חבל נחלתו טו ג
סימן ג
חריץ במקצוע התפילין
שאלה
תפילין שהבתים התעקמו או שיש בהן חריץ במקצוע ונראה כשתי שיניים או
שבקירות התפילין יש התרחבות או הצרה, האם הן כשרות, והאם צריך לתקנן
ואיך?
תשובה
א. השולחן ערוך (או"ח סי' לב סעיף לט) פסק: "תפילין בין של ראש בין של יד,
הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות בתפרן, ובאלכסונן, דהיינו שיהיו ריבוען מכוון
ארכו כרחבו, כדי שיהיה להם אותו אלכסון שאחז"ל כל אמתא בריבועא אמתא
ותרי חומשי באלכסונא, וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים".
והרמ"א הגיה: אבל גובה הבתים אין להקפיד אם הוא יותר מרחבן וארכן (ב"י
בשם אשרי וסמ"ק ומרדכי ורמב"ם פ"ג)".
וא"כ לכתחילה ודאי שאסור שהבתים יהיו פגומים.
ב. אמנם אם עשה כראוי ואח"כ ממכה, או שנפל עליהם משהו והתעקמו, או
נשרטו שריטה עמוקה – כתב השו"ע בהמשך ההלכה: "עשאם מרובעות ואחר זמן
נתקלקל רבוען, יש מי שאומר שצריך לרבען".
ורמ"א הגיה: "ויעשה כל הד' בתים בשוה שלא יהא אחד גדול מחבירו (ב"ש)".
ובאר הט"ז (ס"ק לד) "נתקלקל ריבוען. – אף על גב דגבי ציצית אמרי' בסי' י"א
ס"י שאם נתקלקלו חוטי הערב אחר שנעשו בהכשר אין צריך לתקן אותו אח"כ
שאני ציצית דכתיב ועשו להם ציצית קפיד קרא על שעת עשיה אבל תפילין
מרובעות הל"מ וכל שעה בעינן שיהיו מרובעים".
ומקורו משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ח"ד [דפוס פראג] סי' סח): "ותפילין שהיו
מרובעת וכשנתיישנו נמתחו ואינו מרובעת צריך לחזור ולעשותן מרובעת. וציצית
העשוי' כתקונו למעלה מן הקשר גודל ולמטה משולש ונקרע הטלית העליון וקאי
למטה מקשר גודל מותר כדאי' פ' התכלת (מ"ב ע"א) חזי' רב סמא לקרנא דגלימי'
דסתר וכו' עד שעת עשיי' אתמר. וטעמא משום דכתי' ועשו להם ציצית כלומר
בשעת עשייה דוקא קפיד קרא אבל תפילין מרובעת הלכה למשה מסיני וכל
שעתא בעי' שיהו מרובעת". ותשובה זו הובאה בשם תשובה אשכנזית ע"י הב"י
בסימן לב.
ג. מהו קלקול כתב המשנ"ב (ס"ק קעט): "נתקלקל ריבוען – כגון שנתעקמו
הבתים זה פונה למזרח וזה למערב או שנתקלקל חודי הבתים לגמרי עד שנעשה
עגול או שנתקלקל התיתורא או התפירה עד שאבדו ריבוען".
וצריך להעיר, לשעבר בתי תפילין מבהמה גסה היו פחות שכיחים בניגוד למצב
בדורנו, וממילא הקלקולים שנפלו היו רבים יותר.
והוסיף במחצית השקל (ס"ק נד): "וגם הבתים. דלא כמו שנוהגין כו'. ועכשיו
בעו"ה נתהפך המנהג, ואין משגיחין כי אם על ראש הבתים שיהיו מרובעים, ואין
משגיחין על התפירות ועל התיתורא. ויזהרו מאוד להשגיח על זה. ודע דמה שכתב
הרב ב"י [בשו"ע] עשאן מרובעות ואחר זמן נתקלקל ריבוען יש מי שאומר שצריך
לרבען, לא יעלה על דעתך שיש חולקים, כי לא נמצא שום חולק, ומסתימת
הפוסקים משמע דכולי עלמא מודו בזה שצריך לרבען, אלא שכן דרך הרב ב"י
שדין חדש שלא נמצא בפירוש כי אם בפוסק אחד כותבו בלשון יש מי שאומר,
ועיין בט"ז [ס"ק לד]. אבל מכל מקום א"צ למודדן כל יום אם ריבוען קיים,
ומעמידן על חזקתן הראשונה, אם לא שרואה שנתקלקל רבוען צריכים תיקון".
והו"ד במשנ"ב (ס"ק קפ, קפא).
ד. מהי מידת הקלקול הפוסל כתב המשנ"ב בביאור הלכה: "דע דגדר קלקול
ריבוע הבתים פשיטא לי דלא בעינן שיתקלקלו ברוב משך גובהן ואפילו במיעוטן
סגי ואפילו אם עשאם גדולים מאוד ולא אמרינן דל מהכא היתרון וישאר שיעור
תפילין בלי זה דומיא דיש מקילין בענין הקפת גויל אם יש שיעור אות בלא זה... גם
פשיטא לי דלאו דוקא אם נתקלקל במקום חודו של הזוית למעלה דה"ה אם
נתקלקל ונפגם במקום אחר מדפני הבית מבחוץ עד שאבד ריבועו עי"ז וג"כ מהא
דמזבח הנ"ל דפשוט דפסול פגימת המזבח הוא בכל מקום מדפנותיו ולאו דוקא
במקום חודו ולפ"ז אם מחמת רוב יושנן של התפילין ניכר לכל שאחד מדפנותיו
נכנס לפנים ואינו עומד במקום הראוי לו נראה דצריך לתקנם". וא"כ אין הקלקול
צריך להיות ברוב הריבוע וכד' כדי לפסול את התפילין.
בהמשך הוא מנסה להגדיר את מינימום הקלקול הפוסל וז"ל: "גם פשיטא לי דע"י
פגימה קטנה שנתהוה בהבתים כשיעור חגירת ציפורן ואפשר אפילו מעט יותר
מזה לא אזל מניה עי"ז שם ריבוע ואפילו אם נאמר דבעת עשייה יש להסופר ליזהר
אפילו בחסרון משהו באיזה מקום דעכ"פ אינו מרובע בשלימות מ"מ בדיעבד
שנתקלקל לא אזל שם ריבוע ע"י חסרון משהו וראיה מהא דמשני בחולין י"ח הא
באבנא הא בסידא פי' באבנא דכתיב אבנים שלמות פוסל אפילו בחגירת ציפורן
אבל בסיד דלא כתיב בו שלמות לכך בעינן שיחסר שיעור חשוב כטפח או כזית
עי"ש הרי דאף דלגבי מזבח דקי"ל דריבוע מעכב וגם שם צריך ריבוע גמור שיהא
שוה אף באלכסונו וכדמוכח שם בזבחים ס"ב ע"ב מהא דכתיב סביב שיהא כל
סביביו שוין וכדפירש"י שם ואפ"ה כשר בסיד אלא ע"כ דע"י פגימה כחגירת
ציפורן לא אבד עי"ז שם ריבוע. ואפילו אם הפגימה קטנה שנתהוה בהתפילין היה
במקום חודו של הזוית למעלה"...
ונשאר בצ"ע לגבי שיעור הקלקול המדוייק המחייב תיקון: "כי מיבעיא לי עצם
שיעור קלקול הריבוע עד כמה נקרא בענינינו דזה ברור דלא נוכל לומר לענין
תפילין דוקא אם חסרון הריבוע היה בטפח כמו שפסק הרמב"ם שם לענין מזבח
דכל התפילין אינם מחזיקין כך ואולי אם נתמעך הריבוע של התפילין מעט יותר
מחגירת ציפורן נקרא בענינינו ג"כ קלקול הריבוע וצ"ע".
ה. את דברי המשנ"ב הנ"ל הביאו כל מי שדברו בענין קלקול בריבוע התפילין
שחגירת צפורן אינה פוסלת. ויש להעיר שחגירת צפורן אינה בדיוק ממין קלקול
הריבוע. קלקול הריבוע הוא שהאלכסונים אינם שוים וצורת התפילין היא כמעויין,
חגירת צפורן היא בחריץ או בשריטה עמוקה בעור הבתים.
וכך כתב בערוך השולחן (או"ח סי' לב סע"ז): "ומה נקרא קלקול הריבוע נ"ל כגון
שנתכווצו קצת באורך או ברוחב או נחסר קצת וכדומה ויש שרוצים לומר
דכשהקצוות נתקלקלו קצת בחידודן ומיחזי כעגול קצת בקצוותיה מקרי קלקול
הריבוע ולענ"ד לא נראה כן חדא שהריבוע לא נתקלקל בזה דהחידוד הוסר
מהאורך והרוחב בשוה ואם תאמר שזהו תפילין עגולים ולא מרובעים זה ודאי יותר
תימא שהתפילין הם מרובעים כמקדם דאטו אם חידודי הקצוות אינם מחודדים
כראוי נאבד שם מרובע בתמיה, ולדעתי זהו שאמרו חז"ל בריבוע ובאלכסונו כמו
שנתבאר והוא במנחות [ל"ה.] וקשה פשיטא כיון שנעשנו מרובע ממילא יהיה
אלכסונו כראוי ואמת שרש"י פי' שם שלא יהא ארכו יתר על רחבו ע"ש אבל
הרמב"ם רפ"ג כתב ואלכסונן בריבוע עד שיהיה להן ד' זויות שוות עכ"ל וכוונתו
מבוארת דהעיקר דהזויות יהיו שוות וא"כ אף אם חידוד הקצוות נתקלקלו מעט מה
בכך מ"מ הזויות שוות הם ועוד דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וקלקול הזויות
הוא בהכרח. ואמת כי יש מסופרים מומחים גדולים באומנתם בבתים שלא
יתקלקלו, אבל רובא דרובא אין ביכלתם לעשות כן, ועוד שלוקחים בעד הבתים
שלהם ממון הרבה שאין ביכולת כל אדם להשיגן. וסוף דבר ראיתי גם בהם
שבמשך העת מתקלקלים מעט כי כן הוא בהכרח. ולכן אני אומר דחלילה לומר
על זה שם פסול ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, וזהו כמו שאמרו
בבכורות [י"ז:] לענין מרובע עביד כל היכי דמצית וכמ"ש בסעי' ע"ה ואותם
המחפשים חומרות יתירות אין דעת חכמים נוחה מהם".
עולה מן הדברים שאין התפילין נפסלים משחיקה מעטה של הפינות או
המקצועות, וכן אם נפל דבר חד על הבית והשאיר חריץ עדיין התפילין כשרות.
ועי' בס' פסקי תשובות (סי' לב סעיף סג) אשר חילק את הפגמים בריבוע הבתים
לג' סוגים לפי מקומם, אמנם במשנ"ב וערוה"ש לא נמצאת חלוקה זו.
ו. בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ב) כתב בפירוש:
"ובענין אם יש נפ"מ בין נחסר בקרן או באמצע דופן כתב כב' במ"ב פסק דאין
חילוק ובמהרש"ם שם משמע להקל ובשו"ת ארץ צבי נסתפק בזה בסי' י"ב אתו"ד.
הנה אין מחלוקת בזה כי ענין רבוע נוגע לכל הצלעות של התפילין לא רק למקום
חודו וקרן כאשר הביאו מענין רבוע דמזבח שכ' תוס' סוכה מ"ט ע"א דדין פגימת
מזבח בכ"מ שהוא הוא מדין רבוע וכן מוכח בחולין פ"ג ע"ב לפי' ר"ת בתוס' שם
ד"ה קא מוסיף דגם באמצע דופן שייך בטול רבוע והוא פשוט מסברא, אלא
דמסברא עלינו לומר דבקרן וחוד ניכר ביטול הריבוע בשעור קטן יותר מבשטח
הדופן, ואין סברא לומר דפגימה כ"ש באמצע דופן תבטל צורת הרבוע, ובזה גם
המ"ב מודה שם ולאידך גיסא גם מהרש"ם לא הקיל רק אם בולע מעט וכמה הוא
שעור מעט אין לנו דבר מקובל בזה וכל מה שנאמר באחרונים בזה הוא רק
בהשערה לבד והכל לפי ראות העין אם יש בזה חשש ביטול רבוע".
ובס' 'סת"ם כהלכתן' (פרק כא עמ' קצה, לגר"מ שטרנבוך) כתב: "והיום בזויות
הבתים לא נהגו להחמיר כ"כ לדייק מאד בחודי הריבוע אלא המדקדקין, ובשו"ת
חסד לאברהם מסביר שאם נקרא מרובע דהיינו שלא עגולה כאמגוזא, די בכך,
אם נעשה הפגם אחר העשייה. וכ"ז צ"ב". וא"כ השיעור המדוייק הפוגם עדיין לא
הוגדר בדיוק.
ואף שבס' פסקי תשובות הביא דעה אחת שחגירת הצפורן מעכבת, לא מצאתי
כדבריו, ובשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ב) עליו התבסס, כתב שאם יש הפרש בריבוע
של מ"מ אחד ניכר לעין וע"כ פסול. וכ"כ שו"ת שבט הלוי בחלק י (סי' קנו):
"בענין הרבוע של תפילין דרכינו להקל עד מלימטר אחד".
ולענ"ד קשה מאד להבחין בהפרש של מ"מ אחד בין צלעות התפילין ורוב בנ"א
לא יבחינו בפחות משלשה מ"מ. (וכ"כ המהנדס גרשון אינגבר – תחומין כרך ט'
עמ' 417).
ז. וכן בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' כא אות ז) כתב: "ובמ"ש כמה שיעור החסרון
שפוסל הריבוע. הנה זה נראה ברור דחסרון כל שהוא כחגירת צפורן אינו מבטל
הריבוע, וכמו שהאריך ג"כ בחסד לאברהם שם, וכן במשנה ברורה בבה"ל בסעיף
ל"ט עיין שם, מהך דחולין י"ז דחשיב כל הני פגימות דפסולים בכדי חגירת צפורן
ולא חשיב הך דתפילין".
וכן בתשובות והנהגות (כרך ב סי' כא) כתב: "ריבוע התפילין הבתים ותפירות
הלמ"מ, ולא נתבאר השיעור לעיכובא, והנה העיר בבה"ל (ל"ב) שמוכח ממזבח
שנפגם בסיד שהשיעור כזית אף שיש דין מרובע, וע"כ במשהו לא נפגם, ושמעתי
מפי רבינו החזו"א זצ"ל שהשיעור כפי שנראה לעין וע"כ בכזית לבד בסיד לא ניכר
ע"ש בחידושי הרמב"ן (ע"ע מש"כ בתשובות והנהגות ח"א סימן מ')".
"ונראה שבשעת עשית התפילין צריך מרובע כפי האפשר, וכן שמעתי ממרן
הגריז"ס זצ"ל שהגדיר כמבואר בבכורות (יז ב) 'רחמנא אמר עביד ובכל היכא
דמצית למעבד ניחא ליה' והיינו דעבדינן כפי האפשר, ורק בנתקלקל השיעור כפי
ראות העין דוקא".
ח. צריך לבאר במה אפשר לרבע את התפילין שנפגמו, והאם העשיה צריכה
להיות לשם מצות תפילין.
השחרת הבתים משמע שאינה צריכה להיות לשם מצוה, והרמב"ם (הל' תפילין
פ"ג הי"ד) כתב שהבתים יכולים להיות לבנים: "ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם
אלא כעין הקציצה אם ירוקה ירוקין ואם לבנה לבנים, ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן
שחורות הקציצה והרצועה כולה". (ויש מהראשונים שחלקו עליו עי"ש בהגה"מ).
ובמשנה ברורה (סי' לב ס"ק קפה) כתב: "והשחרות טוב יותר שיהיה בצבע שחור
שאין בו ממש כלל והתפילין יהיו שחורים רק בחזותא בעלמא ומ"מ המשחירין
במין גלאנ"ץ שא"א לקלפו אף על פי שיכולין להסיר מן הקלף ע"י פירורין דקין אין
להחמיר בדיעבד ועיין במה שכ' בסעיף מ"ח בבה"ל בשם הפמ"ג שדעתו ג"כ
דאין להחמיר בזה אכן מה שחדשו סופרי זמנינו שמשחירין בטיחה שיכולין לקלוף
בשלימות מכל צד מן התפילין וצורתו כמו נייר שחור זהו פסול [מספר נשמת אדם
ושהסכים אתו הגאון בעל בית מאיר דלא כנב"י עי"ש]".
וכן בערוך השולחן (או"ח סי' לב סע' עט): "ויש סופרים שמטיחים בטיח עבה כדי
להיות להם ברק ויש לגעור בהם אם יש ממש קצת בהטיח וכבר צווחו על זה
גדולי הדורות ועכשיו לא ראינו שיעשו כן".
נראה על כן שה"ה לתיקון הריבוע ע"י דבק וכד' – אם התפילין לא נפסלו כתוצאה
מהפגימה אלא רק צריכים תיקון ניתן לעשות זאת בדבק שאינו מבע"ח טמאים
שיש בו ממשות, ונדבק היטב לגוף הבית, ואח"כ להשחירו, וכן בפינות הבתים
ליצור שוב קרנות מרובעות, נראה ג"כ שמותר לעשותם בהוספת דבק ואחר יבושו
לשייפו היטב עד שיהיה ריבוע כראוי ולהשחירו.
ומצאתי כדברַי בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ב) שכתב: "ובמקום דאין חסרון פסול
א"כ אפשר להשלים במה שהוא רוצה ובלבד שלא יהיה דבר טמא". ובש"כ.
ט. לגבי מקום שהפגימה פוסלת, כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ב): "ואם נחסר
קצת במקום שפוסל, המובחר שבדרכים שישים שם מעט עור כשר מעובד לשמה
כמו תפילין ולדבקו היטב עד שיתבטל לגמרי לעור הת' ואין בזה חשש ב' עורות
וכמש"כ במ"ב סימן ל"ג סק"ו בשם הפ"ת דסתימת נקב לא נקרא ב' עורות וכה"ג
מוכח באו"ח בסי' תקפ"ט לענין שופר דפסול דיבק שברי שופרות משום ב'
שופרות ואעפ"כ ניקב וסתמו במינו כשר, והיינו משום שהסתימה בטלה לעיקר
השופר וכיו"ב כ' בתשובות מהר"ם שי"ק או"ח סו"ס י"ט ועוד כמה פוסקים, וקשה
להאריך עוד".
י. בסוף דבריו, כתב הרב וואזנר שאף אם תקנו עם דבק העשוי מעורות אין לפסול
את התפילין. אבל: "מיהו כ"ז שייך אם אין עצם הרבוע והזוית של תפילין נעשו
מטיח כנ"ל – אבל עיני ראו תפילין שעיקר רבוע זוית הבתים הי' נעשה מאיזה טיח
ודבק באופן שאם היו מסירים זה נשארו התפילין אינם מרובעים לגמרי ופסולים
מה"ת, בכה"ג פשיטא דפסול מעיקר הדין, והעושה זה הם מהמחטיאים את
הרבים".
ושוב הניף ידו בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ד):
"אכתוב בקיצור דעתי העני' בענין בתים של תפילין מהודרות ע"פ ההלכה ונשלחו
לחו"ל ונתגלה בכמה מהם סדקים בהמשך רובע התיתורא וכנראה נתמלא
החסרון ע"י דבק..."
"א. הנה בעצם דין תפילין כאלה לענין כשרותם כבר כתבתי בשבט הלוי ח"ג סי'
ב' דמן הדין אין לפקפק עליהם וטעמי ונמוקי שם, מלבד אם עצם הרבוע או הזוית
נעשה ע"י טיח וכיו"ב אבל פגמים האלה אינם פסול דיעבד רק חסרון בהידור,
ולכתחלה למלאותם ע"י עור ואם לאו עכ"פ ע"י עור טחון, ודיעבד גם ע"י טיח אם
אינם משלימים הרבוע, והם שטח קטן מאד".
"ב. אבל אם יש חסרון הניכר לא סדקים בעלמא, דעתי העני' למלאות ע"י עור
דוקא או לרכך עור התפילין עצמו עד שיכסה את החסרון ואם לאו יש עכ"פ חסרון
גדול ברבוע והדור".
וע"ע במאמר המהנדס גרשון אינגבר – תחומין כרך ט עמ' 422-405.