חבל נחלתו ט סא
סימן סא
גנב ואינו יכול להשיב למי שגנב ממנו
שאלה
אדם עשה בנערותו מעשי נערות וגנב מכמה חנויות גדולות. בינתיים אחת החנויות נסגרה ואחרת קנתה אותה רשת גדולה וקראה אותה בשם אחר.
לבו נוקפו והוא רוצה להשיב את הגניבות מה עליו לעשות?
א. השבת גזילה לחנות שנסגרה ולחנות שנמכרה
לגבי הגניבה הראשונה נראה שאינו יכול להשיב כרגע את הגניבה לבעליה משום שהם אינם ידועים לו וקשה לברר, (ולהלן תתבאר דרך תשובתו).
אשר למקרה השני שרשת אחרת קנתה את החנות. לכאורה ניתן לומר שיחזיר לבעלות החדשה, אבל הדבר צ"ע. אם אדם נטל ממון שלא כדין מאחר וצריך להשיב ומת בעל הממון – ישיב ליורשיו. כאמור בב"ק (קג ע"א) במשנה: "הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו למדי. לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, אבל נותן לשליח בית דין. ואם מת – יחזיר ליורשיו". וכן בתוספתא (ב"ק פ"י הי"א).*.
במקרה הנוכחי החנות נקנתה ע"י חנות אחרת ואדם אינו יכול לקנות את חיובי הממון שחייבים לחבירו ללא התנאה מיוחדת בקניה. ואף במקרה כזה זהו דבר שלא בא לעולם וספק אם זה יועיל (עי' ב"מ ריש פרק המפקיד). במקרה הנוכחי אף אם נאמר שקניית דבר שלא בא לעולם מועילה, הרי על השבות הגזילה והגניבה שלא ידע שנגנבו מבעל החנות הוא ודאי לא התנה.
עוד טעם שהשבה לקונה החדש לא תועיל היא מפני שלכאורה השבה באה לתקן אף את הצד האיסורי במעשה הגניבה שאינו נתקן כתוצאה מהשבה לקונה החנות. וכשם שחובל צריך לפייס את הנחבל (עי' ב"ק סוף פרק החובל) ואם יקנה אחר את התשלומים מהנחבל עדיין הפיוס צריך להיות כלפי הנחבל, או לגבי עבד כנעני שתשלומי החבלה לרבו הרי את הפיוס הוא צריך לעשות כלפי העבד*. ה"ה אף בגזילה את הצד האיסורי לא ניתן להקנות לחבירו ולכן אף ההשבה נראה לענ"ד שלא תהיה לקונה אלא לנגזל עצמו.
וטעם נוסף שלא תועיל השבה לבעלות החדשה, שכן המדובר בגניבה מבעלות בע"מ (=בערבון מוגבל) של החנות אשר נמכרה אף היא לבעלות בע"מ. היינו, כאשר גנב את הגניבה היא היתה תחת בעלות של ישות מלאכותית, שכן החנות לא היתה שייכת לאדם פרטי אלא לחברה בע"מ. בחברה בע"מ נהוג בפוסקים להפריד בין הצד הממוני לצד האיסורי. בצד הממוני היא נחשבת כישות עצמאית אבל בצד האיסורי כגון לגבי חמץ בפסח או עבודה בשבת היא נחשבת לשותפות של בעלי המניות (לא העובדים). בחברה בע"מ נראה שניתן להעביר התחיבויות ממוניות מחברה לחברה והרי כוחן כאדם פרטי מול אדם פרטי. אבל העברת חיוב איסורי ודאי שלא נעשית ולכן אם גנב מחברה בע"מ שבטלה מן העולם ונמכרה לחברה אחרת אין אפשרות לתקן את המעשה ולהשיב את הגניבה לחברה החדשה.
ועוד, אפילו אם גנב מחברה בע"מ והשיב לה צריך לברר מי היו כל בעלי המניות בחברה בעת הגניבה וכמה מכרו את המניות מיום הגניבה והם זכאים לחלקם בגזילה, וכמה קנו לאחר יום הגניבה ואינם זכאים לקבל חלק בהשבת הגניבה – דבר זה באופן מעשי אינו ניתן, ולכן נראה שלא ניתן כלל להשיב את הגניבה בחברה בע"מ אלא סמוך מאד לגניבה עצמה, ולאותו סניף.
ועוד, בחברה בע"מ בעלי המניות רבים מאד ולחלק מהם שווי ההשבה פחותה מפרוטה, ואינו יוצא י"ח השבת גזילה אם משיב פחות משוה פרוטה כאמור ברמב"ם (הל' גזילה ואבידה פ"ח ה"ז): "כל גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל כהן וכהן מאנשי משמר לא יצא המחזירו ידי השבה שנ' (במדבר ה, ח): המושב לה' לכהן עד שתהיה השבה לכל כהן". וא"כ אין ביכולתו להשיב לכ"א שו"פ.
ועוד, אם המדובר בחברה גדולה וחלק מבעלי המניות הם גויים, מחלוקת הפוסקים היא האם ישנה בכלל מצות השבת גזל נכרי, עי' אנ"ת ערך גזל הגוי (הערות -).
ב. עשיית צרכי רבים בהשבת גזל
מסופר במסכת ביצה (כט ע"א): "תנו רבנן: הוא (=אבא שאול בן בטנית) כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות, וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות, והביאום לפני הגזברים לירושלים. אמרו להם: אי אתם זקוקים לכך. – אמרו להם: אף אנו אין רצוננו בכך. – אמרו להם: הואיל והחמרתם על עצמכם – עשו מהם צרכי רבים. דתניא: גזל ואינו יודע למי גזל - יעשה בהם צרכי רבים. מאי נינהו? – אמר רב חסדא: בורות שיחין ומערות"*.
ונאמר ביבמות (כא ע"א) ובב"ב (פח ע"ב): "דא"ר לוי: קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן אל, וזה נאמר בהן אלה! אל קשה ואלה קשה מאל. גבי עריות נמי הא כתיב אלה! ההוא, למעוטי מדות מכרת. אלא מאי חומרייהו? הני אפשר בתשובה, הני לא אפשר בתשובה".
ופרש רש"י (יבמות כא ע"א): "עריות אפשר בתקנה – כל זמן שלא הוליד ממזר יפרוש הימנה ויתחרט, אבל מדות גזל את הרבים הוא ואינו יודע למי יחזיר ואע"ג דקיימא לן יתקן בהם צרכי רבים לאו תשובה מעלייתא הוא". וכ"כ תוספות (ב"ב פח ע"ב ד"ה התם אפשר). וכ"כ הסמ"ג (לאוין סי' קנב).
היינו, חכמים נתנו דרך תיקון לגזל שאינו יודע את מי גזל והוא תיקון צרכי רבים, אבל הגמרא מוסיפה שצד התשובה כאן אינו שלם. והקושי במידות הוא שהמוכרים במידה שאינה בגודל המתאים וגוזלים בכך את הבריות התיקון קשה מפני שהמוכר משתמש בכך רבות ואינו יודע מי הלקוחות מהם גזל, בניגוד לגזילה של דבר מסויים מאדם. (ולגבי המקרה במס' ביצה לא היה כאן גזל ורק הם החמירו על עצמם).
ונראה שאין בתיקון צרכי רבים קיום מצוה של השבת גזילה אלא בעיקר תיקון של תשובה עבור הגזלן. ובכך מתבאר מדוע ס' החינוך לא הביא זאת במצות השבת גזילה (מצ' קל), ועי' ערוה"ש (סי' רלא סי"ט).
וכן הרשב"ם בבבא בתרא כתב: "אפשר ליה בתשובה – עריות מועלת תשובה אי עביד ליה תשובה מעלייתא כדכתיב (ירמיה ג) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ואמרי' נמי (מכות דף כג) כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אבל מדות שגוזל את הרבים א"א לו בתשובה שהרי תשובתו תלויה בהשבת גזילה דכתיב והשיב את הגזלה (ויקרא ה) והוא אינו יודע למי יחזיר ואע"ג דאמרינן יעשה בהן צרכי רבים אין זו תשובה מעליא מאחר שאינו משיב לבעלים אלא שביררו לו המוטב".
והריטב"א (ב"ב פח ע"ב) באר: "התם אפשר בתשובה. פי' שכל עבירה שהוא בינו לבין המקום אפשר בתשובה כדכתיב שובו בנים שובבים, ואוקימנא בחגיגה (ט' א') כשלא הוליד בן שאם הוליד בן עליו הכתוב נאמר מעוות לא יוכל לתקון".
ג. השבת הגזילה בצרכי הרבים
נשאלת השאלה מדוע חכמים תקנו שישיב דוקא לצרכי רבים ולא לגמ"ח או לצדקה?
שנינו בבבא קמא (צד ע"ב): "הרועים, והגבאין, והמוכסין – תשובתן קשה. ושאין מכירין – יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא: בורות, שיחין ומערות!"
ופרש רש"י:
"תשובתם קשה – שגזלו הרבים ואין יודעים למי להחזיר".
"בורות שיחין ומערות – להכניס בהן מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהן הנגזלים אלמא אהדורי בעי".
מתבאר שחכמים קבעו דרך תשובה זו משום שיש סיכוי שהנגזלים יהנו מצרכי הרבים. ולכן דרך זו עדיפה.
וכן עונה המאירי בביצה (הובא לעיל בהערה): "ואין לו מחילה אלא בצרכי צבור כגון בורות שיחין ומערות שהדבר מצוי ליהנות בהם הנגזלים או יורשיהם". היינו ההשבה אינה שלמה אבל ישנו סיכוי שיהנו בהם הנגזלים או יורשיהם.
וכן בספר אורחות צדיקים (שער התשובה ד"ה בכל אלה) כתב: "ואם לא ידע חשבון הממון ואינו מכיר האנשים אשר גזל, יתן לו הקדוש ברוך הוא שיעשה צרכי רבים, כגון לבנות גשר, או לתקן בארות, או לבנות בתי כנסיות, או שאר צרכי רבים, ותהיה הנאה ממנו לכל העולם, למי שגזל ממנו וגם לאחרים". וכעין דבריו כתב בערוך השולחן (או"ח סי' תרו ס"א).
הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (חו"מ סי' יח) מעיר עפ"י שיטת רש"י: "ולכאורה נראה שצריך שיהיו צרכי רבים הללו במקום שהנגזל או יורשיו עלולים להיות נהנים מזה".
אולם במנורת המאור (פ"ג, תשובה עמ' ) הבליט יותר את צד התשובה שבדבר: "כל אלו הדברים הרעים וכיוצא בהן, אע"פ שהן עונות חמורות ומעכבין את התשובה, אם עשה אדם תשובה שלימה מהן, ויחפש במעשיו, וישתדל להשיב גזל שגזל לרבים, כגון שיעשה בו צרכי רבים, אין דבר שעומד בפני התשובה, ובעל תשובה הוא ועונותיו נמחלין ומתכפרין, ויש לו חלק לעולם הבא".
ומשמע מדבריו שהוצאת הממון מתח"י היא העיקר. ונ"מ בין ההסברים לתקנת חכמים להשבת גזל שאינו ידוע בעשיית צרכי רבים היא לגבי צדקה. למ"ד שמן הסתם ישתמשו בהם הנגזלים אין ליתנם לצדקה שהיא לאדם מסויים והסיכוי שזה יגיע לנגזל נמוך מאד, אולם למ"ד משום תשובה נראה שמותר לתת לצדקה לרבים.
נראה על כן שבשני המקרים שהוזכרו לעיל (חנות שנסגרה וחנות שנמכרה) מוטל על הנגזל לעשות בהם צרכי רבים כגון מה שהזכירו הראשונים לעיל. ולדעת מנורת המאור יכול ליתן את הכסף לצדקה*.
ד. מעלת השבה בעשיית צרכי רבים
פסק הטור (חו"מ סי' שסו): "הרועים והגבאים והמוכסים תשובתן קשה מפני שגוזלין הרבים ואין יודעין למי יחזירו לפיכך יעשו בו צרכי רבים כגון בורות שיחין ומערות".
ובאר הבית יוסף: "הרועים והגבאים והמוכסין תשובתן קשה וכו' לפיכך יעשו בהם צרכי רבים וכו'. ברייתא בפרק הגוזל עצים (שם) ופירש רש"י בורות שיחין ומערות להכניס בהם מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל ויהנו מהם הנגזלים".
וכ"פ בשולחן ערוך (חו"מ סי' שסו ס"ב): "הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות".
משמע שתשובתם בעשיית צרכי רבים נחשבת תשובה שלמה, ואינם צריכים לעוד פעולות לתיקון.
וכן בשולחן ערוך (חו"מ סי' לד סכ"ט) לגבי פסולי עדות כתב: "מאימתי חזרת מלוה ברבית, משיקרעו שטרותיהם מעצמם ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ילוו ברבית אפילו לעובד כוכבים. וצריך להחזיר כל מה שלקח ברבית, לבעליהם; ואם אינו יודע ממי לקח, צריך לעשות בו צרכי רבים".
ומבואר מדבריו שחזרו לכשרותם אע"פ שההשבה לא היתה שלמה בנתינה לצרכי רבים.
ה. מה כלול בצרכי רבים
כפי שהקדמנו צריך לדון מה ניתן לכלול בצרכי רבים שכן חפירת בורות שיחין ומערות אינה נפוצה בימינו.
כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"א סי' פח) בתשובה לבעל תשובה הרוצה לשוב מגניבותיו: "ומה ששאלת באות ב' מה לעשות אם אין מכיר את בעל הגנבה. הנה זה מפורש בב"ק דף צ"ד שצריך לעשות צרכי צבור ואיפסק כן בש"ע חו"מ סי' שס"ו סעי' ב' וזהו דוקא לצרכי רבים ולא לצדקה ולבנין ותקון מקואות הוא כלצרכי רבים ולכן טוב שיתן למקואות. ומה ששאלת באות י' בחפצים שבאו לידך ברמאות פשוט שהוא כמו בגנבה וצריך להחזירם אם הם בעין ואם אינם בעין חייב בתשלומין. וראוי להחמיר אף לעכו"ם* כדלעיל".
בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ד חו"מ סי' שטז) דן בגנב מרבים וא"י למי להחזיר, האם יצא י"ח בקניית אתרוג לקהל. וסיים דבריו שאתרוג לקהל אינו ראוי כצרכי רבים. וז"ל:
"אמנם בגוף הדבר נראה דאינו מקיים תקנת חז"ל בקניית אתרוג להקהל, דהרי הכי איתא בב"ק דף צ"ד סע"ב ושאין מכירין יעשה בהן צרכי צבור, ואמר ר' חסדא בורות שיחין ומערות. ופרש"י: להכניס בהן מים לשתות, דהוי דבר הצריך לכל, ויהנו מהן הנגזלים ע"כ. הרי דבעינן דוקא דבר הצריך לכל דודאי יהנו מהן הנגזלים, ור"ח אפי' לשון "כגון" לא קאמר, וכ"ה ברא"ש. משמע דדוקא בורות שיחין ומערות, דודאי הוא כך שיהנו מהן הנגזלים.
"השתא הכי, הרי ידוע דבכל ישוב ישראל ישנם יחידים שיש להם אתרוג לעצמם, ולא יהנו מאתרוג זה, ואיך יצא ידי חובת התקנה, ולא משכחת לה רק בידע הגנב בבירור שאותם היחידים לא נכנסו אצלו בספק דמהם ודאי לא גזל. וכן שמא גנב מיתומים קטנים או מנשים שא"צ לאתרוג.
"ומלבד זה אני מסתפק מאד, אם זה שייך בתקנה זו. דבשלמא בורות שיחין ומערות, הרי כשיהנה מהם הנגזל, יהנה כל מה שצריך לו, משא"כ באתרוג שנותן לקהל, יש לכאו"א חלק בו, וכשיברך עליו הנגזל אין לו בו רק חלק קטן, אלא שכאו"א צריך לתת לו חלקו במתנה על מנת להחזיר. א"כ עיקר ההנאה שנהנה בו הנגזל הוא מיד הקהל במתנה ולא מיד הגזלן, דפנים חדשות בא לכאן, ולא החזיר הוא כ"א מקצת הגזל, והרי קיימא לן (ש"ע חו"מ שס"ז ס"ב) אפי' החזיר הגזילה כולה חוץ משוה פרוטה חייב הגזלן להוליכה אחר הנגזל. ואם כן לא הוי דומיא דבורות שיחין ומערות, וכיון דכל תקנה זו לאו השבה מעלייתא היא כמש"ל, מסתבר דבעינן דומה עכ"פ לבורות שיחין ומערות".
מתבאר מדבריו שראוי למעוניין לשוב על גזל שאינו יודע את מי גזל לברר היטב עם תלמיד חכם מה ראוי לעשות לצרכי רבים ויש מקום לטעות בכך.
וכן בשו"ת ישמח לבב (או"ח סי' ג) כתב: "ועל מה שנסתפק עוד מעכ"ת במי שיש בידו גזל ואינו יכול להשיב דקי"ל שיעשה בו צרכי רבים, כמ"ש מרן בחו"מ סי' שס"ו ס"ב, אי נפיק בהדלקת נרות חנוכה בבהכ"נ דאית ביה פרסומי ניסא. נלע"ד שאין להסתפק בזה כלל דודאי לא נפיק ידי השבה בזה מכמה טעמי. חדא דבעינן שיהנה הנגזל הנאת הגוף, דלא לחנם כתבו הפוסקים כגון בורות שיחין ומערות דבעינן שיהנה הנגזל מהגזילה, אבל הנאת מצות לא חשיב הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו, בפרט מצוה זו דהדלקת נר בית הכנסת אינה מעצם המצוה להיות פטורים מלהדליק בביתם ורק משום פרסומי ניסא מדליקין שם. וגם אין מוכרח שיתפלל שם הנגזל בביהכ"נ הזאת שהדליקו בה והרי לא נהנה גם בהנאת מצוה. ועוד נ"ל לע"ד דלא חשיב השבה אלא בדבר המתקיים כמו בורות שיחין ומערות, דעל כל פנים קרוב להנאת הנגזל עצמו ואם לא בא הוא בא בנו או בן בנו ברבות הימים, מה שאין כן במצוה עוברת דאפשר וקרוב להיות שלא יהנה הנגזל מהגזילה ולא חשיב השבה, דלא אמרו יעשה בהם צורכי רבים אלה מהאי טעמא כמ"ש הסמ"ע והבאה"ט שם סק"ה, שעל מה שכתב שם מרן יעשה בהם צורכי רבים כ' וז"ל, כדי שיהנה הנגזל מהדברים הנעשים מדמי הגזילה, עכ"ל".
ובשו"ת שמחת כהן (חו"מ סי' ז) מציע שישאיל כלים רפואיים בחינם: "אודות מי שהיה גונב וגוזל במשאו ומתנו ורוצה לשוב בתשובה. ואם אי אפשר לו לעשות זה עכ"פ אם יש לו בור או באר בחצירו יתן ממנו חנם לכל שואל וגם יצוה ליורשיו אחריו שיעשו כן וכן אם אפשר יקנה איזה כלים שמשתמשים בהם לרפואה כגון מד-חום שמודדין בו החום וחקנ'ה ומגאיי'ט [חוקן וכוסות רוח] וכדומה לזה שמשתמשים בהם לרפואה וישאילם חנם לכל מבקש דגם זה צרכי רבים הוא וה' לא ימנע להולכים בתמים". ועי"ע בשו"ת חלקת יעקב (חו"מ סי' טז).
אוסיף מעשה ברה"ג האדר"ת שמביא בשו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' סד, ובקצרה בח"ח סי' קמו ד"ה ובהיותי בבני): "והנני כאן להעתיק סיפור אחד מה ששמעתי מפי קדשו של מרן הגרש"ז זצלה"ה בהיותי אצלו להבחל"ח לביקור בירושלים עיה"ק שלאחר פטירת הגאון האדר"ת זצלה"ה בירושלים עיה"ק בא הרב ר' בן-ציון ידלר לפני הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל ואמר לו היות כי מיום באו של האדר"ת לירושלים קרא אותו ואמר לו היות כי הייתי רב בחו"ל ואולי נהנתי ומעלתי ח"ו בממון צבור שלא כהוגן ומעלתי בשליחות ונתחייבתי להשיב והו"ל ח"ו בכלל גזל הרבים שאין לו תקנה אלא לעשות צרכי רבים וזיכוי לרבים ולכן הציע לי לעשות עירוב בירושלים עיה"ק והוא מקבל עליו כל ההוצאות העירוב כל ימי חייו והתנה עמי שלא לגלות הדבר לשום אדם בעודו הוא חי וכן עשה כל הד' שנים שהי' חי בירושלים עיה"ק עכשיו שנפטר הרב עליו להודיע את הרב הרש"ס ואם ירצה ימשיך בעירוב ואם לא אז יבטל כי אין לו יכולת להמשיך העירוב משלו.
"הגר"ש סלנט זצ"ל הופתע ושאל היאך לא סיפר לו מזה כלום עד עכשיו והשיב רב"צ ידלר שזה הי' תנאי בינייהו תיכף החליט הגר"ש להמשיך בהעירוב והיות כי הי' הסכם בין שני הקהילות בירושלים האשכנזים והספרדים שכל ההוצאות בצרכי הקהילה ישתתפו חצי וחצי הלך הגרש"ס להראש"ל שהי' אז הגאון ר' יעקב שאול אלישר וסיפר לו כל הענין ובקש ממנו להשתתף בחצי הוצאות, מתחילה הסכים הראש"ל והלך לו הגרש"ס כנגמר הענין, האמנם בצאתם מביתו שלח הראש"ל והודיע את הגרש"ס היות הספרדים נוהגים ע"פ הב"י ולדעתו אין לעשות עירוב וממילא לא ישתמשו הספרדים בעירוב ולכן אינו רוצה להשתתף בעירוב וחוזר מהבטחתו לתמכו בלית ברירה החליט הגרש"ס להחזיק העירוב מקהילת האשכנזים לבד.
"וסיים הגרש"ז זצוקלה"ה בזה"ל שמאותם שמיאנו אז וסירבו בעירוב כמעט רובם ככולם בניהם נעשו מחללי שבת וחשב שמותיהם אחד אל אחד שהיו מנהיגי הציונים* שם בלי שמירת הדת כלל ר"ל ומקהילות האשכנזיות נשאר גדולי ישראל וגדולי עולם כל זה שמעתי מפיו קדשו זצוק"ל ובני הרה"ג מרא דאתרא דקרית אונגוואר ירושלים הי' שם באותה פגישה והקליט כל הדיבורים והסיפור על הטעיפ אשר עודנו מחזיק אותו".
מסקנה
נלענ"ד שאותו הרוצה לשוב על גניבות בנערותו מחנויות שלא קיימות כבר, ישום את ערך גנבותיו בימינו ויעשה בהן צרכי רבים כגון גמ"ח כלים לשמחות או כלים רפואיים להשאלה בחינם, או מעקה במקום הנצרך או ספסל למנוחה במקום צבורי*.