת המרדכי בע"ז שם
דבדלא קאי בתרי עברי דנהרא שרי לגמרי ואין בזה איסור של מסייע ידי עוברי
עבירה. שבעיקר הדין אנו מוצאים ברמ"א שמסכים לדיעה זאת, שכן פוסק ביו"ד
סי' קנ"א סעי' א' וז"ל: 'י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה היינו
דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם
יכולים לקנות במקום אחר מותר למכור להם כל דבר, ויש מחמירין, ונהגו להקל
כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו'. הרי לנו שבעיקר הדין והמנהג
מסכים הרמ"א להקל, ורק כותב דכל בעל נפש יחמיר לעצמו. אמנם יש מקום
לבעל דין לחלוק ולומר שזה שכותב הרמ"א שנהגו להקל כסברא הראשונה הוא
מטעם אחר, והיינו מטעם דמקילין בזה"ז להשתתף עמהם שכוונתם לעושה שמים
וארץ, וכמו"ש הש"ך בסק"ז, אבל מזה בעצמו שדעת המתירין כותב הרמ"א בלשון
י"א, ודעת האוסרים כותב רק בלשון ויש מחמירין משמע שסובר לעיקר כדעת
המתירין, ושוב ראיתי בתשובת חות יאיר (סי' קפ"ה) שכותב ג"כ כדברי דמלשון
רמ"א במ"ש ויש מחמירין ולא כתב ויש אוסרין מכלל שדעתו נוטה עם המתירין וזה
כלל בידינו ע"ש".
וא"כ יש מתירים לגמרי סיוע לדבר עבירה, אמנם הרמ"א כתב שבעל נפש יחמיר
לעצמו. אולם נראה שזו דעת הרמ"א שיסייע במקום שיהא לו הפסד ממוני, שכן
פסק הרמ"א (יו"ד סי' שלד סמ"ח): "אף על פי שחייב אדם למחות בעוברי עבירה,
וכל מי שאינו מוחה, ובידו למחות, נתפס באותו עון, מכל מקום אין אדם חייב
להוציא ממונו על זה".
היינו אדם שמסייע לאחר לעבור עבירה צריך למחות בשני כדי שלא יעבור,
(במקרה שלפנינו, להתריע בבעל החברה שהוא מעין גונב ממון מחבירו) אבל אין
הוא צריך להפסיד ממונו על כך.
ה. ולכן פסק בעל שו"ת דברי יציב (או"ח סי' רלה אות ד) לגבי בעל מכבסה
שיפסיד לקוחות אם לא יכבס בתשעת הימים ללקוחות שמכבסים:
"וכשאני לעצמי הייתי מצדד בהא דהנ"ל מיור"ד סימן קנ"א לענין מסייע, דיש לומר
דנהי דחייב להפרישו, אבל הרי בהפסד ממון ליכא מצות תוכחה, עיין יור"ד בסוף
סימן של"ד ברמ"א ובסימן קנ"ז סעיף א' ברמ"א, ועיין בפתחי תשובה שם ס"ק ה'
שהביא שבתיבת גמא בסוף הספר חקירה ד' נסתפק בזה אך בסימן של"ד מבואר
להדיא כן, וכן בלבוש כאן בסי' קנ"ז ס"א שאינו מחויב להוציא ממונו עיין שם. וא"כ
היכא דכשלא ימכור יפסיד ממון שיתקלקל וכדומה, לא שייך מסייע, ומיושבים כל
הקושיות ודו"ק שמה באריכות".
"וא"כ הכא נמי במכבסה דיהיה לו הפסד ממון עי"ז, דנהי מה שיפסיד הכיבוס
מהימים אלו לא נחשב הפסד, אך עי"ז ילכו ממנו הבאים אצלו לכבס כל השנה
ויפסיד כל המסחר והריוח, ובכה"ג אינו מחויב למחות וליכא איסור מסייע ודו"ק
בס"ד. ועיין במשנ"ב בסי' תקנ"א ס"ק מ"ב גבי לכבס בגדי עכו"ם דכשאין לו מה
לאכול ודאי כדי חייו שרי עכ"פ ודו"ק".
ו. השואל לפנינו שהוא רק מתקין, מלבד שאינו חייב להפסיד ממון כפי שבארנו,
ישנה סיבה נוספת שאינו חייב להפסיד ממון – הרי הוא אינו המכשיל, המוכרים
הם המכשילים והוא רק יודע ושותק. וא"כ עובר בכך שאינו מצילו מההפסד
הכספי שלו. בכך הוא לא עובר בלפני עיוור אלא אינו משיב אבידה.
בהשבת אבידה יש כלל הלכתי שאינו צריך להפסיד ממון לשם הצלת ממונו של
אחר כאמור במשנה בבבא מציעא (פ"ב מ"ט): "היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי
סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין אם
אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם".
והדבר פשוט מצד הסברא במה עדיף ממונו של הלקוח מממון המשיב?! וכיון
שאצלנו הוא רק יכול להשיב אבידה ובכך הוא מפסיד את מקום עבודתו הוא פטור
מלספר ללקוחות שהם מוציאים יותר ממון ממה שנצרך לצורך עסקיהם.
מסקנה
השואל שהוא רק מתקין מערכות, ולעתים מרכיב מערכות יקרות שאינן נצרכות
וגורם נזקים ממוניים ללקוחות אינו צריך להודיע להם כלום. וראוי שיסב את
תשומת לבו של בעל החברה שהוא מפסיד ממון ללקוחות.