חבל נחלתו טו יא
סימן יא
דין מיחם שבת בשבת
שאלה
אדם מישראל מילא מים קרים במיחם חשמלי של שבת, והדליקו בכניסת השבת
על 'מצב שבת' (חום קבוע ללא תרמוסטט). בבוקר המים במיחם הגיעו לחום
גבוה, האם מותר להשתמש במים אלה בשבת לשתיה?
תשובה
א. אם השתמש במים אינו עובר באיסור תורה, כיון שלא עשה שום פעולה בשבת,
אולם המים בפועַל הוחמו בשבת ע"י המיחם. וכיון שהלכה כבית הלל שאין אדם
מצווה על שביתת כליו בשבת, כלשון הטור (או"ח סי' רנב): "מותר להתחיל
במלאכה בע"ש סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה מבע"י והיא נגמרת
מאיליה בשבת כגון: ...אף על פי שמשתמש בכלי דקי"ל שביתת כלים לאו
דאורייתא ואפי' אם הכלי עושה מעשה בשבת".
ובארו הבית יוסף (שם): "ומ"ש דקיימא לן שביתת כלים לאו דאורייתא. אינו מדוייק
דאפילו איסורא דרבנן ליכא דהא לכתחלה שרי אלא דנקט סירכא דלישנא דגמרא
למאי דהוה ס"ד דבית הלל אית להו שביתת כלים דאורייתא".
ב. וצריך לדון האם מותר להשתמש במים שהוחמו בשבת ע"י 'מעשה כלים' שאינו
מצווה על שביתתם. האיסור יכול לבוא מצד כמה סיבות: או הדימוי ל'מעשה
שבת', או גזירה שמא יבוא להחיש את חימום המים וכד'.
בשבת (יח ע"ב): "מאן תנא להא, דתנו רבנן: לא תמלא אשה קדרה עססיות
ותורמסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשכה. ואם נתנן – למוצאי שבת
אסורין בכדי שיעשו. כיוצא בו, לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור
ערב שבת עם חשכה, ואם עשה כן – למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. לימא
בית שמאי היא ולא בית הלל! – אפילו תימא בית הלל, גזירה שמא יחתה
בגחלים".
ולפי"ז אסרו שימוש במים שנתחממו בשבת משום שמא יחתה, ובתוספות (שבת
יח ע"ב) כתבו: "לא ימלא נחתום כו' – כדמסיק גזירה שמא יחתה אף ע"פ שיש
שהות הרבה להתחמם חיישינן שמא יצטנן לפי שרגילים לחמם על אש רפה ויהא
צריך לחתות".
במיחם בימינו אין חשש שמא יחתה, ורק יכול לשנות את המתגים וצ"ע אם ניתן
לגזור על כך בימינו.
ג. הריטב"א (שבת יח ע"ב) באר:
"אסורין בכדי שיעשו. פי' שכן קנסו חכמים בכל דבר הנאסר מפני מעשה שבת,
כשעשה במזיד, כדי שלא יהנה מאותו מעשה, ולאפוקי מוקצה וכיוצא בו דשרי
למוצאי שבת לאלתר"...
"גזירה שמא יחתה בגחלים. וא"ת כיון שלמוצאי שבת בעי לה מאי שנא מקדרה
חייתא דאמרינן לקמן דשרי כיון דלמחר בעי לה, וי"ל דהכא ע"י שהעססיות
והתורמוסין קשין מאוד וצריכין בישול גדול יום ולילה איכא למיחש לחתויי, ובחבית
של מים איכא למיחש שמא יראה אותה מצטננת למחר סמוך לערב [ו]יחתה
בגחלים כדי שתהא חמה למוצאי שבת לאלתר".
השולחן ערוך (או"ח סי' רנד ס"ט) פסק כך: "כיוצא בו לא ימלא חבית של מים
ויתן לתוך התנור ע"ש עם חשיכה; ואם עשה כן, אסורים למוצאי שבת בכדי
שיעשו".
אמנם כאמור יש לעיין האם ניתן להחמיר כאן משום שמא יחתה.
ובשו"ת הרב הראשי (מהגר"מ אליהו זצ"ל) אוסר שימוש במדיח כלים חשמלי
בשבת משום השמעת קול, ומשום שמא יטה, היינו ישנה בשבת את המכוון
בכפתורי המכונה מערב שבת.
ד. ניתן להשוות את השאלה שלפנינו לדין מוליאר ואנטיכי.
בשבת (מא ע"א) במשנה: "מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת. אנטיכי, אף על פי
שגרופה – אין שותין הימנה".
ובגמרא: "היכי דמי מוליאר הגרוף? – תנא: מים מבפנים וגחלים מבחוץ. אנטיכי,
רבה אמר: בי כירי. רב נחמן בר יצחק אמר: בי דודי. מאן דאמר בי דודי – כל שכן
בי כירי. ומאן דאמר בי כירי, אבל בי דודי – לא. תניא כוותיה דרב נחמן: אנטיכי אף
על פי שגרופה וקטומה – אין שותין הימנה, מפני שנחושתה מחממתה".
עולה שבאנטיכי אפילו היא גרופה וקטומה, וא"כ אין לחוש בה לחיתוי, בכ"ז אין
שותים מהמים שבה בשבת.
ה. הריטב"א (שבת מא ע"א) הביא ובאר את טעמי הראשונים לדין אנטיכי:
"וטעם משנתינו פרש"י ז"ל מפני שהמולייר שאינו גרוף והאנטיכי אף על פי שהיא
גרופה חומם גדול ומוסיפים הבל בשבת ולפיכך אין שותים מהם, אבל המולייר
הגרוף אינו מוסיף הבל אלא שמעמיד ושומר את חום המים. והקשה רבינו יצחק
ז"ל דמשום שמוסיפים הבל למה נאסרים, דהא קי"ל כחנניא דאמר (לעיל ל"ו ב')
כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה אף על פי שאינה גרופה
וקטומה, וכל שכן באלו שהן חמין כל צרכם מבעוד יום ומים מצטמק ורע להם
נינהו שהוא מותר אפי' לרבנן, וכל שכן במולייר הגרוף שמותר לשהות בו כל דבר
לדברי הכל דבגרוף וקטום כל שהייה מותרת, ועוד דהא לעיל (ל"ח א') בהשהה
קדרה על גבי כירה שאינה גרופה אמרי רבה ורב יוסף דבין בשוכח בין במזיד
תרוייהו להתירא והיכי לא מותבינן להו ממתני' דאסרה בדיעבד"... ומביא את
פירוש ר"י שדחוק לפי הבנתו. ומוסיף:
"ולפי שיטת רש"י ז"ל יש להלום דאע"ג דבעלמא שהייה כי האי גוונא שריא ואפי'
לכתחלה, שאני הכא שהחמירו חכמים מפני מראית העין מתוך שהמים והגחלים
הכל בכלי אחד וכשהמולייר אינו גרוף וחם הרבה נראה כאילו הוחמו מימיו בשבת
ויבאו לומר כי מים שהוחמו בשבת מותרים, אבל כשהוא גרוף אין לחוש לכך שאין
מימיו רותחים כל כך, ובאנטיכי שנחשתה מחממתה לעולם נראה כאילו הוחמו
בשבת ואפי' כשהיא גרופה ולפיכך עשאוה כאילו הוחמו ממנה בשבת, כך פירש
מורי הרב ז"ל בשם רבינו הגדול ז"ל, וזה נכון".
ולפי דבריו במיחם שהמים חוממו בפועל בשבת והמיחם מוסיף הבל ולא היו חמים
בכניסת השבת ודאי שיש מקום לגזור משום מראית עין שהוחמו מהמיחם בשבת
ולאסור את השימוש בהם.
ו. טעם נוסף לאסור מהנאמר ברמ"א (או"ח סי' רנג ס"ב): "י"א דכל שהוא סמוך
לחשיכה, או סמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדידן, (הגהות מרדכי), אם הוא
סמוך כ"כ שאם נצטנן הקדירה אי אפשר להרתיחה מבעוד יום, דינו כמו בשבת
עצמו. ויש מקילין בזה, והמנהג להקל, אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל
כך"...
ובאר המשנה ברורה (סי' רנג ס"ק ע): "כדי להבין דברי הי"א מוכרח אני להאריך
קצת דהנה התוס' והרא"ש וסייעתם הוכיחו דבע"ש נמי שייך דיני חזרה דהיינו אם
נטל מבעוד יום מן הכירה או מן התנור לדידן אסור להחזיר עליו אא"כ הוא גרוף
וקטום והקשו ע"ז א"כ דאסרינן להחזיר אפילו בע"ש אם יסלק הקדרה מן הכירה
בע"ש בהשכמה לא יהיה יכול להחזיר ואיזה שיעור זמן נתנו חכמים ע"ז ומסקי
דאם הוא סמוך לחשיכה כ"כ עד שאם היה קר לא היה יכול להרתיחו באותו זמן
אסרו אז להחזיר בלא גריפה דאם יהיה מותר אז להחזיר יחזיר גם בשבת וכולא
חדא גזירא היא ובשבת אסור שמא יחתה וכ"ז הוא דעת הי"א שהזכירו הרמ"א
והיש מקילין הוא דעת רש"י וסייעתו דס"ל דלא גזרו על חזרה כ"א משחשיכה ולא
מבעוד יום".
וא"כ לשיטת תוס' ורא"ש, אם הדליקו את הדוד בכניסת שבת ודאי אין זמן
להרתיחו עד שבת – והא ראיה – שהמים היו קרים לגמרי בכניסת שבת – ורק
למחרת התחממו – וא"כ לשיטה זו שהרמ"א סובר שראוי להחמיר כמותה –
הדלקת המיחם בער"ש סמוך לחשיכה אסורה משום גזירת החזרה. (ואף שהמג"א
סי' רנג ס"ק כו היקל, צריך מלכתחילה להחמיר בדבר.)
מסקנה
אין למלאות מים קרים לדוד מים חמים לשתיה בשבת ולהפעילו על מצב 'שבת'
בכניסת השבת ולהשתמש במים בשבת.