חבל נחלתו ז מח
סימן מח
מקבל למכור ואינו זוכר כלל
שאלה
אדם קיבל 50 חוברות למכירה, ההתעסקות בכך היתה בחינם, החוברות היו מיועדות בעיקר לשעתן. לאחר כשנה כאשר נשאל כמה מכר והיכן הכסף ויתר החוברות, הוא ענה שאינו יודע כלום. הוא אינו מכחיש שקיבל, אך אינו זוכר מה עשה מכאן והלאה. האם הוא חייב להשיב את שוויין?
תשובה
א. לכאורה הדין כנאמר בבבא מציעא (לה ע"א): "ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה, אמר ליה: הב לי כיפי. — אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: כל לא ידענא — פשיעותא היא, זיל שלים. לא שילם, אזל רב נחמן אגביה לאפדניה מיניה". (הסיום לא צוטט ואינו שייך לענייננו). וכן שם בדף מב (ע"א): "ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה, אמר ליה: הב לי זוזאי! — אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: כל לא ידענא — פשיעותא היא, זיל שלים".
וכתב על כך הריטב"א (ב"מ לה ע"א): "פירוש אמרינן כל לרבות אפילו היכא דאמר יודע אני שהנחתים במקום המשתמר אלא שאינו זכור מקומם דאפ"ה חשיב פשיעותא כי היה לו להניחו במקום שיוכל ליתנו לו כשיתבענו ממנו, ומכאן דן רבינו בסרסור שנתנו לו חפץ למשכן ואח"כ אמר איני יודע היכן משכנתיו שהוא חייב ואפי' היה סרסור בחנם וכ"ש אם היה בשכר". ו'רבינו' לפי דברי הפוסקים הוא הרי"ף.
וכך פסק הרמב"ם (הל' שאלה ופקדון פ"ד ה"ז): "המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באי זה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך הרי זה פושע וחייב לשלם מיד". וכן בטור ושו"ע (סי' רצא ס"ז). ובנתיבות המשפט (ביאורים ס"ק יד) הוסיף שעל הפשיעה הזו חייב אפילו היתה שמירה בבעלים, משום שזהו היזק ולא פשיעה בלבד.
ונראה שה"ה לכאן כיון שאינו יודע מה עשה עם החוברות, אם וכמה מכר עליו לשלם את מלוא ערכם.
ב. אלא שיש לדון האם המקרה שלפנינו זהה למקרה בגמרא. ראשית, במידה והחוברות לא נמכרו, לאחר זמנן אין להן דורש אף לא ביד המפקיד, וא"כ מה לי הכא מה לי התם בשני המקומות, במידה ולא נמכרו לא נפסד המפקיד מאומה. וכמו"כ אם היה יודע עתה מקום החוברות אבל מודיע שלא מכר מאומה לא היה חייב כלום. ואם כן נשאלת השאלה האם יש לראותו כשומר חינם על החוברות אשר מחוייב להחזירם עם דרישת המפקיד ולכן הוא מזיק, או שרק מבטל ממנו רווח מסופק, כאשר להשבת החוברות למפקיד אין חשיבות ומשמעות.
אם נדון כצד השני. הנפקד-המוכר התרשל, אבל ההפסד למפקיד הוא ביטול רווח בלבד. אולם בניגוד לביטול רווח במבטל כיסו של חבירו ששם הוא גרמא בהפסדו כגון שלא השתמש בממונו של הנותן להשגת הרווחים הצפויים, כאן יש צד של פשיעה ואולי הרויח וחייב את מעות הרווח למפקיד. ואפשר לומר זאת כך: האם הנזק נמדד לפי חסרונו של המפקיד או לפי התרשלותו של הנפקד. אם לפי המפקיד לא חסרו מאומה ומלכתחילה ידע שאולי לא ירויח כלום. אולם הנפקד התרשל ואולי חיסר למפקיד.
ג. ונראה לומר שלא ניתן לחייב את הנפקד על מניעת הרווח למפקיד, וכיון שלא היה כאן חסרון ודאי אין לחייבו על החוברות.
וניתן לדמות זאת למוסר אתרוגים לחבירו לפני סוכות, על תנאי שאם יקנו ממנו הוא יעביר את הרווח לבעל האתרוגים. ולאחר סוכות טוען ששכח מכל העניין. ואמנם הוא התרשל אולם על אף רשלנותו הרי זו מניעת רווח של בעל האתרוגים, ולכן יפטר.
וכן נראה לדמות זאת לשורף כרטיס הגרלה של חבירו שאמנם הוא הזיק לו אבל חייב לו רק את שווי הכרטיס לקניה, ואפילו לבסוף זכה הכרטיס1 סו"ס בזמן שריפת הכרטיס הוא היה שווה את מחירו ואת הסיכוי לזכות בהגרלה, ועל הזכיה עצמה פטור.
אף במקרה שלפנינו נראה לענ"ד שבמצב הנוכחי אין כאן רווח ברור, והחסרון שנחסר המפקיד בחוברות אין לו שווי כעת שהרי אין להן דורש, ולכן הוא פטור על אף שהתרשל ואומר שאינו יודע מאומה2.