חבל נחלתו ט הקדמה
תשיבנו אל החבל ואל הנחלה
- בסוף מגילת קהלת (יב, ט-יא) למדנו:
- ויתר שהיה קהלת חכם - עוד למד דעת את העם, ואזן וחקר, תקן משלים הרבה.
- בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר - דברי אמת.
- דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים, בעלי אספות נתנו מרֹעה אחד.
- קהלת רצה להעניק מחכמתו ועשה אוזניים לתורה כדי שיוכלו כל ישראל ללמוד תורה. ורצה ללמד את העם דברי חכמים, כפירוש רש"י (שם יא):
- דברי חכמים - שעשו סייג לתורה בגזירות להרחיק את האדם מן העבירה -
- כגון: אכילת קדשים עד השחר, והם אמרו: עד חצות. וקריאת שמע דערבית כמו כן.
- כדרבנות - מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה, כך דבריהם מכוונים את האדם לדרכי חיים.
- וכמשמרות נטועים - מה מסמר זה קבוע, אף דבריהם קבועים.
- ומה נטיעה פרה ורבה - אף דבריהם פרים ורבים למצוא בהם טעם.
- בעלי אסופות - מסמרים שיש להם גולגולת אסופה וגסה - גרו"סה בלע"ז - כן פירשו דונש בן לברט.
- נתנו מרועה אחד - כל דבריהם דברי אלהים חיים. הוא אמרן - ורועה אחד נתנן: משה מפי הגבורה.
- אלא שדברים אלו צריכים הרבה ספרים לכותבם, וע"כ מיד אח"כ אמר שלמה:
- ויֹתֵר מהמה - בני הִזָהֵר: עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר.
- ומפרש רש"י שם - שמִן הראוי שיִכָתְבוּ כל דברי חכמים על ספר - אלא שאין קץ לספרים, ואעפ"כ עשה מה שבידך בכתיבתם.
- ככתוב בפסוק הבא:
- סוף דבר - הכל נשמע! את האלקים ירא, ואת מצוותיו שמור - כי זה כל האדם.
- ומפרש רש"י:
- סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא - מה שתוכל עשה ולבך לשמים.
- ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם - כי לדבר הזה נברא כל האדם.
- ועי' בהקדמות היש"ש ליבמות ולשאר המסכתות. ובשו"ת חוות יאיר (סי' קצב אות סא).
- בדרך זו הלכתי, כדברי ר' צדוק הכהן מלובלין (מחשבות חרוץ אות טו):
- ואף על פי שכבר יש ספרים הרבה בעולם ועשות ספרים אין קץ,
- מכל מקום כל תלמיד ותיק יש לו דבר חידוש השייך לחלקו שלא יוכל אדם אחר ליגע בו,
- והוא החדש שלמעלה מהשמש, שעל ידי זה גורם גם כן החידושין תחת השמש -
- מה שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית,
- ובאורייתא ברא עלמא, ותחילת הבריאה היה בתורה שבכתב,
- והחידוש בכל יום תמיד הוא על ידי תורה שבעל פה -
- בחידושין דאורייתא המתחדשים בכל יום תמיד על ידי חכמי ישראל,
- ואין לך יום שלא יתחדש בו איזה חידוש בתורה על ידי איזה תלמיד ותיק שבדור,
- ואותו חידוש שהוא חיי עולם צריך שישאר קבוע וקיים בפועל בעולם הזה.
- וכן היא בהרא"ש (בהלכות קטנות ריש הלכות ספר תורה) ובטור שולחן ערוך יורה דעה (סימן ע"ר) דהאידנא עיקר מצוה בכתיבת תורה שבעל פה.
- הנה כי כן עמלתי ונסיתי להתעמק בשאלות שהופנו אלי ובשאלות שעלו ממאורעות הימים.
- שאלות שונות מכל צדדי החיים, שאלות של ציבור ויחידים,
- שאלות שמצאתי בהן דבר חידוש, לציבור ולעתים שאלות חדשות עבורי בלבד.
- עמלתי בהן רבות, וכדברי הלבוש (יו"ד סי' רמו):
- ואמר (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג על פי רבי אחא קהלת רבה פרשה ב רמז ט) אף חכמתי עמדה לי - חכמה שלמדתי באף עמדה לי, כלומר נתקיימה בי. (ו'באף' כאן אינו בכעס אלא בעמל גדול).
- וכדברי המהרש"א (חי' אגדות בבא בתרא י ע"ב):
- שהיו אומרים אשרי שבא לכאן ותלמודו בידו כו'. יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשה בו רושם - הוא הלימוד הבא מכתיבת יד אשר על כן נקראו החכמים 'סופרים'.
- מודה אני לרבש"ע ששמני מיושבי בית המדרש.
- תודות רבות לרבותי, לחברי וללומדים עמי, ולכל המסייעים.
- תודות רבות להורי שחינכוני לעסוק בתורה, שיזכו לנחת רוח מכל צאצאיהם, ויזכו לבריאות טובה ולחילוץ עצמות (מעולה שבברכות – יבמות קב ע"ב), דשנים ורעננים יהיו.
- ותודות וברכות לאשתי וילדי שנושאים עמי בעול התורה והמשפחה. ונזכה שנהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו לומדי תורת ה' לשמה.
- והריני תפילה: "תתננו לשם ולתהלה, תשיבנו אל החבל ואל הנחלה, תרוממנו למעלה למעלה, תקבצנו לבית התפילה". (מתוך הושענות לבני אשכנז להושענא רבה).
- ונזכה כולנו כל עם ישראל לשוב לכל רוחב נחלתנו – בתורה ובארץ.
- שומריה, מרחשון תש"ע יעקב אפשטיין